05-04-2009, 23:10
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "לא, היא נכנסה למועדון הגרעיון עוד קודם לבוש - שאין עוררין שאכן פישל בטיפול בה"
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי ori
תכנית הגרעין הצפון קוריאנית היא בת למעלה מ20 שנה, אבל היא הגיעה להבשלה בשנות ה90, כאשר
מול מהלכים פרובוקטיביים יותר ויותר של קים ג'ונג איל (שלידו אביו נראה כמתון ומיושב בדעתו...), עמד
מחלקת המדינה והתלבטה באיזה גזר להאכיל אותו...
קלינטון העסיק במתווך מול הצפון קוריאנים את הנושא ונותן המפורסם, הלא הוא ג'ימי קרטר, האיש שידוע
בעמידתו הנוקשה מול רודנים...
אם בוחנים את 8 שנות קלינטון בהקשר הצפון קוריאני, ניתן לראות בהן נסיגה עקבית של האמריקנים, עד
לשלב שבו הצפון קוריאנים כבר התעלמו לחלוטין מארה"ב.
ממשל בוש הבן נהג אחרת בראשית דרכו - אבל בסופו של דבר נרתע מעימות פוטנציאלי עם מדינה
גרעינית ומשוגעת, והתקפל גם הוא. העניין הוא שלולא מדיניות קלינטון, התגרענות צפון קוריאה הייתה
מסובכת בהרבה...
|
תוכניות גרעין מטיבען לוקחות הרבה הרבה זמן. אחד המדדים היותר מקובלים ליציאה מהארון הוא ביצוע ניסוי גרעיני. כך עשו הודו ופקיסטאן את מה שישראל תמיד נימנעה מלעשות. צפון קוריאה יצאה מהארון בתקופת בוש, לא קלינטון!
אחד האחראים לכישלון במו"מ שהביא לבסוף לניסוי הצפ"קי הוא לא אחר ממיודענו בולטון שניכנס כראש צוות המו"מ זמן קצר לאחר תחילת הקדנציה של בוש ובגישה שכל מה שמימשל קלינטון עשה היה מוטעה ו"אנחנו נכניס בהם את הפחד מאלוהים".
לא ניתן להאשים לא את מימשל קלינטון, לא בוש וגם לא אובמה על זהירותם המופלגת. דרום קוריאה, אחת מעשר הכלכלות הגדולות בעולם, מפותחת בעיקר בצפונה, לא מאוד רחוק מהגבול. מילחמה בחצי האי הקוראני, גם אם תסתיים בנצחון דרומי מערבי תגרור הרס נורא במעצמה כלכלית חשובה, הרס שישלח גלים ברחבי העולם.
אסור גם לשכוח שלארה"ב, לפחות בתחילת כהונת בוש, כ30,000 חיילים המוצבים בדרום, לא רחוק מהגבול. הם שם ככוח מרתיע כנגד צבא ה"מליון" של הצפון אולם אם ההרתעה תיכשל והאזור יתדרדר למלחמה סיכוייהם לשרוד אינם משופרים. לנשיא ארה"ב, ישב מי שישב בבית הלבן, מחויבות לביטחונם ורווחתם של חיילים אלו.
ברור כמובן לכל בר דעת (כלומר לא לשמאל האירופי) שהפתרון הצודק והנכון הוא פירוק ממשל הטרור הצפוני ואיחוד הקוריאות תחת כנפי הדרום המשגשג. אחרי הכל חלוקת המדינה גרמה לחלוקת משפחות שמעולם לא זכו לראות את קרוביהם.
הבעיה היא שרווחתם של הקוריאנים לא מעניינת את סין, התומכת העיקרית של הצפון, ככליפת השום. סין לא מעוניינת בקוריאה חזקה, מאוחדת ופרו מערבית על גבולה הדרום מיזרחי ולכן לא תיתן לצפון ליפול, לפחות לא כל עוד קים ג'ונג איל לא יוצא לחלוטין מכלל שליטה (כי גם הסינים לא שולטים באמת בצפון).
אסור כמובן להשאיר גם את היפאנים, הכלכלה השניה או השלישית בעולם, מחוץ למשוואה. אין פינה במזרח אסיה בה הרגשות האנטי יפאנים חזקים יותר מאשר בקוריאות (קוריאה לרוע מזלה נימצאת על הדרך בין יפאן לסין וכשהיפאנים חומדים להם שטחים בסין הם עוברים דרך חצי האי) ובצפון כניראה עוד יותר מאשר בדרום. לא לחינם שוב משגרת צפ"ק טיל מעל אדמת יפאן ולא לחינם מאיימים היפאנים להפיל את הטיל (למרות שכניראה שהפעם לא עשו זאת).
כל המרקחת הזו (ביחד עם הסיכסוך סביב מיצרי פורמוזה - טיוואן מול סין) היא אחד הסיכסוכים המורכבים, מסוכנים ובילתי פטירים ביותר בעולם, גרוע לא פחות מהמהומה המזה"תית.
הערה אישית לסיום, מתוך הכרות עם כמה וכמה קוראנים, עדיף להתעסק כל יום עם הערבים ולא "לזכות" בקוראנים כאויבים.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
