
31-03-2009, 10:19
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
חובת הגיוס לצה"ל הקדימה אף את חוק שירות ביטחון הראשון מ-1949, והיא נקבעה בתחילה בפקודת צבא-הגנה-לישראל, עליה חתם דוד בן-גוריון כראש הממשלה הזמנית ב-31 במאי 1948. סעיף 2 לפקודה קובע כי "במצב חירום יונהג גיוס חובה לצבא-הגנה-לישראל על כל שירותיו. גיל חייבי הגיוס יהיה כפי שייקבע על ידי הממשלה הזמנית". מצב חירום הוכרז עוד קודם לכן (ועודו בתוקף).
גיל הגיוס
באופן פורמלי, מסמיך החוק לקרוא לשירות סדיר גברים מגיל 18 עד גיל 29 ונשים מגיל 18 עד 26, וכן רופאים ורופאי שיניים מגיל 30 עד 38 ורופאות ורופאות שיניים מגיל 27 עד 38. בפועל, רוב המתגייסים הם בגילאי 19-18.
החוק מאפשר גם גיוס מגיל 17, אם המתגייס עצמו וכן הוריו או האפוטרופוס שלו הסכימו לכך.
משך השירות
לפי סעיף 15 לחוק, משך השירות לגבר עומד על שלושים חודשים. במשך עשרות שנים, הסמיך החוק את שר הביטחון להאריך תקופה זו בצו, ובו נקבע כי משך השירות יעמוד על 36 חודשים. בעקבות עתירה שהגיש אמנון רובינשטיין (בג"ץ 807/89), בטענה שמדובר בהסדר ראשוני שיש לקבעו בחקיקה ראשית, תוקן החוק ב-1995, ונקבע בו במפורש כי משך השירות יעמוד על 36 חודשים. התיקון נקבע כהוראת שעה לשנתיים, אך מאז הוארכה הוראת השעה 12 פעמים, והיא עדיין עומדת בתוקפה.
באותו סעיף קיימים הסדרים נוספים לגבי מי שהתגייס בגיל מאוחר יותר. מי שגילו מעל 27, או שהוא רופא עד גיל 34, לשר הביטחון ניתנה הסמכות לקרוא לו לשירות של שנתיים (באותה הוראת שעה הוארכה תקופה זו לשנתיים וחצי), וכן ניתנה לו הסמכות לקרוא רופאים עד גיל 38 לשירות של שנה (ובהוראת השעה נקבעה תקופה של שנה וחצי). התקופה המרבית לעולים חדשים שעלו לאחר גיל 27 עומדת על שנה וחצי.
מקור- ויקיפדיה
_____________________________________

|