איני מצליח להבין מדוע הסופר הכי מפורסם בעולם עושה לנו את זה.
כל "חובבי ציון" חוגגים על דבריו, האם זה רק בכדי לקבל את הפרס...?
חבל, שהוא לא מודע לכך.

http://news.walla.co.il/?w=//1467983/@@/item/printer



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://iscwgd.walla.co.il/w7/t/walla.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://iscwgd.walla.co.il/w7/t/news.gif]

עמוס עוז: "ישראל עברה את הקווים האדומים"

יום שני, 13 באפריל 2009, 9:58 מאת: עינב שיף, מערכת וואלה! חדשות


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mscwgd.walla.co.il/w/18-200/510521-18.jpg]

ציפה שהמתקפה בעזה תימשך מספר ימים. עוז (ניר לנדאו)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mscwgd.walla.co.il/w/18-200/536217-18.gif]

עוז אוחז ב"תקווה צנועה" שממשלת נתניהו תפתיע אותו (רויטרס)
עם יציאת ספרו בתרגום לאנגלית, תוקף עוז בראיון ל"ניו יורק טיימס" את הפעולה בעזה: "ב-67' ישראל לא יישרה רחובות עם בולדוזרים"

הסופר עמוס עוז טוען כי משיחות שקיים עם חיילים ששירתו במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, עולה כי "ישראל דחפה את הקווים האדומים שלה הרחק מעבר להיכן שהיו בעבר". עוז אמר את הדברים ל"ניו יורק טיימס" בראיון שפורסם היום (שני) לקראת יום הולדתו ה-70 ולרגל צאת ספרו "חרוזי החיים והמוות" בתרגום לאנגלית.

לדברי עוז, "ב-1967 נלחמה ישראל באזורים עירוניים מאוכלסים בכבדות כשצלפים ירדנים מתחבאים מאחורי אוכלוסייה אזרחית. למרות זאת, רחובות לא יושרו על ידי בולדוזרים". עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הוסיף כי הוא תמך במתקפה בעזה, אך ציפה כי היא תימשך כמה ימים ולא שלושה שבועות. הכתב סטיבן מקלרוי, מציין כי עוז אוחז ב"תקווה צנועה" כי ממשלת נתניהו, שאינה מחויבת לרעיון המדינה הפלסטינית ושאינה מוכנה לוויתורים בירושלים, תפתיע אותו.

מרבית הראיון עוסק בכתיבתו של עוז ובנטייתו להפריד בין הכתיבה הפוליטית לכתיבה הסיפורית. לצורך כך משתמש עוז בשני עטים, השחור והכחול. "אני לעולם לא מערבב ביניהם", סיפר עוז, "האחד הוא כדי לומר לממשלה ללכת לעזאזל והשני הוא כדי לספר סיפורים". עם זאת, מציין עוז כי האקלים הפוליטי מקשה על עבודתו: "זה מאוד לא פשוט לכתוב סיפורים ונובלות בליבה של דרמה פוליטית".

עוז מצייר עצמו בראיון כאחד מראשוני המיעוט שהתנגד לכיבוש השטחים וההתיישבות בהם. "כשאני וחבריי התחלנו לתמוך בפתרון שתי המדינות בשנת 1967, היו כל כך מעט מאיתנו - היינו יכולים לערוך את האסיפה הלאומית שלנו בתוך תא טלפון ציבורי".

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מכל מיני "שוחרי שלום" שמזמינים אותו להרצות על עוולות הכיבוש ופשעי ישראל.
הוא כ"כ אהוד בארץ, שברגע שהצטרף למרצ (בפעם ה300), היא בן רגע איבדה 40% ממצביעיה. למרבה
המזל שלו, הוא לא תלוי בציבור הישראלי לפרנסתו (יש לו איזה חוזה סופרים עם הוצאה, וכאמור, יש לו
את החבר'ה בחו"ל שמשלמים ביד רחבה על כל הרצאה מרגשת על הכיבוש המשחית...).

איש מסכן. נטול כל בדל של אינטגריטי.

עמיתו הפחות ממלכתי והמאוד רגשן - א.ב יהושוע, אמר פעם ש"גם את הגרמנים הרי שגענו אנחנו היהודים". וחבל שלא הייתי בסביבה, או אולי לא חבל, כי אני מניח שבכל הרצינות הייתי עונה לו "אדון אינלקטואל - מיעוט צווחני של יהודים ראקטביים כמוך זה בדיוק מה ש"שיגע" את היטלר, אם כבר מחפשים אשמה אצל היהודים".

.

אחרי שהיא סיימה (ניסו להשתיק אותה), האיש הוריד טונים בערך ב50 דציבל, ועבר ללחישות מתנצלות.
אני, אגב, חושב שהוא פשוט לא שולט בג'ורה שלו. הוא כ"כ רגיל להתנצל בשם "הנאורים בישראל" שהוא
שכח שהוא בישראל, ובמקום שיש בו גם אנשים שעלולים לא למחוא כפיים לתזה המרשימה הזו...

לא רוצה להכנס לפוליטיקה, אבל הייתי מצפה מסופר ידוע שיברור את דבריו. לפי מה שמצוטט בעיתון
(לא תמיד בטוח שכך הם פני הדברים) עמוס ציפה שמבצע "עופרת יצוקה" יסתיים בכמה ימים...
מאיפה הידע ה"צבאי". אפילו גנרלים המוכשרים ביותר לא מסוגלים לנבא מתי כל מבצע מסתיים ובאיזה תוצאה.
אני הייתי מצפה מסופר עמוס עוז שיעתיק את מגוריו לאיזור מוכה קסמים בכדי להראות סולידריות עם התושבים. אולי בכך היה גורם להפסקת הירי על אנשים שלווים, (כאשר אלה המשלחים את המטען הקטלני לא היו רוצים לפגוע בסופר המזדהה עם עינינם) או שרק מצד שני של הגבול גרים אזרחים שכל רצונם הוא לחיות בכבוד.
יכול להיות שביתו החדש של הסופר עמוס עוז היה גורם לירידה בתפוצת ספריו או ירידה בהזמנות להרצאות, אך מה כל אלה שווים לעומת יום אחד של שקט בגבולותנו.
האם הרבה ביקשתי מהסופר עמוס עוז אם היה עונה כאן בפורום, או שזה חלום באספמיה...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

1. חפש במילון את המילה "אגו מניאק". אתה יכול גם לקרוא כמה ראיונות על טניה ריינדרהט, שולמית אלוני, אורי אבנרי וכו', אם אתה רוצה להרחיב את הידע על איך מתנהלים אגו מניאקים. מספיק לשמוע את עוז אומר "שהיה מספיק תא טלפון בשבילו ובשביל חבריו" כדי להבין שהאגו גדול מהאידאולוגיה. מזכיר לי שלפעמים אני שומע כל מיני אנשים אומרי םבגאווה שהם היו ב"מצפן" וזה כאשר כשמצפן הייתה פעילה הם במקרה הטוב עוד צעקו בקול של ילד "אמא תנגבי לי".
2. Self hating Jew . פה בארץ מפחדים מן המילה הזאת, אבל "בשיח היהודי" בחו"ל (לפחות במדינות האנגלו סאכסיות) זה ביטוי מאוד מקובל.

ואל תדאג: אתה עוד תשמע כאלה שיגידו "אני לא מסכים עם כל דבריו, או עם דרך התבטאותו, אבל חיבים להקשיב למה שהוא אומר".

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h "אני לא מסכים עם כל דבריו, או עם דרך התבטאותו, אבל חיבים להקשיב למה שהוא אומר".

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

יפה נפש שמאלני שמשמש דוגמא למה שתמיד אמרתי בעצם,איש אומלל שלא מסוגל לקרוא לעצמו ישראלי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

שיישאר בחו"ל, בין כל מממניו ומעריציו, הרחק מישראל ה"כובשת" וה"פושעת".

ציטוט:

ב-1967 נלחמה ישראל באזורים עירוניים מאוכלסים בכבדות כשצלפים ירדנים מתחבאים מאחורי אוכלוסייה אזרחית. למרות זאת, רחובות לא יושרו על ידי בולדוזרים

- וחבל. אולי היו נהרגים לנו פחות חיילים, והיו נמנעות מלחמות עתידיות.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

זה לא שב-1967 צה"ל וההנהגה היו יותר הומניים ("שלומיסטיים"...) מאשר בתקופה האחרונה (נהפוך הוא - בעידן הנוכחי יותר ויותר נזקקים ליעוץ משפטי צמוד בלחימה...). אם לא השתמשו בבולדוזרים ב-1967 זה נבע או מסיבות מאד פרוזאיות (כמו מחסור, ליקויי תכנון והיערכות וכד'), או שהשימוש באוכלוסיה אזרחית כמגן היה מקובל הרבה פחות מהמתואר ע"י "חובבי נובל"...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

היו כולם בגזרת לטרון, שכונת המוגרבים ומחנה חוביילה בגוש עציון. כנראה שעמוס עוד לא ראה את זה בגלל האדים על חלונות תא הטלפון. עמוס גם שכח לציין ש 67 הייתה מלחמה ק-ו-נ-ב-נ-צ-י-א-ו-נ-ל-י-ת מבחינת התנהלות החיילים משני הצדדים: מי שירו, לבשו מדים, השתייכו ליחדות ולא עשו את מה שעשו בשם אידאולוגיה דתית. הם לא התחבאו במנהרות (לרוב) והטקטיקה העיקרית שלהם הייתה להלם כמו שאומר הספר, ולא בכל דרך מלבד אלה שכתובות הספר (מתוך אזרחים, מסגדים).

אגב: אולי נוסדה כאן אמונת הבל שלומיסטית חדשה? "הכמיהה למלחמת 1967" שמה. וזו לא פעם ראשונה לאחרונה שאנו שומעים כל דיבור בערגה על הימים שבהם הרגנו ערבים בשיטה X, בניגון להיום שאנו הורגים אותם בשיטה Y. הוגה הדעות השמאלני מאמץ את שיטות המוסר של הצייד הבוחר לחיות בהזיה כאילו האופי של הריגת הניצוד היא שקובעת את מידת המוסריות של הציד.

.

האימרה: "האימפרוביזציה הטובה ביותר היא זו שהוכנה שלושה חודשים מראש"
נכתבו עבור אנשים כמוהו. לכן הוא אינו סופר טוב, למרות תהילתו והצלחתו. הוא אמן השליטה
בשפה ובעל טכניקה מדהימה, אך ללא נשמה. ספר הפריצה שלו "מיכאל שלי" הוא טקסט של
מבוא לפסיכולוגיה, כתוב באופן מתוכנן כמו כל ספריו.
עוז קלט יפה מאד לאן נושבת רוח הפרסים, והוא צובר אותם אחד לאחד במיומנות מקצועית.
אני לא סבור ששנאה עצמית (אישית או לאומית) מדריכה את מעשיו ודיבוריו. אני לא סבור שרגש
מניע אותו. בעיני הוא רובוט מחושב.

אני לא מסכים עם דרכו וצורת התנהגותו, אבל אי אפשר לקחת את תהילתו וכבודו כפי שאתה כותב.
אל תזלזל בכתיבתו וספריו, כל זמן שאתה לא פרסמת ולו ספר אחד.
לעמוס עוז "יש קבלות" מאלפי הספרים שתורגמו ונמכרו ברחבי העולם.
רק חבל שכך הוא בחר, אך זו גם זכותו וגם זכותנו להגיב כך ולא להשאיר לו את כל הבמה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני לא מכיר את עמוס עוז אישית, והדברים שכתבתי עליו מכוונים לאישיותו הספרותית.
בחייו האישיים הוא יכול להיות האדם הכי נדיב מתחשב נחמד וקשוב. לא יודע ולא כל כך איכפת לי.
כשאני קורא את ספריו אני אמנם מוקסם במשך הקריאה אבל מאוכזב קשות וחש ריקנות בסיומן.
העובדה שהוא מצליח אומרת רק שהוא מצליח, לא שהוא סופר טוב. (פואד למשל גם מאד הצליח - להיות שר וחשוב ומרופד, אבל מישהו חושב שהוא טוב?) רדיפתו של עוז אחרי פרסים
שכולנו יודעים שהם פונקציה של לחצים וקשרים וידע שיווקי וכ' וכ', היא דבר ידוע, ולא ממש אישי.

איזה תהילתו על מה אתה מדבר בכלל? שנאת ישראל זה תהילה? כצפוי לשמאלנים בארץ כל שונא ישראל הוא ברכה אפילו שהוא מתוך עמו הרי בלי זה אין להם חיים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]