מחר בערב יקרין מוסד "יד ושם" בהקרנה רשמית לכבוד יום השואה את הסרט "להרוג את קסטנר". ישראל קסטנר הציל מאות אלפי יהודיות ויהודים בהונגריה מהשמדה, באמצעות משא ומתן שניהל עם קצינים נאצים בדרגות שונות. לאחר המלחמה עלה לארץ ונרצח כאן על ידי מתנקש יהודי לאחר שהואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. לצורך הגילוי הנאות - אזכיר שהוא גם סבי. "להרוג את קסטנר" הוא סרט תיעודי אמריקאי, המתאר חלק מפועלו של קסטנר ומנסה להבין איך זה שמי שהציל כל כך הרבה יהודים, לא זו בלבד שלא זכה במדינת ישראל להוקרה על מעשיו, אלא נרצח בה והוקע.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1079546.html
__________________________________________________ ____________

היתר כבר פחות מעניין..

מדהים עד כמה העיתון הזה לא רק במה לשונאי ישראל והאנטישמים מכל הסוגים, אלא כל כך חסר מצפון וחסר מקצועיות שהוא מפרסם שקרים ביום השואה..

זה סקופ או חדשה?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

חוסר המקצועיות של הארץ הוא סקופ.

ולמה בדיוק שהיא תשקר על דבר כזה?

וככה כל בוקר אני נעמד מחכה לך מחוץ לחלון אולי את תבואי אולי יום אחד
את תסכימי אפילו לישון יש פה גינה וגם עץ מיוחד שחרטתי עליו חץ עם לב
ושני משפטים "טוב לבד" ו"מוות למי שעוזב". (יוני בלוך-סיבה לעזוב)

אנשים משכנעים עצמם להאמין במה שקל יותר. הרבה יותר קל יותר להאמין שסבא שלך הציל מאות
אלפים, מאשר לחשוב שהוא הציל קבוצה קטנה של מיוחסים בתמורה להשתקת מידע שיכול היה לעזור
להציל רבבות רבות. היא גדלה בסביבה של אנשים שסבא שלה א-כ-ן הציל. צריך לזכור שיש יותר מ1500
אנשים כאלה, שכולם משוכנעים, ובצדק מבחינתם, שקסטנר היה המשיח...

האיש שמכר את נשמתו לשטן וקנה אותה בחזרה באמצעות מערכת המשפט של מפא"י

עדיין הרהביליטציה של קסטנר נועדה כדי לכסות על ערוות המפלגה/המדינה שאפשרה לאיש כזה להיות עסקנה.

ואם היית מגלה לפתע כי כיסוי ערוותה של המדינה הוא בעצם כיסוי ערוותה של ההנהגה בארץ שלא עשתה די כדי להפריע לנאצים לבצע את זממם.
עדויות של אותם ימים מלמדת כי היישוב בארץ ובעיקר בתל אביב (שוב אותה שאננות תל-אביבית!) המשיך לנהוג כמנהגו.
קבל רק תזכורת על המשפט ועל תוצאותיו הלא מוטות.,
http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=15-22-24

על כל שאר הנושאים שהיא עוסקת בהם בשנים האחרונות, מאז שהחליטה שהיא "דעתנית" - כלום.
אז היא כתבה שקסטנר הציל מאות אלפי יהודים. למי אכפת מהשטויות שהיא כותבת, בנושא זה או
באחרים?

על קסטנר כתב רודולף ורבה (האיש שברח מאושוויץ והעביר דו"ח על מה שצפוי ליהודי הונגריה, שהגיע
לקסטנר מבעוד מועד - והוא מ-נ-ע את פרסומו) דברים נוקבים, ורציניים בהרבה ממה שכתבה עליו
נכדתו, שלא פגשה בו מימיה.

בין אם בגלל שהיא בכל זאת כתבה את זה (ועל לא מעניינת ניתן להתווכח) ובין אם בגלל שהארץ פרסם את זה (שוב, העיתון הזה בדר"כ מפרסם שקרים ובכל זאת בהוכחת הטענה הזאת יש משום עניין לציבור)

תוסיף לכך את כך שמירב מיכאלי ירדה משולחנו של אהוד ברק והפכה להוגת דעות וזהו כבר סקופ כפול.

אכן ימים רעים באו לארץ.

הוא סבך?!

עריכה...
אופס, יצאתי טמבל

לכל הפחות, הוא הביא להצלתם של למעלה מ-1500 יהודים (מכל הזרמים הפוליטייים, אגב, כולל האדמו"ר מסאטמר). לפי ההסטוריון דוב דינור קסטנר גם שיכנע את מפקד מחנה הריכוז טרייזינשטאט ר למסור את המחנה למסור את המחנה לצלב האדום במקום לקיים את הוראת אייכמן לחסל את האסירים ההודים שמספרם הגיע ל-32 אלף. אם זה נכון, אזי מספר היהודים שהציל מגיע רק מ-2 גורמים אלו (ויש עוד הצלות שמיוחסות לו) לעשרות אלפים.
ואגב, הטענה נגד קסטנר הייתה שהוא לא סיפר ליהודים שהם נשלחים להשמדה וכך מנע מהם להתנגד או לברוח. ובכן, כמה מהיהודים בשאר המקומות הצליחו להתקומם או לברוח בהצלחה גם כשידעו מה צפוי להם? האם מספר היהודים שהיו ניצלים גבוה יותר מהמספר שהוא הציל בפועל (אותם מאות ששיחרר בזכות השיות עם הנאצים) או מהמספר שהוא (כנראה) סבר שהוא יוכל להציל (הרכבת המפורסמת הייתה אמורה להיות רק המשלוח הראשון)? אין לי תשובה על כך, אבל דומני שצדקו שופטי בית המשפט העליון ושהקביעות נגד קסטנר המשפט הראשון היו מוגזמות.

עד לרגע זה איש לא יכול לקבוע בוודאות שהמחיר ששולם עבור הצלת 1685 מיוחסים (כן, גם ממחנות
פוליטיים יריבים - המיוחסים ידעו תמיד לדאוג זה לזה מעבר לשיקולי מפלגות וזרמים...) היה הסתרת
האמת מפני אלה שעלו לרכבות בשקט, גם במקומות שהיו סמוכים לגבול הרומני (למשל, עיר הולדתו של
קסטנר, קלוז'), ומספר הנספים בעקבות קמפיין ההטעייה הזה, שבמקרה הטוב, קסטנר לא הפריע לו
(כאשר נמנע מהפצת דו"ח ורבה-ווצלר), הוא קרוב לחצי מליון איש.
אייכמן ציין בדבריו לסאסן שהיה מוכן בשמחה להצלת מספר מועט של יהודים בתמורה לשקט מצד המאסה
של היהודים, וזה מה שקסטנר סיפק לו.
הסיפור של הצלת יהודי טרזין בידי קסטנר, הוא במקרה הטוב מוגזם. קרומיי היה מעורב בהשמדה עד
מעל לראשו. כאשר קיבל את הפיקוד על טרזין, המלחמה כבר הייתה מעבר לגמורה, ולהורות על רצח
כל יושבי המחנה, היה שקול להתאבדות, גם לולא בא קסטנר וכיביכול הציע לו תצהיר, אם יימנע מרצח
היהודים.
באותה מידה שהטענה שקרומיי קיבל מקסטנר את התצהיר בתמורה להימנעות מפגיעה ביהודי טרזין
(שאגב, גם לו רצה בכל כוחו, לא יכול היה קרומיי לרצוח את כולם - פשוט לא היה לו זמן ולא היו לו
אנשים במספר מספיק...), ניתן לטעון שקרומיי קיבל את התצהיר מקסטנר בתמורה לשתיקתו במשפטו
לגבי חלקו של קסטנר בהטעיית יהדות הונגריה...

העובדה היא שקסטנר התרוצץ אחרי המלחמה וחילק תצהירים לנאצי אחרי נאצי (בהתחלה ידעו כאן
רק על קורט בכר, שהיה רק גנב ולא רוצח, שקסטנר שיקר בעדותו וטען שלא העיד לטובתו - ואחרי
מות קסטנר הסתבר שהאיש מסר עדויות גם לטובת רוצחים ממש כמו קרומיי, ויסליצני ויוטנר - כאשר
במקרה של ויסליצני, הוא לא הספיק לעזור ולהציל את חיי ויסליצני...), נחשפה באופן מלא רק אחרי
מותו. אייכמן נשפט כאן 4 שנים אחרי רצח קסטנר, ומשמואל תמיר נמנע תחקור אייכמן, ונמנעה ממנו
גישה מלאה לתמלילי סאסן. אותם מקורות ממש לא מציגים את קסטנר כמציל האלפים אלא כמי שקנה
את הצלת האלפים בתמורה לסיוע בהשמדת מאות האלפים.

כאשר בנימין הלוי כתב שקסטנר מכר נשמתו לשטן, ההוכחות לכך היו שנויות במחלוקת, וביה"מ העליון
יכול היה, אחרי הרצחו, לנקותו מחלק מהסעיפים (ברוב דחוק, אגב...). כיום ידועות העדויות לטובת
קרומיי, ויסליצני ויוטנר, ולא רק זו שנתן לטובת בכר (שכאמור, גם לגביה שיקר), והאיש הזה, שאמנם
משפחתו מקושרת בתקשורת, והיה שייך למחנה הנכון (אחרת התביעה שלו ל-ע-ו-ל-ם לא הייתה
מוגשת כאישום פלילי על לשון הרע, אלא מקסימום כתביעה אזרחית על הוצאת דיבה), עובר תהליך
הדרגתי של רה-הבליטציה. תהליך שלא מצליח, בגלל שעל כל ניצול שזוכר אותו לטובה, יש
כמה שזוכרים את החבר'ה שלו עומדים ליד הרכבות ומספרים שהן נוסעות לקנייר מזה, שם יעבדו
בשדות - וזוכרים את אותם חבר'ה עולים אח"כ על רכבת אחת, ש-ב-א-מ-ת נסעה למקום מוצלח. בגלל
אותם אנשים, גם הקמפיינים של חובביו במשך 52 שנה, לא הצליח להביא לקריאת רחוב אחד על שמו,
למרות שפע ניסיונות...

קסטנר, במקרה הטוב, הוא דמות שנוייה במחלוקת. במקרה הרע, הוא גורם לגרועים שבקאפואים
להיראות כמו מלאכי שרת. האיש בוודאי שאינו מציל. הוא היה מגלומאן שחשב שבידיו הזכות להחליט
מי יחיה ומי ימות. במקרה הטוב, זו החלטה בעייתית מבחינה מוסרית. במקרה הרע, זה תסביך
אלוהים שגרם לו לסייע בהריגת הרבים למען הצלת המעטים.

אין ספק שקסטנר הציל לכל הפחות את נוסע רכבת ההצלה. עניין ה"מיוחסים" שנוי מאוד במחלוקת. עובדתית היו ברכבת גם פליטים חסרי כל מסלובקיה ולא רק קסטנר קבע את זהות הנוסעים אלא הוא העביר את המשימה הזו לאחרים. חבר טוב שלי מהעבר (אני יכול להעביר לך שם בפרטי אם תרצה בכך) היה נכד לניצולי הרכבת-יהודים פשוטים וחסרי ייחוס כלשהו...
האם יותר יהודים היו ניצלים אילו קסטנר היה מנסה לספר להם שהמשלוחים מובילים להשמדה? כאן מדובר בסופו של דבר בספקולציות ותו לא. יש לזכור שהרכבת הייתה אמורה להיות רק ה"משלוח" הראשון. לקסטנר היו כל הסיבות להאמין שבהמשך יבואו נוספות, כך שמבחינת זווית הראייה שלו אותו זמן לא מדובר ב-1600 (לערך) אלא אלפים רבים. אין שום דרך לדעת האם מספר גדול יותר של יהודים היו ניצלים אילו קסטנר היה מפרסם שהם מיועדים להשמדה. על בסיס על מה שאירע במקומות אחרים קודם לכן ניתן רק לשער בצער רב שהרוב המוחלט היה מושמד גם אם היו נפוצות ידיעות, אפילו מבוססות ביותר, שיש כוונה גרמנית כזאת. מספר היהודים שניצלו בפועל על ידי קסטנר, הוא לעומת זאת עובדה ולא ספקולציה.
לא הייתי גם סומך במיוחד על סאסן שהיה נאצי גדול בפני עצמו. גם אם דיווחו לגבי דבריו של אייכמן היה מדויק להפליא, הרי שלאייכמן היו כל הסיבות להציג בפני חבריו הנאצים (שעל תמיכתם התבססה שרידותו בסתר) מצג לפיו כל הצלת היהודים על ידי קסטנר הייתה תוכנית נאצית מתוחכמת. לכל הפחות הוא יכל להשמיץ את קסטנר ולשפוך שמן על מלחמות היהודים וגם זה תענוג לא קטן עבור "אדם" כזה.
לגבי טרייזינשטאט-שוב, יש לנו בעיקר ספקולציות ולכן אני נמנעתי מלקבוע חד משמעית שקסטנר הציל את אסירי המחנה. אולם אני חולק על הפרשנות שלך. הנאצים במקומות רבים מאוד חיסלו מחנות ברגע האחרון ממש-אם בצעדות מוות ואם בטבח במחנה עצמו. וחיסול המחנות יכל להתבצע בדרכים מגוונות (לנאצים לא חסרו שיטות המתה, כידוע). במקומות אחרים אסירים נכלאו בצריפים שלהם ואחר כך הוצתו, למשל. הנאצים גם יכלו פשוט לצאת מהמחנה ולהערך מחוצה לו ולחכות כמה ימים עד שהאסירים (החלשים גם ככה) ימותו מהרעב, התייבשות ומחלות. גם לחסל אותם ביריות יכלו. אם אדם אחד חמוש ברוס"ר יכול לחסל כמעט 30 אנשים במספר דקות (ואני מתמש בגולדשטיין רק כדוגמא לעוצמת ההרג של כלי הנשק) , 100 שומרים (גרמנים ועוזריהם הנלהבים) יכלו לחסל 32,000 (כשם שיחסלו ביריות מאות אלפים בבי יאר ומקומות אחרים) . הרבה תחמושת, אבל זניח ביחס לכמויות שהיה בהם שימוש במלחמה. הנאצים גם היו בדרך די צייתנים לפקודות. על רקע עובדות אלו, זה בהחלט סביר שקרומיי החליט לא לחסל את המחנה היות וקסטנר שיכנע אותו שהדבר יועיל לו יותר אישית. שוב, עובדתית, הרבה מפקדים נאצים אחרים כן חיסלו את המחנות בשלבים אלו של המלחמה. אם ההבטחות של קסטנר סייעו לקרומיי לקבל את החחלטה, דיינו ואזי אני חייב לו את אישתי שסבה ז"ל וסבתה תבדל"א היו מאסירי המחנה הזה. ואגב, סבה, אריך לסקלי, תיעד את החיים המחנה באמצעות מאות קריקטורות שצייר בסתר (הגרמנים העסיקו אותו במחנה כגרפיקאי). כמה מהקריקטורות האלו (שנמצאות דרך קבע במוזיאון בלוס אנג'לס) פורסמו אתמול במסגרת כתבה בעכבר העיר
http://www.mouse.co.il/CM.articles_...209,35146,.aspx
הקביעה של השופט הלוי לפיה קסטנר "מכר נפשו לשטן" מקוממת ביותר. מה בדיוק קיבל קסטנר מהשטן הנאצי? הרי הלוי עצמו קבע שאין שום הוכחה שקסטנר זכה לרווח חומרי כלשהו מהנאצים!
אז מה כן קיבל? את חייו וחיי משפחתו? אם כן אזי וודאי שאין לאף אחד מאיתנו זכות לשפוט אותו. אדם יעשה כמעט כל דבר להציל את עצמו וחיי משפחתו כשאקדח מוצד לרקתם. כן, יש קדושים ספורים שיעדיפו להקריב את עצמם ואת משפחותיהם למען הכלל (והיו גם כאלה בשואה) אבל יומרני מאוד מצד מי מאיתנו (כולל השופט הנכבד) לחשוב שהוא נמנה על אותם יחידי סגולה. נדמה לי שלא קסטנר ולא אף אחד אחר טוען שהוא נמנה על אחד מאותם יחידי סגולה.
באותו הקשר, מאוד יומרני גם לשפוט את הקפואים (שחלקם, כידוע, עשו הרבה על מנת להציל יהודים אחרים במחנות) ואכן בתי המשפט בישראל נרתעו מאוד מלהעניש בחומרה את אלו מהם שהתגלו לאחר שעלו לישראל לאחר קום המדינה.
זו אולי קלישאה לומר שאין לנו דרך לשפוט את מי שהיו במצבים האלה, אבל זו קלישאה נכונה.
אני חושב שקסטנר חטא בכך שהעיד לטובת הנאצים אחרי המלחמה, אבל גם לגבי זה יש כל מיני ספקולציות שמעמידות את הענין באופן מקל (למשל שהוא כביכול חש כלפיהם הכרת תודה על מה שכן עשו לטובת הצלת יהודים. גם ייתכן שטעה בהחלטה לשתף פעולה בהצלת חלק מהיהודים על פני לנסות לספר לכלל על כוונות הנאצים (כלל לא בטוח שהוא היה מצליח או שהייתה לכך משמעות מעשית בפועל, כפי שטענתי למעלה). מכאן ועד לצאת כלפיו בהאשמות המתלהמות של גרינוואלד, תמיר וגם כמה מהכותבים באשכול זה-ארוכה מאוד הדרך. אני סבור שהיציאה המתהלמת נגד קסטנר נבעה בדיוק מאותה סיבה שהמימסד הגיב להאשמות בצורה מוגזמת-סיבות פוליטיות לחלוטין. קסטנר היה יותר מכל דבר אחר קורבן של הקונפליקט בין ימין ושמאל. הוא עצמו כלל לא רצה במשפט הזה.
ואגב, העובדה שמפא"י לחצה עליו להגיש קובלנה וללכת למשפט מעידה לדעתי שהסברה הכנה שלהם הייתה שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר. קשה לי להאמין שהם היו מסתכנים במשפט שבו יחדפו עובדות קשות לגבי ההתנהלות של קסטנר. לדידם (אני מניח) גרינוואלד יצא בהשמצות חסרות בסיס לחלוטין. ואגב, חלק מהשמצותיו אכן היו חסרי בסיס לחלוטין מבחינת העובדות שהיו ידועות אז ושידועות היום. לכן הלוי גם קנס אותו בסכום העצום של לירה אחת או משהו כזה...

בכך שגרמו לו ללכת לכיוון של עבודה מולם בתמורה לזרם מתמשך של רכבות אל מחוץ לשטח הכבוש.
הייתי יכול לקבל את הקביעה הזו, לולא הלך קסטנר, אותו קרבן רמייה כביכול, והעיד לטובת כל הנאצים
הבכירים בהונגריה בזה אחר זה, כאשר ממש לא הייתה לו מחוייבות שכזו, וכאשר היה צריך לזעום
על כך שהונו אותו כביכול...
מחנות חוסלו ברגע האחרון במעט מקומות יחסית. החשש מההשלכות גרם לשומרים לברוח ולהשאיר את
המקום למשחררים. צעדות המוות התקיימו מס' חודשים קודם לכן ונועדו יותר להמלט מפני הסובייטים
המתקדמים. אתה לא חייב לקסטנר דבר, וכך גם לא אשתך והוריה. הם גם לא חייבים דבר לקרומיי
ולשאר המפלצות שהיו אלה שכלאו אותם במחנה מלכתחילה. אתם חייבים, במידת-מה לאלה שניצחו
את הנאצים וגרמו להם לעצור, מתוך תקווה שאקט זה יציל אותם במשפטים הצפויים. קרומיי ניצל
בזכות מכתב המלצה של קסטנר, שהיה כ"כ שחור משחור, שקסטנר ידע שאסור לו להודות בעצם
קיומו. הוא הכחיש אותו בנחרצות רבה עוד יותר מזו שהכחיש את המכתב לקורט בכר, כיוון שידע
(ואף ציין זאת) שבניגוד לבכר שהיה סתם שודד (שבזכות המלחמה התעשר משוד היהודים), קרומיי
היה חלק פעיל במערכת ההשמדה.קסטנר גם ניסה להציל ממוות את השוחט של יהדות סלובקיה,
דיטר וויסליצני, שעל ידיו דמם של רבבות באופן הישיר ביותר. למרבה צערו, הצ'כים היו פחות ממסבירי
פנים, ומכתב ההמלצה לא עזר...
באותה מידה שניתן לקבוע כאילו שלח קסטנר את מכתבי ההמלצה בתמורה לכך שהנאצים "יצילו
יהודים" (טענה מגוחכת,אגב - איזו מחוייבות נותרה לו לקרומיי א-ח-ר-י שהמלחמה נגמרה? האם אתה
מקיים כל התחייבות שנתת לרוצח המונים שמחזיק בני ערובה?), ניתן לטעון שהוא חשש שהם יפתחו
פיהם ויספרו על חלקו במערכת ההטעייה של היהודים, שהקלה על השמדתם - דבר שאייכמן, שנותר
חופשי, עשה, באותו ראיון שלו עם וילם סאסן.
הקביעה של השופט הלוי ממש לא משוממת. השימוש במלים היה שגוי, כפי שהוא עצמו הודה בכך בפני
תמיר כעבור שנים (זה נתן לשוחרי קסטנר נושא שאפשר להתמקד בו, במקום לעסוק במהות - שהיא
השת"פ המצמרר של קסטנר, שאמור, היה ללא אח ורע בשואה כולה), אבל המהות נותרה זהה: רודולף
קסטנר חשוד, והידיעות שהתגלו אחרי רציחתו רק מחזקות את החשדות נגדו, שקיבל מהנאצים שחרור
של מעט מיוחסים (אני מקבל טענתך שהיו כמה לא מיוחסים שאללה בירך אותם וסידר להם מקום על
רכבת המיוחסים - אבל המיוחסים היו הראשונים ועבורם נועדה הרכבת), בתמורה להשקטה של מאות
אלפי לא מיוחסים, והפצת סיפורי כזבים ביניהם, שימנעו מהם מלחולל מהומה.
המהומה הכי קטנה בקלוז' (עירו של קסטנר) שבה היו 18,000 יהודים שעליהם שמרו פחות מ20 איש,
ללא גדר היקפית (רק בהמשך, הוקמה גדר), הייתה משבשת לחלוטין את ההשמדה, שעבדה כמו
שעון. ראש הקהילה בקלוז' היה חותנו של קסטנר, והוא ידע לאן הולכות הרכבות, שכן בחר לעלות
על הרכבת הנכונה, יחד עם 388 מבני עירו, שכללו את כל משפחתו, חבריו ומקורביו של האיש
הגדול. אגב, קלוז' שכנה ממש על הגבול הרומני, ורומניה הייתה מחוץ לשטח הכיבוש הנאצי ממנו
שלחו אנשים להשמדה. לו ידעו לאן נוסעות הרכבות, אלפים היו מנסים לברוח לרומניה, בדיוק כפי
שאלפים ברחו ל-ת-ו-ך הונגריה, עד 1944...
הבודדים ששרדו מקלוז' שלא באמצעות הרכבת, סיפרו בזה אחר זה כיצד אנדי היודנראט אמרו להם
שהרכבות ייקחו אותם לקנייר מסה, וכדאי להית מהמקדימים, "אחרת יתפסו את המקומות הטובים".

אם אתה מדבר במתינות כלפי קסטנר, ראוי שתתייחס כך לגרינוולד, שאיבד את משפחתו בשואה,
ואיבד את בנו במלחמת העצמאות. אם יש מישהו שמותר לו לכתוב בלהט (לא סובל את המילה
"התלהמות". מילה שנועדה לבטל טיעונים שקשה לענות להם...), זה מלכיאל גרינוולד, שהיה משוכנע
(כמו ניצולים רבים מאותה גולה) שקסטנר מכר את משפחתו לנאצים תמורת בצע כסף. נכון, כנראה
שלא היה בצע כסף, והשוחד היה בהצלת מקורביו ושעאר מיוחסים, אבל יחסית לעלון משוכפל, הייתי
אומר שהוא הרשים למדי בכמות העובדות שחשחף ושהוכחו בבית המשפט (למשל, העדות נגד
הנאצים שקסטנר לא חדל מלשקר לגביה עד יומו האחרון, ושפרטיה המלאים נחשפו רק שנים אחרי
רציחתו).
מפא"י לחצה לאישום פלילי (עוד טריק בזוי של מפלגת שלטון לא דמוקרטית - אין כאן בדל פלילי. היה
כאן, עניין לתביעת דיבה אזרחית למהדרין), כיוון שהאיש היה מועמד שלה לכנסתף ומעשיו דבקו בה.
אח"כ, כשתמיר הצליח לשחוט אותם במשפט, אני מניח שהם התחרטו על שבכלל פתחו את תיבת
הפנדורה הזו, וישנם אנשים שטוענים שבצמרת מפא"י היו שנשמו לרווחה כשקסטנר נרצח. ככל הנראה אותם קונספירטורים כוללים גם אנשים שהיו מאוד קרובים לקסטנר...
קסטנר אכן לא רצה במשפט - כי הוא ידע מה עלול להיחשף שם...

במקרה הטוב מדובר במגלומן שהנאצים ניצלו כדי להצליח יותר במלאכת ההשמדה שלהם. במקרה
הרע מדובר מדובר במגלומן שחשב שהוא מיני-אלוהים שצריך להחליט מי יחיה ומי ימות. בשני
המקרים ברור לגמרי שהגיבור המושיע, זה לא בדיוק תיאור מתאים. את הקאפואים אי אפשר לשפוט.
את קסטנר, שחתר וסילק אנשים כדי להגיע לאותה עמדת החלטה - צריך היה לשפוט.

כתבתי שלאייכמן היה אינטרס להציג את המגעים שלו עם קסטנר בצורה מסוימת לאחר המלחמה, בהתייחס ל"ראיון" המפוקפק שפירסם נאצי מפוקפק לא פחות.
לרכבת ההצלה לא היה המשך. למה? לא בהכרח משום שהנאצים רימו את קסטנר. לכישלונות של פרויקטים של מו"מ מתמשך בעיתות מלחמה יש כידוע עוד כל מיני גורמים. וזה על כל פנים לא היה סוף המגעים: אחרי רכבת ההצלה קסטנר כן הצליח לארגן 6 רכבות אחרות שהובילו 18 אלף יהודים לעבודות כפיה באוסטריה. לא טוב כמו שיחרור, אבל עדיף על אושוויץ ואכן רוב רובם של יהודים אלו ניצל.
המשך למגעים אלה היה גם (לפי הטענה של אותו היסטוריון שציינתי) בהשפעה על קרומיי לא לחסל את טרייזנשטאט. כך שמבחינת קסטנר, בהחלט ייתכן (אני מציע גם לך לגלות פחות ביטחון כאשר מתעסקים במה שהן במידה רבה ספקולציות) שסבר שלא רימו אותו אלא שהיו מי שנתנו תמורה להבטחותיו ולכן ראוי שייתן להם אותה עדות. ולגבי טרייזינשטאט-אני לא יודע למה אתה קורא "ברגע האחרון". עובדתית החל מסוף 1944 ועד מאי 1945 מחנות חוסלו, אם במצעדי מוות ואם באמצעים אחרים. רוב אסירי ראוונסבריק לדוגמא הובלו בצעדת מוות ב-27.4.1945 ורובם מתו. זמן קצר קודם לכן עשרות אלפי אסירי זקסנהאוזן ו-גרוס-רוזן הוצאו אף הם בצעדת מוות. מחנות אחרים חוסלו לחלוטין חודשים ספורים קודם לכן או שאסיריהם סבלו חיסול חלקי ממש לקראת השיחרור (קרי-חלק מהאסירים נרצחו ישירות או נשלחו בצעדות מוות). בברגן בלזן,למשל, מתו עשרות אלפים בחודשי המלחמה האחרונים פשוט על ידי הרעבה. אם קסטנר סייע למנוע גורל דומה מטרייזין אז אני מוקיר את המלצתך אבל בכל זאת מודה לו. לא יודע מדוע הכנסת את קרומיי לעיסקי התודות שלי, אגב. ברור שאין סיבה להודות לתליין על כי נמלך בדעתו על מנת להציל את עורו. אני גם לא מודה למי שניצח את הנאצים ממטרותיו שלו ובמקביל עשה ככל שביכולתו ש-ל-א להציל יהודים. אבל זה כבר נושא אחר.
לגבי מניעיו של קסטנר-אתה מודה שמדובר בספקולציות לכאן ולכאן. אציין רק שיש אנשים שמאמינים, לטוב ולרע, בעמידה בהבטחות. לא חייבים להסכים ולא חייבים לכבד. שמעתי לפחות דיעה אחת לפיה גישה כזו הלמה את אופיו של קסטנר אבל זה לא מספיק על מנת לקבוע משהו החלטי.
הקביעה של הלוי מקוממת ב-ג-ל-ל המילים שבהם בחר. מה עוד יכול להיות מקומם בה? הקביעה שקסטנר "מכר נפשו לשטן" היא לא רק בלתי מבוססת אלא גם אכזרית באופן מתמיה ממש.
ל"שת"פ" של קסטנר עם הנאצים היה גם היה אח ורע בזמן המלחמה וגם לפניה. הוא לא היה שונה מאחרים שנשאו ונתנו עם הגרמנים (יואל ברנד הוא דוגמא מפורסמת בהקשר זה) במטרה להציל לפחות חלק מהיהודים, ובוודאי לא היחיד שסבר שניתן להציל חלק בלבד. הוא לא היה גרוע יותר מרמקובסקי שממש ביקש מתושבי הגטו למסור את ילדיהם למוות על מנת שהאחרים יינצלו. וגם רמקובסקי, יש להניח, פעל מתוך כך שבאמת האמין שבדרך זו יהיה ניתן להציל לפחות חלק.
ושוב, קסטנר האמין שיוכל להציל בוודאות חלק מהיהודים דרך המגעים עם הגרמנים. אם היה פועל נגד הוראותיהם לא היה מציל אף אחד (וכמובן שלא את עצמו ובני משפחתו) ולא בטוח כלל שיותר יהודים היו ניצלים עד סוף המלחמה. כן, אפילו אם היו בורחים לרומניה... כולנו חכמים בדיעבד וממקום בטוח יחסית.
אתה מניח שאם קסטנר רק היה מספר לכל היהודים שצפויה להם השמדה הם היו מתקוממים כאיש אחד מול הנאצים או לפחות בורחים לרומניה. זה לא עבד כמעט בשום מקום. אנשים לא רוצים להאמין בגרוע מכל (גם בגטו ווארשה רבים האמינו עד האקציות האחרונות ממש שמי שמוצאים מהגטו מוצאים לעבודה), אנשים מפחדים יותר מהחייל עם הרובה מאשר מגורל עלום במחנה אי שם, ילדים, זקנים וחולים לא מוצלחים במיוחד בבריחה ולחימה ויהודים סיגלו לעצמם בגלות דפוסי התנהגות מסויימים מול רודפיהם. בקיצור, גם אם קסטנר היה מפיץ מה שהוא ידע על השמדה, לא בטוח כלל שיותר יהודים היו ניצלים ממה שהוא הציל וחשב באותה עת שעוד יוכל להציל.
לגבי גרינוואלד: ראשית, כשמישהו כותב על אדם אחר האשמות חריפות ובלתי מבוססות, תוך תיבולן בקריאה לרצח ("את קסטנר צריך לחסל") אני בהחלט רואה בכך התלהמות. אתה רשאי לקרוא לזה "להט" אם אתה רוצה.
אני מדבר במתינות על קסטנר לא משום שהוא היה "מסכן" אלא משום שהוא פעל בתנאים שלנו לא ניתן לשפוט. לגרינוואלד היו חיים קשים (הוא עצמו לא היה ניצול שואה) אבל פעולותיו בהקשר של קסטנר נעשו בתנאים נורמאלים. אי אפשר בכלל להשוות בין השניים בהקשר זה. מה שגרינוואלד כתב על קסטנר בהקשר לכך שקסטנר מכר יהודים בעבור רווח כספי מרכוש הנרצחים היהודיים (ושהוכח כחסר כל בסיס) חמור בעיני עשרות מונים מהטענות על כך שהעיד לטובת כמה נאצים לאחר המלחמה. זה צריך להיות די ברור.
אני לא חושב שטענות הקונספירציה ראויות להתייחסות וגם ההאשמות כלפי הגוויה של מפא"י לא עושות לי את זה. עצם זה שהמפלגה בחרה לדחוף את קסטנר למשפט מלמדת שסברה שהטענות נגדו מופרכות. והטענה החמורה ביותר נגדו אכן הייתה מופרכת.
ומשהו לסיום-מי שחושב שקסטנר בחר לבדו מי יצא ברכבת טועה ומי שחושב שקסטנר נכח בנירנברג רק כדי לתת עדות הגנה לכמה נאצים-גם טועה.

הראיון עם סאסן הוא המסמך הכי מפחות מפוקפק שעוסק בקסטנר ששיקר באופן סדרתי בנוגע למגעיו עם
הנאצים במהלך ואחרי המלחמה (כאמור, רוב שקריו נחשפו רק אחרי שמת).
הראיון עם סאסן נערך כאשר אייכמן חי חופשי ולא ממש מאושר בארגנטינה. לא היו לו שום מניעים לספר
כיצד עבד על קסטנר, והוא אכן לא טען שעבד על קסטנר. לא היו לו מניעים לטעון שקסטנר שיתף פעולה
מרצונו, ובכ"ז הוא טען כך. הוא הסביר בצורה ברורה את מניעי קסטנר להציל את מי שהציל בתמורה
לסיוע-במחדל להשמדת השאר.
אתה רשאי להמשיך להודות לקסטנר בנוגע לטרזין, אבל אין צורך בתודה הזו. עשרות מחנות שוחררו
כאשר אסירים עדיין שוהים בהם, ולא קסטנר אחראי לזה. הטענה שהוא אחראי להצלת מחנה טרזין הגיעה מתוך רצון למצוא הסבר הגיוני לעדותו לטובת רב המרצחים קרומיי, עליו אמר ספציפית שלא היה
מוכן לתת עדות כי אכן היה מעורב בהשמדה (כך שדי מוזר שאתה מייחס לשקרן סדרתי שכזה עדות
לטובת קרומיי רק בגלל ש"הוא מקיים הבטחות" - מי שמשקר בעדות בבית משפט ישראלי, קטן עליו לשקר
לרב מרצחים נאצי אחרי שזה כבר איבד כל כוחו...).
קסטנר שונה לחלוטין מיואל בראנד, שניהל מו"מ על הצלת הרבים בתמורה לרכוש, ולא בתמורה
להשתקת הריגת אחרים. יש דמיון לרומקובסקי (הן במגלומניה שהתבטאה ברצון לשחק את אלוהים
שמחליט מי יחיה ומי ימות, והן בתאוות השלטון שגרמה לאחד להיות רודן בגטו שלו ולשני להדיח כל
אחד אחר שהפריע לו לשחק את אלוהים), אבל רומקובסקי, יצור נתעב שכמותו, לפחות ניסה להציל את
הרבים על חשבון המעטים ולא את המעטים על חשבון הרבים, וענייני מיוחסים לא היו רלוונטיים אצלו
כי שהיו רלוונטיים אצל קסטנר.
גרינוללד צדיק הדור בהשוואה לקסטנר. דבריו על קסטנר, שכללו כמה שגיאות (שאין לי בדל של ספק
שהוא עצמו האמין בהן בכל ליבו), הם חמורים הרבה פחות מנסיונו להציל בזה אחר זה את בכר,
קרומיי, ויסליצני ויוטנר. הוא אמנם שהה בנירנברג כדי לתת עדויות נגד הנאצים, אבל דווקא את הנאצים
שהוא הכיר ושעדותו הייתה מכריעה לגביהם - הוא הציל. הנאצים שהוא העיד נגדם היו נתלים איתו או
בלעדיו...
המפלגה דחפה אותו למשפט כיוון שהמפלגה הייתה המדינה והיא הניחה שהשופט יבין שכאשר עומד
מולו פרקליט המדינה (ואח"כ היועמ"ש לממשלה) הוא לבד יבין את הרמז. הלוי, למרבה הצער, לא
הבין את הרמז, ולכן סבל מהתנכלויות כרוניות (דילגו עליו פעמיים בדרך לעליון, מינו מעליו שופט אחר
למשפט אייכמן, למרות שהיה הנשיא המחוזי בי-ם והחוק חייב שהוא יהיה השופט - החוק, למעשה,
תוקן ר-ק כדי שהלוי לא יהיה השופט) מצד הגווייה המאוד-לא-מתה של מפא"י.
מפא"י חששו מכך שתדמיתו של קסטנר תזיק להם, ולכן רצו להגיש כתב אישום. הם לא לקחו בחשבון
את תמיר, וכך יצא שהמשפט הזיק להם פי אלף יותר.
אני לא עוסק בקונספירציה סביב רצח קסטנר עצמו, כיוון שזה מיותר ולעולם לא נדע את האמת (לצעוק
"הימין רצח אותו" יהיה נכון ב-ד-י-ו-ק כמו לצעוק "מפא"י רצחה אותו באמצעות איש השב"כ אקשטיין".
אין לנו דרך לדעת, ולכן יש להסתפק בדברי הרוצח שנתפס ושישב נורא מעט זמן בכלא...), אלא
מתייחס לכך שגם כאשר כבר היה אמור להכנס לכנסת בעקבות פרישת ח"כ אחר, לחצו עליו מלמעלה
להסיר מועמדותו. קסטנר היה מקור מבוכה למפא"י, תרצה או לא תרצה. בהתחלה היא ניסתה לטפל
במבוכה באמצעות התמודדות עם ההאשמות נגדו בבית משפט, ובהמשך ניסתה להתמודד עימן
באמצעות התרחקות מהאיש עצמו.

אלף מאמרים של מירב מיכאלי ואלף סרטי תעמולה על המרטיר האומלל לא ישנו את העובדה שמעט
מאוד משפחות יהודיות-הונגריות שלמות שרדו את השואה מבלי לראות מבפנים את אושוויץ. משפחת
קסטנר-פישר הייתה אחת מהן, וזה עוד הבדל בינו לבין רומקובסקי - שמת באושוויץ...

ראשית, אני מעוניין להפנות אותך למאמר של מיכאל ברונשטיין שמנתח את פרשת קסטנר ו"מזכה" אותו (אם להתשמש בלשונו של הכותב). ברונשטיין הוא איש ימין וכבר נתקלתי במאמרים מאוד רציניים ומעמיקים שלו. גם אורי מילשטיין סומך עליו את ידיו.
http://www.daat.ac.il/DAAT/hungary/document/24.htm
אשר לי, דומני שפירטתי דיי לגבי רוב הנושאים ולכן אגיב רק בקצרה היכן שניתן להוסיף, להבהיר או לתקן.
1. סאסן עצמו מפוקפק ולאייכמן היו כפי שהסברתי מספיק סיבות להציג עצמו באורח "חיובי" בעיני הנאצים שעליהם סמך לשם הישרדותו.
2. אפשר לרמות מישהו גם מבלי שיבין שלא קיבל תמורה בשל רמאות...למעשה זוהי הרמאות המושלמת
3.את הטענה לגבי טרזין העלה היסטוריון דוב דינור. אני מניח שהוא לא המציא את זה אלא התבסס על עדויות מוצקות לגבי הסכנה המהותית להשמדת המחנה ומעורבתו של קסטנר במניעה של זה. זה נראה לי יותר מוצק על כל פנים מספקולציות על סמך זה שחלק מהמחנות לא הושמדו עד תום המלחמה.
בהנחה שזה נכון, אני מודה על האישור ומוסיף להודות לקסטנר.
4. לגבי משקר בבית משפט מול מקיים הבטחות וכו'. אתה מן הסתם יודע שאנשים הם יצורים מורכבים. לא הייתי מסיק שום דבר מההתנהגות השונה בסיטואציות שונות לחלוטין (בבית המשפט היה לקסטנר אינטרס "השרדותי" והעדות עבור קרומיי לא עלתה לא בדבר פרט לאי הנעימות שבעניין).
5. יואל ברנד היה מעורב בעוד כמה דברים חוץ מהעיסקה המפורסמת (שבה גם קסטנר היה מעורב, כמובן) ואתה משום מה מתעלם מטענתי שקסטנר בדיוק כמו ברנד, רמוקובסקי ואחרים ניסה להציל כמה שיכל. הם נבדלו רק בשיטותיהם ובהזמנויות שניכרו בידיהם. ניכר שהחלטת שקסטנר הוא הגרוע מכולם ותפרש את העובדות באופן שיצדיק את המסקנה האפריורית הזו. זו אחת הסיבות לכך שאין לי עניין להמשיך באשכול מעבר לתגובה אחרונה זו.
6. גרינוואלד לא שגא (איך אתה מקל עליו בהשוואה ליחסך לקסטנר!). הוא יצא בהאשמה החמורה והארסית ביותר האפשרית נגד קסטנר אף שידע שאין לו שום הוכחה לזה+הסית לרציחתו. מה שניסיתי לכתוב קודם וקצת יצא עקום הוא שמבין ההאשמות של גרינוואלד, ההאשמה שהתגלתה כחסרת בסיס (אותו עניין של מכירת יהודים תמורת בצע כסף) חמורה בהרבה ממה שהתגלה שהוכח ושאתה חוזר ומדגיש-אותם עדויות לטובת כמה נאצים בנירנברג.
7.כל עניין הספקולציות והקונספירציות כלפי מפא"י, רצח קסטנר וכו' קצת, איך לומר, לא לרמה. על כל פנים, הרוצחים נתפסו וישבן בכלא רק 7 שנים אבל בערך כך וגם הרבה פחות מכך גם עוד כמה וכמה וכמה רוצחים בישראל שקשה להניח שהיו שלוחי השב"כ...(כולל לדרמן שיש שנתיים על רצח'). מה מפא"י עשתה עם קסטנר אחרי המשפט לא רלבנטי. ברור שאחרי פסק דין כזה הוא יהווה מקור מבוכה
מה שחשוב הוא שטרם המשפט האמינו במפא"י בחפותו. אני לא יכול ולא מתכוון להתווכח עם טענות ספקולטיביות לגבי השליטה של מפא"י הכל יכולה בבית המשפט.
8. מבחינת שיעור הנספים, יהדות הונגריה לא הייתה דווקא מהקורבנות הגדולים ביותר של הנאצים. אני לא מדבר על פולין, ליטא וכו' אלא אפילו על סלובקיה שהוזכרה כאן.
ובכלל, אני מציע לך לבדוק מה היה יחס האוכלוסיה המקומית בהונגריה ליהודים ומה היה המצב לאשורו באותה עת ברומניה בטרם תיקבע עד כמה הייתה אלטרנטיבה אמיתית להתנגדות או לבריחה לרומניה. על כל פנים, מצא זמן לקרוא את המאמר בלינק שצרפתי
ועוד משהו שהוא קצת בגדר אנקדוטה-עברתי מאוד בריפרוף על רשימת נוסעי רכבת ההצלה של קסטנר (זמין ברשת) ומצאתי ביניהם מכונאי, מסגר, ספר, קצב, מבין ההונגרים כמו גם מגדלת פרחים מצ'כיה, פועל איטלקי, נגר צ'כי, אופה מפולין, נהג איטלקי וכיוצא באלה מיוחסים שהיה לקסטנר אינטרס אישי עליון להצלתם.
ובזאת סיימתי את ענייני עם מר קסטנר...

קראתי את המאמר שנתת אליו לינק, ואני מאוד רחוק מלהתפעל ממנו.
הקביעה הנלעגת כי "ליהודי הונגריה היה המידע הדרוש", לא עומדת בשום סטנדרט הסטורי. עדים עלו
בזה אחר זה וסיפרו סיפור זהה על אנשי יודנראט שאמרו להם שהרכבות נוסעות לקנייר מזה. אפילו
בפולין, בה היה המצב קשה לאין שיעור, הייתה התנגדות גדולה יותר. מה הסיבה לכך? שמאות אלפים
באמת לא ידעו שהם נוסעים להשמדה. אין הסבר אחר לכך שמתוך עשרות אלפים על הגבול, כמעט איש
לא ניסה להמלט. באף מדינה אחרת באירופה לא בוצעה העלייה לרכבת באופן כה מהיר ומסודר.
אם כבר קראת את המאמר הזה, קרא את מאמר התגובה של בעז העצני לאותו מאמר:

http://www.daat.ac.il/DAAT/hungary/document/25.htm

1. סאסן עצמו היה חלאה נאצית. זה לא מוריד מאומה מהעובדה שהראיון הוקלט ותומלל, ומה שנאמר
באיון זה ב-ד-י-ו-ק מה שסאסן טען שנאמר בו. אייכמן היה חופשי באותה עת ונטול כל אינטרס לשקר.
הדברים שנאמרו שם, ולא היו ידועים בעת שהעליון הפך ח-ל-ק מהפס"ד של הלוי, מרשיעים את קסטנר
יותר מאלף נכדות בטלוויזיה...

2. דינור לא המציא שום דבר. הוא ניסה להסביר מדוע יילך יהודי להעיד לטובת רב מרצחים, וזו הסיבה
שמצא. על כל טענה שקסטנר הציל אנשים מעבר ל1685 שאין עוררין שהציל, יש טענות מנוגדות,
חזקות לא פחות. מחנות לא הושמדו גם בלי שקסטנר ביקר בהם ובלי שהוא דיבר עם מפקידהם וכביכול
הכטיח להם הבטחות (שבהן, למרבה הפלא, הוא עמד - בניגוד למנהגו הותיק לשקר...).

3. אנשים הם מאוד מורכבים. מי שמקיים הבטחות לקרומיי, קטן עליו להגיד אמת בבית משפט, ואף
להתגאות בכך - שכן, לפי אותה תיאוריה, הוא הציל 32,000 איש באותה הבטחה...
עובדתית, הוא התכחש לעצם העדות ההיא באופן ספציפי (ועשה כאשר חזר בו משקר קודם, לגבי
אי-מתן עדות לטובת בכר...).
אינטרס השרדותי שהיה לקסטנר בביה"מ הוא מניע יפה - אבל להעיד לטובת קרומיי (ושאר חלאות
האדם) לא היה לו שום מניע, מלבד הטענה הוא "כיבד הבטחה" בתמורה לאי הריגת יושבי טרזין.
אני מוצא את הטענה הזו מאוד מאוד ספקולטיבית ומקלה עם האיש. הרבה יותר סביר להניח שמניעיו
לעדות היו נאלצים פחות ו"השרדותיים" יותר, שכן אני מקבל הטענה שהאיש היה "שרדן" בלתי נלאה,
בין אם זה היה במגעיו עם הנאצים ובין אם זה היה במגעיו עם ביה"מ המחוזי בי-ם...

4. ברנד לא היה מעורב בסיפור הרכבת, אלא כאמור בסיפור הסחורה תמורת דם. ההבדל בין זה לבין
דם תמורת דם, הוא יום ולילה. רומקובסקי, כמו קסטנר סחר בדם תמורת דם, והיה ראוי לגנאי כמעט
כמוהו, אלא שרומקובסקי, בניגוד לקסטנר, פעל לטובת הרבים על חשבון המעטים, ולא להיפך,
ורומקובסקי לא דאג להצלת עצמו ומקורביו, אלא מת יחד עם כל הקהילה שלו, בניגוד לקברניט קסטנר,
ששלח קרוביו וחבריו לנטוש הספינה הטובעת, ובעצמו נשאר צמוד למיטיביו הנאצים (הסיפורים היפים
על אומץ הלב האדיר שנדרש ממנו, מתבטלים לנוכח העובדה שתאוות הכוח שלו גרמה לו לסלק כל מי
שעמד בדרך - ולנוכח העובדה שאת הכוח שהוא כ"כ אהב, הוא שאב מ-ע-צ-ם ה-ע-ו-ב-ד-ה שניהל
מגעים עם אותם נאצים...). לא "החלטתי" שקסטנר הוא הגרוע מכולן. בחינת העובדות מלמדת שהוא
הגרוע מכולן. אתה "החלטת" שהוא ראוי לזיכוי. זכותך, וזכותי לא לקבל.

5. גרינוולד שגה במספר דברים וצדק מאוד בדברים אחרים. עצם חשיפת קסטנר האיש והעלאת נושא
הסחר בחיי יהודים לא מיוחסים למען הצלת יהודים מיוחסים, היה צריך לעלות לכותרות, ובזכות
גרינוולד (והאדיוטים במפא"י שגייסו את הפרקליטות להעמידו לדין) עלה הנושא לכותרות...
תמיר מציין בספרו שכאשר החל המשפט הוא חשב שקטנסר היה מגלומן שהנאצים ניצלו את תאוות
הכוח שלו כדי לעשות בו שימוש לייעול ההשמדה. הוא אומר שככל שנחשף ליותר ויותר עדויות (ולא
ממש עשו לו חיים קלים במאמציו להשיג את החומרים), הוא הגיע למסקנות קשות יותר ויותר לגבי
האיש. העובדה שלא נתנו לתמיר לדבר עם אייכמן ולא נתנו לו את תמלילי סאסן, מעלה חשדות רבים.
ההאשמה לגבי מכירת יהודים תמורת כסף היא פחות חמורה מעדויות לטובת הנאצים (גרינוולד ידע רק
על העדות לטובת השודד בכר ולא על העדויות לטובת רבי המרצחים ויסליצני וקרומיי), שהיו לא רק
בנירנברג, אלא נשלחו למקומות שבהם עמדו אותם נאצים לא בכירים למשפט...

6. לא יודע מה זה לא לרמה או כן לרמה. אני לא מתעסק בקונספירציות למיניהן. עובדתית, אקשטיין
עבד עבור הארגון של איסר, בטרם ביצע את הרצח. הוא ישב רק 7 שנים למרות שביצע רצח פוליטי של
איש מפלגה (אבסורד מוחלט להשוות זאת לרצח שביצע לדרמן, שהיה פיגוע נקם יהודי בערבי, ולא
התנקשות מתוכננת באדם ספציפי - הרבה יותר נכון להשוות זאת ליגאל עמיר, שיושב 14 שנה, ולעולם
לא צפוי לצאת מהכלא...) שהייתה, תרצה או לא, החוק היחיד במדינת ישראל. אין לי מושג מה נכון ומה
לא, ואני ודאי שלא קובע "מה לרמה ומה לא לרמה".
מפא"י נמנעה מלתת לקסטנר להכנס לכנסת עוד לפני פסה"ד. כבר במהלך המשפט הוא יכול היה
להכנס לכנסת, ולחצו עליו לוותר על מקומו. האיש היה מקור מבוכה ברגע שבו התברר שהוא לא בדיוק
סיפר להם את האמת לגבי עברו המפואר כמושיע יהדות הונגריה, כך שכתב האישום שהגישו למענו,
הפך לסיוט עבורם, שגם פגע בהם פוליטית בבחירות 1955...

7. מבחינת שיעור הנספים הייתה יהדות הונגריה המקום שבו עבדה ההשמדה בצורה היעילה והחלקה
ביותר. בגלל סיבות שלא ממש קשורות בפועלו הלא-מבורך של רודולף קסטנר, המלחמה הלכה רע
מבחינת הנאצים ב1944, והשואה של הונגריה פשוט התחילה מאוחר מדי...
מצב זה אפשר לנאצים רק חלון של 6 שבועות להשלים גירוש של קרוב לחצי מליון איש בערי השדה,
בטרם גרמה הפצצה מקרית על בודפשט לאדמירל הורטי לטעות ולחשוב שההפצצה הייתה תגובה
על דו"ח ורבה-ווצלר, ובעקבות זאת הוא הורה במהירות על עצירת המשלוחים.
בשלב הבא, שנועד להיות השמדת יהדות בודפשט עצמה, התערבו חסידי אומות עולם מופלאים
דוגמת ראול ואלנברג וקארל לוץ בעזרת יהודים שלא פעלו בשיטותיו הנקלות של קסטנר (כמו משה
קראוס), והצליחו להציל רבבות רבות של יהודים, הרבה יותר ממה שקסטנר יכול היה לחלום להציל.

למעשה, הדו"ח של וורבה-ווצלר, שקסטנר גנז אותו ובכך מנע ממאות אלפי יהודים להבין לאן שולחים
אותם, הציל הרבה יותר יהודים מכפי שקסטנר עצמו הציל, שכן קבוצת העבודה הסלובקית הצליחה
להוציא אותו החוצה משטחי הכיבוש, והוא פורסם בעולם כולו (מה שגרם להורטי לחשוב שבגללו
הופצצה בודפשט...).

יש גיבורים ויש לא-גיבורים. יש מעט מאוד מקרים של אנשים שהזיקו הרבה יותר מכפי שעזרו,
שהצליחו להתעטף באצטלא של גיבורים. הסיבה לכך שקסטנר הצליח בכך במשך כמה שנים, נבעה
מכך שרוב אלה שידעו מה היו תוצאות מעשיו, לא ראו את יום השחרור. יהדות ערי השדה של הונגריה
הושמדה בתוך פחות מחודש וחצי.

אם כבר אתה עובר על רשימת הנוסעים ברכבת ומוצא שמות לא מיוחסים. אנא חפש ברשימת הנוסעים
ברכבות הפחות-מוצלחות (אלה שלא נסעו לשוויץ...) נוסעים מיוחסים, כאלה שלא עלו על רכבת
קסטנר.
אני לא מתפעל מכך שאחרי שדאג להעלות את כל המיוחסים על הרכבת, נותר קצת מקום גם לאנשים
רגילים. הם היו עודף שנותר לו מהעסקה המוצלחת שלו של השתקת המידע בתמורה ליציאת הרכבת.
איך שלא תהפוך את זה, 1,685 קטן מ500,000...

אני חולק בתכלית על כ-ל מה שכתבת , אבל נאמן להחלטה לא להמשיך בדיון חסר תוחלת. אבל אין שום דרך להתעלם מעניין ספציפי אחד:
איך אדם סביר יכול לכתוב שלמסור יהודים למוות תמורת כסף חמור פחות ממסירת עדות לטובת כמה נאצים אחרי המלחמה?
אם באמת התכוונת לכך אני נותר המום מכך שרצון לנצח בויכוח דורס כל מצפון מוסרי.
אני מקווה שלא לכך התכוונת ושתבהיר את עצמך

ראשית, אני עומד מאחורי כי מילה שכתבתי, כולן מעוגנות בעובדות.

ועכשיו להבהרה:
אני לא טענתי שלמסור יהודים למוות תמורת כסף חמור פחות ממסירת עדות, כפי שהבנת בטעות,
אלא טענתי שלטעון שמישהו מסר יהודים תמורת כסף, זה פחות חמור ממסירת עדות לטובת הנאצים.

העדות של קסטנר לטובת רבי המרצחים (מנסים כל הזמן לדחוף לעיסוק בבכר, שכן הוא הפחות הגרוע
מבין ארבעת האנשים שקסטנר הציל חייהם/חירותם, למעט כשלונו בעניין ויסליצני...), היא דבר גרוע
מאין כמותו. אני טענתי (וטוען) שהפעולה שלו גרועה לאין שיעור מההשמצה נגדו. מה לעשות
שלהשמצה של גרינוולד לא היו כל השלכות, בעוד שלמעשה של קסטנר (שלושה נאצים לא מוצאים
להורג על פשעיהם), היו השלכות איומות ונוראות.
לו היה מדובר באמירה מול אמירה, דהיינו, טענה שקסטנר קיבל כסף מהנאצים כדי לעזור בהשמדה,
מול טענה שקסטנר העיד לטובת נאצים ובכך הצילם ממוות/מאסר, הרי שאין ספק שהאמירה שקיבל
שוחד תמורת עזרה להשמדה, היא חמורה יותר מהאמירה שהוא העיד לטובת הנאצים. מה הבעייה?
שהוא ב-א-מ-ת העיד לטובת הנאצים, וזו לא רק טענה...

הטענה על קבלת כסף בתמורה לסיוע לנאצים אכן לא הוכחה מעולם - ולכן יש לגנות אותה. הגינוי שלה
לא מוריד מאומה מן העובדה שלולא הופץ העלון הזה היינו מקבלים חבר כנסת שהציל ממוות את האיש
שאחראי לטבח ילדי לידיצה וסייע לאייכמן בפעילותו הברוכה, ושניסה להציל ממוות את האיש שהשמיד
את יהדות סלובקיה.

אסתפק בכך שאציין שהוא נעדר כל הבנה של המצב הביטחוני האמיתי של היהודים הן ברומניה והן בהונגריה בשל הפעילות האנטישמית הרצחנית שם שאף לא ממש חיכתה לכך שהגרמנים יקחו את העניינים לידיים. במובן זה הם הצליחו בכמה מקרים להתעלות אפילו על הפולנים וזו באמת משימה לא פשוטה. לכך יש השלכות מכריעות על כל הניתוח שלו. באופן כללי הוא שוגה היכן ששגו רבים וטובים: ייחוס עוצמת יתר הן ליהודים באירופה והן ליישוב היהודי בארץ ישראל. אלו ואלו היו בסופו של דבר חסרי אונים.

רומניה הייתה אנטישמית באינסטינקט ורצחה מאות אלפי יהודים ללא כל עזרה נאצית. אלא מה? ב1944
היא הייתה להוטה לצאת מהברוך שאליו נכנסה כשהצטרפה לנאצים. מעמדו של אנטונסקו הפאשיסט
הנתעב התערער קשות, ועובדתית, יהודים מעטים שאכן כן נמלטו לרומניה בשלב זה, אכן ניצלו.
בכל מקרה, גם לולא ברחו לרומניה, אלא סתם עשו מעט בעיות, הרי שההשמדה הייתה משתבשת קשות.
זה עניין של מספרים. לרשות אייכמן עמדו מעט מאוד אנשים ועליו היה להעביר ולהרוג הרבה מאוד
אנשים. בשביל משימה כזו, צריך שקט מוחלט, ושם עזר לו קמפיין ההטעייה המוצלח, שלולא גניזת
המידע ע"י קסטנר ואנשיו, ולולא מכירת השקר על קנייר מזה - פשוט לא היה יכול להצליח.
אי אפשר לדעת כמה אנשים היו ניצלים לו שובשה ההשמדה ע"י פאניקה המונית (בלי מרד, סתם
בהלה המונית כשקוראים לאנשים ללכת לתחנת הרכבת...), אבל אם נזכרים בדיעבד שהיו לאייכמן
רק ששה שבועות להצליח במשימה, הרי שמספיקה שעה עיכוב בכל יום, בשביל שמספר האנשים
שהיו ניצלים, היה גדול פי 20 ממספר נוסעי הרכבת של קסטנר...
כל מה שהיה עליו לעשות, זה לתת למידע לעבור הלאה. שום דבר אקטיבי, חס וחלילה, מצידו של
אמית הלב הגדול. פשוט לא לגנוז את הדו"ח...
ורבה וקסטנר הם שני ניגודים חריפים. כמה עצוב שמורבה שכח הממסד הציוני, בעוד שאת קסטנר
חיבק הממסד (עד לרגע שהאמת התחילה לדלוף והוא הפך למקור בושה מביך...).

היישוב בארץ היה חסר אונים בכל הנוגע ליכולת אופרטיבית, אבל בכל הנוגע לסיוע כספי, הוא אכן עזר
רבות לביסוס מעמדו של קסטנר, שכזור, ייצג את המפלגה הקטנה ביותר בתנועה הציונית בהונגריה,
והתנועה הציונית הייתה הזרם הקטן ביותר מבין שלושת הזרמים הגדולים בקהילה היהודית (הניאולוגים,
החרדים והציונים). קסטנר היה האיש החזק בקהילה ואנשים כמו קראוס, שניהלו לפניו את הקהילה,
נדחקו החוצה.

שהיא עצמה מבוססת על הרבה מאוד הנחות לא מבוססות ופרשנויות שהן במקרה הטוב שנויות במחלוקת. רומניה לא הייתה מקלט בטוח ליהודים באותה עת ויותר חשוב מזה-הונגריה הייתה מלאה בכנופיות אנטישמיות שגם ללא הוראה מהנאצים שחטו עשרות אלפי יהודים בבודפשט והללו לא יכלו, ולא בטוח שניסו, להגן על עצמם או לברוח לרומניה. כלומר, למקרה הצורך ממש לא היה לנאצים חסר את מי לגייס למלאכת שילוחם ורציחתם של היהודים. זאת המציאות העגומה שבה חיו יהודי אירופה ברוב המקומות באותה עת.
אין שום דרך לשער עד כמה הייתה התנהלות אחרת של קסטנר מובילה לתוצאות אחרות. זוהי חוכמה לאחר מעשה. שוב, אין שום סיבה לקבוע שיותר יהודים היו ניצלים אם הוא היה מנסה להפיץ את הכוונות הגרמניות (בהנחה שהוא היה מצליח בתנאים של אותם ימים) מאשר אלו שהציל ואלו שסבר שיוכל להציל דרך המגעים עם הגרמנים.
המאמר של ברונשטיין הוא ברובו מדויק. את הטיעון על ידיעה על ההשמדה גם אני לא אהבתי ונראה לי שהוא קצת הסתבך שם עם הטיעון ההיסטורי. ברונשטיין הוא איש רציני. קראתי בזמנו מאמר רב היקף שכתב על הקונספירציות לרצח רבין ובו ניתח אותן ביסודיות וביטל את מרבית הטענות. אורי מילשטיין שלא בדיוק סולד מקונספירציות או מהעלאת ספקולציות ומאוד חשדן כלפי המימסד סמך את ידיו על הניתוח הזה.
אני מאמין לו שהוא כותב על קסטנר מתוך קריאה ביקורתית של הספר שאליו הוא מתייחס ושאותו ממהר העצני לבטל תוך טיעוני אד המוניזם די תמוהים.

העובדה שאין לו תעודת נייר המגדירה אותו כד"ר לתולדות שואת יהדות הונגריה, לא מורידה כהוא-זה
מהעובדה שהוא עסק בזה לפחות כמו כל חוקר אחר.
ולגבי הורנגיה ורמוניה - ב1944 הייתה רומניה מקום בטוח למדי ליהודים, ואלה שעשו את הצעד המזליסטי
של בריחה אליה, הצילו בכך את חייהם. אנטונסקו, שהיה רודן נאצי במלאו מובן המילה, היה בתהליכי
ירידה, ובהמשך אותה שנה, הודח לחלוטין.
בהונגריה עצמה היו פרעות מהסוג שאתה מתאר רק בשלב מאוחר בהרבה, כאשר צלב החץ בראשות
פרנץ סלאשי חוללו את ההפיכה שהדיחה את הורטי. הפרעות נערכו בבודפשט, במקום שבו בין כה וכה
לא היו משלוחים, ואל תודות לקסטנר, אלא לדיפלומטים חסידי אומות העולם וליהודים פעילים כמו משה
קראוס, שנעזרו בחרדה של הורטי מפני בעלות הברית ואיומיהן הישירים עליוה (אותם קישר ישירות
לדו"ח ורבה-ווצלר).
יש המון סיבות לקבוע שלו ישב בשקט ונתן למידע לעבור, ההשמדה הייתה עובדת הרבה פחות טוב.
הסיבה לכך היא שאייכמן חשב כך, ואני חושב שאייכמן הרוויח ביושר את הזכות שנתייחס אליו כאל
מומחה להשמדה תעשייתית, ואם הוא אומר שהשקט סייע לו בהשמדה - מן הראוי שניקח דבריו
ברצינות...
המאמר של ברונשטיין הוא ברורו שיר הלל לא רציני, שהעצני פירק אותו לגורמים, ולא במאמץ גדול.
מספיק לקרוא את הקביעה המופרכת שליהודים היה המידע הדרוש, כדי להבין שאין כלום מאחורי
המאמר הזה. שיקרא את פרוטוקולי המשפט (אלא אם כן, הוא טוען שהניצולים שחזרו מאושוויץ
משקרים כשהם טוענים שסיפרו להם על קנייר מזה...).

לא קראתי את מאמרו של ברונשטיין על רצח רבין, ואני לא יכול לגבש דיעה על מאמר אחד רק בגלל
שקראתי מאמר אחר שלו. גם עדות אופי של אורי מילשטיין, אינה מספיקה ל"הכשרת המאמר"
הספציפי הזה, שבבסיסו טענה לא אמינה. הוא רוצה לזכות את קסטנר, אבל העובדות, שרובן נחשפו
אחרי רצח קסטנר, הן עובדות מרשיעות (לא מקרה שברונשטיין מתעסק רק בעדות לטובת השודד
בכר, ולא בעדויות לטובת קרומיי וויסליצני, רבי המרצחים...).

מעבר העדר ההכשרה המתאימה, היה לו עניין משפטי ופוליטי עמוק להשחיר את דמותו של קסטנר. נכון שגם היסטוריון עשוי להיות בלתי אוביקטיבי, אבל היסטוריון רציני (בניגוד ל"היסטוריון חדש") יודע איך להתגבר על כך. יש לומר כי למיטב ידיעתי, רוב ההיסטוריונים המקצועיים הגיעו למסקנות שונות מאוד מאלו של תמיר ביחס לקסטנר. אגב, העובדה שהשופט חיים הלוי היה לימים לשותפו הפוליטי של תמיר, גם היא מעוררת עניין.
הפרעות ביהודי בודפשט נערכו בסך הכל כ-3 חודשים לאחר תום המשלוחים של שאר יהודי הונגריה. הנקודה היא שפרעות איומות אלו מלמדות על כך שלנאצים בהחלט היה במי להעזר אם היו נתקלים בקשיים.
ברומניה היו פרעות ביהודים כל זמן המלחמה (גם בתקופות שבהונגריה המצב באמת היה טוב יחסית) והרומנים היו במיוחד רצחניים (שיטתיים) כלפי היהודים הלא-רומנים בתחום שלטונם ככה שבריחה המונית של יהודים לרומניה ביוני-יולי 1944 הייתה קרוב לוודאי לא מצילה את הרוב.
אני לא מתייחס ביתר רצינות לדיווחים של סאסן על דבריו כביכול של אייכמן. אין ספק שהנאצים העדיפו שקט תעשייתי. כל אחד מעדיף עבודה קלה על פני עבודה קשה יותר...השאלה היא האם באמת יותר יהודים היו ניצלים במצב כזה. קרי-שמספיק יהודים על פני הונגריה היו שומעים מה שהיה לקסטנר לספר, שהם היו מאמינים לו, שהם היו מנסים לברוח (על התנגדות אין מה לדבר שכן באותה עת לא הייתה בהונגריה התארגנות יהודית מזוינת רצינית), ושהנאצים לא היו מתגברים על הקשיים באמצעות גיוסם של כמה מליציות הונגריות נלהבות שכבר הוכיחו את כישורי הרצח שלהם. שוב, צריך להשוות זאת לא למספר היהודים שקסטנר הציל בפועל כי אם למספר שחשב שיהיה בכוחו להציל אם שיתוף הפעולה ימשיך בהצלחה ועוד רכבות ישלחו אל החופש.
אגב, אני לא שולל את זה שייתכן וקסטנר טעה בשיקוליו. אני רק טוען שלא היה כאן הזדון המבוטא במשפט "מכר את נפשו לשטן".
ברונשטיין כתב מאמר רציני לא פחות מזה של העצני. יש שם קביעה אחת שגם לטעמי איננה מוצלחת ושאיננה בשום אופן "בסיסו" של המאמר. כאמור, קראתי עבודות של ברונשטיין ושל העצני וברונשטיין ככלל הוא חוקר הרבה יותר רציני (לא שבועז העצני מתיימר להיות חוקר כך שאינני בא לזלזל בו. הוא פובליציסט/עיתונאי). הסיבה שאני נזקק למאמר קודם שלו היא ששם יכולתי להעריך את עבודתו ישירות. במקרה שלפנינו הוא מתייחס לספר שאני לא קראתי ולכן יש משמעות לשאלה האם ניתן להסתמך על יכולת הניתוח הבסיסית שלו.
מעבר לכך, כאמור, היסטוריונים רציניים לא

הסטוריון (חדש, ישן או באמצע) הוא בן אדם ולא מנותק מעמדות אישיות. הסטוריונים כמעט שלא הצליחו
לחדש כלום לגבי קסטנר, מעבר להררי החומר שאסף עליו תמיר "חסר ההכשרה". בכלל, אין צורך
להפריז בחשיבות ה"הכשרה" שמקבל הסטוריון. לדעת לכתוב הערת שוליים עפ"י כללים מסויימים זה
אמנם מאוד חשוב כשאתה רוצה לפרסם מאמר באיזה כתב-עת, אבל חסר חשיבות לחלוטין כאשר אתה
רוצה להגיע לחומר הראשוני. לתדי כ"ץ ולאילן פפה יש אחלה הכשרה כהסטוריונים, והם עדיין כותבים
שטויות. לתמיר אין הכשרה כהסטוריון, אבל יש לו יופי של הכשרה כמישהו שיודע לחפור בארכיונים ולגלות
חומר שהצד השני לא רצה שיגלו אותו...
תמיר היה ליטיגטור מצויין, אבל עוד לפני כן הוא התמחה באיסוף החומר - ובנוגע לקסטנר, זה מה
שהסטוריון אמור לעשות. הסטוריונים יכולים ללמוד שיעור בהלכות מחקר מהפרוייקט שעשה תמיר
בנוגע לקסטנר, שניסה להסתיר המון דברים לגבי עברו ומצפונו הלא-נקיים. כל העדויות שלו לטובת
הנאצים, הוסתרו, ורק עבודת נמלים של תמיר הביאה לחשיפתן (למרות שחלקן, למרבה הצער, נחשפו
מאוחר מדי בכל הנוגע למשפט - אך לא מאוחר מדי בנוגע למשפט ההסטוריה).

בנימין הלוי היה שופט שמעולם לא היו עוררין על יושרו, והעובדה שאחרי שנים רבות (במהלכן היה
גם שופט בעליון) הוא ותמיר התקרבו, לא מורידה מאומה מיושרתו, ומכך שהאמין בכל מילה מפסק
הדין שכתב (הגם שגם הוא הודה שבחר מלים חריפות מאוד שניתן היה לנצלן כדי להימנע מעיסוק
מתבקש במעשים החמורים של קסטנר, ומהעובדה ששיקר ללא הפסק על דוכן העדים...). חסרונו של
הלוי (שבגללו הוא לא ישב בראש ההרכב שדן בגורלו של אייכמן) היה שלא היה יס-מן של המפלגה.
יודע מה? אני יכול לחשוב על חסרונות גדולים יותר לשופט...

אני מכיר מעט מאוד הסטוריונים שעסקו בקסטנר ושניתן לקבל אותם כאובייקטיביים. יהודה באואר ויחיעם
ויץ, שעסקו בנושא יותר מאחרים, הם בשר מבשרו של הממסד המפא"יניקי שעושה מאמצים גדולים לשקם
את תדמיתו של קסטנר, ובאואר, כאיש הממסד, היה זה שניצח על מערכה מכוערת במיוחד של הסתרת
אמת לגבי גטו ורשה (שבמרד היו שני ארגונים שלחמו, וכנראה שאי"ל היה הגדול מבין השניים...).
אנשים נוטים "לדבר מהפוזיציה", אבל ההבדל בין תמיר לאחרים, זה שהוא י-צ-ר את הפוזיציה. הוא אסף
את החומר, והעובדה שעד לרגע זה מנסים להתכחש לגילוייו האחרונים על קסטנר (אלה שנחשפו אחרי
רצח קסטנר), מלמדת שבאמת אין תשובה לחלק ממעשיו החמורים באמת (ועדות מצילת חיים לטובת
רוצח המונים כקרומיי, היא אקט שאין דרך להסביר, גם לא בהתפתלות כאילו הוא "כיבד הבטחה
למי שמנע טבח בטרזין" - שקרנים סדרתיים לא נוטים לכבד הבטחות שאין חובה לקיימן, והבטחה
לקרומיי הכלוא ממש לא היה הכרח לכבד, ובטח שלא הייתה חובה מוסרית לעשות כן...)...

הפרעות ביהודי בודפשט נערכו שבועות ארוכים אחרי סיום המשלוחים - כאשר בעיר כבר שלט מנהיג
אחר, שהיה מחוייב לנאצים בכל לבו. הפרעות לא מלמדות דבר על כך שלנאצים היה במי להעזר.
עובדתית, כשהורטי רצה לעצור את המשלוחים, לנאצים לא היה מה לעשות בנידון, והם הפילו אותו רק
כאשר ניסה לגמרי להתנער מהם ולחתום על שלום נפרד. לו היו בעיות במשלוחים, הרבה פחות אנשים
היו מגיעים לאושוויץ, ובאופן טבעי הרבה פחות היו נרצחים - בוודאי שמספר הנרצחים היה גדול
מהכמות הזעומה של 1,685 מיוחסים שקסטנר הציל. כל זה, עוד לפני שחוזרים לעובדה הבסיסית
שגבול רומניה היה מ-מ-ש קרוב לערים כמו קלוז', ואלה שחצו את הגבול (והיו כאלה שהעידו בביה"מ)
זכו לספר על כך. אלה שאלה על הרכבות הלא-נכונות (ופרט לאחת, כ-ו-ל-ן היו לא נכונות...), לא חזרו,
ברובם המכריע, לספר על כך...

אני מתייחס מאוד ברצינות לדיווחי סאסן, שכן הם כללו הקלטה שתומללה במלואה. ראיון סאסן אמין
ביותר, והעובדה שהוא נאצי, לא מורידה מאומה מהאמינות, כיוון שאין לו או למרואיין שלו, סיבה לשקר.
הראיון נערך בתנאים חופשיים לגמרי, ובוודאי שהם משוחררים מאינטרסים שיש לאלה שמחפשים בכל
דרך, לזכות את קסטנר.
זה לא מקרה שמנעו מתמיר לתשאל את אייכמן. הם חששו מתוצאות התשאול הזה...

לא קראתי עבודות של ברונשטיין, מעבר למאמר הזה - ואחרי קריאת המאמר הזה, קשה לי להאמין
שאקרא. מחקר שלו על רצח רבין והתיאוריות למיניהן על הרצח, ודאי שאינו רציני, כיוון שאין לו גישה
לחומרים חסויים, ואין טעם לעסוק בו, ללא קשר לעובדות שאין טעם להתייחס לכל הקונספירציות
למיניהן. המאמר הנוכחי לבדו מעיד על חוסר רצינות, כאשר יושב אדם ומציין שיהדות הונגריה ידעה
מה צפוי לה, כאשר פרוטוקולים ארוכים של עד אחר עד אחר עד, יושבים ומספרים על מה שדווח להם
לגבי הרכבות, וכאשר קסטנר עצמו מציין שלא פרסם את דו"ח ורבה-וצלר, וכאשר סאסן (כן, סאסן)
מביא את דבריו של רב המרצחים, שמתגאה בהצלחת קמפיין ההטעייה. אין בדל של רצינות במאמר,
שהמקסנה שלו נכתבה עוד לפני שהאיש החל להקליד מילה אחת בנושא. אין לי מושג מהי "הכשרתו",
אבל המאמר הזה אינו כתיבת הסטוריה, אלא טקסט פובליציסטי לא רציני, שנועד לזכות מישהו, ללא
טיעונים אמינים (הטיעון המרכזי שלו הוא פשוט בולשיט, יהדות הונגריה ל-א ידעה על הצפוי לה, שכן
לו ידעה, לא היה קסטנר עצמו מנסה למנוע דליפת מידע אליהם...).
העובדה שברונשטיין מציין שקסטנר "נרצח בידי שני יוצאי לח"י", רק מעמיקה את חוסר הרצינות של
המאמר. דן שמר וזאב אקשטיין (השניים שאין עוררין שירו בקסטנר וברחו מהזירה) היו ילדים קטנים
כשהבריטים עזבו את הארץ, והם היו חברי לח,י כמו שאני הייתי חבר לח"י. יוסף מנקס הוחשד ע"י
אותם שניים כמי ששלח אותם לבצע את הרצח, ועל סמך עדות זו לבדה, הוא הורשע. קוסנפירציה או
לא קונספירציה, לא "שני חברי לח"י לשעבר" רצחו את קסטנר, אלא (במקרה שכל טענות איסר הראל
נכונות, ואיסר היה גמיש מאוד לגבי האמת, בטח בעניינים שנוגעים להגנה על המפלגה...) אחד, לצד
שני צעירים שירו בפועל...
ברונשטיין כתב מאמר פובליציסטי לא מדוייק. העצני השיב לו במאמר מדוייק לאין שיעור, שגם הוא
כזה שהמסקנות בו נכתבו עוד לפני שנבדק החומר. בכל מקרה, אם ברונשטיין רואה עצמו כחוקר,
לא על המאמר הזה תהיה תפארתו...

1. תמיר חיפש חומר במסגרת תפקידו כעורך דינו של צד מסוים ובמסגרת המוטיבציה שלו להלחם במפ"אי. זה לבדו צריך לגרום להטלת ספק במסקנותיו. הוא סימן את המטרה ואחר כך הקיף אותה בעיגול. וזה לא מה שהיסטוריון אמור לעשות, גם אם יש כאלה (בעיקר הסטוריונים חדשים שאף לא מרגישים צורך להתנצל על זה) שעושים.
2. פפה איננו בעל הכשרה של היסטוריון וגם הוא וגם כ"ץ מעבר להיות מוטים פוליטית (בדיוק כמו תמיר) גם עשו שימוש בטכניקות הסיטוריונית מאוד ידועות ומאוד מפוקפקות בעולם האקדמי. במסגרת זו הם נמנעו בדיוק ממה שהיסטוריון רציני צריך לעשות-הצלבה ואישוש של עדויות מאוחרות בעל פה עם עדויות ממסמכים.
3. בנימין הלוי בוקר הערכת הערעור על האופן המקצועי שבו ניהל את משפט קסטנר וההצהרה שלו לגבי קסטנר הייתה מעוותת ולא היה לו אלא להלין על עצמו בנוגע אליה. הלוי היה בעל הטיה פוליטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בהצטרפותו המאוחרת לגח"ל (לימים הליכוד) מייד עם תום כהונתו בבית המשפט העליון (כהונה לה זכה למרות שלא היה "יס מן" או כל דבר אחר). קשה לקבל שהתיחסותו לקסטנר (שלמשפטו היה גוון פוליטי מובהק, בעיקר עקב עבודתו הבאמת מוצלחת של תמיר) לא הושפעה מנטיתו הפוליטית.
4. הנקודה היא שבהונגריה היו כנופיות אנטישמיות גדולות וחזקות מאוד כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרעות בבודפשט ועל כן לא חסר לגרמנים כח אדם פוטנציאלי כך ששם כמו במדינות הבלטיות לא היה צורך בכח גרמני גדול.
5. כבר הסברתי שכל אדם, שקרן סידרתי או לא, יקיים הבטחות בהתאם לנסיבות. אם קסטנר חש שהוא חייב לקרומיי, לא הייתה סיבה מצידו לא לקיים זאת כשהוא ממילא בנירנברג-זה לא עלה לו בשום דבר. אנשים מפרים הבטחות כשלקיומן עלות גבוה מדי והם משקרים כשיש לכך סיבה טובה. לכן זה שקסטנר שיקר בבית המשפט כדי להציל את עורו לא סותר שיקיים הבטחה בנירנברג. ואגב, רק 10 נאצים הוצאו להורג בנירנברג. גרועים מקרומי לא המותו. מעבר לכך, אם קסטנר הציל את קרומי דרך אמירת האמת (שאני מבין שאינך מקבל כאמת) על כך שקרומי לא הרג את אסירי טרזין למרות פקודה שקיבל, הרי שיש לקחת את ההאשמות כלפיו בפורפורציות הנכונות. הוא התבקש להעיד, העיד מה שבאמת קרה ובית המשפט החליט שאלו הן ניסבות המצדיקות לא לנהוג בו בחומרה.
6. כבר כתבתי מדוע לאייכמן הייתה סיבה באותה עת להציג את העובדות בצורה מסויימת. היה לו מה להרוויח ולהציג עצמו כנאצי נאמן שבסך הכל ויתר על כמה יהודים בשביל להרוג את כל השאר מאשר להציג עצמו כמי שבניגוד למדיניות המצוהרת של היטלר היה מוכן לשחרר כמות גדולה של יהודים במשא ומתן. ביטחונו של אייכמן היה תלוי במידה רבה בקשרים שהוסיף לקיים עם נאצים בדרום אמריקה. לגבי ההקלטה של סאסן-לא ברור לי מי ביצע אותה ובידי מי הייתה הקלטת עצמה. סבורני שהקלטת (כביכול) לא הייתה בידי מפא"י ושאם הייתה כזו זמינה אז תמיר יכול היה לשים עליה את ידו.
7. לא יודע למי נתנו, אם בכלל, לתשאל את אייכמן. במהלך המשפט הוא יכל לדבר על מה שהיה רוצה (נושא יהדות הונגריה והמגעים להצלת יהודים עלה במשפט) ואיש לא יכול היה למנוע את זה. בהתחשב בקו ההגנה של אייכמן מאוד לא סביר שהיה מאשר מה שנאמר בראיון, לא במשפט ולא בתחקיר תמיר או כל אחד אחר.
8. על מה שכתבת על ברונשטיין יכול להכתב גם על תמיר ואתה שב ועוסק באותה קביעה בעייתית שלו . ברונשטיין ניתח את העדויות הידועות על רצח רבין ואת טענות הקונפירטורים מבחינת ההגיון המדעי שלהן ובכלל וכך מגיע למסקנות. והוא עושה זאת בצורה מעמיקה ורצינית. זה נגיש ברשת ואתה מוזמן לבדוק זאת בעצמך.
9. הטענה ביחס לעניין הלח"י קטנונית. טעויות זוטות כאלו עושה בעז העצני לרוב במאמר שלו. יוסף מנקס נחשב לראש החוליה שתיכננה והוציאה לפועל את הרצח והוא אכן היה יוצא לח"י.
10. מדובר במאמר פובליציסטי ולא במאמר מדעי ואף אחד לא טען אחרת. אבל הוא מבוסס על עבודה היסטורית של אחרים שאתה מבטל בהינף יד כהיסטוריונים מטעם מפא"י.
זהו, עכשיו באמת תם ונשלם.
אנחנו כבר בעיקר חוזרים על עצמנו ואין בכך טעם. לא נשתכנע כנראה. ועם זאת, האשכול, כולל חילופי ההודעות בינינו היה חשוב ומשכיל. אני עצמי למדתי בו לא מעט וכך אני מקווה גם מי שמצא עניין לעקוב את אחרי הדיאלוג בינינו. תרומה לא קטנה ליום השואה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=09-52-29

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...384#post3317706

1. תמיר חיפש חומר מרשיע על קסטנר - ומצא המון חומר כזה, באיכות שלא נתגלתה לפניו או אחריו.
לא נתגלה כל חומר שמבטל את גילוייו של תמיר, והויכוח יכול היה להיות רק על מסקנותיו - אלא שגם
ויכוח זה הופך פחות רלוונטי בעקבות גילוייו המאוחרים יותר, על העדויות לטובת שלושת הרוצחים הגדולים
יותר...
2. פפה הוא ד"ר להסטוריה. בכל מה שנוגע לתעודות שמגדירות כ"הסטוריון", הוא עומד בכל הכללים,
בדיוק כמו כל החוקרים המפוארים שמספרים לנו על קסטנר. ליחיעם ויץ (האיש שכתב על קסטנר את
הספר שניסה נואשות לזכותו - אגב, לויץ קשרים במפא"י שמשתווים אם לא עולים לרצון של תמיר לפגוע
במפא"י...) אין יותר תעודות מאשר לפפה. לתדי כ"ץ הייתה הכשרה של תואר שני בהסטוריה (וכל ההבדל
ב"הכשרה" של זה לבין הסטוריון בעל תואר דוקטור, זו עבודה שתאושר...), עד שתואר זה נפסל (אחרי
שכבר אושר עם ציון 97...).
"הכשרה כהסטוריון" אינה ערובה לאיכות כחוקר. תמיר היה חוקר מוצלח בהרבה מאלה שבאו לזכות
רטרואקטיבית את קסטנר - שכן להם הייתה גישה נרחבת משלו למקורות (המדינה הייתה לצידם, על
כל מה שזה אומר...), ובכ"ז לא הצליחו להפריך אפילו אחד מגילוייו (ולכן כל מה שיכלו לעשות, רק בחלק
מהמקרים, זה לחפש תירוצים קלושים - כמו זה שנתן די-נור לגבי העדות מצילת החיים לטובת רוצח
ההמונים קרומיי...).
3. בנימין הלוי לא היה יסמן - ולכן דילגו עליו פעמיים בדרך לעליון, גם כשהיה הבכיר מבין שופטי
המחוזי בארץ. הוא הצטרף לגח"ל - ופרש מגח"ל. לנסות להציג אותו כשופט שתול של חרות בישראל
של שנות החמישים, זה אפילו לא מצחיק. הוא אכן היה תופעה נדירה - שופט שלא נמצא בכיס של
המפלגה ששלטה במדינה באופן אבסולוטי ורודני-למחצה, אבל אין אפילו בדל ראייה ששיפוטו במשפט
היה מוטה. לו היו כאלה טענות - החברים במפא"י היו מעיפים אותו כ"כ מהר, שראשו היה מסתחרר.
הרי אפילו בלי טענות, הם נקמו על פסה"ד הזה בעיכוב מינויו לעליון, ובקביעת הרכב אד-הוק למשפט
אייכמן, ובלבד שלא הוא יישב בראש ההרכב, כפי שחייב החוק עד אז (כן, מפא"י היו עד כדי כך
דמוקרטיים שדאגו לשנות את החוק כדי לפגוע במעמדו של שופט שהעז להיות עצמאי...).
4. בהונגריה היו המון אנטישמיים, ובכ"ז ברגע שהורטי הורה לעצור משלוחים - אף אחת מכנופיות
אלה לא קפצה לעזור לגרמנים להתעלם ממנו. כנופיות אלה החלו לפעול רק כאשר מפלגה נאצית
הונגרית תפסה את השלטון - ורציחותיה היו אמנם נוראיות - אבל לא הספיקו להרוג יותר מרבע
מיהודי בודפשט - בפרק זמן שהיה ארוך יותר מזה שבו הצליחו הגרמנים להרוג חצי מליון, עם כוח
אדם זעיר לאין שיעור...
לו היה בלגן במשלוחים - לגרמנים הייתה משתבשת ההשמדה. כל הכנופיות בעולם לא יכלו לסדר
לגרמנים קצב השמדה של 12,000 איש ביממה, קצב השמדה שגרם למפקד אושוויתץ להזדעק על
הקצב המסחרר ולבקש להאט אותו...
5. הסברת התיאוריה שלך לגבי השקרן הפתולוגי, אבל אין בדל של בסיס לקבל קביעה זו. בדר"כ
כשמישהו מוכר כשקרן - ההגיון מחייב לא להאמין לו. יש סיכוי אפסי שהפעם הוא לא משקר, אבל
קסטנר שיקר ללא הפסק לגבי הסיבות לעדויותיו לגבי הנאצים, ועד יומו האחרון בכלל לא הודה שהעיד
לטובת קרומיי (אלא אמר במפורש את ההיפך, בהמשך להבעת החרטה על ששיקר בטענתו שלא העיד
לטובת בכר) - כך שאין סיבה להאמין לו. האיש שקרן פתולוגי, ואי אפשר לקבל תיאוריה-בדיעבד כאילו
הרגיש "חובה מוסרית" להציל ממוות רוצח המונים, רק בגלל שהבטיח לו לעשות כן, אם יימנע ממעשה
הרג אחרון. איש לא היה מגנה אותו לו היה מפר הבטחה לקרומיי - ולקסטנר עצמו בוודאי שלא היו
יסוריי מצפון לגבי שקרים..
6. הקלטות סאסן היו בידי ממשלת ישראל, שבימים ההם הייתה זרוע הביצוע של מפא"י. תמיר לא
יכול היה לחלום עליה בדיוק כמו שלא יכול היה לחלום על חקירת אייכמן שישב כאן שנתיים בכלא,
והיה שפע של זמן שיכלו לתת לתמיר לראיין אותו - ובכ"ז כל בקשותיו של תמיר, הן להקלטות סאסן
והן לראיון עם אייכמן, נדחו.
אני שב ומציין שלאייכמן לא היה בדל של סיבה לשקר. הנאצים בדרום אמריקה ממש לא ראו בו מישהו
ש"וויתר על השמדת יהודים", לא משנה מה היה אומר בראיון, שכן היו לנגד עיניהם התוצאות, ואייכמן
בהחלט יכול היה לחוש גאווה - מעולם לא בנה אדם יחיד מערכת השמדה כה משומנת. התוצאות
דיברו בעד עצמן, והעובדה שהראיון היה גנוז עד ללכידת אייכמן (הוא נועד להתפרסם רק אחרי מותו),
מראה שלאייכמן לא היה כל טעם לחשוש מתגובה נאצית ביקורתית לכל מה שיגיד.
לקסטנר היו סיבות טובות מאוד לשקר (והוא אכן שיקר ללא הפסק) ולאייכמן כלל לא היו סיבות לשקר.
אייכמן לא עמד לשלם כל מחיר על מה שיגיד באותו ראיון.
7. אני כן יודע למי ל-א נתנו לתשאלו. לצפות מאייכמן שמיוזמתו יעסוק במשפט בסוגיית יחסיו עם
קסטנר, זה לא רציני, ואתה יודע זאת. התביעה (שבידי ממשלת מפא"י) ודאי לא העלתה את הנושא.
היחידים שהיה להם עניין בתחקור אייכמן בנושא, היו תמיר ואלו שרצו לחשוף עובדות נוספות לגבי
קסטנר - ומהם נמנעה האפשרות להגיע לכלא ולשאול את אייכמן, מבלי שניתן כל נימוק לדחיית
הבקשות.
8. אני לא מתעסק במאמרו של ברונשטיין על רצח רבין, כי זו חובבנות לשמה לעסוק בתיק שחומר
החקירה לגביו הוא חסוי כמעט כולו, להביא חומרים מהעיתונות, ולהציג זאת כמחקר מדעי.
תמיר היה זה ש-ח-ש-ף חומרים שעסקו בקסטנר, ולכן אין בסיס מינימלי להשוות בין השניים.
אני שב ומציין - מרגע שכתב ברונשטיין שיהדות הונגריה ידעה על הצפוי לה - כל המאמר שלו הופך
לבדיחה עצובה.
9. אין שום קטנוניות בקביעה שקרית על "יוצאי לח"י". יוסף מנקס הוא ה-י-ח-י-ד מבין אלה שהואשמו
ברצח, שאין עוררין שלא נכח בזירה, ושכל מה שקושר אותו לרצח, זו עדות שני הרוצחים שביצעו
בפועל את המעשה. כתיבתו על "שני יוצאי לח"י" מצטרפת לבזיון הגדול שבטענה שיהדות הונגריה
ידעה על הצפוי לה, שנועדה למנוע התמודדות עם העובדה הבלתי-מוכחשת שקסטנר גנז את דו"ח
ורבה-וצלר, במקום לתת לו להמשיך הלאה...
10. המאמר לא היה אקדמי, אלא פובליציסטי - ולא התעלה מעבר לניסיון לא-רציני לכסות על ערוות
האיש שאחרי הרצחו נודעו עליו דברים גרועים עוד יותר ממה שהיה ידוע עליו בחייו (ומה שהיה ידוע
עליו בחייו הספיק כדי להפוך אותו למנודה בישראל, ולמקור מבוכה למפלגה שטיפחה אותו...).

גם אני סיימתי, ואני בהחלט חושב שהיה דיון ממצה.

אני מכיר את פרשת קסטנר היטב. גם את הטיעונים מ2 הצדדים.
היות שאני מכיר את נושא השואה על בשרי אפילו יותר ברצוני מס' מילים.
אמי ז"ל ומשפחתה נשלחו לעבודות כפיה ולבסוף להשמדה.
מי שביצעו את העוול הזה היו גרמנים ופולנים.
מי שסייעו בידם היו יהודים שחשבו שאולי הם ומשפחתם ינצלו במחיר שיתוף הפעולה עם הנאצים..
לצערי, מי ששלח את אמי ז"ל ומשפחתה היה בן דוד של אביה, שהיה קאפו. הוא סימן אותם.
אמי היתה בטוחה עד יומה האחרון שזה ששלח אותה ואת משפחתה עשה זאת גם משום שחשב שכך ינצל
וגם בגלל שהם היו מזרם פוליטי אחר. ההוא היה חרדי וסבי וסבתי היו אנשי השומר הדתי.

מה אני חושב?? מה זה חשוב באמת מה אני חושב?
האם אני שונא את הבן דוד ההוא? לא חושב עליו כלל.
אבל תמיד בראש מנקרת השאלה איך אני הייתי נוהג באותו זמן ומצב??

וכאן הקשר לענין קסטנר. אף פעם לא יכולתי להעלות בראשי מצב דומה, ולכן לא ניסיתי מעולם
להיות שיפוטי כלפי בן הדוד ההוא.

וגם כלפי קסטנר אי אפשר להיות שיפוטי כשאתה יושב מול המחשב בלב ת"א או חיפה או מושב,
כשיש לך צבא גדול שמגן עליך , כשיש לך כל המזון כמעט שאתה יכול להעלות בעיני רוחך.
ולכן גם השופט בנימין הלוי וגם השופטי העליון שהפכו את פסה"ד שלו -לא היו מסוגלים לשפוט את המעשים
שעשו אנשים במצבם בשואה.

אני לא אהבתי את קסטנר ואת מעשיו. אבל לשפוט?? מי יכול??

אין לך אדם שאין לו שעה.

תוך כדי כתיבת מענה לנושא, אני רואה את מה שאתה כתבת והדבר תואם במאת האחוזים את מה שהעלתי על הכתב.

שיניתי א הכותרת בהתאם לרוח הדברים שלך, מכיוון שאין בידינו כל כלי לשפוט את אותם אנשים שחוו את מוראות ומאורעות השואה.

אינני חושב שיש מעבדה בעולם הזה היכולה ליצור כלי מדידה שבאמצעותם אפשר יהיה לאמוד את עוצמת הרצון לשרוד
אפשר רק לערוך נסיון מחריד שבאמצעותו אולי ניתן יהיה להבין את ההגדרה "מי לשבט ומי לחסד".
קחו קבוצה של מאה אנשים, מעורבת בדרגה כזאת או אחרת של קרבה ובקשו מאותו אדם שיחליט מי ימינה ומי שמאלה. אל תאמרו לי מה משמעות ימינה ומה המשמעות שמאלה אלא בסוף התרגיל.

גם אם מעשיו של קסטנר היו פסולים, אגוצנטריים או אחרים , נאמר על ידי חז"ל כי "כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו".
מבחינתי זהו המדד הנכון למדידה. על פי מדד זה אני גם שוקל את שינדלר שעשה את מה שעשה "לא בגלל אהבת מרדכי או שנאת המן".
ו

על הנייר זה נורא נחמד להגיד "אל תדון אדםעד שתגיע למקומו", אבל אדון קסטנר ר-צ-ה להגיע לאותו
מקום. אדון קסטנר היה מנהיגה של המפלגה הקטנה ביותר בזרם הקטן ביותר בתוך הקהילה היהודית
בהונגריה.
המשפט "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם", כ"כ לא תקף לגבי קסטנר, שזה פשוט נלעג
להשתמש בו בהקשר זו, שכן כל הטענה כלפי קסטנר היא שהוא קנה הצלת מס' מועט של נפשות ע"י
מכירת מס' עצום של נפשות. מי שמצטט ביטויי חז"ל מבלי להבינם, מוטב שילמד גם את הביטוי החשוב:
"אין פודים את השבויים ביתר על דמיהם", שמשמעותו היא ממש ממש פשוטה: דמו של האחד אינו אדום
יותר מדמו של האחר. מי שרצה להציל 1685, ובמחיר זה רתם עצמו למכונה שהשמידה מאות אלפים,
ראוי וראוי שיישפט, ומי שלא יודע כיצד היה נוהג במצצב כזה, ראוי שמשלכתחילה לא היה מבקש להתנדב
לשים עצמו במצב זה. בניגוד ליודנראטים בגטאות, קסטנר ממש לא היה כפוי להיות זה שעומד מול
הנאצים. הוא רצה בכך, ואף הדיח אחרים שעמדו בראש הקהילה וייצגו גופים גדולים משלו.

מי שרוצה לדעת אם אפשר היה לנהוג אחרת, שיחפש חומר על משה קראוס, שהיה בעמדה שבה ישב
קסטנר, עד שזה הצליח להדיחו. קראוס פעל להצלה בשיטה אחרת: הוא נעזר בחסידי אומות עולם
בשגרירויות שוויץ ושוודיה שחילקו תעודות חסות ושיכנו יהודים בדירות חסות שעליהן הונפו דגלי
מדינות אלה. בשיטה זו, שכללה בדיוק אפס שת"פ עם הגרמנים, ולא היה בה אפילו בדל של סחר-מכר
נצלו רבבות רבות של יהודים, הצלה שניתן לתעד אותה (יש רישומים של מקבלי תעודות החסות).


סיפור קסטנר אינו דומה לאף סיפור של קאפו, או מנהיג בגטו שנכפה עליו מצב של קיצוני של "או אני
או הם", ובחר להציל עצמו במצוקתו. קסטנר במודע הדיח אחרים כדי להיות בעמדת המחליט,
וההחלטות שקיבל, לא עסקו בהריגת אחרים בתמורה להצלתו-הוא, אלא בסיוע עקיף להשמדת
יהדות הונגריה בתמורה להצלת מתי מעט, מהמיוחסים שבמיוחסים.



אנחנו לא יכולים לשפוט את הקרוב של פשוט שהיה בעצמו בסיטואציה קיצוני, כשם שאיננו יכולים
לשפוט את רוב המשת"פים-מפחד. קסטנר, בגלל הסיבות שתיארתי, כלל לא היה חייב לעשות מה
שעשה. אותו תסביך פסיכולוגי שגרם לו לרצות להיות האיש המחליט לגבי גורלות, גרם לו להתנדב
לתפקיד, ומעשיו בתפקיד זה היו גרועים בהרבה מכל מה שעשו אנשים ש-כ-פ-ו עליהם להיות
מחליטים. אם את קסטנר אי אפשר לשפוט, אז כנראה שאי אפשר לשפוט אף אחד...

אני מסכים איתך לגבי הרוב אבל לגבי כך שלא ניתן לשפוט אותו אני מתנגד בתוקף.
בסופו של דבר להוקיע את מעשיו לא ישנו את מה שקרה ולא יחזירו מן המתים את הנרצחים מה שכן יושפע זה המסר שאותו אנו רוצים להעביר לגבי התנהגות ראוייה, בכלל הנטייה הזאת "להיכנס לראש" של הפסיכופט או המגלומן ולהבין אותו וכו' היא מיותרת, לדעתי בני אדם צריכים לשאוף להשתפר כל הזמן זאת הם יכולים להשיג בעיקר ע"י חינוך והוקעה של מעשים (לדעתי) לא ראויים כגון שיתוף פעולה ברצח מתוכנן של מאות אלפים כדי להציל כמה מאות מקורבים. ברור לי שערבות הדדית היא מוגבלת ואדם עשוי להעדיף תועלתו שלו על פני זו של האחר אבל לא לכך אנו צריכים לשאוף ובטח לא להצדיק את זה.
גם אם המעשים הם לא ברי ענישה בפני עצמם בגלל הרקע הקיצוני בו התרחשו כן יש מקום להעניש אותו ולהעביר מסר, הוא ויתר על הזכות שלו לכך שהמעשים שלו ישפטו בקונטקסט הצר כאשר הרחיב את הסמכויות שלו והחליט שלו הזכות לגזור דינם של מאות אלפים. (מן האמור לעיל אין להסיק שבקונטקסט הצר הוא נקי מפשעים).

מציע שתתעדכן יותר בפרשה עצמה, מכיוון שדבריך נטולי ומשוללי כל יסוד עובדתי, מעבר למלל הרב שהנך משתמש בו.
אם חסרים לך מקורות כדי לאמוד את היקף הנושא - אשמח לספק לך.
מציע שתתחיל למשל בויקיפדיה כמקור קל ותעבור לנושאים מעמיקים יותר על עמדת הנהגת היישוב באותם ימים לפני, תוך כדי המלחמה ולאחריה.
אם הנך זקוק למקורות - אשמח לספק לך אותם.
אבל עד אז מציע שלא תכנס לנושא שהנך יודע מעט מאד עליו (זאת על פי התרשמותי ממה שכתבת).


,

אני גם סבור שלא הבנת את דבריו של פשוט שנאמרו מהלב ומפי אדם שחווה את התופת.

ממש לא התכוונתי להשמיץ אותך וצר לי שאתה ממהר להסיק מסקנות .
אינני מתרגמו ומפרשו של פשוט, אבל כעדות ממקור ראשון אתה קורא "האם הייתי נוהג אחרת" ולזאת התכוונתי כאשר אמרתי שלא תדון אדם.
קרא שוב דברים מפי אדם שהיה שם.

אמנם אתה מציין שיש טעויות, אבל נזהר מאוד לא להיות ספציפי, שמא יהיה צורך לתקן...

אגב, אם התגובות ארוכות מדי לטעמך, אנא הרגש עצמך פטור מלקרוא אותן. בין כה וכה הן נועדו למי
שמסוגל להבין במה דברים אמורים, ולא למי שהטקסטים שלו מתבטאים בהשמצות לגופו של כותב, ללא
תוכן תורם משל עצמן...

ובכל זאת.
הבעייה היא בקביעות הדטרמיניסיות שלך , הנשמעות כאילו ערכת מחקר יסודי בנושא, הנך בקיא בו.
הרושם שלי שנוצר שתשובותיך אד-הוק.
בשל כך מציע למרות הכל שתתעדכן קצת בנושא בטרם תקבע באופן חד-משמעי אשמתו (או חפותו של האיש).

רק כדי לאתגר אותך: האם אתה , ידידי המלומד , מוצא איזה שהוא מכנה משותף בין אייכמן לבין קסטנר והעובדה ששניהם שילמו בחייהם?*

אין לי מושג במה אתה עוסק, אבל אני בהחלט אהיה מאוד מופתע אם תציג ראיות כלשהן לידע בתחום
שאנו דנו עליו (המקור היחיד שהבאת באשכול זה, הוא מאמר מביך בעליבותו שנועד לקדם יציאתו
לאקרנים של סרט חד-צדדי העוסק בקסטנר כגיבור טראגי - טוב שלא נשענת על המחזה שהוצג בערוץ
1 והציג את חנה סנש כמי שבגדה בחבריה - גם הוא מאוד שיבח את קסטנר...).

ציטוט:

הבעייה היא בקביעות הדטרמיניסיות שלך , הנשמעות כאילו ערכת מחקר יסודי בנושא, הנך בקיא בו. הרושם שלי שנוצר שתשובותיך אד-הוק

אכן מלים גדולות, המכסות על משפט קטנטן (שניכר שהכותב שלו, לא מבין את משמעות המילה הגדולה
השנייה שבה בחר להשתמש...
הבעייה אינה בקביעות שלי. אני הצגתי את שני הצדדים לבעייה, ובחרתי לנקוט עמדה לגבי מה שנראה
לי נכון יותר. לגבי "הרושם" שמתקבל אצלך, כאילו אני כותב אד-הוק. ובכן, הרושם שלי הוא שאינל יודע
מה זה "אד-הוק". ובכן, כל תגובה עניינית בויכוח/דו-שיח/רב-שיח/דיון הינה תגובה אד-הוק, שכן משמעות
המושג "אד-הוק" היא התעסקות בעניין מסויים, ובמקרה שלנו - בדברים שלהם אני מגיב.
כאשר מישהו מגיב למישהו אחר באופן שאינו "אד-הוק", הרי שמובן מאליו שהוא אינו מבין כיצד מנהלים
דיון. אני עונה באופן ספציפי לטענות שהועלו, ולא לטענות שלא הועלו (למשל, מחיר הגויאבות בליטל
רוק, ארקנסו...).

אז נכון שלא גיליתי מה מקור הידע שאתה טוען שיש לך ושהצלחת להימנע מלחשוף אותו (הן את
ה"ידע" והן את מקורו המפתיע...), אבל לפחות עזרתי לך ללמוד מתי להשתמש במושג אד הוק...

גדולות עלי נפתולי המילים שלך.
וביחס למילה אד-הוק שאתה מיטיב לתארה מנקודת מבטך.
קבל פירוש אחר:http://he.wikipedia.org/wiki/אד_הוק

אבל רצית והנה לך קצת רקע:


http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=16-19-23


האם בכלל ראית את הסרט - או שדבריך הם תגובה לכל מה שנכתב בפורום.
כדי לחסוך לך את המאמץ , קבל מאמר פרשנות מצויין על הסרט:
http://www.parshan.co.il/index2.php?id=3995&lang=HEB

מציע לך בהזדמנות זאת גם לקרוא את ספרו של איסר הראל על האמת מאחורי רצח קסטנר.
והעובדה שמי שרצח אותו הוא/

אד-הוק היה ונותר "לדבר אחד", שבהקשר שלנו מייצג תגובה שעוסקת בספציפית בהודעה שבעקבותיה
היא נכתבה. כ-ל תגובה בדיון צריכה להיות אד-הוק, אחרת הדיון מאבד כל משמעות...
לא ראיתי את הסרט, אבל קראתי את שני הלינקים המשעשעים שהבאת בקשר לסרט, שהופכים את
הצפייה בסרט, לכזו שמזכירה צפייה בסרט שערוץ 2 סירב לשדר, בנוגע לאולמרט (אותו סרט שמתיימר
להיות סרט תעודי, ובעצם נועד להוות פמפלט תעמולה מצולם...).
על הלינק הראשון, הירוד למדי, כבר הגבתי קודם, וחביב מצידך להציעו שוב כמקור מידע.
הלינק השני, "הפרשני", הוא בעצם מכתב למערכת של ניצול שואה שעבר את התקופה ההיא כילד
בבודפשט. חלקו הראשון של המכתב הוא השמצה כנגד שמואל תמיר, וחלקו השני, הרלוונטי, עוסק
ב"מנהיגות יהדות הונגריה" שבעיניו אשמה באי אזהרת ההמונים. העניין הוא שמנהיגות יהדות הונגריה
עברה תהליך של השתלטות עויינות בידי המפלגה הקטנה ביותר (איחוד-סניף הונגריה של מפא"י) בתוך
הזרם הקטן ביותר (התנועה הציונית) ביהדות הונגריה, ומי שבעצם שלט ביד ברזל בעניינים, היה רודולף
קסטנר. המאמר הזה, בחלקו השני, אומר בדיוק את מה שכתבתי אני לגבי הפשע של אי אזהרת הציבור,
והפוטנציאל הכמעט-ודאי של זה לשבש את מכונת ההשמדה. העניין הוא שהוא נמנה מציון העובדה
היבשה שההחלטה על אי-פרסום דו"ח ורבה-ווצלר הייתה של אדם אחד ויחיד - רודולף קסטנר.

אם שני מכתבים-למערכת אלה, הם הבסיס לידע שלך על קסטנר הגדול, אז אני חושש שאני מאוד לא
מופתע מהידע שלך. אגב, במאמר השני יש כתיבה ארסית מאוד כנגד שמואל תמיר. אני חייב לציין
שלשמואל תמיר אכן יש חוב כלפי עם ישראל - אבל ממש לא בהקשר של קסטנר. החוב של תמיר
כלפינו הוא בכך שהביא עלינו את אהוד אולמרט...

לגביה - אילו לא פצתה את פיה (הגדול בדרך כלל) היה נשכח הסרט ונזרק לפח ההיסטוריה כמו כל מסמך עובדתי אחר שברוב המקרים הוא מביע דעתו של הכותב או שעוסק בשיכתוב היסטורי.

רק כדי שיהיה לך ברור, אינני מיפה את מעשיו, אינני סנגורו וכל התעסקותי בנושא השואה הוא בהיבט שונה לחלוטין.

כדאי וראוי שתתייחס לשאלתי האם קראת את הספר של איסר הראל.

קסטנר הציל מאות אלפי יהודיות ויהודים בהונגריה מהשמדה, באמצעות משא-ומתן שניהל עם קצינים נאצים בדרגות שונות" – משקרת לנו מרב מיכאלי במצח נחושה.

כי מאות אלפי יהודי הונגריה לא ניצלו – לא על-ידי קסטנר – לא במשא-ומתן ולא בשום דרך אחרת. כי מאות אלפי יהודי הונגריה – בהם סבי, סבתי, דודיי ודודותי מצד אבי – הובלו אל משרפות אושוויץ. ואבי שהובל עמהם - ניצל מן האש כדי לספר את הזוועה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-3711:4-00.html?tag=18-17-32

looopy

מבין שלשונם של חז'ל שגורים בפיך ואתה מתמצא בנבכי התלמוד.
ובכן , קבל אסופת קטעים הדנים בנושא והסבר נא לי במטוטא מכבודך איך זה מתיישב עם מה שכתבת.
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=225

אבל כדי לא לסיים את הוויכוח בנימה אישית, מציע לשנינו ולפורום לבחון את פרשת קסטנר בהיבט שונה לחלוטין ואולי עם מעט אקטואליה:

אינני מחבב באופן מיוחד את עלמת החן מיכאלי ואת הדעתנות שהיא מפגינה שלא לצורך בכל נושא. מבחינתי היתה ונשארה נערתו של..... ומאז לא המריאה יותר.,

מכר או לא מכר נשמתי לשטן, כנראה שהתשובה נמצאת אי שם באמצע ואין מספיק הוכחות לכאן ולכאן לקבוע בוודאות. גם אם נביא את מיטב המומחים שינתחו את פסקי הדין והאמן לי שיש על מה להסתמך.
אם קביעתו של מוסד יד ושם מקובלת עליך, הרי שהאיש זכה לזיכוי מלא מפני מכירת נשמתו לשטן .
ולא משנה אם טומי לפד שעמד אז בראש המכון והיה ידידו האישי של קסטנר. אין לי ספק לגבי יושרו של טומי ז'ל. (כזכור, בשנת2007 נמסר ארכיונו האישי של קסטנר לידי יד-ושם והם אלה שקבעו את האמור לעיל)

לגבי האקטואליה:
לפני חמישים שנה נשפט, נדון והוצא להורג קסטנר בידי מתנקש קנאי.
כארבעים שנה לאחר מכן אנו עומדים שוב מול ביצוע גזר דין מוות לראש ממשלה נבחר של מדינת ישראל בידי מתנקש קנאי שקידש את דבריהם של ספסרי דת הזויים מהזרם הדתי קיצוני שהתירו את דמו של רבין ז'ל.
קדמו להם רצח ארלוזורוב בידי מתנקשים קיצוניים והזויים.
או פרשת מרסל טוביאנסקי והוצאתו להורג.

אותנו היה צריך לקומם הרצח. והשאלה המטרידה מאד:
במה אנחנו שונים מאותן כנופיות רחוב העושות דין לעצמן, או החמאס המחסל בשיטתיות את מתנגדיו.

במילים אחרון, כנראה שלא למדנו כלום מההיסטוריה שלנו ואותן קריאות מתלהמות ממשיכות להדהד ולא אתפלא אם בימינו אנו, או אחרי שנסתלק מהעולם , יופק סרט על יגאל עמיר שבו יתפאר בביצוע הרצח, אחרי שמישהו יחליט כמובן לקצוב את עונשו. כפי שארע בסרט עצמו שבו זאב אקשיין מקבל זמן מסך ואינו טורח לההביע חרטה על מעשיו.

במילים אחרות, לא למדנו דבר מההיסטוריה שלנו.

אני מניח שאתה התכוונת לסרן מאיר טוביאנסקי, שהוצא להורג אחרי משפט שדה מחפיר שביצעו בו
איסר בארי ובנימין ג'יבלי (שנידונו לאיזה קנס מצ'וקמק ואולי יום מאסר...), ולא ברור לי איך אתה מחבר
את זה לרצח קסטנר ולרצח רבין (אני סקרן אם ידועים לך שמותיהם של אותם "ספסרי דת" אלמוניים,
ואם כן, מדוע לא מילאת חובתך האזרחית והלכת לוודא שייעצרו ויועמדו לדין, כפי שמחייב החוק).

אתה בפעם השנייה מבטיח לי שיש לך ידע רב בנושא קסטנר, ועדיין מצליח לא לחשוף אותו, אלא לבקש
שאסמוך על דבריך. אני תמה מדוע לא תחשוף את אותו ידע עצום, שבלי ספק יצליח לערער על כל מה
שידענו עד כה...

רצח קסטנר הוא רצח, וככזה הוא דבר שראוי לגנאי. הסרט הזה בוודאי לא נועד לתת פתחון חיובי לרוצח
של קסטנר, אחרת לא היו בתו ונכדתו של קסטנר, ממליצות עליו בכזו התלהבות...

לך אין ספק באשר ליושרו של לפיד ז"ל. לי יש ויש ספקות שכאלה, עפ"י הפסוק העתיק "אמור לי מי
חבריך ואומר לך מי אתה", וכולנו יודעים מי היה חברו הקרוב ביותר...

נדמה לי שלימים, בנו יוסי היה מפקד או סגן מפקד מג"ב..משהו כזה.
על כל מקרה, עו"ד יוסי דר מפרסם אצל יואב יצחק דברים מענינים בענין משפטו של קסטנר ושופך מעט אור על הפרשה מזווית שונה:

ראש הממשלה השני, משה שרת, היה מוטרד מן האפשרות שמשפט קסטנר יסתבך וייצא מכלל שליטה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news1.co.il/img/midBull.jpg]
נפגש במהלך ימי המשפט עם קסטנר עצמו.

סוד גלוי הוא שעו"ד שמואל תמיר חתר לנצל את משפט קסטנר כדי להגיע על גביו אל ראשי היישוב, הסוכנות היהודית ומפא"י, ולהציגם כמי שהיו אחראים למעשיו ומחדליו של קסטנר וחיפו עליו בתקופת שואת יהודי הונגריה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-37181-00.html?tag=20-33-19

looopy

חשבתי שאתה צעיר יותר. אני מחפש מידע על תת אלוף חיים (איבן) אורן ז"ל שהיה דמות מרכזית בצנחנים בתקופה שבה טוביאס נהרג. האם יצא לך להכיר גם אותו?

מצטער, לא הכרתי איבן מהצנחנים למרות שבמלחמת יום הכיפורים הייתי בצנחנים, אבל את אהרון אשל (ארול) אני מכיר היטב.

http://ivan.4good.co.il/

looopy

אתה מתייחס לארול מה-101? דמות מעניינת בפני עצמה.
במלחמת יום הכיפורים איבן היה מפקד סיירת חרוב ולכן אין הרבה סיכוי שיצא לך לראות אותו.

הכוונה למאיר טוביאנסקי ולא מרסל טוביאס.
לעניינו - העלתי אותו כדוגמא נוספת של משפט שדה והמקבילה לכך "משפטי השדה" האחרים אותם העליתי בשמה של תפיסה קנאית שרצחה בעבר.

לעניין השני, ההסתמכות היא בדיוק על אותם מקורות , שאתה ממהר לפסול, כולל הטלת רפש במוסד יד-ושם.
אינני סנגורו של אף אחד מהם, למעט העובדה שאתה מתעלם ממנה וחבל: שיש ללמוד את הלקח של השואה לא רק בהיבט הזכרון בתודעה הלאומית שלנו.

ובכך אסיים את הוויכוח איתך.

ניתן לדון אותו, כיוון שהיו אנשים שנהגו אחרת.
אורי כבר הזכיר את משה קראוס. אני רוצה להזכיר הנהגה יהודית במקום אחר.
ההנהגה היהודית בסלובקיה (קבוצת העבודה)
קיבלה בדיוק את אותו הדו"ח של ורבה (למעשה הם אלה שאימתו אותו)
בניגוד לקסטנר, שגנז את הדו"ח, הם דאגו להעברתו להונגריה (שם נגנז ע"י קסטנר)
וכן להעברתו לבעלות הברית. מעבר לכך - הם עשו כל שביכולתם להציל את יהודי סלובקיה.
מאמציהם נשאו פרי. ע"י שיחוד צמרת השלטון הסלובקי ושיחוד של ויסליצני
הצליחו לעצור את הטרנספורטים מסלובקיה בין ספטמבר 42 ועד פלישת הגרמנים
ב-44, בעקבות מרד המחתרת הסלובקית.
קסטנר לקח לידיו את תפקיד המחליט מי לחיים ומי למוות. בסלובקיה זה לא עלה על דעתם
וכך, בין הנרצחים הסלובקים, הייתה גם גיזי פליישמן שעמדה בראש קבוצת העבודה
וכן חברים נוספים, בינהם הסבא-רבא שלי.
הנה דוגמה להנהגה שנהגה אחרת. שדאגה לכלל הקהילה ולא לשבריר ממנה.
מה שאומר - גם בתנאים שהיו אז, עדיין היה אפשר לעשות דברים בדרך שונה.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אחוז הנספים היה גבוה בהרבה מאשר בהונגריה.
ראה למשל http://www.relationet.net/SiteFiles/2/35/1030.asp

קודם כל, רצוי לעשות הפרדה.
היו בוהמיה ומורביה, והייתה סלובקיה.
בוהמיה ומורביה היו תחת שלטון גרמני מתחילת המלחמה ועד סופה.
סלובקיה, לעומת זאת, הייתה אוטונומיה שעבדה עם הגרמנים, נכבשה רק ב-44
לאחר מרד המחתרת הסלובקית.
עובדתית (ושמעתי את זה ממקור ראשון) לא היו בסלובקיה טרנספורטים מספטמבר 42 ועד פלישת הגרמנים.
לאחר פלישת הגרמנים - היו גם היו, ורבים ממשפחתי נרצחו.
זה לא מקטין מגודל המעשה של קבוצת העבודה, שעצרה טרנספורטים תמורת שוחד למשך שנתיים.
מי יודע, אולי אם לא הייתה מצליחה לא הייתי יושבת כאן וכותבת....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

בדיוק סיימתי לראות את הבריחה מאושוויץ שמגוללת את מאמציהם ההירואים של
רודולף ורבה ואלפרד ווצלר כדי להבריח עדות חיה לעולם על הנעשה באושוויץ ולא פחות חשוב,
למסור אזהרה ברורה ליהודי הונגריה שהם הבאים בתור, ומה עשה מר קסטנר הנכבד? גנז את הדו"ח הזה
שיכל להציל את חייהם של מאות אלפי הונגרים שנשלחו למוות מבלי לדעת על האזהרה שגנז מר קסטנר,
יתרה מכך, 150 אלף יהודים שנטען שניצלו, ניצלו רק בגלל אותו דו"ח והתקפה מקרית של כוחות הברית,
מה שכנראה הובן בטעות שיש קשר בין הדברים, מה שהביא להפסקת הגירושים.

הדבר היחיד שקסטנר השיג זה הצלה של 1500 יהודים,
נצחון ריק בהשוואה לכמות היהודים שנרצחו בגלל המחדל והאמון שלו באייכמן...

בואו לא נתפלא, שהנכדה של מירב מיכאלי, תכתוב בעוד עשרות שנים בעיתון הארץ, שישראל קסטנר כמעט מנע את השואה.

ההערצה שיש לשמאל הקיצוני לאישים שנויים במחלוקת, גורמת להם לנפח את פועלו של אינדבידואל ומכיוון שהם בטוחים שהוא צדיק גמור אז הם חייבים לבדות דברים שירוממו אותו ובזכות שקרים כאלה הם נעשים יותר בטוחים בעצמם.

מין מנגנון הגנה שמרומם מישהו לדרגת אל, ומונע פקפוק עצמי.

אבל מזה כמה שנים שאני צופה, ומשנה לשנה ברור לי יותר שזה יקרה, סוגים של הכחשת שואה בקרב השוליים הסהרוריים של הפוסט ציוניים.

כבר אתמול ב"תפוז" עיטרה את דף הבית הפניה לאיזה בלוג של אחת שאמרה ש"נמאס לה מיום השואה" (ולא - לא היה מדובר על איזו פרחה נבובה).

השילוב של הנטיה הפלצנית להיות פרובוקטיבי בכל מחיר, עם החרדה העצומה שגורמת השואה לשמאל הקיצוני (משום שהנה אירוע חד משמעי המפריך יותר מדי ממה שאנשיו טוענים), ללא ספק תוביל זרם מסויים כאן לסוג של הכחשת שואה. זו רק שאלה של 5-10 שנים לפני שזה יהיה נפוץ למדי.

.

כן, קראתי את הבלוג של הכביכול מדריכה הזאת.