שלום, איני כותב כאן הרבה ( כמעט ובכלל לא ) אך הנני קורא קבוע. הסיבה שבגינה החלטתי לכתוב כעט היא רושם מסוים שנוצר אצלי בעקבות המבצע האחרון, ומכיוון שאיני נמצא בארץ ( כבר כמעט 5 שנים ) רציתי לשאול אתכם, האנשים ששם, שמהורים בדברים ושמבינים דבר או שניים.
ההרגשה שנוצרת אצלי היא שצה"ל חוזר למצב שהיה בו טרום לבנון 2. כלומר טפיחות לא כל כך מבוססות על השכם, ודיבורים על העצמה וכח ההרתעה שיש לנו.
אני נשארתי עם הרושם שצה"ל הפעיל כוח ברמות חסרות תקדים (הייתי מוסיף חסרות פרופורציה) נגד אויב שכמעט ולא נלחם אך גם אם היה נלחם הרי שהוא חלש בהרבה מאיתנו (וגם מהחיזבאללה אשר חיכה לנו ב2006. האם צה"ל באמת חוסר לאותו זלזול באויב ואותה "שאננות" מפורסמת ( שממנה נכבה לא פעם בעבר או שההרגשה שלי מוטעת?
כמו כן, נוצר הרושם (ושוב "מכאן",איני בארץ ולא הייתי בזמן המבצע) שיש מספר עצום של נפגעים בצד השני שלא בהכרח עונה לרמת האיום שנשקפה לחיילנו. האם באמת הייתה הצדקה לעוצמת וכמות האש שצה"ל הפעיל ולדיבורים על גודל ההישג או שהזיכרונות הטריים מלבנון 2 שיחקו כאן תפקיד?

ברור שהייתה הצדקה לכמות האש.בפעם הבאה עם יחשבו טוב עם לפתוח במלחמה כמו שחיזבאאלה עכשיו שותק!

אענה על מספר נקודות, על פי דעתי ובהתבסס על ידיעותי, כמובן,

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mitkon ההרגשה שנוצרת אצלי היא שצה"ל חוזר למצב שהיה בו טרום לבנון 2. כלומר טפיחות לא כל כך מבוססות על השכם, ודיבורים על העצמה וכח ההרתעה שיש לנו.

אני מקווה שצה"ל, מפקדיו, והממונים עליו בממשלה לא יכנסו לשאננות המוכרת מטרום מלחמת לבנון השניה,
אני מקווה שימשיכו באימונים ובכוננות כפי שחזרו לעשות לאחר לבנון ה-2

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mitkon . אני נשארתי עם הרושם שצה"ל הפעיל כוח ברמות חסרות תקדים (הייתי מוסיף חסרות פרופורציה) נגד אויב שכמעט ולא נלחם אך גם אם היה נלחם הרי שהוא חלש בהרבה מאיתנו (וגם מהחיזבאללה אשר חיכה לנו ב2006.

ראשית, צה"ל לא הפעיל כח חסר פורפורציה, נגד אויב אשר פעם נגדך כבר בעבר בעזרת בורות מיקוש(גם בתוככי ערים) וכן פעל עם טילי נ"ט וכדומה, אין דרך אחרת להלחם קרקעית.
לגבי פעולות חה"א, אין חיל אויר בעולם, תקנו אותי אם אני טועה, שמדווח לפני פעולה בשטח בנוי לושבי האזור כי עליהם להתפנות בשל חשש לחייהם, דבר שיכול להביא כמובן גם לבריחת המבוקש נגדו פועלים.
ועדיין לא הזכרתי את מחסני האמל"ח שהוחבאו בתוך שטח עירוני, מסגדים ומוסדות לימוד, ירי מתוך בתי-ספר וכדומה.

זה בסדר גמור לתת מחמאות על ביצוע טוב, אי אפשר לחיות בעולם של שחור ולבן ולא לתת בכלל עידוד על ביצוע טוב מחשש לכניסה לשאננות, מה גם שזה מצב שפוגע במוטיבציה.

הצורך לשמור על יכולת מבצעית קיים כל הזמן ולא צריך להיות תלוי במצב רוח או מחמאות שמקבלים, לדעתי מלחמת לבנון השניה הכניסה את צה"ל לסוג של הלם ממצבו מה שדרבן ועדיין מדרבן לשמירה על מוכנות ברמות די גבוהות ללא כל קשר למבצע עופרת יצוקה.
כשרואים מה קורה ללא מוכנות -זה הגורם הכי גדול למוטיבציה לשמירה על מוכרנות ולא כל מני מחמאות עקב מבצע נקודתי.

בקשר לכח האש שהופעל, לא נראה לי שהוא חרג מפרופורציות, תפקידו של צבא הוא להגן על האזרחים באמצעים העומדים לרשותו ואף אחד לא מבטיח איזון בתגובה בעת לחימה- גם לא צריך להיות איזון-אלא חתירה להכרעה ולהרתעה.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mitkon שלום, איני כותב כאן הרבה ( כמעט ובכלל לא ) אך הנני קורא קבוע. הסיבה שבגינה החלטתי לכתוב כעט היא רושם מסוים שנוצר אצלי בעקבות המבצע האחרון, ומכיוון שאיני נמצא בארץ ( כבר כמעט 5 שנים ) רציתי לשאול אתכם, האנשים ששם, שמהורים בדברים ושמבינים דבר או שניים. ההרגשה שנוצרת אצלי היא שצה"ל חוזר למצב שהיה בו טרום לבנון 2. כלומר טפיחות לא כל כך מבוססות על השכם, ודיבורים על העצמה וכח ההרתעה שיש לנו. אני נשארתי עם הרושם שצה"ל הפעיל כוח ברמות חסרות תקדים (הייתי מוסיף חסרות פרופורציה) נגד אויב שכמעט ולא נלחם אך גם אם היה נלחם הרי שהוא חלש בהרבה מאיתנו (וגם מהחיזבאללה אשר חיכה לנו ב2006. האם צה"ל באמת חוסר לאותו זלזול באויב ואותה "שאננות" מפורסמת ( שממנה נכבה לא פעם בעבר או שההרגשה שלי מוטעת? כמו כן, נוצר הרושם (ושוב "מכאן",איני בארץ ולא הייתי בזמן המבצע) שיש מספר עצום של נפגעים בצד השני שלא בהכרח עונה לרמת האיום שנשקפה לחיילנו. האם באמת הייתה הצדקה לעוצמת וכמות האש שצה"ל הפעיל ולדיבורים על גודל ההישג או שהזיכרונות הטריים מלבנון 2 שיחקו כאן תפקיד?

אם באמת היינו רוצים לפעול בחוסר פרופורציה וללא התחשבות באוכלוסייה אזרחית, היה אפשר להסתפק בטייסת אחת או שתיים וגדוד תותחנים.
לאחר בירור קצר עם חבר'ה שנטלו חלק במבצע, אני יכול להרגיע אותך, צה"ל הפעיל עוצמות טכנולוגיות/רעיוניות/ערמומיות/תחבוליות וכו' וכו', ולא הפעיל אפילו % 10 מעוצמת האש שלו.

קיימים...

כמו לדוגמא מרדף אחרי "החוגגים על הגגות אחרי כל הרג תינוקות ערביים" או אותם "טופחים על השכם" עליהם אתה מדבר.

נכנסו אנשים למשימה וביצעו אותה, ויצאו בלי אבידות - אז טפחו על השכם (פיסית) האם זה אומר שמלחמת כיפור הבאה בפתח? נו באמת...

"בגלל חומת מגן באנו ללבנון II כמו ליציאת ערב שישי" "בגלל לבנון II באנו לעזה I באש ותמרות עשן וטפיחות שכם" וחוזר חלילה... מזכיר לי קצת את המפות האטלס כרטא עם כל החיצים הכ"כ ברורים, לא פעם בעובי של מדינה כמו שוויץ...

ולגבי פגיעה "לא פרופורציונלית" - מוזר אבל שנים מדברים/מזהירים שהאוייב כוחו בלחימה מתוך שטחים מיושבים ולכן צבא מודרני אינו יכול לפגוע בו ללא "הפיכת השולחן". אני מעריך שנמנעו מלחימה כזאת מסיבות אלה בדיוק כמה וכמה פעמים. והנה: כשלא הייתה ברירה (לא ראיתי שאמרת שהייתה ברירה) אז עשו בדיוק את מה שאין ברירה אלא לעשותו: נלחמו בשטח המיושב בין כל האזרחים, חשפו ע"י כך את האוייב מ"ביצוריו" והאחרון ברח ברוב המקרים להמלט... מה כאן לא מובן?

מההנחות שלך אפשר להניח שגיבורי החמא"ס ברחו להם סתם ככה, ואז צה"ל האדיש בא והפגיז אזרחים. זו הפיכה צינית של הסיבה והמסובב. לא חדש שמי שיושב בחו"ל חושב ככה, אבל מוזר שישראלי - גם אחד שיושב 5 שנים בחו"ל - עד כדי כך התנתק מן המציאות.

זה כמובן במידה ואין לך "אג'נדה", כמו לאלה שכיככבו כאן לפני כמה ימים באשכול על "פשעי המלחמה" שנעלם בינתיים...

.

אני מודה מאוד על תשובתך ותשובות האחרים. כמו שציינתי זוהי לא דעתי המבוססת אלא רושם שנוצר אצלי על סמך מעט המידע שהיה לי בזמן המבצע. לכן העליתי כאן שאלה שהופנתה אל האנשים שחוו את המבצע יותר מקרוב ( לא במובן שהשתתפו בלחימה אלא שהו בארץ בזמן המבצע ).
בשום פנים ואופן לא באתי להאשים אף אחד בפשעי מלחמה וכדומה ואם כך השתמע מדברי הרי שאני מצטער. רציתי בסך הכל לשאול מבחינה צבאית נטו עד כמה באמת גדולים השיגי המבצע. שוב אני אומר שאצלי נוצר הרושם (שאני מקווה שהוא שגוי) שיש מן שמחה על השיג שמבחינה צבאית אינו כל כך גדול.

גילוי נאות בנימה נוסטלגית, את רוב שירותי הצבאי העברתי ברצועה והייתי נותן הרבה כדי לחזור לשם ולו לשקיעה אחת.

זר שיביט עלינו יניח כי מדובר בחבורה של לא שפויים.

יצר המזוכיזם הוא תחליף למדיניות התחקור.

לא חשוב מה נעשה תמיד יהיו חכמים בדיעבד שיכו מרה על עוולות כאלו ואחרים.

כאשר עפים אלפי פגזים - משהו יחטיא ויפגע ביעד לא רצוי.

יש לתחקר לשם הבנה ושפור ולא לשם עריפת ראשים.

בסבוב הקודם של עזה, זה נגמר עם כמות נמוכה של נפגעים (עם כל הצער בעיקר דו"צ) כולל תוך הפעלה של כוחות בשטח בנוי ורווי.

כל פוחז מעתה שיקח בחשבון שיתכן ויכנסו קרקעית:
To flash him out.

די לבכי, די לנהי, ב- 48 ו- 67 מחלת הנפש עוד לא נתנה את אותותיה.

"כוח פרופורציונלי" הוא בהתאם ליכולות שלך, לא ליכולות של הצד היריב.

בניגוד לקרבות-ראווה של אבירים מהמאה ה14, במלחמות בדרך כלל לא מצפים מאף אחד לשחק בצורה "הוגנת".

כמובן שלא חסרים מפגרים בעולם - החל מאלה שעבורם ישראל תמיד אשמה, לא משנה מה היא תעשה, וכלה באלה שעבורם ישראל תמיד לא מספיק אכזרית בסגנון התנכ"י הקניבלי.

מאלה מהסוג הראשון ראינו מספיק הפגנות נגד ישראל גם לפני המבצע, וכמה חיילים מגבעתי מהסוג השני מרדו לאחרונה בטענה המשונה שבזמן המבצע לא נתנו להם להרוס רכוש ערבי וזה "פגע בתפקוד המבצעי".

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד "כוח פרופורציונלי" הוא בהתאם ליכולות שלך, לא ליכולות של הצד היריב. בניגוד לקרבות-ראווה של אבירים מהמאה ה14, במלחמות בדרך כלל לא מצפים מאף אחד לשחק בצורה "הוגנת". כמובן שלא חסרים מפגרים בעולם - החל מאלה שעבורם ישראל תמיד אשמה, לא משנה מה היא תעשה, וכלה באלה שעבורם ישראל תמיד לא מספיק אכזרית בסגנון התנכ"י הקניבלי. מאלה מהסוג הראשון ראינו מספיק הפגנות נגד ישראל גם לפני המבצע, וכמה חיילים מגבעתי מהסוג השני מרדו לאחרונה בטענה המשונה שבזמן המבצע לא נתנו להם להרוס רכוש ערבי וזה "פגע בתפקוד המבצעי".

וחוץ מזה, חמאס כבר הציב פרופרציה משלו בדרישות עבור גלעד שלנו, הרבה לפני המבצע:
1000 מחבלים עבור חייל ישראלי אחד, ולכן אפשר לנקוט בתגובות ע"פ יחס זה...