31-08-2009, 21:02
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
|
כולם הם אחד ואחד הוא כולם
גיל עמד על שפת המעקה והתבונן למטה, אל עבר הרחוב הסואן. הוא היה גבוה מן האנשים ב58 קומות, הם נמלים בשבילו והוא נמלה בשבילם. כבר כמה זמן שהוא חש ריקנות, שהוא חש שכל 36 שנותיו התבזבזו לריק ושאין יותר טעם לקיום. גם ככה לא הייתה לו כל תקווה. "צעד אחד וזהו..." קבע והושיט רגל אחת...
"מה לעזאזל אתה עושה?" צצתי לידו. הוא הופתע וכמעט נפל, אך תפסתי אותו.
"זה לא עובד, החוזה איתך לא נתן לי כלום, כלום!" צעק בכעס עליי. זו הבעיה עם חלקכם: אתם מבקשים משהו, מקבלים אותו ואז נמאס לכם. אם היה לי שקל בשביל כל פעם שמישהו זרק את המשפט הזה עליי, הייתי יכול לצאת לפנסיה.
"לא מדוייק: ביקשת עושר, קיבלת; ביקשת הצלחה, קיבלת; אפילו העזת לבקש יכולות פיתוי גבוהות בשביל למשוך נשים וגם את זה קיבלת." אתה נותן, אתה מקריב, אתה מתעסק עם הקוד הבסיסי של הבריאה, הכול בשביל האגואיסטים האלה ומה בסוף אתה מקבל? תלונות! כמה רציתי להגשים את משפטו של רישלייה "כפיות טובה מייבשת את כל מעיינות הטוב".
"אושר, משמעות! אני יודע אמיתות קיום ואין לי דבר לעשות איתן!" ביכה את גורלו. אני מניח שלדעת שיש אלוהים ושטן היה עוזר לו, אם לא היה מוכר את נשמתו, אך המעשה כבר נעשה ובכל מקרה ידיעה לא מביאה לגאולה.
הוצאתי סיגר, הצעתי לו אחד. "לא? חבל", הדלקתי אותו ולכמה רגעים השתררה שתיקה, בעוד שנינו הבטנו בנוף העירוני השוקק. "אנשים ניצבים בכל נקודה בשני נתיבים: הם יכולים לפנות אליי או לפנות אליו", הצבעתי לשמיים,"כשהמניעים הם אגב זהים לחלוטין- אתה יודע כמה מקובלים היו שעשו את זה בשביל העוצמה של הידיעה? מאות. וכך גם יש את אלה שפונים אליו בייאוש."
המונולוג המעורפל לא תאם לרוחו של גיל-"מה הקשר של כל זה אליי?" דרש.
"רגע, אני מגיע לזה" ענן עשן קטן ניתק משפתי ויצא אל המרחב. "הדבר אם כן מוכיח שאין 'רגשות לא נכונים', אלא יש רק בעיה ביישום שלהם. כאן אתה נכנס: היית מיואש ובחרת שהרגש הזה ידחוף אותך אליי. למה?"
המתאבד הפוטנציאלי חשב כמה רגעים לפני שהשיב, מוחו עבר על כל אותם רגעים אפלים שהדחיק וצפו מחדש. "האקסית שלי, היא התעסקה במיסטיקה ושכחה אצלי ספר על גנוסטיקה ובו פגשתי ברעיון שהעולם שלנו הוא כלא, בו השטן הוא הסוהר...", הוא ניסה להעלות מחדש את המחשבות, עד כמה שהיו מעורפלים, "חשתי שזה מתאים והחלטתי לנסות. כך התחלתי להתעניין בנושא".
"עד שהגעת אליי" חייכתי. "אם כן הגעת אליי משום ייאוש וניסית להשכיחו בעזרתי. לא רצית לרפא את הייאוש, רצית להעלים אותו. לא שההפך הוא טוב- יש כאלה שהתמכרו לייאושם ומוצאים דווקא בו את ההנאה הגדולה ביותר שלהם." הם המתאבדים הפוטנציאלים שהתמכרו לייאוש בצורה שאינם מעוניינים למות רק בשביל להמשיך להיות מיואשים.
"אך מה נותר לי עכשיו? בכל מקרה היעד שלי הוא אחד- אלייך." אה, כן- החוזה הידוע לשמצה. רגע אחד של חולשת דעת ולפתע נשמתך הנצחית נמצאת ברשותי; או זה לפחות מה שאגדות העם טוענות; לי באמת אין מה לעשות עם נשמה למשך נצח.
"לא, לא בדיוק" השבתי וזרקתי את הסיגר. "אם תקרא את החוזה תראה. אני אגב ממליץ לך גם שתציץ בתהלים ק"ג פס' יג' עד טו'. אתה כמובן יכול גם לא לשמוע לי ולקפוץ". הסתובבתי ונעלמתי. גיל נותר עומד על שפת תהום, בבלבול עמוק.
מה עכשיו? תהה גיל, על מה הוא דיבר? בצעדים איטיים ירד משפת הגג. הותרתי בו ספקות בנוגע לייאושו ועוררתי רגש חדש, רגש שיכול להשאירו במסלולו או לעבור לשני. ומהי מטרתו של שטן אם לא זה? אני המצית הרגשי שמעניק חיים לדת, האחראי לדרבון המאמינים לשמירת עבודת האל. אבסורד? רק אם שוכחים שכולם הם אחד ואחד הוא כולם.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
.
).
.
מצב כלאיים
