|
החידוש של הגאון מאוסטרובצא זצ"ל
חידוש של הגאון מאוסטרובצא זצ"ל
התקשינו כיצד כותב הגאון מאוסטרובצא זצ"ל שבשנת יציאת מצרים היתה ברכת חמה הרי יציאת מצרים בשנת ב אלפים תמח לבריאה והרי ברכת חמה לפי החישוב של כל כח שנים יוצא בשנת ב אלפים תלז
שאלתי את כ"ק האדמור רבי דוד חי אביחצירא שליט"א וכך הוא ענה לי
השתנו הזמנים אין קושיא על הגאון מאוסטרובצא משיח יבוא יתרץ הכל
דיברתי עם כל העולם על הקושיא הזאת אז חבר אמר לי שמו אבנר שיש חידוש של הדברי יואל (כן הוא גם חבר של ניפ נאפ)
בפרשת בא בספר ויקרא
וכך הוא מקשה בספרו
כתוב ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה ויהיה בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' ממצרים,
והתמיהה שהרי לא היו בארץ מצרים אלא רד"ו שנה
ועוד קושיא הוא מקשה
כתוב בענין הגאולה אני ה' בעתה אחישנה ואמרינן סנהדרין צ"ח ע"א זכו אחישנה לא זכו בעתה
וקשה או בעתה או אחישנה דהיינו אם יזכו יחיש הקב"ה את הקץ ואם לא תהיה הגאולה בעתה הקבוע אבל כי כתוב בעתה אחישנה משמע שאף בעתה אחישנה
והכל יתורץ על פי הספר נזר הקודש על פי מה שכתבו חכמי האמת שכל עת וזמן יש לו מזל ושר מיוחד הממונה עליו למעלה בעולם הגלגלים וכן יש גבוה מעל גבוה בעולם העליון עולמו של הקב"ה שעל כל עת וזמן ממונה עליו מדה מיוחדת המאירה בו וכל המדות של סדר זמנים הם משתלשלים מצירופי אותיות התורה וכו' וכיוצא בזה בגאולת מצרים דכתיב ליל שימורים הוא לה' ואמרינן שהוא משומר ובא מששת ימי בראשית כי נקבע מתחלה הקץ בעת רצון המיוחד לו ובכן יפלא לכאורה איך יתכן שהקב"ה מדלג על הקץ הרי אין הגאוןלה אלא בעת רצון המיוחד לעת קץ ויתיישב על פי צחות לשון חז"ל בתפילת ערבית ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים יוצא שבגאולת מצרים החליף הקב"ה את מדת סדר הזמנים והעתיק את עת רצון המיועד לגאולה שהיה ראוי להיות בגמר ת"ל שנה והקדים להביאו באותו זמן שעלה ברצונו לגאול את ישראל בתום מאתים ועשר שנה לגלות מצרים והחלפה זו הייתה בשבת שלפני ט"ו בניסן
כך כותב הדברי יואל ויוצא לפי דבריו שהקב"ה שינה סדרי בראשית ביציאת מצרים
נכון שלפי הסדר לפי כח שנה מאת בריאת העולם לא יוצא שביציאת מצרים או בשנת מרדכי ואסתר היתה ברכת חמה אבל הקב"ה משנה עתים ומחליף את הזמנים ולזה היתכוון רבי דוד אביחצירא שהקב"ה שינה את הזמנים והיתה בהם ברכת חמה וגם גאולה באותו זמן והקב"ה באותם שני זמנים שינה את מידת הטבע והביא גאולה רק שעכשיו בפעם השלישית ברכת חמה תהיה על פי מדת הטבע.
בהודעה הבאה אביא את דברי יואל בשלימות
דברי יואל
(ישעי' ס') אני ד' בעיתה אחישנה ואמרינן בחלק (ל"ה, ע"א) זכו אחישנה לא זכו בעיתה וקשה וכו' דא"כ (דאם כן) הוצ"ל בעיתה או אחישנה, דכל הד קאי על זמן אחר הם יזכו יחיש הקב"ה את הקץ ואם לא תהיה הגאולה בעיתה הקבוע, אבל כי כתיב בעיתה אחישנה, משמע דהדא מילתא הוא, שאף בעיתה אחישנה ובעיתה זה קשה לכולמו כי הם כשני הפכים בנושא אחד ותירץ הזה"ק (הזוהר הקדוש) דכולהו בחדא מתתא מתתינהו, עפי"מ (על פי מה) שכתבו חכמי האמת שכל עת וזמן יש לו מזל ושר מיוחד הממונה עליו למעלה בעולם הגלגלים, וכן יש גבוה מעל גבוה בעולם העליון עולמו של הקב"ה, שעל כל עת וזמן ממונה עליו מידה מיוחדת המאירה בו, וכל המידות של סדר הזמנים הם משתלשלים מצירופי אותיות התורה וכו', והם באים כסדרם זא"ז (זמן אחר זמן) וכו', ולכן בכל עת וזמן יש הנהגה אחרת בעולם כפי בחינת המידה המאירה בשעתו, ולעולם זמן הקץ אינו אלא בעת רצון
המיוחד לו כדכתיב (ירמיהו מ") כה אמר ד' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך, וכיוצ"ב מצינו (וכיוצא בזה מצאנו) בגאולת מצרים דכתיב ליל שימורים הוא לד' ואמרינן (ר"ה י"א ע"ב) שהוא משומר ובא מששת ימי בראשית, כי נקבע מתחילה הקץ בעת רצון המיוחד לו. ובכן, יפלא לכאורה איך יתכן שהקב"ה מדלג על הקץ, הרי אין הגאולה אלא בעת רצון המיוחד לעת קץ, ויתיישב עפ"י צחות לשון חכמינו הקדמונים בתפילת ערבית ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים וכו', דלכאורה יפלא הרי הזמן אין בו ממש, ואיך יתכן לאמר שהוא מחליף את הזמנים, וחילוף זה מה טיבו, אלא הענין כי זה נאמר על המידות העליונות הממונים על הזמנים, כל אחד בזמנו המיוחד לו,
וע"ז אמר כי לפעמים בהיות צורך השעה בעולם לעורר מידה טובה ישועה ורחמים בעת הזמן שאינו מוכן לו, אזי בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים, כלומר שהוא מחליף את המהות של סדר הזמנים, שהמידה הטובה הראויה לשמם בזמן מאוחר לפי סדר צירוף אותיות הוא מחליפה ומשנה סדרה להעמידה בזמן מוקדם, וכן בענין זה משתנה הנהגת כוכבים ומזלות, כדי להקדים עת רצון בעולם לצורך שעה כחפצו ורצונו. וממילא היינו דדרשינן מדלג על ההרים שהוא מדלג על הקץ, כלומר שהוא מדלג המידות של סדר הזמנים, לקבוע מידת עת רצון המאוחר, להקדים זמנו להביא ישועה וגאולה שלא בעונתה. וא"כ היינו דכתיב בגאולת מצרים ויהי מקץ ת"ל שנה ויהי בעצם היום הזה , כלומר אף על פי שאז לא היה אלא זמן של רד"ו שנה לגלות מצרים, מ"מ זמן הקץ של ת"ל שנה דהיינו מדרגת ומידת העת רצון המיוחד לו, כבר היה נעלם היום הזה של רד"ו שנה, כי נשתנה מידת סדר הזמנים להקדים המאוחר וכו'. וכיוצא בזה אמר בענין הגאולה העתידה אני ד' בעתה אחישנה, כלומר בעתה של הקץ האחרון , הוא המידה של עת רצון המיוחד לו בה, ג"כ (גם כן) אחישנה לגאולה קודם זמנה, כי אדלג על הקץ להקדים מידת עת רצון המיוחד לה, לסדרה שלא במקומה קודם זמנה,
כדי למהר ולהחיש הישועה עכת"ד ז"ל עיי"ש (עיין שם) באריכות דבריו שיישב בהקדמה זו כמה עניינים תמוהים בדברי חז"ל.
היוצא מדבריו כי בגאולת מצרים החליף הקב"ה את מידת סדר הזמנים, והעתיק את עת רצון המיועד לגאולה , שהיה ראוי להיות בגמר ת"ל שנה, והקדים להביאו באותו זמן שעלה ברצונו לגאול את ישראל, בתום מאתיים ועשר שנה לגלות מצרים, ברם..... לבירורי אימתי נעשה חילוף סדר הזמנים הלזה, ומסתברא למימר שהחלפה זו נהייתה בשבת שלפני ע"ו בניסן, שהרי מבואר בזה"ק (בזוהר הקדוש) (יתרו פ"ה ע"א) כל ברכאן דלעילא והתא ביומא שביעאה תליין, א"כ נמצא שכאשר יש צורך להשפיע טובה וישועה במשך ימות השבוע, מתחיל שפע זה מיום השבת הקודם, שהרי ביום השבת קדש נמשכות ההשפעות של כל ימות השבוע. ובזה יש לתת טעם שקורין לשבת שלפני פסח שבת הגדול, דמכיוון שבשבת זו נשתנו סדרי הזמנים, ונקבע הזמן הראוי לגאולה לליל חמישה עשר בניסן שבאותו הזמן, הווי כאילו כבר היתה הגאולה בפועל באותו שבת
|
ראשי
צ'אט
26-02-2009, 19:15
מצב כלאיים
