לפני כמה חודשים הועלתה הצעה מבריקה של עריכת קניות בשדרות כאות הזדהות עם התושבים
הסובלים. היום בבוקר הדרמנו אל העיר המותקפת, ערכנו בה קניות וסיירנו במרכזה. אני מעלה תמונות
מסיור זה, שכן רוב הציבור נחשף לשדרות רק מהתמונות שמעבירים כתבי הטלוויזיה שמציגים אותה
כיישוב נטוש, וראוי לתקן עיוות זה.
בחלקו השני של הסיור, במהלך החזרה אל מרכז הארץ, עצרנו לסייר ולצלם מקום נוסף שלא זוכה
להתייחסות הוגנת מכלי התקשורת הישראלים - אתר המגורשים בניצן.

אלה התמונות, שמלוות בהסברים:
לפני הכניסה לשדרות, ישנה תצפית ליד תחנת הדלק בניר-עם, צוותי שידור נמצאים לידה, ומצלמים לכיוון
צפון מזרח הרצועה, ברקע, בית חאנון:


בצמוד למרכז המסחרי בשדרות, ליד קופ"ח כללית, נמצאת מיגונית (כמותה מפוזרות בכל העיר) :


המרכז עצמו שוקק חיים ופעיל מאוד. ממש לא מה שמתארים בכלי התקשורת בנוגע לעיר הרפאים...



העיר מלאה מודעות פוליטיות, שחלקן מערבבות פוליטיקה בפרסומת...



בדרך צפונה, על כביש מס' 4 רואים מרחוק את ה"קראווילות", הלא הם מבני המגורים הארעיים-מאוד
שבהם שוכנו מגורשי גוש קטיף וצפון חבל עזה. המבנים צפופים מאוד, ומרחוק נראה הכל במעברה עם
גגות אדומים (אנשים חיים שם כבר 3 וחצי שנים!).



בכניסה למתחם שלט שמתאר את בניית הקבע שאמורה הייתה להתחיל בפברואר 2007, ולכלול שכונות לפי
היישובים. בפועל, יש התחלת בניית קבע בקצה המתחם, שנראית מאוד מאוד בתחילתה...


המתחם עצמו מחולק לפי יישובים. כאן למשל זה "גן משחקים" באזור שבו שוכנו מגורשי רפיח-ים וניסנית:


התושבים עצמם שומרים על זהות יישובית חזקה מאוד. שלט היישוב גדיד, למשל, נמצא ברחוב בו מתגוררים
מגורשי היישוב, וליד בתי המשפחות מופיע מספר המשק שהיה להן:


כל המיתחם ארעי ומאולתר. מועדון שממוקם במכולה, מרפאת השיניים ממוקמת בקרון אחורי של משאית,
ובתי הכנסת, גם הם במבנים יבילים (זה היה סביר - לולא נאלצו תושבים להשתמש בשירותים אלה יותר
מכמה שבועות/חודשים)



כמו בכל מחנות פליטים, בהם המבנים מאולתרים ולא מספקים, נאלצו התושבים לאלתר לעצמם תוספות,
הן מחלקי קראוונים, הן ממחסנים מוכנים והן מהמכולות שבהן אוחסנו חלקי רכושם שהועמס בעת הגירוש.

כתבת שיטנה על חריגות הבניה הנוראיות של אנשי ניצן. המוטו היה כי הקולוניאליסטים אינם מבינים כי הגיעו לשפל הראוי להם ואנו הטובים, הצודקים והעשירים צריכים בעזרת החוק הטוב שנו להראות להם את מקומם.

ניצן תחת קטיושות היא המראה למורשת רבין הכושלת ולמורשת שרון הבזויה... הבעיה היא שלחסידים שוטים של המורשות הנ"ל קשה היה להביט קדימה בעד המשקפת וקשה להביט כיום במראה.

רוב המיגוניות הם לא יותר מ3 חלקי צינורות בטון עבים שחוברו זה לזה והוצבו בקצה כל "משעול"
(משעול הוא קבוצה של כמה מבנים שמסתעפים מכל רחוב, ומדמים גירסא עצובה של "רחוב הולנדי").

הלהט האידיאולוגי של התושבים לא נשבר ובכל ניצן יש מודעות הקוראות לחזרה אל הגוש החרב, אחרי
שהוכח מהן התוצאות של עקירתו.

המאמר הנפשע בדה-מרקר היה שיא של גועל נפש באותו עיתון, ולא ממש מצער לראות שמצבו הכלכלי
של עיתון זה הוא בכי רע...

היית במרחק של דקת הליכה מהבית שלי
פעם הבאה אתה מוזמן לקפה (למרות שבשישי בבוקר אני כבר בדרך למרכז בדרך כלל).

דרך אגב, בתמונות רואים את הדגלים ש"לב אחד" תלו, הם הצליחו למלא את כל העיר בהם (בנוסף לדגלים שהעירייה תלתה והאזרחים)

הגלריה שלי בפליקר

מה זה, בחדשות בכלל לא מראים את זה... קצת מזועזע עכשיו...

ועוד כמה תמונות....

ניידות השידור (שתיים מתוך ההרבה שהיו מפוזרות על הגבעה):



המוני הדגלים שתלויים, יחד עם שלטי תמיכה בתושבים ובצה"ל, בכיכר המרכזית בשדרות:



תחנת אוטובוס ביישוב ניצן. במקור הכיתוב הוא "מועצה אזורית חוף אשקלון". מישהו מחק וכתב "מועצה אזורית חוף עזה":



קול קורא של גרעין המעוניין לשוב וליישב את הרצועה:




שדרות היום שקקה חיים. החנויות מלאות, הרבה אנשים רחובות, תנועה ערה (מאד) של כלי רכב. אנשים יושבים בבתי הקפה - היה מחמם-לב.

אני חייבת לציין, שאת ניצן ראיתי מרחוק כבר מס' פעמים (יש לי משפחה בעוטף עזה, ורואים את ניצן מהדרך), אך מעולם לא נכנסתי ליישוב. הפעם האחרונה שלי באיזור הייתה ב-2003, בקורס על בתי גידול חוליים, אז היה שם רק חול. היום נכנסתי לראשונה ליישוב, והזדעזעתי. נשים לרגע את הויכוח בין שמאל לימין, האם היה צריך או לא צריך לפנות את הרצועה. כבר עשיתם, פיניתם, לפחות תנו לאנשים לחיות בכבוד. ניצן הוא מעברה, אולי מעט יותר מטופחת ויפה מהמעברות של שנות ה-50, אבל מעברה! הצפיפות, אילתורי התוספות לקראווילות, המכולות המחלידות בכל פינה, קראוונים המשמשים תוספת שטח בנו מחוסר מקום.
מעט מערבה מהיישוב, רואים הכשרות קרקע לבניית בתי הקבע. ר-ק הכשרות קרקע, ובשכונה אחת גם יציקת יסודות. התביישתי שזו הצורה בה המדינה דואגת לאזרחיה.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20