מלחמת המצגות של צה"ל

עוזר הרמטכ"ל יצא השבוע כנגד המצגות הממוחשבות בטענה שהן מרדדות את הדיון; הבעיה אינה בטכנולוגיה אלא במשתמש, ובמקום לתקוף אותה כדאי ללמוד להשתמש בטכנולוגיות חלופיות



שיזף רפאלי



מלחמת חורמה במצגות הממוחשבות החלה השבוע, ביוזמתו של עוזר הרמטכ"ל אל"מ ארז וינר. במאמר שפרסם בכתב העת "מערכות" טען וינר שהמצגות קוסמות לקצינים, אך מרדדות את הדיונים המקצועיים. הטרוניה שלו ברורה: המצגות מתרכזות בהבל הצורני, מסיחות את הדעת מן העיקר וחוסכות מהמרצה את הצורך לנסח דברים קוהרנטיים ורציניים. וינר טען שהתופעה גובה מחיר יקר, וקרא לעקור את הנגע ב"טיפול אלים וחד" באמצעות "פקודות מהרמה הבכירה ביותר".

הטוקבקים לא איחרו לבוא, וארבעה קולות שונים נשמעו בעניין. המגיבים בקול הראשון השיבו אש ברמת הרטוריקה, והתמקדו בהתבטאות המיליטריסטית של וינר: לא כל שינוי בהליכי העבודה צריך להיעשות באופן אלים. לא כל בחינה של תוכנה צריכה להישמע כאילו היא הסתערות. והתבטאויות הננבחות בקול רם ומאיים אינן בהכרח משכנעות או נושכות. האם יש תוכנה שמעצבת את אופן ההתבטאות של וינר ועמיתיו?



הקול השני של המגיבים התייחס לדברים יותר לעומק - ותמך בעמדתו של וינר. "פחות עזרים = יותר תכלס", כתב אחד הטוקבקיסטים. המצגת נהפכת לעתים תכופות לקנקן או מסך עשן שמסתיר את התוכן החשוב, והיא זוכה לתשומת לב רבה מדי. המתנגדים רוצים לראות פחות מצגות גם בחברות אזרחיות ובאקדמיה.



מגיבים מסוג שלישי ראו בטיעוניו של וינר ביטוי להתנגדות עקרונית לטכנולוגיה. היו אפילו תגובות סרקסטיות ששלחו אותו להיסטוריה, עם ביטויים כמו "איש האתמול", "תקופת האבן", "בורות".



זאת לא הטכנולוגיה אלא השימוש בה, טענו התגובות מן הסוג הרביעי - וזאת העמדה שאליה אני מתחבר. הבעיה, אם יש כזאת, היא במשתמש, לא בכלי. סכין

יכול להיות מסוכן בידיים לא אמונות, אבל שימושי בידי מי שרוצה לפרוס עוגה. נוהל קרב בצבא, תהליך קבלת החלטות בארגון אזרחי או נוהל דיון של כל מטה מקצועי יכולים להיות טובים או משמימים, עמוקים או שטחיים, יסודיים או מסונוורים באמצעות פירוטכניקה, מחדשים או טוחנים מים. בכל מקרה, לא הטכנולוגיה היא הקובעת. אותה טכנולוגיה עצמה יכולה להיות לעזר או לרועץ. כשם שתוכנת מצגות יכולה לשמש מחסה לקצינים גרועים המעוניינים להסתיר את רדידותם, היא יכולה לשמש אחרים כדי לשכנע או להבהיר בצורה מבריקה. הפוקוס על הטכנולוגיה במקום על מפעיליה או אופני השימוש הוא פשוט מוטעה.

על הסגנון הצבאי־אגרסיבי של וינר אני לא יכול להתלונן; איני אוהב את הסגנון הזה, ואני חושב שהוא תורם לרדידות הדיון לא פחות מן הטכנולוגיה שבה בוחר מאן דהוא כדי להציג דעות או עובדות. אבל אני לא מתבלבל בין עיקר לטפל כמו וינר. אני משתדל לא לערבב בין סגנון לתוכן, ומציע גם לו לנהוג כך.



כמו כן איני שש לתקוף את וינר על מידת הקידמה הטכנולוגית שלו. איני יודע עד כמה הוא משכיל טכנולוגית, והרי גם מי שבקיא בטכנולוגיה עלול לטעות לפעמים. זו לא שאלה של "מודרניות". הסוגיה היא אילו כלים תומכים באיזה תהליך מחשבתי וארגוני, והעיסוק בה צריך להישען על היכרות עם הכלים האפשריים, על מחקר ועל ניסיון. אני משוכנע שלוינר יש ניסיון רב בדיונים משמימים, שבהם אנו אסירים של מצגות משעממות, מטופשות ולא מחדשות. אבל מה הרבותא בציור תוכנה כזאת או אחרת כאשמה? בלי פאוור פוינט כל הקצינים יבריקו? קל מדי לתקוף את הטכנולוגיות במקום לטפל בקצינים רדודים או בהתנהלות השטחית.



זו לא טענה חדשה, העמדה שהשמיע השבוע וינר. פרופ' אדווארד טאפטי, מהחוקרים המובילים שעוסקים באופן הצגת נתונים, כבר הרבה לבקר את המצגות. טאפטי, שכבר זכה לכינוי "דה וינצ'י של הדאטה", גיבש כתב אישום רהוט נגד המצגות, שמסייעות לדובר ולא לקהל, מזמינות פשטנות ומכרסמות מזמן הדיון. הוא אפילו הרחיק לכת והאשים את ההישענות היתרה על מצגות באסונות של ממש, כולל התרסקות מעברות החלל של אילן רמון. אבל טאפטי, שלא כמו וינר, גם מציע חלופות טכנולוגיות, לא רק פקודות.

וינר מצא שעיר לעזאזל קל ונגיש מדי, ומעל בתפקידו להציג חלופה שמנצלת את הטכנולוגיה. לשלוח את מכיני המצגות "בפקודה" להכין ניירות של כמה עמודים הוא אכן צעד רגרסיבי. בעידן של התפוצצות מידע, לא בטוח שפרוזה היא הפתרון הנחוץ או היעיל. אולי במקום לפסול בלהט אמצעים כאלה או אחרים, כדאי להשקיע קצת יותר בלימוד, עדכון ושימוש נכון באמצעים שכבר קיימים? אולי ראוי לעסוק בשימוש יצירתי ופרודוקטיבי בכלי הצגה וניהול ישיבות? אולי קצת יותר מה כן במקום מה לא?



אני לא מאמין שוינר באמת מתכוון לשלול את הצורך בעבודה צוותית או בהצגה לקהל מקבלי ההחלטות. הוא אינו קורא לבטל את הפורמט הניהולי שנקרא בצבא "קבוצת פקודות" ובאזרחות קונסיליום או היוועצות מומחים. לכן איני מקבל את הפקודה שלו לחזור למסמכים ארכניים, וממליץ גם לתלמידיי לחפש תורות ניהול במקום אחר, אולי קצת פחות פסקני.



אני מציע שוינר ואחרים, בדברם על אמצעים תומכי החלטה ודיון, יתפנו לעסוק בטכנולוגיות כגון שווקי מידע וניבוי, כלי ויקי וכלי מיפוי קוגניטיבי, במקום להתנפל על שעיר לעזאזל - תוכנה כזאת או אחרת שהיא ממילא בת חלוף. בצבא, כמו באזרחות, נחוצים יותר תחכום ותמיכה בניהולן ישיבות ודיונים, ולא חזרה לאחור.




http://www.calcalist.co.il/local/ar...3303162,00.html

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

פאואר-פויינט

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

הבעיה היא בדיוק בעובדה שההתעסקות באיך שהמצגות נראות יותר חשוב ממה שהן משדרות. צורה, ולא תוכן. וזה ממש, אבל ממש לא חדש בצבא או באזרחות, רק שלפחות באקדמיה, העסק נרגע.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לבוא ולאסור על מצגות זה באמת משהו מתקופת האבן. זה כלי נהדר, כל עוד יודעים איך להשתמש בו ולא מגזימים עם הצורה על חשבון התוכן.
אני נזכר בעצמי, משהו כמו שנת 1999, אמצע התואר השני שלי. בשני קורסים שונים השתמשתי במצגות, ודחפתי שם כל אפקט אפשרי - מעבר מיוחד בין שקופיות, קולות, רעשים, הצגות, התפוצצויות, מה לא. היום אני מסתכל על זה בזעזוע, והמצגות שאני מכין (כחלק מהעבודה) הן מאוזנות הרבה יותר. יש בהן מדי פעם קצת "פירוטכניקה" בשביל שהקהל לא ישתעמם, אבל מה שחשוב זה התוכן.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

לא ממש נרגע. מרצים וסטודנטים כאחד מתלהבים מכל מיני גראפים קופצים, פאי-צ'ארטס מסתובבים וכותרות שובבות. עצוב, אבל בעיקר בזכות השליטה הכמעט מוחלטת שלי באפקטים הללו הוצאתי ציונים מדהימים על פרזנטציות שאישית בקושי הייתי מעביר. הצלחתי לקרוא לפי המרצה, איפה לא צריך להשקיע בחומר ויותר באפקטים ואיפה להיות רציניים.

לגבי הצבא- בעוונותי הכנתי כמה מאות מצגות לקראת סוף השירות, וראיתי מח"טים, מאו"גים וגם אלופים מתלהבים מזה שהסעתי תמונה של D9 שערכתי בפוטושופ והוספתי אפקט של פיצוץ לדמות שד"מ. למען השם, פעם עצרו אותי באמצע הצגת תוכניות ושאלו איפה מצאתי את האפקט המגניב הזה...

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

מה עובר על צה"ל?

קודם המח"ט נגד האימייל, עכשיו עוזר הרמטכ"ל נגד מצגות מחשב, מה השלב הבא? מ"ק במקום מירס?

2 סיבות חשובות למה טכנולוגיה טובה לצבא:

1. אנשים צוברים ניסיון עבודה עם טכנולוגיה שבה עובדים באזרחות, וכך חברה מרגישים "אין" כשהם בצבא וזה מעודד מטוביציה לחתום קבע וכו'
2. היום כמות המידע העוברת היא גדולה יותר וצריך טכנולוגיה כדי להישאר מעודכן בהכל

אם רוצים לחזור לעבר - בבקשה, רק אל תגייסו אחרי זה עתודאים שלמדו חשמל/מדעי המחשב, כי מלכתחילה הרי מתנגדים לרעיונות שלהם. הרי חס וחלילה עוד ימציאו איזו תוכנה שתהווה את האסון הבא.

"הדברים הגדולים באמת נעשים הרחק מהעין"

"הכשלון האמיתי הוא לא לנסות"

ואני בכלל שואל: נוב' 06 - מתי נקבל כבוד?

הנושא אינו חדש בארץ או בעולם.
מידי פעם איזה גאון דואג להעלות אותו שוב.

PowerPoint Is Evil


Power Corrupts.
PowerPoint Corrupts Absolutely.


http://www.wired.com/wired/archive/11.09/ppt2.html

עוד כמה מאמרים למי שרוצה להעמיק:
http://www.unc.edu/~healdric/Powerpoint.html

לאחר אסון המעבורת בו נספה אילן רמון, עלתה נקודה בתחקירים של נאס"א שדיברה על ההשפעה הרעה שהייתה למצגות הפוואר פוינט בתהליך קבלת ההחלטה של איך להתמודד עם תקלת הריצוף. (או מה שזה לא יהיה שהפיל את המעבורת).
אני נוטה להסכים עם הטענה. פאוור פוינט הוא כלי מצויין כאשר מעבירים קורס. הרעיון בקורס הוא להעביר כמות מדוייקת של ידע בזמן יחסית קצר. הכוח של המילה הכתובה בתוספת התמונה הנכונה הוא מעולה על מנת הלעביר מסר. למנוע דיונים מיותרים ולעודד שאלות מוזמנות.
אבל כאשר רוצים לייצר דיון אמיתי, הפאוור פוינט יכול לעמוד לרועץ. הכח של המילה הכתובה, המקורנת באותיות קידוש לבנה מונע ויכוח ודיון ענייני. "זה היה כתוב במצגת" או הגרף המרשים בצרות עוגה ועוד כהנה וכהנה עלולים לגרום ליחס לא נכון למידע הכתוב ולעקר חשיבה יצירתית המטילה ספק במידע המועבר.

עד היום המרצים הטובים ביותר שהיו לי השתמשו בטוש ולוח מחיק. (או אפילו לוח וגיר).

יש כאן כמה אספקטים:
1. מסמכים ארוכים נוטים לגרור התעלמות.
2. מצגות פירוטכניות מסיבות את תשומת הלב מהעיקר.
3. הדרכה/הצגה פרונטלית מלווה במצגת היא כלי מצויין לא פחות מלוח וגיר - אם הדובר יודע להשתמש בכלי הזה.
4. מהנסיון שלי - קורסים עוברים טוב יותר בהדרכה פרונטלית עם שימוש מינימלי במצגות (לא כל דבר ניתן להמחיש באמצעים אחרים).
5. בצה"ל היתה הגזמה בשימוש במצגות. זה נהפך להיות מכלי תומך דיון/הצגה לכלי יחיד.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

עוד כמה "חטאי PowerPoint" צה"ליים:
1. הכנסת גליונות Excel שלמים לתוך שקופית והקטנתם, כך שהגופנים מוצגים לבסוף בגודל 5.
2. ניפוח מצגות כך שיכללו כמה שיותר שקופיות (השיא שזכיתי לראות עמד על מעל ל-200 לסיכום תע"מ!!).
3. הכנסת תוכן לא רלוונטי בעליל למצגת, העיקר ש"יהיה טקסט".
4. והחמור ביותר - התבססות על המצגת כמסמך היחידי הקשור לתהליך (פקמ"ב, הסבר וכד').

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

1. רק למי שלא יודע לבצע היפרלינק לקובץ עצמו ולדפדף באקסל.
2. 200 זה כלום... האמן לי.
3. לא מכיר, חבל.
4. חמור ביותר, תמיד דאגתי לעותק וורד כתוב לכל קודקוד חשוב.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

במהלך הכשרתי בסדיר עברתי שיעורים ע"י מדריכות שריון אשר לא השתמשו במצגות,
אם וכאשר התקלנו אותן בשאלה, הן במהלך השיעור והן בשעת הת"ש קיבלנו שאלה מדויקת וממצה.

לאחר שנה וקצת, כאשר אני כמפקד נכחתי בשיעורים, אשר כבר הספיקו לעבור למצגות, נתקלתי בירידה חדה ברמת העברת החומר,
במקום להעביר את החומר ולהכירו היתה תופעה של לסמן v על עוד עמוד במצגת, וכך לסיים את השיעור,
כמובן שרמת הידע שהפגינו המדריכות כאשר נשאלו שאלות היתה נמוכה בהרבה, ולרוב היתה מלווה בחזרה לדף הרלוונטי וקריאת התשובה מתוך המצגת.

ללא ספק, כאשר אדם עורך שיעור/דיון/סיכום שהוא הכין מא' ועד ת' ולא רק ערך בעזרת copy, paste הדבר יוביל בסוף לרמת ידע והתעמקות רבה יותר.

א.

ציטוט:

במאמר שפרסם בכתב העת "מערכות" טען וינר שהמצגות קוסמות לקצינים, אך מרדדות את הדיונים המקצועיים... הטוקבקים לא איחרו לבוא

מה הכתובת של אתר "מערכות", בה ניתן לרשום טוקבקים? (-:
ברצינות, יעזור לדיון אם מישהו יוכל להעלות את המאתר האמור. אני מניח שהמחבר התייחס לחלק מהנקודות שאנשים מעלים כאן.

ב.

ציטוט:

אני מציע שוינר ואחרים, בדברם על אמצעים תומכי החלטה ודיון, יתפנו לעסוק בטכנולוגיות כגון שווקי מידע וניבוי, כלי ויקי וכלי מיפוי קוגניטיבי

אולי זה נכון לקבלת החלטות ברמות בכירות; ברמות שאני מכיר משירות הקבע (דיונים בראשות אל"מ לכל היותר), הבעיות היו פשוטות בהרבה: אי הכרת תהליכי העבודה בארגון עצמו ותהליכי ניהול בכלל.
למשל, אחת לכחצי שנה הייתי מגיע לדיון במפקדת הנ"מ, ומסביר (כמובן, עם מצגת) שהסיבה הפשוטה שאחת המערכות שהייתי אחראי לאחזקתן "לא עומדת ביעדי הכשירות שהוגדרו לה ע"י מכהנ"מ" היא שמכהנ"מ העלו את יעדי הכשירות ל- 90% מהסד"כ הקיים (מספרית, זה היה הרבה מעל היעד שהוגדר בדרישה המבצעית המקורית) בלי לדאוג לתקציב לרכישת עוד מערכות. כמובן שכל הדיונים האלו היו עקרים, ואף אחד מהקצינים שהתחלפו בתפקיד לא טרח להעלות דרישה מבצעית כזו.
אני מייחס את זה לאי הכשרה בנושאים אלו- בקק"צ בסיסי דאז, למשל, "עבודת המטה" היחידה שעשינו היתה לרשום פקודת מבצע לקרב הגנה פלוגתי. גם בהשלמה חיילית של עתודאי חה"א העניין לא נידון. אין לי מושג איזו הכשרה יש לקצינים זוטרים לוחמים בעבודת מטה.