"הקונצרט, שנערך במסגרת "יום מעשים טובים"
של עמותת רוח טובה הפועלת תחת קרן שרי אריסון,
עורר את חמתם של חברי המועצה העממית.
...ב-AP נכתב כי סגירת תזמורת המיתרים על רקע הופעת הנגנים
בפני ניצולי שואה מדגישה את הרגישות הקיימת בקרב פלסטינים רבים
בכל הנוגע להכרה בסבל היהודי..."

"זו לא פעם ראשונה שאני מקבלת איומים. אני לא חושבת שאני מסכנת את הילדים.
אם מישהו יעז לגעת בהם אני הולכת ישר לאבו-מאזן.
עדנאן הינדי טוען שהילדים הופיעו ללא ידיעת ההורים מול הורי החיילים החטופים.
זה לא נכון. האירוע היה לשחרור האסירים הפלסטינים תמורת שחרורם של החיילים החטופים.
באירוע הזה נכח גם כדורה פארס, השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית.
ההורים ידעו היטב שאנחנו מוזמנים להופיע בערב".

מוכרחים להמשיך לנגן



*רציתי להוסיף כמה מילים משלי,
אבל אין מילים... אין מה להוסיף.

זה כמו לומר על אסקימוסים שהם גרים במקום קר

ואפילו לא מנסים למכור להם -נותנים להם...

למה להם להסכים עם נורמאליות, הומאניות, שפיות, שלום וכוונות טובות? מאותה סיבה שאינם מסכימים לבנות את "מדינתם" במקומות בהן היא קיימת, או לחתור להשיג יותר כאשר הציעו להם, או בכלל להתחיל באיזושהי התחבבות בסיסית על האוייב הציוני האכזר (ששש... לא נספר להם שאנחנו עם די תמים שקונה בקלות כל הבעת אחווה כלפיו כסימן לעידן של זהב בפתח)?

למה להם להפסיק את מעגל ההשמצה והביזוי כלפי היהודים? (על שנאה אני כבר לא מדבר, כי עברנו ממזמן את השלב הארצי הזה) למה שיאמצו לשניה אחת את מה שפעם ביישוב כונה "הבלגה" ויבדקו מה קורה כאשר לא יורים ולא משחקים ברובים האלה, כמו איזה מתבגר שמחזיק את היד בתחתונים כל היום?

למה שיעשו את כל זה? למה? הרי לשחק אותה גיבור נרדף, או איזה רובין הוד שמכור להצגה בלתי פוסקת של מאבק אינסופי, מוות ודם, זה הרי הרבה יותר מפתה. ככה אין לך כל מיני ועדות ביקורת, או עיתונאים שיכולים ללכלך עליך, אין לך מערכת חינוך סבירה - ואין ביקורת על חוסר יעילותה. אין חוגי ילדים או תזמורות (שאינן ממומנות בידי איזה יהודי עשיר...) - אז אין סיכוי שישאלו אותך למה הניהול לא יעיל. אין לך מערכת בריאות סבירה - אז לא שואלים אותך על סל התרופות.

אין לך את כל הבלאגן הזה על הראש, כל מה שיש לך זה הצורך לדאוג שהנשק שלך לא יתגלה במחסומים, ושבטעות לא תרצח את האדם הלא נכון (כי אז יש נקמת דם). משוחרר מכבלי הביקורת האזרחית, אתה הרי עוצליגוצלי לנצח: רוצח אינפנטיל, שבדיוק כמו לזאטוט חצוף, אך רהוט, עדר של חטיארים הכמהים לנעורים אבודים מוחים לך כפיים כל אימת שאתה עושה תעלול חדש, אפילו אם מדובר בנפיחה מתוזמרת שאתה עושה.

.

מה לעשות, ואני מאלו שמגיבים כשמדגדג להם באצבעות...
אבל כאן זה ממש דקר.
הסכמתי עם כל התגובה שלך,אבל המשפט האחרון התאים למה שהרגשתי כשהעלתי את הנושא:
“עדר של חטיארים הכמהים לנעורים אבודים מוחים לך כפיים כל אימת שאתה עושה תעלול חדש, אפילו אם מדובר בנפיחה מתוזמרת שאתה עושה.” -
ואתה לא יודע כמה זה קלע -
יום קודם ראיתי בטלויזיה את הילדים,
משתדלים לנגן לקבוצת נשים מבוגרות עם חיוך מנומס,
ובשידור ניסו להראות את ניצני פרחי השלום מג’נין.
“עדר החטיארים” הם אותם צינים שמשתמשים בילדים (לא קהל הניצולים),
אבל שוכחים למחרת לספר את מה שעלה בגורל הילדים.

כמובן שלא הזכירו מי מממן את הקקפוניה.

חיפשתי בעתון הארץ את הידיעה על סגירת התזמורת - ולא מצאתי.
אז השתמשתי בידיעה מאתר יאהו (הייתי צריכה את זה באנגלית),
כדי לשלוח ל”עדר של חטיארים הכמהים לנעורים אבודים”,
שטורחים מידי יום ללקט בעיתון הארץ השמצות על ישראל.(- ואין משימה קלה מזו...)
ולשלוח לרשימת תפוצה לא קצרה - בכל רחבי העולם...


יכול להיות שפספסתי את תגובת ההסברה של ישראל -
שסיפור כזה נפל לידיה - ובקלילות יכלו לנצל את הטרוף הפלשתיני -
זה תיאור מצב שכל אדם בעולם, עם מנת משכל מינימאלית היה מבין -
עם מי יש לנו עסק כאן.

סגירת התזמורת כמחאה, לעומת הרגישות הגבוהה אצל הפאתטיסטינאים ביחס לשואה.

הא, גם אתה לא הבנת?
אולי עוד מעט יהיה מי שמבין דברים כאלה, ויסביר לנו.

אם הם רק היו מנגנים בסינמטקים...

הו, ג'נין ג'נין...