|
11-07-2009, 20:04
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
אלה מהר הזיתים
חקרתי קצת את דמותה של יליזבטה פיודורובנה (אלה, בפי מכריה) בעיצומו של גל החידות, אבל נראה לי שהמשחק קצת החטיא את מטרתו: הפסקנו ללמוד או ללמד על דמויות הסטוריות, והשתעבדנו ללהטוטי הגוגל. אז אני פותח לכבודה אשכול, ללא חידות.
אתחיל את הסיפור על אלה (Ella) דווקא מאמא של המלכה ויקטוריה (להלן: ויקטוריה ב'), שגם לה קראו ויקטוריה (להלן: ויקטוריה א'), והיא היתה בכלל נסיכה גרמניה. (שוב, כדי למנוע בלבול: האמא היא ויקטוריה א', נסיכה לא חשובה מגרמניה. הבת היא ויקטוריה ב', מלכת אנגליה). ובכן, האמא, ויקטוריה א', התחתנה עם בנו הרביעי של ג'ורג' השלישי, מלך אנגליה, ונולדה להם בת אחת. אין שום בטחון שהנסיך, בעלה של ויקטוריה א', היה אכן אביה של ויקטוריה ב'. להפך – ידוע שהיה לה מאהב, וידוע שהיא הביאה מאיפהשהו את הגן הגורם להמופיליה, גן שלא היה קיים במשפחות המלוכה המוכרות. בכל אופן: ויקטוריה א' יולדת את ויקטוריה ב', ובעלה הנסיך הולך לעולמו זמן קצר לאחר מכן. הויקטוריות מבלות זמן קצר בלונדון, שאותה הן לא כל כך אוהבות, וויקטוריה א' מחליטה לחזור לגרמניה.
בשלב הזה מתערב אציל מקומי בשם משה מונטיפיורי ומציע להן לחכות. הוא טוען שאין הרבה יורשים למלך, ואם הן תישארנה בלונדון, יש סיכוי שויקטוריה ב' תזכה לשבת על כס המלכות. הן עושות כעצתו, ואכן – הלא יאומן קורה. כולם מתים פתאום, וויקטוריה ב' זוכה לכתר. היא זוכרת למונטיפיורי את חסד נעוריו, ותומכת בו במפעלותיו הרבים להצלת יהודים בכל מקום בעולם.
לויקטוריה, כמלכה, היו 3 הישגים חשובים: היא הנהיגה את אנגליה בעידן התיעוש, היא הובילה במודע לכך שהרבה מהסמכויות המלכותיות תעבורנה לפרלמנט, והיא הובילה את "מהפכת המוסר הבורגני" – ללא אורגיות, ללא הנקי פנקי, ללא מאהבים, פילגשים וכיו"ב, בקיצור – ללא כל הדברים שמהם ניתן היה ליהנות אם אתה מלך. היא המציאה את המלך הסגפן, המתנזר והמוסרי.
לויקטוריה ב', המלכה, קיסרית הודו ואנגליה, שהשמש אף פעם לא שקעה על השטחים בשליטתה - היו כבר המון ילדים (ורובם עם המופיליה). אחד מהם היה אדוארד המסכן, יורש העצר, שהלך והזדקן ואמא שלו סירבה לפרוש ו/או למות. בסוף, כשהיה ממש זקן, היא הואילה ומתה, והוא הומלך, עד מותו כמה שנים לאחר מכן. אבל בואו נתמקד בבת אחרת של ויקטוריה, הלא היא אליס (להלן: אליס א').
אליס א' חזרה לגרמניה, ונישאה שם לאיזה נסיך. גם לה היו המון ילדים, ומתוכם נתמקד ב-3: הבכורה, ויקטוריה (להלן: ויקטוריה ג') שחזרה עם בעלה, עוד נסיך גרמני אחד, לבריטניה, ובזמן מלחמת העולם החליפה את שם משפחת בעלה, פון בטנברג, ל- מאונטבאטן. לויקטוריה ג' נולדו כמה ילדים, ואחת מהם, נסיכה בשם אליס (להלן: אליס ב') נישאה, לשם שינוי, לנסיך יווני, די מטומטם. אליס ב', קוקו לא קטנה בפני עצמה, עשתה לבעלה את המוות, ודי ניתקה את הקשר עם משפחתו, לרבות עם ילדיהם. הבן של אליס ב' (הקוקו) הוא פיליפ, בעלה של מלכת אנגליה הנוכחית. הוא לא גדל אצל אמו המטורללת, אלא דווקא אצל הסבתא, ויקטוריה ג', מאונטבאטן. עוד נחזור לאליס ב'.
[font='Arial','sans-serif']כזכור, עזבנו את אליס א' עם הבטחה לספר על 3 מבנותיה, וסיפרנו רק על ויקטוריה ג'. השתיים האחרות הן אלכסנדרה ואליזבת. אליזבת היתה מבוגרת יותר, ונחשבה לאשה היפה ביותר באירופה. מצאתי לא מעט תמונות שלה ו- וואלא, מדהימה. באמת יפה. כל נסיכי אירופה חיזרו אחריה, עד שלבסוף שבר את ליבה חתיך רוסי מדהים, גבוה ורזה, בשם סרגיי.
סרגיי היה בנו של הצאר אלכסנדר השני (אלכסנדר הטוב, הסלחן, הליברל והנוח ליהודים), ואחיו הצעיר של אלכסנדר השלישי (אלכסנדר הרשע, הריאקציונר, האנטישמי). אני חושש שהוא היה דומה דווקא לאח שלו, יותר מאשר לאבא שלהם. בכל מקרה – הוא היה האח של הצאר, מושל מוסקבה, ועוד כל מיני תארים. בין היתר – הוא היה המייסד ויושב הראש של האגודה הפרבוסלבית המלכותית למען א"י. במסגרת זו הוא ביקר בארץ ב-1884, הקים את האכסניה הקרויה על שמו (חצר סרגיי), והניח את אבן הפינה לכנסייה על שם אמו, מריה מגדלנה, בהר הזיתים.
חצר סרגיי (עם השרותים הכי יפים במזה"ת):
אחרי שהתחתן עם אליזבת היפהפיה הוא הביא אותה לארץ, ב-1888, כדי לחנוך את הכנסיה עם הבצלים. היא מתאהבת בארץ, מתאהבת בסרגיי, ומודיעה לו ששניהם ייקברו שם, על הר הזיתים. בין היתר היא גם מתאהבת בעין כרם, ומחליטה לבנות שם כנסייה גדולה ומרשימה, הקרויה "המוס קובייה", ועכשיו, סוף סוף, מסיימים את בנייתה. השניים חוזרים למוסקווה, ושם אליזבת עושה כמה דברים: היא משדכת לאחותה אלכסנדרה את בנו הבכור של אלכסנדר הרשע (האחיין של סרגיי); היא נעשית פעילה ביותר במוסקווה ולשם כך משנה את שמה ליליזבטה פיודורובנה, ואת דתה לרוסית אורתודוקסית; והיא קצת חוזרת בתשובה ומתפרסמת כעושת חסדים. בעלה, בינתיים, מתגלה כאנטישמי לא קטן בזכות עצמו, וכמושל מוסקווה הוא מגרש ממנה את כל היהודים. בכל מקרה – ב-1894, שש שנים לאחר שובה מא"י, אלכסנדר הרשע , אח של בעלה, מת – ובנו, ניקולאי השני מומלך תחתיו. הפעם אחותה הקטנה היא הצארינה, והשתיים הללו עושות חיים משוגעים, נשפים, טיולים וכל מה ששתי אחיות יפהפיות יכולות לעשות כשאין עליהן שום מגבלות – לא משטרה, לא חוק, לא כסף ולא בטיח. חוץ מקללה אחת נוראית: המוסר הויקטוריאני, שהורס להן את כל הכיף.
ב-1904 פורצת המלחמה בין רוסיה ליפן. אליזבת-יליזבטה הופכת להיות המלאך המושיע של החיילים הפצועים, ויש סיכוי שהיא טיפלה גם בטרומפלדור שאיבד במלחמה ההיא את היד. אלא שהתפקיד החדש רק מבשר את בוא הקץ: ב-1905 רוצח איזה אנארכיסט את סרגיי, בעלה, ויליזבטה מחליטה לעבור למנזר. בדרך למנזר היא עוד עוברת בכלא, נפגשת עם האנרכיסט שרצח את בעלה, ומנסה לשכנע גם אותו לחזור בתשובה. היא אפילו מבטיחה לו חנינה אם הוא יסכים, והאדיוט מסרב. בערך באותה שנה גם אחותה של יליבטה, הצארינה אלכסנדרה, מתאהבת ברספוטין, שמבטיח להציל את בנה אלכסיי חולה ההמופיליה, שאותה הוא קיבל מסבתן, ויקטוריה ב', המלכה הבריטית.
חייה של יליזבטה משתנים מאד. היא צוברת פופולאריות בזכות החסדים הרבים שהיא עושה, והעם די מתאהב בה. היא גם יורשת את תפקידו של בעלה בראשות האגודה למען א"י, וממשיכה להזרים כסף לכנסיה שלה בעין כרם, ולרכישות נוספות כאן בארץ. כאשר פורצת לבסוף המהפכה, המהפכנים לא נוגעים באחותה של הצארינה, ולהפך – מזרימים מזון למפעלות החסד שלה. עד שגם להם משתנה הדיסק, והצ'קה מגלה את יליזבטה ממוסקבה. היא נכלאת, מאבדת לאט לאט את כל זכויותיה, ולבסוף, ביולי 1919, הם מחליטים להרוג אותה. את התפקיד הם מטילים על איזה קצין זוטר, שרוצה לחסוך תחמושת, ומסתפק בהשלכתה לבור עמוק, באיזה מכרה נטוש. אותה, את החברה הטובה שלה – הנזירה ברברה, ועוד כמה ספיחים ממשפחת המלוכה.
יש כמה גרסאות למה שקרה אחר כך. מה שבטוח, שרוב הנופלים לבור נותרו בחיים. גרסה אחת מספרת שלאחר כמה דקות החיילים שמעו את יליזבטה שרה מקר'קעית הבור, ולפיכך השליכו לשם גם רימון. היא המשיכה לשיר. עוד רימון, והיא עדיין שרה. בסוף הם התחילו לזרוק לבור שיחים בוערים, עד שהוא נמלא עשן. גרסה אחרת מספרת על כך שהם עזבו אותם בבור והם מתו מרעב, בעודם שרים. גרסה שלישית מסתפקת ברימון שהושלך, והרג אותה. אלא שבערך יום יומיים לאחר מכן מגיעים למכרה הכוחות הלבנים, שנלחמו בקומוניסטים, ומחלצים את הגופות מהמכרה. כאשר הבולשביקים חוזרים וכובשים את המכרה, הלבנים מבריחים את הגופות, ובמיוחד את זו של יליזבטה ושל ברברה, ומעבירים אותן למנזר רוסי בסין. משם הדרך כבר קצרה לירושלים, וכעבור שנה הגופות שוב יוצאות מהקבר, ועוברות לקריפטה של כנסיית מריה מגדלנה.
ונחזור עכשיו לאליס ב', המטורללת, שהיתה אחייניתה של יליזבטה. ואמו של פיליפ. היא רוצה להקבר עם הדודה, בהר הזיתים. ואכן, לאחר מותה היא נקברת בכבוד רב בקריפטה, לצידן של יליזבטה ושל ברברה. אלא שאין חסד - בשנות השמונים מכריזה הכנסייה הרוסית אורתודוכסית על יליזבטה וברברה כעל קדושות, ומטלטלת אותן מהקריפטה לכנסייה עצמה, היכן שהן מונחות, בארון זכוכית עד היום. אליס נותרת לבדה בקריפטה.
נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 11-07-2009 בשעה 20:11.
|
|