ציטוט:

עיתונאים בכירים קוראים שלא להעמיד לדין את בלאו אם ישיב מסמכים שקיבל מענת קם. "רובנו עברנו את העבירה שבגללה הוא מבוקש"

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/092/149.html

היה ברור שגם זה יגיע...
כל עיתונאי שחותם על מסמך זה, או לחילופין, ידע שיש נערה שסוחרת במסמכים צבאיים סודיים - לכלא ומייד.

רעיון מעניין:

בגילוי הדעת שעליו חתמו העיתונאים הוצע הפתרון הבא למצבו של בלאו: "העיתונאי אורי בלאו יחזיר לרשויות את כל המסמכים שהעבירה לו ענת קם. הפרקליטות תתחייב לא להעמיד את מר בלאו לדין בעבירות של החזקת ידיעה סודית".
הבעיה היא שכבר ניסו אותו לפי המדווח עם אותו בלאו - ולאות תודה על הבנת הפרקליטות את צרכי התקשורת - המשיך הנ"ל להחזיק במסמכים שאסור להחזיקם ושלא מצאו כל בטוי כידיעה עיתונאית, נמלט חו"לה וברוב חוצפתו מנהל מו"מ כשהמסמכים [כלומר דברים הנוגעים בבטחון המדינה] משמשים כבני ערובה.



על ההצעה חתמו עד כה 12 עיתונאים: גאולה אבן, רזי ברקאי, עפר שלח, בן כספית, ירון דקל, רביב דרוקר, מיקי רוזנטל, עמנואל רוזן, אור הלר, ברוך קרא, עמית סגל וגידי וייץ. לגבי מחצית מתוכם לא רק שלא הייתי מפקיד בידייהם מסמך סודי אלא אפילו את מספר הנשק ומספרי האישי לא הייתי נותן להם כדי שלא ידפקו אותי בזכויים.

וחוץ מזה - מילא שבן כספית מופיע ברשימה כ'בכיר' - אבל כ'עיתונאי'???

מזכיר לי איך הייתה תקופה שבה עוד רבים הביעו בקול רם תרעומת על כך שלבוס אסור יותר לצבוט בטוסיק את המזכירה שלו בלי שזה יחשב הטרדה מינית חמורה. היום כבר ברור לכולם ש"לצבוט" או "ללטף באופן מחמיא" לא נחשב עוד משהו שבנורמה, אפילו שבשנות השישים "כולם עשו את זה".

.

1+
כל אותם עיתונאים לכלא ומיד

ציטוט:

חתמו עד כה 12 עיתונאים: גאולה אבן, רזי ברקאי, עפר שלח, בן כספית, ירון דקל, רביב דרוקר, מיקי רוזנטל, עמנואל רוזן, אור הלר, ברוך קרא, עמית סגל וגידי וייץ.

ולא מעניין אותי מה העמדות הפוליטיות שלהם או אצל מי מי הם עובדים לכלא ומיד או לגרש אותם מהמדינה ולקחת להם את האזרחות וכל זכות לחזור לכאן ועכשיו!!!

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

ציטוט:

במקור נכתב על ידי linuxsboot 1+ כל אותם עיתונאים לכלא ומיד ולא מעניין אותי מה העמדות הפוליטיות שלהם או אצל מי מי הם עובדים לכלא ומיד או לגרש אותם מהמדינה ולקחת להם את האזרחות וכל זכות לחזור לכאן ועכשיו!!!

למה או או? אני מציע גם לכלא וגם לגרש והואיל וכולנו יודעים שעיתונאים הם חלאות למה לעצור בשניים עשר שהיו ישרים, אמיצים או טיפשים מספיק כדי לחתום על מסמך השיקוצין? בוא נגרש את כל העיתונאים ונסגור את כל העיתונים (ולא מעניין מה העמדות הפוליטיות שלהם) ושיפסיקו להטריד אותנו וכולנו נהיה שמחים כמו קופים מסוממים (רק שבסיבוב הבא נרוץ חצי קילומטר לחדר המיון בברזילאי כי לא היה כסף לכיפת ברזל כי הכל הלך לאיזה מקורב של אולמרט אבל מה, אנחנו לפחות לא ידענו מכלום כשהתפוצצנו במסדרון).

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

מה בדיוק ישר או אמיץ בעיתונאים הללו?

אין קשר למשמעות המילולית המקורית של המילה.

יושר הוא תכונה גאומטרית התלויה בסרגל שבאמתחתך.

יתכן,

אבל לא לזה התכוונתי במקרה הזה.

אני אתן לך דוגמה קצת הפוכה: אם אני גזען שסבור שצריך לשרוף את כל הפולנים ומישהו מחתים אנשים על עצומה הקוראת לשריפת פולנים אזי האקט הפחדני יהיה לא לחתום על מסמך התואם את עמדותי ומכאן האומץ במהופך.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

לעשות מעשה שאתה חושב שהוא נכון ונחוץ למרות המחיר שאתה יודע שתשלם עליו, ובבוא העת לשלם את המחיר. בקליקה התקשורתית ובמעגלים החברתיים הרלוונטיים אין כל מחיר על קידום סדר יום שמאלני וגם קיצוני, אלא להפך - ככל שתהיה יותר אקטיבי, ינפחו לך יותר את האגו. אני לא מוצא בזה שום אומץ.

אתה יודע מה, מבלי להכנס לויכוח על מהות האומץ ההודעה שלי שפתחה את הדיון זוטא הזה בינינו היתה אפקטיבית יותר לו השמטתי את המילה "אמיצים". מאוחר מכדי לערוך אבל מעכשיו היה קורא "למה לעצור בשניים עשר שהיו ישרים או טיפשים מספיק כדי לחתום על מסמך השיקוצין?"

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אני מסכים שאווירת העליהום היא בעייתית מאד ולא תורמת שום דבר חיובי. אבל הציבור הישראלי מתקרר במהירות שבה הוא מתחמם. אני לא רואה שום ציד מכשפות מתפתח בישראל, שלמרות מה שאומרים וחושבים עליה, היא אחת המדינות הליברליות ביותר מבחינת חופש הביטוי.

צר לי לראות שעיתונאים קופצים אוטומטית להגנת הקולגות שלהם (בלאו ומערכת הארץ) שאפילו אם נתמקד רק בהבט המקצועי הרי שהם כשלו פה בצורה מחפירה.

קל לראות בישראל מעוז של חופש ביטוי מהסיבה הפשוטה שמעשית אכן זה המצב אבל התחושה שלי היא שמדובר יותר באנרכיה פטפטנית מאשר בציבור שאכן הפנים את ערכי חופש הביטוי והסובלנות.

דווקא אחד מנציגיו השמרנים (והפיקחים) ביותר של הימין האמריקאי, שופט ביה"מ העליון אנטונין סקאליה, הדגים את המחויבות האמריקאית לכל רוחב הקשת לאותו חופש ביטוי כשהיה הקול החמישי שתמך בעמדה שהתיקון הראשון לחוקה האמריקאית מגן על הזכות לשרוף את דגל הלאום.

אני מתקשה במציאת המקבילות הישראליות.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

נמשיך לתת לעיתונאים לחשוף סודות מדינה ולסכן את הציבור, אם נתפוס מישהו עושה זאת, נשחרר אותו מיד, לא לפני שנקנה לו על חשבונינו מחשב חדש ואולי איזה wii - כדי שיהיה לו עוד דברים לשחק איתם חוץ ממסמכים סודיים ביותר. נאפשר לעיתונאים גם לגבות עבריינים (בלאו מוגדר היום כעבריין נמלט!) וגם להסית לעבירות נוספות. נמשיך לצ'פר עיתונאים "אמיצים" על כל עמדה אנטי ישראלית ואנטי ציונית שהם מביעים, כי כידוע מאוד קשה לאחוז זעום של 97% מהעיתונאים לצאת נגד לא פחות מ- 3% של עיתונאים מהימין! זה דורש אומץ רב! שלא לדבר על זה שקשה לערוץ 2, ערוץ 10, גל"צ, רשת ב', "הארץ" , וואלה , ynet "מעריב" וידיעות להתמודד עם הכוח המשולב העצום של מקור ראשון וישראל היום. והכי חשוב - נמשיך לממן תחנה צבאית ששדריה לא מתביישים להצהיר שביצעו עבירת בטחון שדה ומגבים אחרים שעושים כך - רק כך בהפקרות בטחונית מוחלטת ישרדו המגמות האנטי ציוניות השולטות בישראל שהביאונו עד הלום (לא בפרלמנט, אבל איפה שחשוב - במשפט ובתקשורת) ביום האחרון אני מציע שנעניק גם לוענונו וקלינברג את פרס ישראל ואז נכבה את האור בנתב"ג. יחי חופש העיתונות.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

יש לי המון תשובות אבל אין לי זמן אז אני אסתפק בתשובה ג'נרית: למרות כל תחלואיה, אינטרסים גלויים ונסתרים ואג'נדות שונות אני עדיין מאמין בתפקידה העתיק של העיתונות ככלב השמירה וכו... מכאן נובע הכל או, בפשטות, עדיפה בעיני עיתונות חופשית ופגומה מאוד על עיתונות מסורסת וכנועה לשלטונות.

(ואני לא יכול להתאפק מלהוסיף שכולנו, במיוחד פה בפורום פוליטיקה, צרכני עיתונות אובססיביים למדי).

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

תקשורת מאוזנת מול חד צדדית (איפה ישראל בסקלה הזאת בכלי התקשורת המרכזיים?)
תקשורת מופקרת מול אחראית (מבחינה זו, מקרה בלאו והארץ הוא יוצא דופן בחומרתו מבחינת חוסר אחריות בטחוני וזלזול באתיקה).
תקשורת שכפופה לחוק מול תקשורת חסינת כל.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אולי, אבל לא עיתונות שגונבת מסמכים ורק פוגעת בביטחון המדינה בצורה קשה.

בצבא יש דרגות גם במשטרה בשב"ס ובמכבי האש
מעכשיו דרגות לעיתונאים.
ומחר יהיו טוקבקנים בכירים עאלק

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

כמה מן החותמים עובדים בגלי צהל ?

כל העיתונאים ששמם קשור בפרשה הנ"ל הם עבריינים מסוג חדש, שניצלו את פרצות הדמוקרטיה בכדי לעבור על החוק ולצאת נקיים. כל אחד ואחד מהם יש להאשים בבגידה חמורה בבטחון הציבור ובסיכול פעולות צבאיות מסווגות.

הם חושבים שאם הם אומרים ש"אם בלאו ביצע עבירה, הרי שכולנו ביצענו", הדבר יוציא אותם זכאים- בסה"כ הם מראים לנו את החוק הפרוץ שמאחוריו יכולים להתחבא עיתונאים פחדנים שהרצון שלהם להשיג סקופ הוא מעל רצונם בבטחון המדינה.

הפתרון הוא עונש מאסר לבלאו ולגברת קם, למען יראו ויראו.
יש לשים סוף לתופעה ולהשתיק עיתונאים עבריינים צמאי פרסום.

להזכירך: גם לכמרים ובישופים היה מעמד על במדינות רבות, ואפילו עד לא ממזמן. הייתה לכך סיבה: הממסד הדתי היה חוט השידרה של החברה הנוצרית לאורך למעלה מאלף שנה: לפעמים מלכים התחלפו כל יומיים, אבל הכנסיה הייתה הכוח היציב היחיד.

כל זה השתנה במשך הזמן, אבל בכ"ז החסינות של הכנסיה, ואפילו חסינות מורחבת, נותרה על כנה. ומה התוצאה? בשנות השלושים כבר הייתה הכנסיה לא יותר מאשר עדר של אופורטוניסטים שחרדים למעמדם, וישתפו פעולה עם כל שטן בשם האגו טהאינטרס. זה עוד בלי להכנס לעובדה שהכנסיה, או זרמים חשובים שלה, הם אפילו היום חממה לבורות הורגת, פדופוליה ושחיתות כספית. אפילו קתולים מאמינים לא מעטים מודים בפני, לא פעם, שמוסד הכנסיה חולה. בארה"ב "מייבאים" כמרים קתולים מפולין, הפיליפינים או דרום אמריקה עקב מחסור כרוני בילידי ארה"ב בתחום זה. פעם אחרי פעם הרועים הרוחניים נתפסים בעבירות שונות, משונות ומביכות.

ולמה? משום שהכנסיה סיימה את תפקידה ההיסטורי כ"שומר החותם" אבל עסוקה מאוד בשימוש ההגמוניה שלה ומעמדה כ untoucheble.

זה בדיוק המצב המתפתח בתחום העיתונות המסורתית: העיתונאי אינו שומרו של שום דבר, מלבד האינטרסים הצרים שלו. כל אדם בישראל שנתקל אי פעם בעיתונאי בשטח: מהצעירונת של גל"צ ועד כריסטיאנה אמנפור, יודע על מה אני מדבר. הם לא שומרים על דבר, מלבד האגו שלהם. ההתנהלות של "אליקו" עוד רווית אתיקה ביחס לזו של כמה מגדולי עיתונאינו.

הגיע הזמן להוריד מהם את החסינות ולנהוג בהם כמו שנוהגים בשוטרים או אלופים בצה"ל - בביקורתיות אקטיבית. חפשו אותם ואל תתנו להם מנוח.

.

ואני אומר את הדברים בלי שמץ של ציניות, היום העיתונאים איבדו את הבלעדיות על זרימת המידע ולכן גם הם חשופים לביקורת.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

יעבור יותר מדי זמן מכדי שנוכל לסבול את האנרכיה שבמסגרתה העיתונות העברית מתפקדת כמפלגה פוליטית רדיקלית (או זרוע שלטונית רביעית: "הזרוע המחרטטת ומקנטרת") לכל דבר, רק בלי ביקורת, בלי רסן ובלי שקיפות מינימאלית.

ביום שבו א.אברמוביץ פלט את הסיפור החמור אודות "שמפניה" ומה היה עושה לו היה יודע לאן יוביל הסיפור, אנשים חכמים היו אמורים להבין ש:כלב השמירה" הוא כלב חולה ומשוטט.

ביום שבו א.אברמוביץ דיבר על משל האתרוג, כבר כל אדם שלימודי האזרחות הטמיעו בו שצריך תמיד לחשוב, ולא רק לשנן, היה אמור לדעת בוודאות שמדובר על כלב שוטה ומסוכן.

וכמובן שבמערב, כמו במערב, המיעוט שבעיני עצמו יש לו הגמוניה על האמת מיבב על כלב רחוב שנלכד, ולא על האנשים שהיו עשויים להיות מותקפים על ידו.

.

כבר מזמן אין לעיתונאים שום מעמד קלארקיאלי, ספק אם איי פעם היה...

ואין כמו הגברת ג'ודית מילר, היחידה שישבה בשל ההדלפה החמורה שחשפה את זהותה של סוכנת הסי איי איי ואלרי פליים, ע"מ להבהיר את הנקודה.

פרשת פליים היא בכלל דוגמה ללולינות של השלטונות כשמדובר בבטחון המדינה ושלוחיה (נקל לדמיין את התלהמות ממשל בוש לו היה המקור לחשיפתה וסיכונה של סוכנת בכירה מחוץ לממשל) ועד כמה עיתונאים יכולים למצוא את עצמם נישחקים כשהם עומדים בדרכם (או יותר ניקלעים כמו במיקרה של מילר) של גורמים חזקים מהם בהרבה.

צודק לוקלוק כשהוא כותב שממילא האינטרנט, לטוב וגם לרע, נטל את הבילעדיות מהעיתונאות הממוסדת ועם זאת עדיין כולנו צרכנים של אותה עיתונאיות ובלעדיה היה גם הפורום הזה חסר מאוד (ולראייה התקרית הקטנה עם יוסיפון שאיש לא יחשוד בו בזלזול בבטחון המדינה או בשמאלנות יתר אבל שאמר פה כמה דברי טעם בעניין ההתקפות המוגזמות מאוד על העיתונאים). אין גם טעם בהיתממות, עיתונאות זו במידה רבה מסחרה של מידע (ולפעמים גם של כמה דברים אחרים), קח ותן, שמור לי ואשמור לך ובוודאי שיש אפרוריות והליכה על הסף (ומשני צידיו), עיתונאות במהותה היא רחרחנות וחטטנות ואנשים מטבע הדברים מסתייגים משני אלו שבתנאים רגילים מוזכרים לשלילה. אותה רחרחנות בד"כ מסתיימת בגילויים מיותרים לחלוטין בדבר חייו הפרטיים של ידוען כזה או אחר אבל לפעמים, אם גם לעיתים נדירות יחסית, יש גם גלויים משמעותיים מאוד ומתוך הבנה שאנחנו חיים בעולם פגום מאוד אני מוכן לקבל את הרע כי הטוב חשוב מאוד בעיני.

הקלות בה אנשים מוכנים לוותר על חופש הבטוי לא מפסיקה להדהים אותי. כשאני מוצא את הקלות הזו בפורום פוליטי שתלוי לחלוטין לקיומו באותו הערך אני נדהם שבעתיים.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אתה טועה ומטעה! ויתור על חופש השיסוי אין משמעו ויתור על חופש הביטוי! וזו אבחנה שקיימת אפילו בחקיקה, ברוב המדינות כולל ישראל. עם כל החשש מגלישה לסתימת פיות (ומכך יש להימנע, למרות כל הקושי הכרוך בכך), אין לקבל ולהשלים עם שימוש וניצול לרעה של חופש הביטוי, כשם שזה נכון גם לגבי חירויות אחרות שהן בגדר זכויות יסוד מקובלות בכל חברה דמוקרטית.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)