12-04-2009, 23:04
|
|
|
חבר מתאריך: 09.06.08
הודעות: 7,509
|
|
מצה שרויה
מצה שנרטבה או בושלה במים, נקראת: מצה שרויה (או בביטוי היידישאי הנפוץ: גֶבְּרוֹקְטְ'ס). חלק מקהילות אשכנז, ובעיקר חסידים, נהגו שלא לאכול מצה שרויה, מחשש שהבצק לא נילוש היטב, וכתוצאה מכך, נותרו "כיסים" עם קמח שלא נילוש, והמגע שלו עם מים עלול להביא לחימוצו. אמנם קמח שנאפה אינו מחמיץ, אך הואיל והחשש הוא שהקמח כלוא בבצק, והקמח לא נאפה ועשוי להחמיץ.
מנהג זה אינו מוזכר בתלמוד ואף לא בפוסקים המוקדמים, והחלו להחמיר במנהג זה רק במאות האחרונות. ישנה טענה שבעבר הקפידו על לישת הבצק, ולא על ח"י רגעים (כלומר, שלא יעברו יותר מ-18 דקות מתחילת הלישה ועד סיום אפיית המצה), כיוון שבצק שמתעסקים בו אינו מחמיץ. עם זאת, לאחר שהתחילו להקפיד על ח"י רגעים, החלו לחשוש לעניין זה.
גם בין המחמירים שלא לאכול מצה שרויה, יש הנוהגים להקל בנושאים הבאים:
- יש הנוהגים לאכול מצה ששרויה במי־פירות (מיץ תפוזים וכדומה), למרות שאשכנזים נהגו שלא לאכול "מצה עשירה" (מצה שעשויה מקמח עם מי־פירות) אך הקלו במצה ששרויה במי־פירות.
- בחו"ל, שם נוהגים לחגוג את פסח לאורך 8 ימים, נהגו החסידים להקל באכילת מצה שרויה ביום האחרון, ויש גם כאלו שמבשלים את הכופתאות בכלי הפסח (ויש שנהגו לייחד לכך כלים מיוחדים).
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%94
|