
01-08-2009, 01:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
החברה הישראלית רבגונית אף היא וכמוהה החברה האמריקאית של ה60-70 ובשני המקרים לא נזקק הקהל למשטרת הPC
'מאותגר ראייתית' במקום עיוור? לא הגזמנו?
לדעתי - PC מקבע את ההפרדה והאפליה בדומה להקפדה על הכנסת חבר שחור, חבר יהודי וחברה אשה לכל מועדון [ורצוי שחורה-יהודיה במשקום שלושתם]. אם לא נדבר על משהו הוא לא יקרה?
וכן, מקרתיזם בהחלט משרת את כל הצדדים הפוליטיים.
|
אבל ישראלה, גם אתה PC כל יום. הרי אתה לא אומר לכל מי שאתה פוגש את כל דעתך על האדם הזה. הרי כולנו PC ואוי ואבוי אם לא היינו שכן אז בוודאי היינו רבים ונילחמים כל הזמן. נגיד שקולגה שלך באה לעבודה יום אחד עם שמלה חדשה שעלתה לה הון קטן והיא עומדת ומתגאה בה, ונגיד שהשמלה נוראה בעיניך, אתה באמת חייב לומר לה את זה או שאולי יספיק איזה חיוך קטן (לא חייבים להיות צבועים ולהפליג במחמאות שיקריות, יש גם משהו באמצע אבל כנות בכל מחיר היא מתכון בטוח לאויבים בכל פינה).
הPC הוא פתרון זמני ופגום עד שנצליח להגיע לחברה שבאמת תפנים שגזענות היא כשל לוגי ומוסרי. הPC נותן שם רע לגזענות (ארה"ב הרבה הרבה יותר מתקדמת בכך מהאירופאים והישראלים, למרבה הצער, קרובים בעניין הזה יותר לארופאים מאשר לאמריקאים) ואתה יודע מה, זה גם עובד.
הזכרת את החברה האמריקאית של שנות השישים והשיבעים? היא לא היתה חצי הוגנת או פתוחה כמו החברה האמריקאית הנוכחית. בדמוי הציבורי נותרו שנות השישים בארה"ב כמין תקופה רומנטית של ילדי פרחים מקסימים, קריאה לאחווה ואנשים קופצים על הירח. אנחנו שוכחים כמה גזענית ומפגרת הייתה החברה האמריקאית הזו ושבאותן שנים נרצחו פעילי זכויות אדם בדרום (שלא לדבר על מרטין לוטר קינג), לא היה מה לחלום על שר חוץ, רמטכ"ל או נשיא שחור וכל מי שקפץ על הירח היה חייב להיות גבר לבן (דווקה הרוסים שיגרו אסטרונאוטית).
כיום רואים בארה"ב הרבה יותר זוגות מעורבים וחבורות הטרוגניות ואלו בד"כ הצעירים ואולי בתוך כמה שנים לא צריך יהיה יותר את הPC (לדעתי זה קצת אופטימי וייקח יותר זמן) אבל כרגע זה כמו גם אפליה מתקנת הם אלמנטים חשובים בסינכרון מחדש של החברה האמריקאית בכדי להגיע לחברה צודקת, משגשגת ומאושרת יותר.
ההטמעה של כל הקבוצות בחברה חשובה מאין כמוה לשגשוג החברה. ויתור על קבוצה אומר בעצם ויתור על הפוטנציאל האנושי שהקבוצה יכולה לתרום לחברה. בזמן מלה"ע השנייה למשל השכילו בעלות הברית, הן האנגלו אמריקאים והן הרוסים, להשתמש בנשים בכדי להחליף גברים בתפקידים רבים וכך לפנות את הגברים לתפקידי לחימה. מפציצים ארוכי טווח למשל שיוצרו בארה"ב הוטסו לבריטניה בידי טייסות וכך נתפנו הטייסים לגיחות ההפצצה. באותו זמן התעקש היטלר שהאישה הגרמנית תשב בבית ותרקום. כך ויתרה גרמניה על חצי מאוכלוסייתה כשזו נדרשה כל כך למאמץ המלחמתי (וכולנו צריכים כמובן להודות להיטלר על טיפשותו).
בנוגע לישראל, למרות דמיון מסויים אנחנו שונים מארה"ב בכך שיש לחברת המהגרים הישראלית מכנה היסטורי תרבותי משותף חזק. ייתכן שהמכנה המשותף הזה בין, למשל, רוסי בלונדיני ואתיופית שחורה, הוא לא יותר ממיתוס ואשליה אבל כל עוד רוב חברי החברה מאמינים בו הוא יעבוד כגורם מלכד. ככזאת ישראל דומה אולי קצת יותר לשוויץ, מדינה שאין בה רוב אלא כמה מיעוטים שסובלים האחד את השני אבל לא אף אחד אחר (זו כמובן קריקטורה ולא הצגה הוגנת של השוויצרים).
(לנו יש גם את ה"מזל" שיש לנו שכנים חביבים כל כך שאוהבים אותנו ורק רוצים בטובתנו. לפעמים חשבתי לעצמי שבלי השכנים הללו אולי באמת היינו מתפרקים כחברה.)
מאותגר ראייתית (אגב, אף פעם לא שמעתי את המינוח הזה) זה אולי מוגזם אבל לא כמו "בן לויה לא אנושי" כתחליף לחיית מחמד... אז מה? אז כמה אוילים הגזימו ולקחו את כל העניין צעד אחד רחוק מדי. העקרון הבסיסי עדיין נכון (לדעתי).
ולסיום, מה שכתבת על שחורה יהודיה הזכיר לי אפיזודה נושנה ב"הכל נשאר במשפחה" (ככה קראו לזה נידמה לי) כשהעיריה מחליטה לסגור את המועדון של ארצ'י בנקר כי הוא גזען ולראייה אין במועדון חברים שחורים או יהודים. ארצ'י מצליח למצוא שחור יהודי ולקול התפעלותם של חבריו הוא מצהיר שההוא "דפוק פעמיים".
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|