דברי טרוריסט לשעבר הנותנים תקוה למצפים לעתיד טוב יותר והמחזקים את עמדתם של שוללי כל מגע עם מחבלים שלא לדבר על מוסלמים ככלל.




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אני דווקא שומע שם דברים אחרים... שים לב ל5:50... הוא אומר לעולם לא לוותר לקיצוניים ולכן צריך להלחם בטרור בכל הכוח...

אני צריך להתחנן כדי שתכתוב כותרת עניינית?

הטרוריסט לשעבר זו הוכחה שגם אצל המחבלים אם יקבלו מסר ברור, גם הם יבינו.

המסר של "ארץ אחת לחלק לשתי מדינות לשני עמים" זה מסר מבלבל. גם אם חלק מהמחבלים יקבלו אותו, הם יקבלו את זה כקרש קפיצה להשיג את כל מבוקשם: לסלק את היהודים מארצם היחידה. לערבים לא חסר ארצות ומדינות, לא זו הבעייה. המחבל שחזר בתשובה, הבין שלערבים לא חסרים ארצות. הרי גם השמאלנים הכי קיצוניים, אם היו ליהודים עשרות ארצות, הם לא היו בשום אופן חושבים על עוד איזו ארץ לכבוש ולנגוס ממנה חלקים. השמאל חייב לתת לערבים שזו עמדתם.

המסר הברור שגם מחבלים כמו שהבאת, שגם הם יוכלו להבין, זה כדלהלן:

ערב (הסעודית, חצי האי ערב) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל!

מכה - של המוסלמים, ירושלים של היהודים !

מסרי כניעה של השמאל רק מעודדים את המחבלים המסוכנים להמשיך בדרכם.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

בד"כ אני נוהג שלא לדון בפוליטיקה.
אני אפילו די בורח מזה, כשהחברים מתחילים את הדיונים, אני הולך לפינה אחרת. זה לא שאין לי דיעה, זה שפשוט אני מרגיש שאין טעם, אני גם לא ממש מוצלח בזה...
ובכל זאת הסרטון הזה גורם לי לחרוג ממנהגי. הדבר היחיד שהאקס טרוריסט לא לוקח בחשבון זה שהם מנצחים. לא צבאית, אלא ערכית. אנחנו נהיים חברים גאים של מדינות מזרח התיכון. עירוב של חקיקה דתית, פערים כלכליים, חברה שסועה. והחזון של המדינה שבה אני הייתי רוצה לחיות הולך ונעלם.
מדינת ישראל נהפכת להיות משהו פחות נעים. מהחזון של מדינה מערבית ליברלית שבנוסף מאפשרת ליהודי לחיות בכבוד. אנחנו נהפכים להיות מדינה קיצונית. חלק גדול מהאזרחים מתייחס למדינה כאל כלי שצריך למצוץ ממנו כמה שצריך. החקיקה נהיית פחות סבלנית, פחות הומנית ויותר מגזרית. המכנה המשותף שיש לי עם חלקים שלמים בעם הוא מקרי בהחלט.
אני מניח שאני לא ממש ברור. אולי בהמשך השירשור הזה אני אצליח לבטא את עצמי טוב יותר.
שבת שלום וחנוכה שמח.

אני אשמח אם תוכל להסביר את המשפט הזה: "המכנה המשותף שיש לי עם חלקים שלמים בעם הוא מקרי בהחלט".
תודה, שב"ש וחנוכה שמח

בני הדודים שלי חרדים.
אחד מהם מבוגר ממני בשנה. כשהיינו ילדים היינו חברים ושיחקנו ביחד.
הדברים שחשובים בעניי הם טמאים לגמרי בעיניו.
בעוד אני, כל חיי הבוגרים עובד לומד. ( היום בעוונותי אני בעיקר לומד). הוא מעולם לא ממש עבד.
הכסף היחיד שאני קיבלתי מבטוח לאומי היה תגמול ימי מילואים, הוא חי על חשבון מילואים. למרות שהוא בחור מאוד חכם, אחרי יותר מ 30 שנה במערכת החרדית הוא פשוט בור.

בצעירותי למדתי בהתנחלות, נשארו לי משם חברים. ברוך ה', בורים הם לא. הם בהחלט חלק מהחברה בה אני חי, עובדים ומשרתים במילואים. אבל בתפיסת העולם שלהם יש מעט מאוד מקום לשונה. הסובלנות ואהבת האדם שלהם נעצרת במגע בלא יהודי ובעצם אפילו בשמאלני.

ולא שהשדשא האחר ירוק יותר. אני לא יכול להגיד שיש לי חברים כאלו. אבל התרבות וסמלי התרבות כפי שהם משתקפים בתוכניות הטלויזיה, בעיתונים ובמוזיקה. גם היא ברוב המקרים לא משמחת אותי יותר מידי.
אני יודע שאני נשמע קוטר, אני לא. אני חש חלק מהארץ אני אוהב את הארץ, את השפה, את האוכל וחלקים לא קטנים מהתרבות. (אני כרגע בחו"ל, וגל"צ ביום שישי גורם לי געגועים).
אבל לחיות במדינת ישראל, אצלי זה מתוך בחירה. אני מחזיק באזרחות זרה. מעבר לזה המקצוע שיש לי והמקצוע שבעז"ה יהיה בידי בעוד כמה שנים, הוא כזה שהופך אותי לאזרח רצוי ברוב העולם המערבי.
ואני יודע גם לראות את חצי הכוס המלאה, אבל התחושה שלי שגם במאקרו וגם במיקרו. אנחנו מאבדים את זה. כשבאמת קשה לי להגדיר מה זה הדבר הזה.
שבת שלום.
עוד רגע מדליקים נר ראשון של חנוכה.

אני מבין למה אתה מתכוון. אבל אני חושב שעם קצת סבלנות וסובלנות אפשר לחיות ביחד
גם אין הרבה דברים במשותף. בארה"ב יש לכל המגזרים משהו במשותף? אני לא בטוח.
למרות זאת הם מצליחים לחיות ביחד בד"כ בשקט יחסי.

המכנה המשותף הקיים בין האזרחים המוגדרים כיהודים החיים במדינת ישראל הוא ההיטוריה המשותפת, כפי שהיא מתוארת בספרי התנ"ך (בין אם היא אמיתית לבין אם היא מורכבת מספורי עם), השפה העברית (שלמעט קבוצה שולית קטנה) השגורה בפי כל, הבסיס התרבותי ( בחלק המופיע במקורות), הבנה שקיים צורך בקיומה של מדינת ישראל בתוך שטחי ארץ ישראל.

הקשר המקרי הוא עצמם הוולדותנו והקביעה שדם יהודי (בזכות האם היהודיה ? וחריגים בזכות הסבא ?)
זורם בעורקינו.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כרגע, אני לא מחפש אלטרנטיבה.
אני מניח שגם אם אני אבחר שלא לחיות בישראל, הדבר העיקרי שאני אזכה בו זה הזכות לא לקחת את הדברים אישית.
כששר הבריאות יהיה מנוי פוליטי, המתערב בהחלטות רפואיות. אני אכעס פחות.
כשקיצונים יציתו מסגד, אני לא אחוש בושה.
כאשר יעברו חוקים גזעניים בקבלה לישובים, אני לא אהיה חלק ממדיניות מפלה.
ויש לי עוד המון על הלב. אבל באמת קשה לי לכתוב את הדברים האלו. מעולם לא חיבבתי את אלו שזורקים רפש על הארץ ועל העם ולא נעים לי להיות אחד מהם עכשיו.
אני לא ארגיש אחראי. וכרגע אני מעדיף, עדיין, להרגיש אחראי.
שבת שלום

אני מבין שאתה לא מספיק מכיר מדינות אחרות. מה שאני חושב שתבין כשתלמד להכיר אותן זה שאין באמת דבר כזה מדינה מערבית וליברלית. אם היו מדינות שהתנהלו ככה (ואני בספק) זה היה למשך תקופות קצרות בהחלט, אבל לא קיים דבר כזה היום ואני בספק אם משהו כזה יוכל להתקיים לאורך זמן.

האדם הוא יצור חברתי, הוא זקוק למשפחה, לשבט, לעם. אנשים שחשים קוסמופוליטיים אולי לא יודו בזה, אבל הם פשוט אימצו אלטרנטיבה לשבטיות הפרובנציאלית בדמות שבט אחר.

אם מה שקורה כאן לא משאיר אותך אדיש משום שזה העם שלך - זה מצוין , אבל זה אומר שקיימת אצלך הזדהות עם עם ישראל ושאתה אפילו מודה בה. קשה לי להאמין שמישהו כמוך יסתדר עם אותה אדישות כלפי המקום הזר (לא אהיה אכפת לי, אני אחוש פחות בושה וכו') ואם כן תסתדר , תהיה אדם מאוד מריר, אדם שניתק את עצמו מקבוצת ההשתייכות שלו.

ואם, במקרה, אתה מתכוון שכשתהיה במקום אחר, תרגיש פחות מצוקה בנוגע למקום הזה, אתה טועה.

מה אני מציע לך? במקום לקחת דברים ללב (המצב הנוכחי שלך) אני מציע לך להתבונן שוב במציאות ותגלה ששר קשקשן זה דבר נורמלי, זה קרה קורה ויקרה בכל מקום, שמטורפים שיציתו דברים יש בכל מקום (ואצלינו דווקא פחות) שמה שאתה קורא לו גזענות הוא בעצם שבטיות נורמלית שאין לה שום קשר לאפלייה. תנסה לבחון שוב את הנחות היסוד שלך, תתבונן שוב על הטענות שלך. אחרי שתעשה את זה (מה אכפת לך, זה בחינם) אולי כדאי שתסתכל גם על הצדדים החיוביים במדינה שלנו. נסה להאזין לשירו של אריאל הורוביץ "כמו רקפות בין הסלעים" בתור דוגמא. תפנים את המילים, כשתסתכל מחדש על מה שאתה מרגיש לא טוב בנוגע אליו ותשפוט אותו מחדש ותלמד להתבונן גם בטוב - אני בטוח שתעלה חיוך ותבין שלא שווה לתת לדברים כאלה להטריד אותך.

גם מחר השמש תזרח, אפילו אם היא מכוסה בעננים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

היום עברה הצעת חוק גזענית ושערורייתית.
לראשונה במדינת ישראל מדיניות האפליה היא מדיניות רשמית.
חישבו על מדינה בעולם שיותר לישובים בה שלא לקבל יהודים על מנת לשמור על האופי התקין של הישוב. בישראל זה עוד רגע מותר. האם זהו החזון של מדינה ליבראלית דמוקרטית יהודית? לא שלי.

במאמר מוסגר: תגובה מייחלת לפיגועים כמו של זה הקורא לעצמו מדינאי, היא עוד נקודה בה המדינה מתרחקת ממני. אותם אלו שהשקט הוא האוייב שלהם, גורמים לי לחיות במקום פחות טוב.
כי החזון הציוני שלי, הוא לחיות בשקט בארץ ישראל, לעסוק במקצוע שלי, ודרכו לתרום לחברה, להתפרנס ולהנות.

מה זה בשבילך ציונות?חומסקי גם אמר על עצמו שהוא ציוני,אז אתה חייב להבהיר את הנקודה,אם ברצונך להיתקל בהבנה.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

קודם כל, זה לבחור לחיות בישראל. למלא את החובות שלי כאזרח ולהיות אדם המועיל לחברה.
הדבר הנוסף שמכיל מבחינתי את ההגדרה של ציונות הוא להיות גאה וחלק ממה שקורה במדינת ישראל. להרגיש שמה שהמדינה מייצגת הוא משהו שאני רוצה להיות חלק ממנו.
מקווה שהצלחתי להסביר...

אגב, אני לא בטוח את ההבנה של מי אני צריך?
למיטב ידיעתיף חומסקי הרים ידיים לגבי הסיכוי של להקים מדינה שמצד אחד היא בית לאומי לעם היהודי ומצד שני היא מדינה דמוקרטית ומוסרית. אני עדיין מקווה ושואף לחיות במדינה כזאת.
לחומסקי יהיה קשה להיות ציוני כי הוא חי בארה"ב ואין לו ממש נגיעה למה שקורה בישראל. אבל אני חייב להודות שלא כל מה שאומר חומסקי נשמע לי לא הגיוני או לא נכון. ולא רק השכל בתחום הבלשנות.

הבנה של אנשים בפורום,לפחות.
אתה לא צריך,זה פשוט כדאי.כשמחנה משותף.

למה דוקא בישראל?אין ארצות נוספות עם ליברליזם,דמוקרטיה,לא פחות מאשר בארץ?גם שם תוכל להיות מאד מועיל ויעיל לחברה ולמדינה.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

ואגב, בסדר הזה.
יש דברים שקשה יותר להסביר בצורה רציונאלית. הקשר של אדם למולדת שלו, הוא דוגמה בולטת
. במקרה שלי מאחר ואני גם יהודי ומאחר ואני משתדל לשמור חלק מהמצוות ומהמסורת אני לא יכול להתעלם גם מהאמונה שלי.
אחד הדברים המקוממים הוא המקום שאליו השאלה מנסה להוביל. יש לי לפעמים איזה שהיא תחושה שהשאלה הזאת, שהיא ישנה עוד מהימים שהייתי בתנועת נוער,מנסה לייצר איזה שהוא קישור לוגי כזה. אם אני רוצה לחיות במדינת ישראל ורואה בה מדינה יהודית אז אני גם חייב להיות פאשיסט. (אחרת אני אסבול מדיסוננס קוגנטיבי ).
אז זהו שלא, אני מקווה ומאמין שאפשר להקים כאן מדינה שהיא תהיה בעלת מאפיינים יהודיים. זאת אומרת שימי החופש הרישמיים יהיו לפי התאריך העברי, השפה הרשמית תהיה עברית, אוכל כשר יהיה זמין, בבתי הספר ילמדו היסטוריה ומסורת יהודית. ויש עוד מאפיינים רבים שייתנו למדינה את האופי שלה. ובעיקר חוק השבות ישמר.
ועדיין עם ובזכות האופי היהודי שיהיה למדינה, ערכי המוסר האוניברסלים, הומניות ואהבת האדם יהיו חלק מהדברים שיגדירו את המדינה הזאת.