
02-12-2009, 15:31
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "לפעמים אני מקבל תחושה כי יש במנהיגינו כאלה שממש לא בוער להם שפולארד יצא לחופשי"
נכון שאין טעם (או הגינות) בלבוא מתוך הכורסה שלפני המחשב ולשפוט את מי שיושב בכלא כבר עשרים ושלוש שנים (מהן שבע בבידוד כמעט מוחלט). נכון גם (בשביל הרקורד) שדבריו אינם מקובלים לחלוטין. נקודת המחלוקת בינינו היא האמנם ממשלות ישראל לדורותיהן מעדיפות את פולארד הכלוא בארה״ב על פולארד חופשי בישראל. יתכן שפרס ושמיר אכן העדיפו בזמנם לטאטא את פרשת פולארד אל מתחת לשטיח, אחרי הכל התקלה החמורה הזו ביחסי ישראל ארה״ב ארעה תחת המשמורת שלהם, אבל ההנחה הזו סבירה הרבה פחות כשמייחסים אותה לכלל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, ולשלל ראשי הממשלות הישראלים שידענו מאז, רבין, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט ושוב נתניהו. תמוהה בעיני הרבה יותר התנהלות האמריקאים בעניין. מלחתחילה היתה עסקת טיעון במסגרתה הסגירה ישראל לידי ארה״ב את החומרים שסופקו לה ע״י פולארד. כעסקה כזו ללא ספק סייעה לאמריקאים רבות בחלק החשוב ביותר של החקירה שלהם, הערכת הנזק הבטחוני שנגרם להם ואיזה מידע דלף ואינו יכול יותר להחשב בטוח. התביעה ביקשה עשרים שנה, עונש חמור מאוד לכל הדעות, חמור מכל עונש שקיבלו בעבר מרגלים למען מדינות ידידותיות בארה״ב. אבל אז הגיע המזכר המפורסם של שר ההגנה ווינברגר וקבר את פולארד חיים.
האמריקאים חשפו מאז לפחות שתי פרשיות ריגול חמורות,*אולדריץ' איימס ורוברט האנסן ולפחות במקרה איימס חלק מהנזק שיוחס בזמנו בעיתונות לפולרד (חיסולם של לפחות עשרה סוכני סי איי איי בידי הסובייטים) התברר שנעשה בידי אחרים.
כל ההתנהלות האמריקאית בעניין פולארד מוזרה בלשון המעטה, מילא ווינברגר שהיה מהעוינים שבשרי ההגנה האמריקאים ביחסו לישראל (וחריג בולט בממשל רייגן הידידותי, ללא קשר מעניין שווינברגר פרש כשלא הסכים עם מדיניות הפתיחות של שנות רייגן האחרונות כלפי הסובייטים בהנהגתו של גורבצ׳וב, בראיה לאחור טעות ברורה של ווינברגר ואולי אינדיקציה לעיקשות וקיפאון מחשבתי של האיש) אבל שנים לאחר מכן כשהנזק שאיימס גרם כבר היה ידוע ומתועד עדיין התנגדו שרי הגנה ושרי הגנה לשעבר לשחרור פולארד כולל ידידי ישראל כדונלד ראמספלד ואפילו צ׳ייני שהיה ידידותי מאוד. הנשיא קלינטון (שבניגוד גמור למה שכמה פה מתעקשים לכתוב היה נשיא ידידותי מאוד לישראל) סונדל ע״י ראש הסי איי איי בזמנו, ג׳ורג׳ טננט לסרב לשני ראשי ממשלות, אחד מהם, רבין, שקלינטון לא מפסיק להלל ולשבח עד היום כחבר קרוב. הנשיא בוש (השני), אולי הידידותי שבנשיאי ארה״ב ולמרות יחסיו הטובים עם שרון לא מוכן היה אפילו שיביאו בפניו את העצומה לשחרור פולארד עליה חתמו רוב חברי הכנסת.
המוזר אולי מכל הוא שאפילו אם נקבל את הטיעון האמריקאי (המפוקפק לכשעצמו) על הנזק הכביר שפולארד גרם כביכול לארה״ב הרי שכל ההליך המשפטי היה מוזר וזאת במדינה שבד״כ מקפידה מאוד על כאלו, ההאשמות שבשלן הוחמר כל כך עם פולארד לא הופיעו בכתב האישום וככאלה לא היה ביכולתו וביכולת עורכי דינו להתגונן בפניהן כראוי, הפרה חמורה של כללי הצדק, ואז דחיית העירעור בתואנה טכנית עלובה למדי וזאת כשכאמור מדובר היה בהליך משפטי מפוקפק למדי ולאחר זאת כליאתו בבידוד למשך שבע שנים בכלא באבטחה מיירבית כאילו היה סיכון של ממש שמישהו ינסה לשחרר אותו...
מוזר.*
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|