
09-12-2009, 15:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.10.04
הודעות: 16,254
|
|
תגובתי היתה ממוקדת לנושא הבטחוני אותו הדגשת במכתבך.
רק במקרה, "ביליתי" בגבול הצפוני את "עלומי" שנות המילואים שלי בין השנים 56 ל- 62, שאז הועברתי לגזרה אחרת. לא פעם "ספגתי" אש ארטילרית מדוייקת או שלא כל כך מדוייקת - אחרת לא הייתי כותב פה או בכל מקום אחר. לא פעם הייתי שותף ל"גירוי" הסורים לפתיחה באש על מנת שצה"ל ישיב להם שבעתיים ו"ידלל" את הארסנל שלהם המוצב לגבולותינו. כידוע לך או שלא ידוע, במלחמת העצמאות, לא צלחנו כל כך מול הצבא הסורי. המלחמה נגמרה, כאשר הסורים יושבים ברצועה צרה, מצידו המערבי של הירדן ועד אלמגור ומשמר הירדן הגיעו. בדיוני שביתת הנשק, נקבע שטח מפורז, בו נכללו, בתחום מדינת ישראל, כל ישובינו שממערב לירדן ורצועה צרה מזרח לכנרת. מרבית התקריות התחוללו סביב השליטה בשטח מפורז זה. מאוחר יותר השתלטו הסורים על אל-חמה ועל שפת הכנרת באזור כורסי - שטחים המצוים מערבית לגבול הבינלאומי.
אגב, זהו חלק מהדיון הנוקב עם הסורים ולכן הם מתעקשים על חזרה לקווי 1967 ולא לגבול הבינלאומי, בדומה להסכם עם מצרים.
כפי שאתה מציין ובצדק, לא רק שיקול בטחוני מרכיב את המשוואה. שלא כמו בגדה, מרבית הרמה ריקה ו/או רוקנה מאזרחים סוריים, למעט אותן ערים (עיירות, שבצפון מזרח הרחוק. הוקמו עליה עשרות יישובים, העולים ופורחים. לדעתי, ברצון טוב ובתבונה, ניתן למצוא פתרונות יצירתיים ולהשאיר את היישובים על כנם, אגב, זה יה כוון הפתרון בחבל ימית עד שבא אריאל שרון ובאמצע הדיונים המתקדמים, הקים "מגדלים באויר" במרכז סיני והרס כהרף עין את הפתרון המסתמן.
נכון, לישראל יש את כל הסיבות הנכונות לחשוד( אני מעדיף לכנות זאת - לפעול בזהירות מירבית). אבל גם הזמן והכשלון עושה את שלו. אפילו מדינות ערב, שכשלו פעמים רבות להביסנו, הגיעו למסקנה שלעולם ( יש לקחת בחשבון שה"לעולם" עשוי שלא להחזיק מעמד לעולם), לא תוכלנה לנו ומוטב לכרות אתנו שלום. כך עשו מצרים וירדן וגם מרבית מדינות ערב אינן מצחצחות חרבות" מולנו. אני מניח שגם בסוריה הולכת ומתגבשת מסקנה זו.
לכשיהו היחסים במרחבנו, כפי שהיחסים באירופה, לא תהיה חשיבות של שליטה טריטוריאלית (דרכון אחד מטבע אחת חוקים תואמים). גרמניה היום היא "מלכת אירופה" ומה שלא הצליחה לעשות במלחמה ובהרג, היא משיגה בדרכי שלום ונועם.
|