23-01-2010, 23:41
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,222
|
|
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "יקרה אך יעילה. הרקע של 'מעשים טובים' ויח"צ מאפשר את מימון האימון"
לא הייתי שם מעשים טובים במרכאות, לא יחידות ולא כפולות.
אני באמת ובתמים חושב שמה שמשלחת צה"ל שחשוב לזכור שכל אנשיה התנדבו לשליחות עושה בהאיטי הוא מעשה נאצל שנובע מנדיבות לב אנושית ואמפטיה אמיתית.
פעם, לפני אולי עשר שנים, כשחשבתי שאני יודע הכל מהכל יכולתי בקלות לראות את כל העניין בתרגיל יח"צ ולהעיר הערות מתחכמות בנוסח ענייי-עירך-קודמים ומה-רצים-להציל- אנשים-בצד-השני-של-הכדור. הזדקנתי ונדמה לי שהוספתי (מעט) חוכמה להבין שזה שדבר אחד לא נעשה (ענייי עירך) לא מצדיק השתמטות מלעשות דבר אחר (האיטי), שאי עשייה שם קרוב לוודאי שלא היתה מביאה לעשייה נכונה פה, שיש בעולם המון בעיות ושלעולם לא נפתור את כולן אבל אם יש הזדמנות לעשות מעשה קטן אבל חיובי צריך לעשות אותו ולא לספר מעשיות על הסבל האינסופי שמסביב והחשוב מכל, שהתמימות חזקה לאין ארוך מהציניות שהיא מההרסניים שברגשות האנושיים.
לפני כמה שנים עבדתי על פרויקט אישי וחייתי ממילגות. רוב האנשים לא יודעים אבל להשיג מילגות זו עבודה כל כך קשה שתובעת כל כך הרבה זמן שיעיל יותר כבר לעבוד בעבודה נורמאלית ולהרויח את הכסף. בכל אופן, בשביל מילגות צריך לכתוב לחצי מליון אנשים שלא מכירים אותך בכלל ולהתחנן לכמה פרוטות, למעשה לפעמים זה לא לכסף אפילו שאתה מתחנן אלא לכל מיני מכתבי תמיכה וכו'. יום אחד היינו צריכים, אישתי (עבדנו על הפרוייקט ביחד) ואני, איזה מכתב מאיזו גברת באיזו קרן חשובה. שלחנו לה מייל וקיבלנו תשובה לא כל כך סימפטית שאין לה זמן בשבילנו. אני מקצר את הסיפור וההיסטוריה (הגברת היתה קצת חייבת לנו על עניין אחר) אבל אני התרגזתי מאוד וניסיתי להחליט בין אי תשובה לתשובה ארסית מאוד כשאישתי שמכירה אותי אמרה לי לשבת בשקט ולתת לה לנסח את התשובה. הואיל והאנגלית שלי טובה משלה לאחר שסיימה ביקשה שאעבור על המכתב ומשעשיתי זאת נתעצבנתי עוד יותר, זה היה מכתב חם, אוהד ומנומס שללא שמץ ציניות הודה לגברת על תמיכתה בעבר והביע הבנה ללחצים בהם היא עומדת. עמדתי להתווכח אבל אז ניזכרתי מי הצד החכם יותר במשפחה ושמרתי את המחשבות שלי לעצמי. תשובה על המייל לא קיבלנו אבל מכתב התמיכה, בשלושה העתקים על נייר רישמי ועם מעטפות, הגיע שלושה ימים מאוחר יותר.
זו דוגמה אחת, יכולתי להביא אחרות, חלקן גדולות הרבה יותר, אבל הנקודה היא שהתמימים, אולי משום תמימותם, פשוט הולכים ועושים בעוד הציניים שהם חכמים מכדי לעשות יושבים ביציע ומסבירים לך למה זה לא יילך.
אני מאמין שרשעות אמיתית היא עניין נדיר למדי, שרוב הרע בעולם נובע יותר מחולשת הדעת ומאנוכיות מאשר מכוונה להרע וכל עוד זה לא עולה להם יותר מידי (ע"מ לשמור את רמת הציפיות ריאלית) רוב האנשים יעדיפו לעשות את הדבר הנכון. אני בהחלט מאמין שיש ערך אמיתי מבחינת מעמדה של ישראל בעולם למשלחות ההצלה הללו. לא, זה לא יתן לנו קרט בלאנש במלחמה הבאה אבל ישראל לא מתחילה ונגמרת במלחמות ואנשים כן שמים לב וזוכרים וזה שתיתקל פה ושם במיקרים של כפיות טובה לא צריך לרפות את ידך ולגרום לך לשכוח את המיכרים האחרים בהם זכית להכרת תודה אמיתית.
ולעניין האימונים; אני עדיין חושב שזה יקר להחריד אבל אתה צודק, עבודה במתכונת חירום שונה מאוד מעבודה ואפילו תרגילים בימים כתיקונם. שעת חירום מחייבת לקיחה מהירה של החלטות ופתרונות יצירתיים מבוססי צורך (לעומת תיאוריה) שהם מציאותיים, יעילים, מהירים וזולים. קשה מאוד בזמנים רגילים ללמוד את הלקחים הללו.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|