 |
02-03-2009, 16:24
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
|
הבדואי שתבע את הקיבוץ (מיקרוקוסמוס של המתרחש בישראל כולה)
השומר הבדווי תובע את מעסיקיו הקיבוצים
שומר השדות הבדווי של הקיבוצים רביבים ומשאבי-שדה תובע 1.2 מיליון ש"ח בגין הלנת שכר, תשלום עבור שעות נוספות ועוד זכויות. הקיבוצים דוחים את הטענות, ומציגים מנקודת מבטם את סבך היחסים עם הבדווים השכנים אריק בשן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.mynet.co.il/images/emailToAuthor_Mekomy.gif]
פורסם: 02.03.09, 08:02
));} גם אם אין עושים שימוש מפורש במונח הטעון "פרוטקשן" - מתברר שהוא קיים לא רק באזורי תעשייה ובפרברי הערים הגדולות, אלא גם בשדות הקיבוץ. עובדה זו מתבררת לאחרונה מכתב ההגנה שהגישו הקיבוצים רביבים ומשאבי-שדה, המנהלים במשותף חווה לגידולי שדה, כנגד תביעתו של בדווי, בעבר שומר שדות שלהם, בן לשבט אל-עזזמה הגדול בנגב.
במקרה אחד נחתם הסכם כזה בפברואר 2002, ופחות משנה מאוחר יותר, בינואר 2003, "הוחתם", בלשון התביעה, על סיכום מחודש, על בסיס גלובלי של 6,000
ש"ח לחודש, ובנוסף 220 ש"ח עבור נסיעות. בפועל, כך הוא טוען, עבד כמעט ללא הפסקה. משפוטר - לדבריו ללא כל עילת פיטורין (ועל כך הוא זכאי, לטענתו, לפיצוי של כ-100 אלף ש"ח), ללא שימוע, תוך פגיעה בכבודו וללא תום לב - ישב עם פרקליטיו ועשה את החשבון המצטבר לאורך השנים: לדבריו, הוא נהג לעבוד לפחות 7.5 שעות נוספות מדי יום (ששוויין המצטבר 775 אלף ש"ח), בשבתות ובחגים כמעט לא עצם עין, ועל כך הוא זכאי, לטענתו, לתוספת בגין 42 שעות רצוף(!) בכל פעם (סך מצטבר של 240 אלף ש"ח). ומה עם שווי זכויותיו ל"דמי חופשה", ל"בגדי עבודה", ל"שי לחגים", להפרשות תגמולים לקרן הפנסיה ולשאר תשלומים המגיעים לו על פי הדין?
ברית עם השבט
הנתבעים מבקשים לסלק את התביעה על הסף. בכתב ההגנה, שניסחה באת כוח הקיבוצים והחברה, עו"ד אילת הליבני (ממשרד עורכי הדין "דגני הליבני"), הם דוחים אחת לאחת את הטענות, ובעיקר מספקים לבית המשפט גרסה עם ניחוחות של "פרוטקשן": מראשית הקמת השותפות החקלאית, לפני כחמישים שנה, הבינו הקיבוצים הבעלים כי עליהם "ליצור ברית" ולקבל "הסכמה" מצד אחד השבטים הבדווים הגדולים באזור, על מנת שתתאפשר עבודה רציפה בחווה, ללא גניבות וללא כניסה של עדרים. זו היתה הסיבה, לטענתם, להעסקת בני שבט אל-עזזמה לדורותיהם כעובדים כלליים, כעובדי השקיה וכשומרים באתר. לא ש"השומרים" הקפידו על משימתם - לא-אחת היו גניבות שמקורן, לדברי הנתבעים, בשבט עצמו - אבל זה, לטענתם, היה "הרע במיעוטו".
כך הופעלה החווה החקלאית במהלך השנים, כשהיא מנצלת את מי הקולחין של באר-שבע. בתחילת שנת 2003, כשפחתה מכסת המים - צומצמו היקפי השטח החקלאי ונמכר מרבית הציוד. במתווה החדש צורף לחברה גורם חיצוני, על ציודו, עמו התמקדו בגידול תפוחי אדמה. כל עוד היה צורך בהשקיה - טוענת ההגנה - הועסק עוואד כ"אחראי השקיה", לא כ"שומר", בשעות הרגילות. מאוחר יותר, בין השנים 2007-2003, אומנם הועסק כ"שומר", אבל ודאי לא כ"מאבטח" וכסייר, כפי שטוענת התביעה.
בעצם, לדברי ההגנה, בקושי עסק בשמירה. בעבר, עם שטחי גידול נרחבים וציוד יקר המפוזר בשדה - היה צורך בסיורים כדי שאלה, בלשון ההגנה, "לא ייגנבו על-ידי הבדווים באזור" וכדי ש"אלה לא ירעו את צאנם ויפגעו ביבולים" - בשנת 2005 גם זה הופסק. לעוואד, ולשומר בדווי נוסף, נותר תפקיד מצומצם - לשים עין על מחסן הציוד של החווה.
גם אם טוען התובע כי עמד על משמרתו יומם וליל, הנתבעים, כך נדמה, לא ממש חשו ביטחון לאורך השנים. על-פי כתב ההגנה עוואד הוא דור שני של המשפחה בחווה - גם אביו הועסק בה, במסגרת "הברית" עם השבט. ההגנה מציינת לפחות מספר מקרים בהם התגלעו "חורים" במגננה הנחרצת: התובע, כך נטען, "הרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו"; ישן בשעות בהן היה אמור לשמור; נעדר לעיתים מהעבודה - פעם אפילו לטובת מצוות החאג' במכה; יצא ל"חופשות" מבלי ליידע את מעסיקיו או לקבל מהם אישור; מפעם לפעם "התחלף" עם בני משפחתו ולאורך הדרך השתמש בציוד החווה ובדלק שניתן לו לצורך מילוי תפקידו - למטרות פרטיות.
מעסיקיו, כך נטען בכתב ההגנה, שיגרו מפעם לפעם מכתבים ומסרים על הפרות המשמעת. במקרה אחד, בתאריך 22.1.02, הפך מסר כזה, לכאורה, ל"הסכם" - שהוא, על-פי כתב ההגנה, לכל היותר סיכום שיחה שהתקיימה עם מנהל חדש בחווה. מאוחר יותר נערך סיכום אחר והובהרו למועסק שעות העבודה הנדרשות ממנו כ"שומר".
אין רלוונטיות לתביעה על תוספת שעות, טוענת ההגנה, כשגם על הנדרש ממנו לא ממש הקפיד. עוואד לא רק רעה את עדר גמליו בשטחי החווה ואפשר גם לאביו לרעות שם את צאנו. למעשה, ללא שום רשות, הוא עבר להתגורר במבני החווה, ועשה בהם כרצונו גם בימים ובשעות שלא היה אמור להיות שם. בין השאר נהג לארח את בני שבטו ולבשל למענם במטבח המבנה. למרות שהעירו לו והוא הוזהר, המשיך בנהגיו. "הוא ניצל את העובדה שהוא בן לשבט אל-עזזמה ולפיכך הוא חסין מפני פיטורין", נטען בכתב ההגנה.
על אילו נסיעות מדובר
תביעות השומר הבדווי, נטען בנוסף בכתב ההגנה, הן לא יותר מאשר ניסיון לסחוט כספים. אם הוא מעלה תביעות - גם להגנה יש כאלה. למשל, קיזוז בגין הנזקים שנגרמו בעטיו לחווה; שימוש במבניה לצורך מגורים; הוצאות חשמל וארנונה, ואפילו על כך שהמשיך להתגורר במבנה גם לאחר שהוסכם על הפסקת עבודתו (בסך הכול כ-200 אלף ש"ח) - מגורים עליהם ויתר רק בעקבות תלונה במשטרה.
טענתו ל"שעות נוספות" היא מופרכת מיסודה, כך נטען בכתב ההגנה, משום שכל שעה נוספת כזו היתה על דעתו, ובשום שלב לא פנה אל מעסיקיו בטענה כי עבד שעות נוספות. לא רק שלא עשה זאת, טוענים הנתבעים, אלא במקרים רבים גם הוכח כי לא נכח כלל בשטח בשעות העבודה.
עוד כמה תביעות נראות תמוהות, לטענת ההגנה: "נסיעות לעבודה"? על אילו נסיעות מדובר? הרי התובע התגורר בחווה. "דמי פיטורין"? מדוע מעלים התובע בכוונת מכוון, טוענת ההגנה, את העובדה ששולמה לו "תוספת פיטורין" של 42 אלף ש"ח מעבר למה שהיה אמור לקבל על-פי דין? ואשר ל"עילת הפיטורין" - למרות "הפרות המשמעת" שפורטו לעיל, התאפקו מעסיקיו במשך שלוש שנים ולא פיטרוהו, מחשש שהדבר יגרור גניבת ציוד שעדיין היה קיים בחווה, על-ידי בני שבטו. משלא נותר מה לגנוב - פוטר, לא לפני שהובהר לו על-ידי מעסיקיו אודות השינוי הארגוני בחברה שכתוצאה ממנו צמצמו את תקן השמירה
http://www.mynet.co.il/articles/0,7...3679334,00.html |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
