למרות המדיניות המוצהרת לצמצום מספרם, אשתקד שהו בישראל יותר עובדים זרים מבתחילת המילניום. לקראת דיון במדיניות ההגירה, קובע דו"ח של מכון המחקר בכנסת כי יחידת "עוז" לא תעמוד ביעדי הגירוש שלה, ומצטט גורם ממשלתי שמסביר את החידלון ב"אינטרסים של יחסים בין מדינות"

קישור לכתבה

יותר עובדים זרים או פחות עובדים זרים,זו אינה השאלה(שלי לפחות),כל עוד זה נעשה במסגרת החוק.
השאלה היא אחרת:האם לעובד זר שבא לעבוד בארץ אומרים למכור את הדירה שלו?האם כשהוא עוזב את ארצו,הוא מאמין כי ישהה בישראל כמה שירצה ויוכל לעשות מה שירצה?אני מקווה שזה לא מה שאומרים להם.
אם כך הדבר,מה שקורה זה,שפועל זר,בין אם הוא נמצא בישראל שנה או עשר שנים,הוא עדיין פועל זר,-מעמד הנמוך מזה של אזרח ותושב קבע.הוא אורח כאן,שבעת סיום האשרה מחוייב לעזור את הארץ.מה יותר קל מזה?
ילדים הם רק הזנב,הם לא יחידה נפרדת.ברגע שההורה עוזב את הארץ כי פג תוקף הויזה,ילדיו חוזרים יחד איתו לארץ המולדת של הוריהם.
איפה פקטור הגירוש?
משהו מסריח כאן בכל הסיפור הזה,מכל הצדדים.לדעתי,מסתירים ממנו משהו.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?