לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 25-01-2009, 15:07
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
מידע הודעה חשובה לכל הלוחמים שהשתתפו בקרבות

אני כותב הודעה זאת בעוגן אל כל הפורום בגלל חשיבות הנושא ובעקבות הודעות פרטיות שקיבלתי.
להלן מצורפת התשובה שנתתי לאחד החיילים בהודעה פרטית:
לדעתי דווקא חשוב מאד שתפתח עכשיו וכמה שיותר את כל מה שעבר עליך בלחימה ובעיקר את הארוע הטראומטי הזה.
אם אתה יכול ומסוגל עשה זאת עם החברים בתוך היחידה. בקש בצורה רשמית לדבר על הארוע, לתחקר אותו ולאפשר בלי בושה לדבר גם על הרגשות והתחושות תוך כדי הארוע ובעקבותיו.
עדיף לפתוח עכשיו את הפצע המוגלתי, לשפוך הכל החוצה, לחטא ולנקות ואז לסגור. אני מבטיח לך שתרגיש יותר טוב אח"כ.
הסיכון בהדחקה הוא עצום. הנושא עלול להפריע לך במשך כל החיים או, אפילו אם תצליח להדחיק היטב ולהתגבר עליו, הוא יוכל להתפוצץ פתאום, יום אחד, בלי שתהיה לך שליטה על זה בצורה לא נעימה.
אם אתה חושש שביחידה והחברים עלולים לא להבין והתוצאה לא תהיה טובה אני מוכן לפגוש אותך ולשבת לדבר כמה שתצטרך בדיסקרטיות מלאה מבלי שהדברים שתגיד ימשיכו הלאה.
לצערי דווקא בגלל שאני מנוסה במה שמקרים כאלו והדחקה שלהם יכולים לגרום ויש לי ניסיון גם בעזרה לחיילים מיידית כך שבסופו של דבר הם לא פיתחו שום תסמין של פוסט טראומה או שהצליחו לשלוט על הנושא ולהשאיר אותו קטן עם מינימום הפרעה.
חשוב שתבין: מה שעברת הוא לא ארוע פשוט! אף אחד לא אמור "להיות גבר" לירוק הצידה ולהמשיך הלאה.
אתה נפצעת בארוע הזה!
גם אם לא יורד לך דם ואף אבר לא נקטע, זו פציעה!
הדרך לרפא את הפציעה הזו אינה באמצעות ניתוח או חבישה. אתה חייב לדבר על הארוע והרגשות שלך במסגרת הכי תומכת שתוכל להגיע אליה.
אם תצטרך, אני כאן בשבילך (ואם אני לא פנוי אני אדאג להכווין אליך חבר מתאים).

כל מי שמרגיש צורך מוזמן לפנות אלי לדואר אלקטרוני (הכתובת בתחתית הודעה זו) או לתיבת הדואר הפרטית באתר. אני מתחייב לעשות כל מה שאוכל כדי לעזור. גם אם זה לא אני אישית לא אוכל לעזור אני אשתדל להפנות לגורם הכי מתאים.

יש לנו ניסיון בפורום בעזרה לחברים על הרקע הזה. אל תתביישו לפנות!
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 25-01-2009, 18:16
צלמית המשתמש של רגב06
  רגב06 רגב06 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,996
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "הודעה חשובה לכל הלוחמים שהשתתפו בקרבות"

אתה צודק מאוד.
המשמעות של סחיבת משקולת כזו לבד בשקט בצל כל החיים היא כבדה ומזיקה לך, לאיש שעבר את הדברים וגם למשפחתך בסוף, ילדיך וזוגתך.
לטעמי יש לעודד את בחורינו הטובים לקרוא את מה שכותבים דור ההורים שלחמו בכיפור ממרחק הזמן כדי להבין את המשותף ואת יתרונות פתיחת הנושא עכשיו.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 26-01-2009, 18:32
  b.z.omri b.z.omri אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.01.08
הודעות: 35
ארגון "בשביל המחר"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "הודעה חשובה לכל הלוחמים שהשתתפו בקרבות"

מתעסק בידיוק בסוגיות הקשות והכואבות בהן נגעת בהודעה שלך יוסי. אני מרשה לעצמי להוסיף מספר מילים וקישור לאתר, ולו בשביל הסיכוי הקלוש שדרך הקישור לאתר לוחם משוחרר אחד יעבור את החוויה המחזקת והמדהימה שאני עברתי.

"את "בשביל המחר" הקמנו שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה.
החלטנו לקדם מיזם אשר מבקש לתת מענה לצורך קיים בקרב צעירים רבים בשלב בו הם מסיימים שירות צבאי ויוצאים לחייהם העצמאיים.

במעבר משירות קרבי לשגרת חיים יש לצעירים רבים מטענים כבדים המבקשים פורקן.

על "קיטבק המטענים" הזה לא כולם מזדכים ביום השחרור.

אירועים שנחוו במהלך שרות קרבי יוצרים לעיתים מועקה מתמשכת וקשיים אשר מלווים אותנו ומשפיעים על מהלך החיים.

אנו יוזמים מפגשים מונחים בטבע לחיילים ומפקדים שעברו אירועי לחימה.

מטרת המפגשים : לעבד את חווית השירות בסביבה של קבוצה עם רקע משותף וליצור כלים להעצמה אישית,למידה, ויצירת דרכים להתמודדות והתפתחות.

עברו שנתיים ממלחמת לבנון השנייה .
שוב נמצאים כוחות סדיר ומילואים בלחימה עיקשת בסימטאות עזה.

במהלך השנתיים שעברו יצאו קבוצות לפעילויות מגוונות בארץ, בים הצפוני ובהרי יוון.

המסעות חידדו את הצורך.חיברו לצרכים פנים,וסיפורים רבים.
בשביל המחר מבקש להתמודד גם עם הפציעה שלא ניכרת,עם סוד גלוי-מלחמה מותירה סימנים."

אתר בשביל המחר
_____________________________________
כי אין לנו על מי לסמוך - אלא על אבינו שבשמים.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 14-02-2009, 20:20
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,681
ששת הימים...
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "כדאי לברר גם עם נט"ל"

לדעתי כל אחד סוחב משהו בתוכו מזוועות המלחמה. אז כחייל צעיר ראיתי מבוגרים ממני בוכים כילדים קטנים כאשר ראו גופות של חללי אוייב...
אז, אני קצת בזתי להם לגילויי הרגשנות, פשוט לא הבנו מה זה וגם אף אחד לא דיבר על כך.
זכור לי מקרה ממש לאחר הקרבות בחופשה הראשונה שלי טיילתי עם אישתי הטריה ברחוב ולפתע ארעה תאונת דרכים ובחור צעיר נזרק על המדרכה מחוסר הכרה...
אני "דיגלתי" מעליו והמשכתי ללכת כאילו לא ארע דבר...
אישתי התחילה לצרוח עלי: "בן אדם שוכב לרגליך ואתה ממשיך ללכת, מה עשתה לך המלחמה הזאת ???!"
התעוררתי "מהחלום" הגשנו עזרה וכל הסתדר.
עד היום המקרה רודף אותי שלא עשיתי דבר בקשר לפצוע.
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה


אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו


נערך לאחרונה ע"י האזרח בתאריך 14-02-2009 בשעה 20:22.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 13:12

הדף נוצר ב 0.04 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2025 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר