
05-04-2009, 00:23
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
קח גם בחשבון שרבים שביקרו בישראל
או שפגשו בהרבה ישראלים שוגים לחשוב כי הישראלים צמאים למחמאות וכי יעלבו במידה ולא יורעפו מחמאות על ארצם, צה"ל, הבחורות בארץ וצדקת הדרך.
כמובן שלכל עם ישנה גאווה לאומית, ומעטים רוצים שיגידו להם את האמת בפנים, אבל התפישה הזאת של הישראלים, לטעמי מוגזמת בעליל. זה נכון אולי הרבה יותר לגבי עמים כמו התורכים, אבל הישראלים דווקא די "נורמאליים" בסף העלבון שלהם לגבי העדר מחמאות ברמה הלאומית.
כשמישהו אומר לי שישראל (הכפרית, או הפראית) היא אחת המדינות המדהימות שראה, יש לי תחושת אי נוחות אמיתית. אי הנוחות הזאת אינה רק משום שהטבע כאן כמעט תמיד מופרע באין ספור סממני ציוויליזציה: חלקם מיותרים וחלקם חיוניים, חלקם מכוערים בעליל, וחלקם סבירים בהתחשב בסטנדרט - התחושה לא נוחה משום שגם לו היה הגלגל חוזר אחורנית בכמה וכמה שנים, עדיין לא הייתה הארץ משתווה לארצות רבות אחרות.
יש לה לישראל כמה יתרונות מדהימים, שאני מאוד גאה בהם (ויודע להסבירם יפה ובמידה כזאת, שהתייר שכבר ראה את לוקסור ומאצו פיצו דווקא מתלהב מחור כמו תל ערד הרבה יותר), אבל מעטים מאוד יכולים "לעבור" גלוייה. ההקשר, כמו גם ההתפתחויות ההיסטוריות שבאו בעקבות ההקשר, "עשו" את הארץ, ואלה לא עוברים מסך מהר כל כך.
יופי של קטלוגים אינו סובייקטיבי ובחלק שלנו של העולם אידאל היופי הממוצע הוא די ברור, גם אם לא רוצים להודות בו. ביליתי סופ"ש במזרח ירושלים (בפועל) ובדיוק שמתי לב לכך שגם "שם" אידאל היופי הוא בלעדית "יופי אירופי" ובמגבלות של המסורת והגנים, נשים רבות מנסות להתקרב אליו.
_____________________________________
.
|