02-01-2010, 16:08
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
לא רק לפי התפיסה הערבית מדובר במשחק סכום אפס - גם המציאות מכתיבה תפיסה זו...
בתגובה להודעה מספר 38 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "אין שום אפשרות לשכנע את הערבים בזכותנו להיות ריבון כאן, או אפילו בכלל להיות כאן"
הערבים לא יסכינו עם קיומנו כאן כפי שהסכינו עם כיבוש תורכי - כיוון שהתורכים מוכנים להפעיל כוח
ברוטאלי בכדי להבהיר להם שלא יהיה מו"מ על העניין. אצלנו ה-כ-ל נתון במו"מ, ואם אתה-עצמך לא
מוכן להגיד "אני כאן וזהו", למה שהצד השני יסכים לכך?
לא הייתה כל ברוטאליות אמיתית ביחסנו לערבים - בטח לא במושגים שיכלו לשכנע אותם שאנחנו באמת
רציניים. מה לעשות, כשהערבים רוצים להראות רצינות, 1400 הרוגים, זה אפילו לא בדיחה תפלה.
זו כמות של הרוגים ברבע של הפצצות עלאוויות על חמה ב1982, או שבועיים רגילים בעראק של אמצע
העשור היוצא...
אין מה לעשות - הם רואים אצלנו את העדר הנחישות, ומבינים ששווה להמשיך ולדרוש. כל ויתור שלנו
הוא נקודת הפתיחה למו"מ הבא. אין נקודת סיום אצלם, שבמסגרתה יש קיום יהודי בא"י.
ותגובה למה שכתבת לפסטן:
בארה"ב לעולם לא תשמע דיבורים כמו של זחאלקה בבית הנבחרים או בסנאט - יש להם ציר מסלמי
בודד שם, שמוצא עצמו מחוייב להוכיח נאמנותו כל הזמן...
כמה שלא ננסה לחפש מדינות בסיטואציה דומה לשלנו - לא נצליח למצוא. המצב אצלנו הזוי, לא רק בכך
שאצלנו מתבטאים ביתר קיצוניות - אלא בכך שאצלנו הסכנה הקיומית היא מוחשית ויומיומית. ארה"ב, בניגוד
אלינו, יכולה להכיל הרבה מאוד זחאלקות (ובכ"ז היא לא מכילה אותם במוסדות הנבחרים, כאמור...), שכן
ארה"ב אינה תחת סכנה קיומית. אנחנו, שלא יכולים להכיל תופעה של מיעוט ענקי שרוצה בחורבננו, מוצאים
עצמנו נאלצים לבלוע תופעות מסלימות והולכות של תמיכה באוייב - בעיקר בגלל שאלה שאמורים למנוע
זאת, מרגישים מחוייבים יותר לקבלת מחמאות מכל מיני "נאורים" בחוף המזרחי, מאשר לביטחון המדינה
הזו ואזרחיה.
נטורי קרתא ראויים לאותה התייחסות בכל הנוגע לאזרחותם. ההבדל הוא כמובן בכך שהם לא הורגים איש,
והם גם לא הולכים להצביע - כך שיש להם אפס השפעה על המדיניות שלנו. מה לעשות, אין מקבילה
יהודית לתופעה הערבית (לא שאני מתנגד לשלילת אזרחותם של נטורי קרתא - אזרחות שבין כה לא
מעלה ולא מורידה בעיניהם, שכן גם מהביטוח הלאומי הם לא לוקחים כסף...). ערבים, לעומת זאת,
מצביעים לכנסת, מבקשים ומקבלים ביטוח לאומי - וגם יש ביניהם לא מעט מפגעים.
המפלגות הערביות המכהנות כיום בכנסת הן כולן מיקשה אחת. הן לא היו כך בעבר אבל פחדנותו של
הממסד הישראלי, שכנעה אותם שקיצוניות משתלמת. זו נאיביות נוראה לטעון שבל"ד יותר קיצונית
מהפלג הדרומי של התנועה האסלאמית (רע"ם), וששתי אלה קיצוניות יותר מחד"ש, רק בגלל שיש כמה
אדיוטים יהודיים שמצביעים לחד"ש. אני הראשון להודות שבתוך תוכו מחמד בראכה הוא פחות קיצוני
מזחאלקה ושות', אבל אחרי שנים של עידוד הקיצוניים והחלשת המתונים, הפכנו גם אותו לאחד מהם.
אם המדד לריצה לכנסת צריך להיות הסעיף בחוק המחייב הכרה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית,
עפ"י עקרונות מגילת העצמאות - הרי ששלוש הרשימות צריכות להיפסל. אם הקריטריון לא נאכף - אי
אפשר לפסול אף אחת מהן.
|