http://www.omedia.co.il/Show_Articl...sg=Error&#ResOK

בקריקטורה נראית ישראל (חייל הצועד כנאצי אחר מגן דוד) הרודפת אחר אם עזתית אומללה. יהודי ארה"ב מגנים בחריפות
http://d.yimg.com/a/p/uc/20090325/lpo090325.gif

כפי שאתם רואים, הקריקטורה אינה משאירה מקום לדימיון, היא אנטישמית וזה מוכיח שאנטי-ישראליות היא בהכרח אנטי-שמיות.

מה חדש בהאהבה למדינת ישראל?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אבל אני מקווה שאין לו כל קשר לסר לורנס אוליפנט שניתן ללמוד על פועלו בכתבה הבאה"

http://he.wikipedia.org/wiki/לורנס_אוליפנט

מספר מלים על האתר, כדי להבהיר במה המדובר: האתר הוא בבעלותה של פובליציסטית אמריקנית
ששמה הוא מישל מלקין. היא מופיעה לעתים מזומנות בפוקס ניוז ונחשבת ניצית מאוד בתחומים
הקשורים להגירה בלתי חוקית (אביה היה מהגר חוקי מהפיליפינים), כלכלה ובטחון לאומי. הכותבים
המובילים (ולמעשה, כמעט היחידים) שהיא מעסיקה באתר הם אד מוריסי, בלוגר ממינסוטה,
ו"אללהפאנדיט" (ביטוי שניתן לתרגמו ב-ע-ר-ך כ"אללה הפובליציסט"...) שהוא אלמוני מניו יורק, שמהניק
שבחר לעצמו, ניתן להבין שהוא עוסק די הרבה במתרחש באזורנו...
איש מהכותבים המועסקים בהוטאיר אינו יהודי, אבל האתר הוא פילושמי במהותו ופרו-ישראלי למהדרין
בתוכנו (מי שיקרא אותו ואח"כ יעבור על עמודי מאמרים בעיתונות ישראליים, ירגיש אי-נוחות רבה...).
http://hotair.com/archives/2009/03/...-anti-semitism/

החייל הישראלי מתואר כקלגס שהקונוטציה שלו היא קלגס נאצי.
המגן דוד מסמל את הקשר בין היהודי לישראלי ואין בכך כל חדש.
התיאור של עזה הקטנה והאומללה הנרדפת בידי אותו חייל בלי ראש , לא מחדשת דבר לטעמי.
זו עוד מיני רבות של תחרות הקללות היומית נגדנו.
בסך הכל הביקורת במאמר מינורית ביחס למטרד של ישובי הדרום.
הוויכוח הוא אקדמי מדי לטעמי ואם מישהו היה צריך לבקר את הקריקטוריה היה צריך לעשות זאת בצורה בוטה יותר ולא כל כך מינורית.
כאמור עוד תחרות קללות ועוד אחד שעושה לעצמו פרנסה מהשואה, משנאת ישראל ומהתחנפות לערבים.
מזלנו שהעתון של היום יכול במקרה הטוב לעבור לאחד השווקים, או סתם להזרק לפח האשפה.

פשוט גועל נפש. לפעמים זה באמת נדמה שהדברים האלו נובעים מאיזהשהוא סיפוק שדומה לסיפוק מיני שהאנשים הללו מקבלים - ויותר מזה באמת כמו מעין פולחן דתי בשביל להתקבל למוסדות "הנכונים". אם באמת בני אדם וזכויותיהם היו בראש העדיפות שלהם, היו להם נוסעים דחופים יותר להתעסק בהם.. (צפון קוריאה,קונגו וכו' ).

"להשמיץ את ישראל זה קל, לעצור את רצח העם בדארפור זה הרבה יותר קשה"

גארי קאספרוב.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה מדהים אותי שעיתון שרץ במדינה שכבשה מדינה אחרת על בסיס שיקרי חש כ"כ חופשי לשפוט בילדותיות מדינה אחרת שאזרחיה היו במשך שנים תחת התקפות של נשק תלול מסלול.

אולי עיתון ישראלי צריך להחליף את החייל הישראלי בקריקטורה לחייל אמריקאי, את המגן דויד לצלב (או חבית נפט) ואת האישה הפלסטינית לאישה עיראקית.

אבל הם מוסריים, ליברליים ומתקדמים עכשיו, הם בחרו את אובאמה להיות הנשיא שלהם.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הציניות באמת במקומה. הרושם שאני מקבל הוא שהאמריקאים באמת מאמינים שבזה שהם בחרו דמוקרט הם פתחו דף חדש שמכפר על החטאים שלהם. אני חושב שזה קטע נוצרי כלשהו שקהילה שלמה מטוהרת ע"י מעשיו של אחד (לא שהוא ממש עשה משהו מדיני בינתיים שצריך לזכות אותם בהטהרות). ככה הם לא צרכים להתעסק ברגשות אשם על פשעים נגד בני אדם ויש להם יותר זמן לעשות כסף.

ציטוט:

זה מדהים אותי שעיתון שרץ במדינה שכבשה מדינה אחרת על בסיס שיקרי חש כ"כ חופשי לשפוט בילדותיות מדינה אחרת שאזרחיה היו במשך שנים תחת התקפות של נשק תלול מסלול.

נעים מאד,תכיר את הארגומנט הבא:"נכון שגם אצלנו היו בעיות אבל איך זה קשור למקרה שלכם(ישראל-עזה)? כרגע אנחנו מדברים עליכם ולא על עברה של ארה"ב. או דרפור או קוריאה."

יודופוב לא אומר שהוא נקי,אלא שהוא אולי מלוכלך,אך ישראל הרבה יותר מלוכלכת ו"על תעברו לנושא אחר:כרגע אנו מדברים על ישראל".

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

בקיצור, למדינות גדולות מותר לעשות מה שמתחשק להן ואנחנו צרכים למות בשקט.

הקביעה שלמשטר של צדאם לא היה נשק לא קונבנציונלי, היא גם היום לא בדיוק חד משמעית. נכון, לא
נמצא נשק כזה - אבל זה ממש לא אומר שלא היה לו נשק כזה בעבר (שאל את הכורדים בחלבג'ה והם
יספרו לך האם הם נתקלו אי פעם בנשק כימי תוצרת עראק...), וממש לא אומר שלא היה בסיס להניח
שהוא מנסה לפתח נשק שכזה (שאל את טייסי חיל האוויר שלנו שכבר סיכלו תכנית גרעין אחת שלו...).

נכון שצדאם הוא לא היחיד שהגיע לו לחטוף ככה, ונכון שלאיראנים מגיע י-ו-ת-ר לחטוף באותו הקשר
(פיתוח נשק לא קונבנציונלי, ותמיכה בטרור), נכון שלנפט היה משקל בתקיפה, ונכון גם שלעניין האישי
היה משקל רב בכך (צדאם ניסה לרצוח את בוש האב) - אבל זה לא אומר שהמלחמה אינה מוצדקת.
זה שהניו יורק טיימס הוא עיתון אוטו-אנטישמי (כמות היהודים בעיתון הזה היא עצומה, כולל הבעלים,
משפחת סולצברגר-אוקס, שהפגינו את האוטו-אנטישמיות שלהם כבר בתקופת השואה, כשהורו לעיתון
לצמצם את הסיקור שלו הנוגע למה שקורה ליהודים...), לא אומר שצריך "להחזיר להם", ולהגיד שהארץ
שלהם היא פושעת - דווקא בהקשרים שבהם אינה פושעת...

ראשית, כישראלים עלינו להכיר תודה לארה"ב, על מלחמת עראק, שחיסלה את חזית המזרח לשנים
רבות (וגם מחקה משטר שנתן 25,000$ לכל משפחת מתאבדים באמצעות ארגון הטרור הקטן "חזית
השחרור הערבית"), וחיסלה צבא ערבי גדול וחזק. שנית, כפי שצויין קודם - צדאם אכן היה פוטנציאל
לסיכון.

הקריקטורה של הטיימס היא אנטישמיות מכוערת של עיתון שמייצג מחנה שכבר שנים עוסק בטשטוש
הקו שבין "אנטי ישראליות" לבין "אנטישמיות". יש בפרש גולשים רבים שלומדים באוניברסיטאות בארה"ב,
ואני מעריך שיוכלו לתת דוגמאות של אנשים שרואים עצמם כשיא הליברליזם, שתוקפים אותנו
בעוצמות חסרות תקדים, עם ביטויים שהם אנטישמיות לשמה, תוך שהם נשענים על התפיסה שהם
נגד ישראל ולא היהודים...

אין ספק שלנו ולשאר השכנים של עירק המלחמה הזו עשתה רק טוב.
השאלה היא מה המלחמה הזו תרמה לבטחון של האמריקאים עצמם.

מהווים את ביטחונה של אמריקה.

looopy

תרומה ברורה אחת היא בקיפול תכנית הגרעין הלובית. שלאיש לא יהיו אשליות לגבי מועמר קצ'אפי.
האיש היה ונותר רודן מושחת ואלים. אלא מה? הוא ראה מה עושים האמריקנים לרודן מסוג זה, כשאין
לו מספיק כוח לעמוד מולם - ולקצ'אפי לא היה מספיק כוח, אז הוא נכנע לחלוטין.
הישגים נוספים שהביאה להם ההתקפה ותגבור הכוחות שהוביל גנרל דיוויד פטראס ב2007, היו הוכחה שאפשר להכריע גם את אל-קאעדה, תוך רכישת לבבות באזורים סוניים מובהקים, אם רק משכנעים את
התושבים שארה"ב לא תנטוש את מי שעומד לצידה. למרבה הצער, ההבטחות נראות חלולות כעת,
כשהממשל החדש רק מחפש איפה אפשר לסגת...

מכל מקום, מובן שהאינטרס האמריקני באזור היה מרוויח יותר מהפלת המשטר באיראן מאשר מהפלת
זה שבעראק, למרות שאין ספק שזו הייתה משימה קשה בהרבה...

פשש אתה מדהים אותי כל פעם מחדש. השכלתי..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori הקביעה שלמשטר של צדאם לא היה נשק לא קונבנציונלי, היא גם היום לא בדיוק חד משמעית. נכון, לא נמצא נשק כזה - אבל זה ממש לא אומר שלא היה לו נשק כזה בעבר (שאל את הכורדים בחלבג'ה והם יספרו לך האם הם נתקלו אי פעם בנשק כימי תוצרת עראק...), וממש לא אומר שלא היה בסיס להניח שהוא מנסה לפתח נשק שכזה (שאל את טייסי חיל האוויר שלנו שכבר סיכלו תכנית גרעין אחת שלו...). נכון שצדאם הוא לא היחיד שהגיע לו לחטוף ככה, ונכון שלאיראנים מגיע י-ו-ת-ר לחטוף באותו הקשר (פיתוח נשק לא קונבנציונלי, ותמיכה בטרור), נכון שלנפט היה משקל בתקיפה, ונכון גם שלעניין האישי היה משקל רב בכך (צדאם ניסה לרצוח את בוש האב) - אבל זה לא אומר שהמלחמה אינה מוצדקת. זה שהניו יורק טיימס הוא עיתון אוטו-אנטישמי (כמות היהודים בעיתון הזה היא עצומה, כולל הבעלים, משפחת סולצברגר-אוקס, שהפגינו את האוטו-אנטישמיות שלהם כבר בתקופת השואה, כשהורו לעיתון לצמצם את הסיקור שלו הנוגע למה שקורה ליהודים...), לא אומר שצריך "להחזיר להם", ולהגיד שהארץ שלהם היא פושעת - דווקא בהקשרים שבהם אינה פושעת... ראשית, כישראלים עלינו להכיר תודה לארה"ב, על מלחמת עראק, שחיסלה את חזית המזרח לשנים רבות (וגם מחקה משטר שנתן 25,000$ לכל משפחת מתאבדים באמצעות ארגון הטרור הקטן "חזית השחרור הערבית"), וחיסלה צבא ערבי גדול וחזק. שנית, כפי שצויין קודם - צדאם אכן היה פוטנציאל לסיכון. הקריקטורה של הטיימס היא אנטישמיות מכוערת של עיתון שמייצג מחנה שכבר שנים עוסק בטשטוש הקו שבין "אנטי ישראליות" לבין "אנטישמיות". יש בפרש גולשים רבים שלומדים באוניברסיטאות בארה"ב, ואני מעריך שיוכלו לתת דוגמאות של אנשים שרואים עצמם כשיא הליברליזם, שתוקפים אותנו בעוצמות חסרות תקדים, עם ביטויים שהם אנטישמיות לשמה, תוך שהם נשענים על התפיסה שהם נגד ישראל ולא היהודים...

כמה הערות על הכתוב;

כל עוד לא נימצא נשק להשמדה המונית בעירק הטיעון כאילו לא הוכח בכל מאת האחוזים שאין נשק כזה, טיעון אגב שניתן להישתמש בו במצבים רבים, לא מחזיק מים.

אבל כל הויכוח הזה מחמיץ לדעתי את הנקודה האמיתית. אפילו אם מעולם לא היה נשק כזה בעירק מספיק היה הצירוף של חשד אמריקאי סביר לקיומו של נשק כזה עם הידיעה שסדאם חוסיין היה מוכן בעבר ביותר ממקרה אחד להפעיל אותו להצדיק לפחות פעולה אמריקאים מוגבלת כנגד העירקים. המבקרים של בוש לא היו במקומו ולא נשאו באחריות ולא לחינם תקופה ארוכה בלט דווקה ביל קלינטון כמי שתמך בצעדים של ממשל בוש, קלינטון (ביל, לא הילארי) הוא בין הבודדים שישבו באותו הכסא.

אבל אבל אבל, וזו הנקודה, היום אנחנו יודעים שבמערכת המודיעין האמריקאית היו לכל הפחות ספקות גדולים מאוד (ולמעשה יותר מספקות) בשאלת קיומם של כלי הנשק. המימשל פעל בדרכו למלחמה בצירוף של שקרים, חצאי אמיתות, הפחדת והשתקת מתנגדים וכו'.

מלחמת עירק היתה ניסלחת אפילו בלי קיומם של כלי נשק להשמדה המונית אם היתה טעות בתום לב אבל לא, לידתה בשקר היתה!

ולא היה זה השקר היחיד. המימשל נתן בזמנו שלוש סיבות ליציאה למילחמה. את הטיעון כאילו יוצאים למילחמה כי סדאם היה רודן שדיכא את עמו אף אחד לא לקח ברצינות ממילא (אחרי הכל, חוסיין יכול לקחת מיספר ולחכות אחרי קים ג'ונג איל, ורוברט מוגבה אי שם לצד חברי החונטה הבורמזית), נשק להשמדה המונית לא נימצא מעולם, והטיעון השלישי הסתבר כמופרך מכולם, הקשר כביכול בין ממשל סדאם לבין אל קאידה (ופה המקום להזכיר כי לאחר הפלישה לכווית ב1990 הציעו אב"ל ואנשיו לממשלה הסעודית להילחם בעירקים, ממשל סדאם היה חילוני-סוציאליסטי ולא בחל ברדיפת אנשי דת שיעים וסונים כאחד למרות שלאחר המלחמה, וכמו עבריין ישראלי קטן, גילה פתאום גם חוסיין את הדת).

ושוב, אפילו מלחמה שבשקר לידתה היתה ניסלחת לו לפחות נוהלה כמו שצריך אבל, כמו שסתמו פיות לקהילת המודיעין כך השתיקו גם את הגנראלים של הצבא שרצו יותר "מגפיים על הקרקע". דון ראמספלד החליט לנסות את התאוריות שלו על מילחמות בזול, שילוב של כוח אוירי עם כוחות מיחדים (ברור שמישהו ראה יותר מדי סרטים הוליוודים). התוצאה, כמעט צריך לומר הצפויה, היתה חיסול מהיר של הכוח הלוחם העירקי הסדיר וחוסר יכולת להשקיט את המדינה אחר כך (נוסיף לכך את מה שברמר הגדיר כטעות הגדולה ביותר של ארה"ב אחרי המילחמה, פירוק הצבא והטיהורים כנגד אנש הבעת והמתכון לאסון מושלם).

גם מבחינת ישראל יצא שכרנו בהפסדנו. כן, סדאם היה יריב מר ומסוכן, ועדיין הוא היה רודן ערבי מהסוג הישן (והרע) שידענו במידה רבה איך להרתיע. כן, קיבלנו ארבעים ומשהו חתיכות כולל על גוש דן אבל בהשוואה למה שהחיזבאללה עשו לנו זה כבר ניראה כמו פיקניק.

ברור שהעולם הוא מקום טוב יותר ללא סדאם חוסיין ושעדיף לישראל בלי הצבא העירקי אבל אבל אבל ושוב פעם אבל, המרוויחה הגדולה מהמלחמה (כמו גם מהמערכה באפגניסטאן) היא אירן, יריב קיצוני ומסוכן הרבה יותר. לאירנים היתה בעיה כפולה עם שני משטרים עוינים משני צידיה, הטליבן באפגניסטאן (שממשלתו הוכרה רק ע"י שתי מדינות בעולם, פאקיסטן שהמודיעין שלה טיפח את הטליבן וערב הסעודית, מתחרה של אירן) ועירק החילונית תחת משטר סוני והינה, מה שלא הצליחו האירנים לעשות במשך עשר שנים ועם מליון אבידות עשו בשבילם האמריקאים ועוד משני הצדדים.

אירן היא אמנם לא בעיה בילעדית של ישראל אבל בל נשלה את עצמנו, אנחנו בבעיה הגדולה ביותר פה.

ה"קייס" כנגד המילחמה הוא לפיכך לפחות תלת שלבי; בשקר לידתה, בניהולה הכושל ובכך שנוהלה כנגד האויב הלא נכון. ככזו, ומעבר לסבל שגרמה לעם העירקי ולמחיר בחיי אדם, משאבים ויוקרה עולמית שעלתה לארה"ב, למערב ולישראל, גרמה לשינוי לרעתנו במאזן הכוחות במזה"ת.

ועכשיו לניו יורק טיימס;

ברור לי שבפורום כזה שנטיתו הטיבעית היא לימין המעדן שרוקחים פרידמן, רוג'ר כהן וניקולס קריסטוף (שאגב אהוב עלי במיוחד כל עוד הוא לא כותב עלינו) לא ערב לחיכם של רבים. ועדיין, כמו שבעיתון הארץ כותבים גדעון לוי שכבר מזמן עזב אותנו וכניראה שכבר לא יחזור (ועדיין, הוא כותב מעולה) וארי שביט (שיותר ויותר תמהתני מה האוריינטציה הפוליטית שלו) אין עיתון עשוי מיקשה אחת. וגם השמאל, ממש כמו הימין, אינו הומוגני. מכול מעוזי השמאל הליברלי ניו יורק היא הנוחה ביותר לישראל (למרות המעוז העוין בקולומביה). הקהילה היהודית הגדולה, אפילו היא ברובה ליברלית, עדיין משמשת ככרית ריכוך בהשוואה, למשל, לחוף המערבי (בארקלי מישהו?) וודאי ווודאי בהשוואה למה שקורה באירופה בה הדיון בשמאל על הסכסוך הישראלי ערבי נימצא במצב של פשיטת רגל מוסרית אינטלקטואלית מוחלטת (והרי רק לפני מספר ימים דובר פה על הגרדיאן ואתה עוד הוספת את האינדפנדנט שיש בו כל כך הרבה אנטישמיות שאפילו אני כבר נישברתי והיפסקתי לקרוא בו כי גם מזוכיזם לא יכול היה ייותר להצדיק את הסבל הזה). בסופו של דבר הטיימס ברובו הוא לא יותר מעיתון מרצניקי. עלי הם אהובים אבל מקובל עלי שיחשבו פה בפורום שהם טועים, שוטים מועילים (או לא כל כך מועילים) ומעצבנים. אנטישמים לאומת זאת - או אפילו עוינים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודי- הם לא!

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hamora כמה הערות על הכתוב; כל עוד לא נימצא נשק להשמדה המונית בעירק הטיעון כאילו לא הוכח בכל מאת האחוזים שאין נשק כזה, טיעון אגב שניתן להישתמש בו במצבים רבים, לא מחזיק מים. אבל כל הויכוח הזה מחמיץ לדעתי את הנקודה האמיתית. אפילו אם מעולם לא היה נשק כזה בעירק מספיק היה הצירוף של חשד אמריקאי סביר לקיומו של נשק כזה עם הידיעה שסדאם חוסיין היה מוכן בעבר ביותר ממקרה אחד להפעיל אותו להצדיק לפחות פעולה אמריקאים מוגבלת כנגד העירקים. המבקרים של בוש לא היו במקומו ולא נשאו באחריות ולא לחינם תקופה ארוכה בלט דווקה ביל קלינטון כמי שתמך בצעדים של ממשל בוש, קלינטון (ביל, לא הילארי) הוא בין הבודדים שישבו באותו הכסא. אבל אבל אבל, וזו הנקודה, היום אנחנו יודעים שבמערכת המודיעין האמריקאית היו לכל הפחות ספקות גדולים מאוד (ולמעשה יותר מספקות) בשאלת קיומם של כלי הנשק. המימשל פעל בדרכו למלחמה בצירוף של שקרים, חצאי אמיתות, הפחדת והשתקת מתנגדים וכו'. מלחמת עירק היתה ניסלחת אפילו בלי קיומם של כלי נשק להשמדה המונית אם היתה טעות בתום לב אבל לא, לידתה בשקר היתה! ולא היה זה השקר היחיד. המימשל נתן בזמנו שלוש סיבות ליציאה למילחמה. את הטיעון כאילו יוצאים למילחמה כי סדאם היה רודן שדיכא את עמו אף אחד לא לקח ברצינות ממילא (אחרי הכל, חוסיין יכול לקחת מיספר ולחכות אחרי קים ג'ונג איל, ורוברט מוגבה אי שם לצד חברי החונטה הבורמזית), נשק להשמדה המונית לא נימצא מעולם, והטיעון השלישי הסתבר כמופרך מכולם, הקשר כביכול בין ממשל סדאם לבין אל קאידה (ופה המקום להזכיר כי לאחר הפלישה לכווית ב1990 הציעו אב"ל ואנשיו לממשלה הסעודית להילחם בעירקים, ממשל סדאם היה חילוני-סוציאליסטי ולא בחל ברדיפת אנשי דת שיעים וסונים כאחד למרות שלאחר המלחמה, וכמו עבריין ישראלי קטן, גילה פתאום גם חוסיין את הדת). ושוב, אפילו מלחמה שבשקר לידתה היתה ניסלחת לו לפחות נוהלה כמו שצריך אבל, כמו שסתמו פיות לקהילת המודיעין כך השתיקו גם את הגנראלים של הצבא שרצו יותר "מגפיים על הקרקע". דון ראמספלד החליט לנסות את התאוריות שלו על מילחמות בזול, שילוב של כוח אוירי עם כוחות מיחדים (ברור שמישהו ראה יותר מדי סרטים הוליוודים). התוצאה, כמעט צריך לומר הצפויה, היתה חיסול מהיר של הכוח הלוחם העירקי הסדיר וחוסר יכולת להשקיט את המדינה אחר כך (נוסיף לכך את מה שברמר הגדיר כטעות הגדולה ביותר של ארה"ב אחרי המילחמה, פירוק הצבא והטיהורים כנגד אנש הבעת והמתכון לאסון מושלם). גם מבחינת ישראל יצא שכרנו בהפסדנו. כן, סדאם היה יריב מר ומסוכן, ועדיין הוא היה רודן ערבי מהסוג הישן (והרע) שידענו במידה רבה איך להרתיע. כן, קיבלנו ארבעים ומשהו חתיכות כולל על גוש דן אבל בהשוואה למה שהחיזבאללה עשו לנו זה כבר ניראה כמו פיקניק. ברור שהעולם הוא מקום טוב יותר ללא סדאם חוסיין ושעדיף לישראל בלי הצבא העירקי אבל אבל אבל ושוב פעם אבל, המרוויחה הגדולה מהמלחמה (כמו גם מהמערכה באפגניסטאן) היא אירן, יריב קיצוני ומסוכן הרבה יותר. לאירנים היתה בעיה כפולה עם שני משטרים עוינים משני צידיה, הטליבן באפגניסטאן (שממשלתו הוכרה רק ע"י שתי מדינות בעולם, פאקיסטן שהמודיעין שלה טיפח את הטליבן וערב הסעודית, מתחרה של אירן) ועירק החילונית תחת משטר סוני והינה, מה שלא הצליחו האירנים לעשות במשך עשר שנים ועם מליון אבידות עשו בשבילם האמריקאים ועוד משני הצדדים. אירן היא אמנם לא בעיה בילעדית של ישראל אבל בל נשלה את עצמנו, אנחנו בבעיה הגדולה ביותר פה. ה"קייס" כנגד המילחמה הוא לפיכך לפחות תלת שלבי; בשקר לידתה, בניהולה הכושל ובכך שנוהלה כנגד האויב הלא נכון. ככזו, ומעבר לסבל שגרמה לעם העירקי ולמחיר בחיי אדם, משאבים ויוקרה עולמית שעלתה לארה"ב, למערב ולישראל, גרמה לשינוי לרעתנו במאזן הכוחות במזה"ת.

ראשית, התיאורים לגבי השקר שביסוד המלחמה הם טובים בעיקר להפגנות של סינדי שיהאן שות',
ולתכנית של קית' אולברמן - אני ממש לא השתכנעתי שהיה כאן מזימה מתוחכמת לסבך את ארה"ב
במלחמה זדונית רק בשביל נפט ורק בשביל נקמת הבושים. אין לי ספק שהיה לשני הגורמים הללו
משקל במלחמה - אבל ודאי שאי אפשר לקבל את הקביעה ההזוייה שרק בשבילם נכנסו למלחמה.
צדאם החזיק נשק לא קונבנציונלי. זו עובדה פשוטה, שכן הוא השתמש בו. ייתכן שעד 2003 אכן
הצליחו לפרק את כל יכולתו בתחום, אבל לטעון שידעו שאין לו ובכ"ז טענו שיש לו (כפי שמנסים לטעון
שחלק מהדמוקרטים), זה שקר גרוע יותר מהשקר שמייחסים לממשל בוש.
אני מסכים שהיה לא נכון לטעון שיש קשר בין צדאם לאל קאעדה בכלל ול9.11 בפרט. זה לא הופך
את המלחמה ללא מוצדקת, ולא מוריד מהישגיה (הגם שלקח 4 שנים עד שהתחילו לפעול נכון בעראק,
ובאמת לקצור הישגים - וכעת הישגים אלה יישחקו לעפר ואפר בעקבות נצחון מתנגדי המלחמה).

הרווחים של איראן מהמלחמה הם רק אם ארה"ב תימלט בהיסטריה מרעאק ואפגניסטאן. אם ארה"ב
תדע לנצל בסיסים חשובים אלה - הרי שאיראן תמשיך להרגיש מכותרת, כפי שחשה תחת ממשל
בוש. קל מאוד להגיד שאיראן הרוויחה מהמלחלה בעראק - אחרי שארה"ב בועטת בדלי החלב
שמילאה, אבל האמת היא שלו פעלה ארה"ב נכון, איראן הייתה ניזוקה מהמלחמה הזו באופן שלמשטר
האייתאללות היה קשה להתאושש ממנו. למרבה הצער, ממשל בוש היה אוייב בעיני השמאל האמריקני,
הרבה יותר מאשר איראן, ולכן הייתה חתירה מתמשכת מתחת לכל הישג פוטנציאלי שניתן היה לקצור
מהמלחמה (רק כדי להגיד "צדקנו, זו וויטנאם שנייה", למרות ההבדלים העצומים).
התחושה העצובה היא שיש בתקשורת האמריקנית ובשמאל המפלגה הדמוקרטית הרבה חבר'ה שאו
שהיו צעירים מדי מכדי להצטרף לנערי הפרחים האדיוטים של פעם, או שפשוט משחזרים את ימי
הזוהר שלהם (לפחות בלי ארגוני הטרור המעיקים שהציקו למתגייסים ולמשטרה...).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hamora ועכשיו לניו יורק טיימס; ברור לי שבפורום כזה שנטיתו הטיבעית היא לימין המעדן שרוקחים פרידמן, רוג'ר כהן וניקולס קריסטוף (שאגב אהוב עלי במיוחד כל עוד הוא לא כותב עלינו) לא ערב לחיכם של רבים. ועדיין, כמו שבעיתון הארץ כותבים גדעון לוי שכבר מזמן עזב אותנו וכניראה שכבר לא יחזור (ועדיין, הוא כותב מעולה) וארי שביט (שיותר ויותר תמהתני מה האוריינטציה הפוליטית שלו) אין עיתון עשוי מיקשה אחת. וגם השמאל, ממש כמו הימין, אינו הומוגני. מכול מעוזי השמאל הליברלי ניו יורק היא הנוחה ביותר לישראל (למרות המעוז העוין בקולומביה). הקהילה היהודית הגדולה, אפילו היא ברובה ליברלית, עדיין משמשת ככרית ריכוך בהשוואה, למשל, לחוף המערבי (בארקלי מישהו?) וודאי ווודאי בהשוואה למה שקורה באירופה בה הדיון בשמאל על הסכסוך הישראלי ערבי נימצא במצב של פשיטת רגל מוסרית אינטלקטואלית מוחלטת (והרי רק לפני מספר ימים דובר פה על הגרדיאן ואתה עוד הוספת את האינדפנדנט שיש בו כל כך הרבה אנטישמיות שאפילו אני כבר נישברתי והיפסקתי לקרוא בו כי גם מזוכיזם לא יכול היה ייותר להצדיק את הסבל הזה). בסופו של דבר הטיימס ברובו הוא לא יותר מעיתון מרצניקי. עלי הם אהובים אבל מקובל עלי שיחשבו פה בפורום שהם טועים, שוטים מועילים (או לא כל כך מועילים) ומעצבנים. אנטישמים לאומת זאת - או אפילו עוינים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודי- הם לא!

הניו יורק טיימס הוא אכן עיתון מרצניקי - ומרצ בגירסתא הנוכחית היא מפלגה שבחלקה הימני היא
פוסט ציונית ובחלקה השמאלי היא אנטי ציונית. זה דבר עצוב, ואני משוכנע שרוב פעילי מרצ שחושבים
שגירוש ערבי הוא פשע מלחמה וגירוש יהודי הוא סיבה למסיבה, משוכנעים שהם ציוניים משופרא
דשופרא, אבל הצטרפותם לכל עתירה נגד קק"ל, נגד הסוכנות היהודית, נגד החטיבה להתיישבות,
נגד המינהל, נגד משרד הפנים ונגד כל מהלך שבא לבטא זהות יהודית למדינת ישראל, מראה היכן
נמצאת מרצ כיום - והניו יורק טיימס בוודאי שאינו קתולי יותר מהאפיפיור...

גם הדוגמא השנייה, של "הארץ" היא מצויינת להבנת התופעה: רק בשבועיים האחרונים פרסם עיתון
זה שתי כתבות שנועדו להשחיר את פניו של צה"ל, שתיהן כתבות שנערכו ונכתבו במטרה לגרום לנזק
מקסימלי לצה"ל. אני לא מתייחס למאמרים, אלא לכתבות עיתונאיות, שמטרתן להיות אינפורמטיביות,
ובכ"ז כתבה אחת של "הארץ" עסקה בכמה חיילים שתיארו בכנס של גוף פוליטי (שמייסדו כתב שיר
על פשעי מלחמה של צה"ל עוד לפני שהסתיים המבצע...), וכתבה שנייה עסקה בחיילים צמאי דם
שמפיצים חולצות שקוראות להרג ילדים ערביים ונשים הרות. שתי הכתבות הדגימו בדיוק היכן עומד
"הארץ" ומדוע איבד כ"כ הרבה קוראים בשנים האחרונות. לולא היה לו גב חיצוני היה קורס זה מכבר.
עיתון זה מגנה כל פוליטיקאי ימני פרו ישראלי (אצל אחד מהם הוא הלך 15 שנים כדאי לתאר אותו
כ"פאשיסט לשעבר", למרות שאותו אדם הוא זה שניתק את הקשר בין מפלגתו לעברה הפאשיסטי,
ולמרות שהבעלות על הארץ נמצאת גם בידי גורמים שהם נ-א-צ-י-י-ם לשעבר, ולשוקן זה לא הפריע
להכניסם לעסק כדי להצילו מקריסה...

הניו יורק טיימס הוא לא עיתון אנטישמי באופן כללי. יש בו יהודים רבים, שמתחלקים לאדיוטים מועילים
(חושבים שהם עושים טוב לישראל - זה המיעוט), ולזן השהיה קיים בראשית הציונות, נעלם בעשורים
הראשונים למדינה, וכעת חוזר בגדול - היהודי הגלותי האפולוגטי שרוצה להדוף סיכוי לאנטישמיות
כלפיו, ע"י התנהגות קיצונית יותר כלפי יהודים אחרים, יהיו אלה ישראלים או יהודים שמעזים לתמוך
בה...
פרידמן היה ציוני שרוף בנעוריו, ואז "גילה את האור". היום הוא כ"כ מכור שהוא הצליח לשכנע את
עצמו שהוא ההוגה האמיתי של היוזמה הסעודית (ישראל תוותר על כל פיסת קרקע שתפסה ב1967,
תעקור חצי מליון יהודים, תגיד ל"הסדר על הפליטים", ובתמורה תקבל פיסת נייר ממדינות ערב
שמכריזה על שלום אזורי...), והוא היה זה שעשה בעשר אצבעות את הרה-הביליטציה לאמיר
עבדאללה (היום מלך סעודיה -שהיה גורם מייסד בגופים שמימנו אל קאעדה), כשוחר שלום נפלא
(אותו עבדאללה קרא לצדאם ב1990, לצאת מכווית ולהצטרף לסעודים בג'האד קדוש לשחרור פלסטין
השדודה - הוא אמר זאת בשעה שחצי מליון אמריקנים נפרסו בארצו...).
הניו יורק טיימס הוא עיתון עויין, ובחוף המערבי העיתונות אינה עויינת יותר - אלא עויינת באותה מידה.
הגרדיאן והאינדיפנדנט הם עיתונים בריטיים שמוחזקים ע"י גורמים אנטישמיים. הטיימס נמצא בבעלות
יהודית כבר 150 שנה, ובכל הזדמנות שהייתה לו - הוא הראה לכולם שהוא "לא בעד היהודים", והוכיח
שאין מה לחשוד בו שהוא חלק ממזימה יהודית עולמית...

מדוע כאשר יש צורך להציג את ישראל באור שלילי זה חייב להיות דווקא תוך שימוש בכלים מארגז הכלים הנאצי? האם יהודי, כשהוא רע, חייב לעשות את זה בשיטה הנאצית? למה אף פעם לא השווה את ההפגזות על עזה להפצצת דרזדן ע"י ה RAF, או להפצצת הירושימה בידי ארה"ב?

אם נצא מתוך הנחה שישראל הפצציצה באופן ציני אזרחים הכלואים בעיר ענקית, דווקא דרזדן הייתה האנלוגיה הראשונה שעולה לי לראש.

כמובן שאינני תמים, כשאני שואל זאת. למעשה, "לשימחתי", השימוש בכלים אלה די מקל עלינו (על רובינו) משום שבניגוד לטענה האולטרה שמולנית האומרת כי "זו מראה מול עיננו", אפילו המכורים לביקורת עצמית יודעים שאין שום תוכן מחשבתי, או הומאני, מאחורי קריקטורה כזאת, אלא סתם אוננות פראית של המטורפים האורבאניים של המערב. יותר ויותר אני מוצא את עצמי עם מחשבה דואלית שכולה סתירה: מה יותר חיובי? תבוסת האיסלאם בנסיון הקולוניאליזציה התרבותית של אירופה והמערב, או תבוסת המחשבה המנוונת האירופית, ככל הנראה בידי האיסלאם. איך שלא נסתכל על זה, אין שום ספק שהתרבות ההגותית והפוליטית של בריטניה, צרפת ועוד כמה מדינות, הגיע לסף של פשיטת רגל ואיבדה את זכותה להגנה בשם חוקי שימור המורשת ההיסטורית. חרושצ'וב נראה לי כמו אלטרנטיבה מתונה ליד אלה המובילים כיום את אירופה.

* אני יודע שזה מה NYT.

.

על שאלה זו אני חושב כבר די הרבה זמן-למה דווקא ההשוואה לנאצים?
אחת התשובות,לדעתי,היא,שאנו עצמנו אשמים(איך בלי האשמה עצמית?) בזה,שעושים שימוש מיותר ב"מונחים נאציים".אם כי אני מבין את זה,הרי עדיין חיים בקירבנו אלה שעברו על בשרם את כל החוויה הזו,אך השימוש בתקשורת ובין אזרחים רגילים במונחים כאלה חייב להצטמצם.כל ההשוואות את אחמדיניג"אד ועוד כמה "פילושמים" גדולים(חמאס,חיזבאללה,פאתח) להיטלר והבלס לא מועילים לנו.
דרזדן לא מעניין אף אחד,לא כך הוא לגבי הנאצים,שהשמידו מיליוני אנשים,לא רק יהודים.
ריטוריקה זו תיעלם,אבל יקח זמן,אולי עוד דור אחד לפחות.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

ותהפוך כמעט בלעדית ל"אלגוריה" לישראל.

השימוש בהשוואה לנאצים הוא ברור: יש מאחורי ה"ביקורת" על ישראל לא מעט שנאה/קינאה, ואלה אינם דחפים רציונליים, ולכן אינם נצבעים בצבעים כאלה. השואה היא לא רק "עול" מוסרי כבד על המערב, היא גם כל כך חד צדדית, כל כך עניין של "שחור-לבן", עד שהיא למעשה מביאה את הקיצוניים לטירוף חושים.

השימוש במוטיבים אלה, לכן, הוא שילוב של שני דחפים:

1. נטייה ברורה לוולגריות חסרת טעם. משהו כמו השימוש במונחים בתיאורים פלאסטיים אינטימיים ברטוריקה של אנשים ששונאים את האקטיביזם של הקהילה ההומוסקסואלית. וולגריות משרתת דחף "טבעי" להשחיר את מי שאתה שונא, כאשר אין לך דרך "מדעית" יותר לעשות זאת. אצל מוציא הדיבה זו דרך, לדעתו, לעצבן ולהכאיב לך.

2. הדחף הטבעי של נוצרים לראות "צדק היסטורי" וסגירת מעגל בכל דבר: היהודים חוו שואה, עכשיו הם גורמים אותה לאחרים. את יש חוקיות כרונולוגית, אז האשמה קטנה יותר.

ו"דרזדן" אומר היום המון לאנשים במערב: אתה לא מעודכן. למען האמת "דרזדן" כשם דבר לפעולת טבח המוני חסר תוחלת - תוצר של בירוקרטיה ואדישות - זו התפתחות של העשור האחרון.

.

או לכל הפחות - צדקנות. הבריטים מחקו את דרזדן מצורך טקטי. ישראל הורגת פלשתינאים בשביל הספורט, וכמובן שמקבלים יותר מדליות עבור ילדות בנות שנה וחצי, בתי ספר ומעונות לנשים מוכות (אם אי פעם היה ויקום כזה תחת שלטון חמאס).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.