
18-04-2009, 23:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.11.05
הודעות: 75
|
|
|
מאמר טוב ויפה
הסקירה ההיסטורית העלתה זכרונות מסדרת הטלביזיה "dogfighter" אבל בבסיס המאמר הזה, צריך לשים לב למספר דברים:
1. האמריקנים תמיד על המשמר כנגד הסינים בזירה הזאת, האמת שטיוואנים והאמריקנים יותר פוחדים ממבצע בליזקריג אווירי וקרקעי סיני על טיוואן (כמו סופת טורנדו), שיהיה מלווה במסך טילים ים ואוויר צפוף מאוד.
2. מול איום שכזה, אין מענה מיידי ולכן הוא מציין את האפשרות של צבירת כוחות למהלומה השניה אם תגיע (הגנה יותר מסיבית על הבסיסים).
3. בסופו של דבר, כאשר תשים מטוס מול מטוס באוויר, הטכנולוגיה תעזור, אך איכות הטייס תקבע יותר - פשוט מאוד לפשט את המלחמה באמצעים טכנולוגיים, אך זה מגיעים בסופו של דבר לאותה מסקנה - נכון שאמריקנים דואגים מקצב צבירת הטכנולוגיה בידי הסינים, אך הנעלם הגדול הוא שהסינים לא פעלו צבאית מאז קוריאה, נכון שיש להם את הצבא בין הגדולים בעולם, אך כפי שאנו יודעים, גודל הוא אינו אידיקציה מדוייקת לאיכות; איכות היחידות השונות אינו תואם ולעיתים ישנם פערים גדולים, שרק מתגלים בעת חירום\מלחמה (כמובן, שאין לבסס אסטרטגיה שלמה על הנחות הללו), אך לדעתי ניתן לאשש שלא הכל יעבוד בעת מלחמה בשני הצדדים - ראו דוגמא טובה מעין כמוה, ספרו של תום קלנסי "סערה אדומה עולה".
|