
05-03-2009, 13:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.10.04
הודעות: 16,254
|
|
|
מעט מקצוע ללא פוליטיקה
המים הם מוצר אזורי ויש להתייחס אליהם באופן כזה.
המים המצויים בתחומי מדינת ישראל מקורם בהרי החרמון (אגן ההקוות של הכנרת מצוי ברובו בשטחי סוריה ולבנון); בהרי עבר הירדן המזרחי ( בעיקר באקויפר המזרחי ובערבה); בהרי יהודה, השומרון, הכרמל, הגלבוע והגליל; ובאזור החוף.
בשנים השחונות מתדלדלים מקורות המים. זאת לעומת הצריכה ההולכת וגוברת, בעקבות העליה האזורית ברמת החיים. מאזן המים המתחדשים הופך להיות שלילי. הטבע איננו מסוגל עוד לאזן את המאזן וחייבים להוסיף מים מותפלים למערכת. מדינת ישראל בעלת היכולת והנסיון פועלת בכוון זה.
מדינת ישראל ובצדק, פועלת על מנת שאזורי השאיבה יהיו עד כמה שניתן בתחומה ובכל ההסכמים מדינת ישראל היא "בעלת הבית" על מים המגיעים אליה מהסביבה. יחד עם זאת אי אפשר ל"הצמיא" את אלו החיים בכל התחום.
באשר לירמוך: קיים הסכם לחלוקת מים בין ישראל, ירדן וסוריה. הסכם שכובד גם בתקופות מתיחות גדולות.
הסורים בנו מספר מאגרים הקולטים מים מאגן הירמוך והירדנים בנו סכר הטיה להובלת המים אל שטחיהם בעמק הירדן. ישראל לוקחת את חלקה, באמצעות שאיבת מים אל הכנרת (חלק ממים אלו "מוחזרים" לירדן על פי ההסכם אתם). בנוסף ישראל בצעה בגולן מספר מפעלי הטיה, המטים את המים מאגן הירמוך לאגן הכנרת.
מי הירדן, שהיום דרגת מליחותם גבוהה (למעט בתקופת השטפונות בחורף): הם נשאבים ע"י ישראל וירדן, במיוחד לצרכי השקייה ובריכות דגים.
אזור הערבה, במיוחד הדרומית: כמעט כל המים ה"טריים" מקורם בהרי ירדן. לפני השלום ישראל ערכה קידוחים, בתוך השטח הירדני. בחוזה השלום, קיים סעיף המאפשר המשך השאיבה והתחזוקה של מערכות השאיבה, המצויות כיום בתוך שטח של מדינת ירדן. מים אלו נלקחו בחשבון המקח וממכר בהקשר לאספקת המים מהכנרת.
במרכז הארץ, מרבית (כמעט כל) המים מצויים בשטח השליטה הישראלית, כאשר אנחנו מקצים, כמויות מזעריות לפלסטינאים. אם לכל ישראלי מוקצים כ- 150 מ"ק לשנה ויותר לפלסטינאי מוקצים 30 מ"ק לשנה או פחות. ההקצאה המוקטנת איננה נובעת מ"רוע", אלא מהמצאי ומהבקוש בשטח. אם בעתיד תגיע רמת החיים של הפלסטינאים לרמתנו לא יהיה מנוס מלהגדיל את ההספקה עבורם וזאת לא נתן יהיה להשיג ללא התפלה.
כל שאר הפתרונות הם פתרונות פוליטיים וכפי שהתחייבתי בכותרת אינני מתכוון להכנס אליהם במכתבי זה.
;
|