מצרים לא ציינה השבוע 30 שנים לחתימת הסכם השלום עם ישראל בטקס רשמי.
היא הסתפקה בשיגור שגרירה בישראל, יאסר רידא, להשתתף בטקס של משרד החוץ לרגל האירוע.
מי שמכיר את יחסי מצרים-ישראל ב-30 השנים האחרונות, לא יופתע. כך נוהגת מצרים הרשמית מדי שנה. את החגיגות והטקסים הגדולים היא משאירה לישראל, אולם היא מעדיפה את השלום שלה איתנו קורקטי, צונן אך מאוד מאוד יציב.
יגידו מה שיגידו המקטרגים (המעטים) מישראל והמקטרגים (הרבים) ממצרים, שתי האויבות המרות של פעם מצליחות לשמור בקנאות על השלום. לא המלחמות, לא המבצעים הצבאיים, לא חילופי השלטון בישראל, לא הטרור ולא הלחצים מבחוץ ומבית ישכנעו את נשיא מצרים חוסני מובארק לוותר עליו.
גם בשבוע שעבר, שבו תקפו העיתונים במצרים את ממשלת הימין "המסוכנת" בישראל ואת עדויות החיילים ממבצע "עופרת יצוקה", נמסר לנו כי למצרים אין כל כוונה להתנער מהשלום עם ישראל.

http://news.walla.co.il/?w=//1460147

יש, לכל היותר, הפסקת אש - בדיוק כמו שיש לנו עם סוריה. רק שבמקרה הסורי לא שילמנו מחיר מופקע תמורתה...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

השלום עם מצרים הוא אינטרס איסטרטגי של מצריים מהסיבות שלה.
ואולם הוא לא מחייב אותה בהיבט החשוב ביותר שלנו כעת והוא: פיקוח על הנעשה בעזה.
רק אתמול קבלנו תזכורת מדיסקין עד כמה המצרים "מתאמצים" במניעת הברחות נשק לרצועה.

אסתכן ואומר כי למצרים אין בעייה עם הקזת הדם בשטחנו, כל עוד בבוא הזמן ניתן לפקח על גובה הלהבות בשתדלנות להפסקות אש.

להתעלם מהבעיה העזתית... החמאס כבר פעמיים פרץ את הגבול בציר פילדלפי - ובכל פעם ישראל דרשה ממצרים לחזור ולסגור אותו.... במקום לנצל את ההזדמנות, להתנתק מעזה סופית ולהפיל את כל תפוח האדמה הלוהט אל חיקה של מצרים...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'