העיתונאים הישראלים התרגלו במשך שנים לתאר ולעצב את המציאות לפי רצונם, לא רק במובן הפוליטי הצר של שמאל מדיני אלא באופן רחב יותר. העיתונאים התיימרו לומר לנו מה לחשוב ומה לעשות, ממה להמנע וממה לקנות, כיצד להתייחס וכיצד להגיב ובפשטות - העיתונאים הגדירו מה זה "טוב" ומה זה "רע" וציפו שהמידע שהם מזרימים לציבור ישכנע אותו לעשות כדברם, כך, לאורך שנים, הם עיצבו לא רק את תפיסת המציאות שלנו, אלא את המציאות עצמה. הם היו משכנעים מכיוון שעל תפיסתם לא היה ניתן לערער אלא ב- "מכתבים למערכת" שסוננו היטב ואיש לא התייחס אליהם - אלא שאז התרחש נס.

האינטרנט. המצאתו של האינטרנט ויותר מכך, התפתחותו הטכנולוגית עד היום, היא שסימנה את המהפכה בתחום זרימת המידע. זה התחיל כאן, בפורומים כמו הפורום הזה וכמו אחרים, פתאום אנשים שאינם עיתונאים הביעו דעה עצמאית והיו גם מי שקראו, הושפעו והשפיעו. היו גם מי שביקרו את העבודה העיתונאית ואת איכותה. העיתונים הגדולים בישראל הגיבו בהעלאת אתרי אינטרנט לרשת. בהתחלה זה גם הצליח, האתרים שלהם היו מרשימים הרבה יותר ממה שהיה לאתרים עממיים ופשוטים להציע. לרגע היה נדמה שבעל המאה הוא שוב בעל הדעה, ושמהפכת המידע נעצרה, אבל זה היה רק עיכוב זמני, רק עצירה רגעית בדרך לשינוי יסודי יותר.

האינטרנט המשיך להתפתח, רבים יותר התחברו אליו, מהירותו גדלה. אתרים קמו בקלות רבה יותר,נוחים יותר, מאפשרים הבעת דיעה באמצעים מגוונים ומתקדמים יותר.וחשוב מכל - הצרכנים הבינו את זה והתחילו להצביע במקלדות - הביקורת על העיתונות התגברה , העיתונים ניסו לפתוח את המאמרים שלהם לתגובות כדי "להכיל" את הביקורת , לנהל אותה ולמשטר אותה, אלא שעל כל 10 טוקבקים משעממים או רצופי עלבונות וקללות הופיע גם אחד שהיה יותר טוב מהכתבה עצמה ואז הגיעה הצנזורה בטוקבקים, שצחוק הגורל, נוהלה על ידי אבירי חופש הביטוי. לזמן מה שוב חשבו העיתונים הגדולים שהם ניצחו - אבל זה היה ניצחון פירוס. בתגובה לסתימת הפיות התפתחו כלים כמו בלוגים, רשתות חברתיות, ואתרים עצמאיים והפכו את אותה צנזורה לבלתי רלוונטית.

רגע לפני השקיעה, עוד הספיקו העיתונים בישראל להמליך עלינו את אולמרט, עסקן חלקלק ומושחת המקורב לרבים מאנשי התקשורת שפורסם כמשקה המרענן של 2006 דווקא על ידי אלה שידעו (או היו צריכים לברר) מה מתרחש בתוך לשכותיו ולפרסם את העסקאות האפלות.

זוכרים את השיר של אריק איינשטיין - "איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי"? היום העיתונאים באמת לא ישנים בלילה, הם לא מבינים שהציבור התחיל לתפוס אותם כאילו היו עובדים רגילים. כפי שחנווני קם בבוקר לסדר את המוצרים על המדף ולקבל את פני המשאית של החלב, כך העיתונאי קם לעבודה בעיתון וכפי שהחנווני יכול לרמות אותך בעודף, גם העיתונאי יכול לשקר לך, להונות אותך, לנסות לרתום אותך לטובת האינטרסים שלו ולהסתיר ממך מידע חיוני. *

העיתונאים אינם מבינים כיצד הגולשים מעזים להביע עליהם ביקורת, לא מוכנים לסבול כשהם עוברים על החוק, תוקף אותם בכל הזדמנות, מציינים את האינטרסים העסקיים שלהם, את עיסוקיהם בעבר, את ההתרפסות שלהם בפני אנשי הון ופוליטיקאים שאיתם יצרו קשרים. , את אי המהימנות שלהם, את הטעויות המביכות שלהם, את הכסף שקיבלו מכל מיני ארגונים אינטרסנטים ובקיצור - את הכשלונות שלהם.

לא כל העיתונאים רעים, אבל כוח משחית ולכן הרבה מהם הפכו לכאלה, לאט לאט, בעזרת האינטרנט, הם נחלשים ולומדים שמי שינסה לצנזר ולהשתיק את הקולות העולים מהכיכר הציבורית, יתפס כבלתי רלוונטי וככל שיעבור הזמן לא תהיה לו היכולת להתפרנס מעיתונות.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

דיברת כאן על הרבה דברים, אבל דבר אחד שכחת המדיה של הטלויזיה. המדיה הזאת מין הסתם נשלטות בידי השמאל ואת ערוץ 2 ואת ערוץ 10 לא יהיה קל לשנות.

ראה מי מקריין לך חדשות ומי הם הפרשנים. הם שייכים לשמאל רובם ולא מסתירים את זה.
לונדון וחברו הטוב, אילנה דיין, יונית לוי וכו... רובם שייכים לשמאל וכאשר מבקרים אותם על זה, זה נראה להם לא הוגן. ראה לדוגמא מה קרה אצל לונדון וחברו הטוב, כאשר איש ימין תקף בשידור את העמדות שלהם לשם שינוי או את התוכנית "ארץ נהדרת", "מועדון לילה", "עובדה" וכו, שכולן נשלטות על ידי השמאל ויורדות על הימין בצורה קשה בעוד השמאל בקושי מצויין שם.
הבדרן היחיד, שעוד היה מאוזן בזמנו בכבלים זה היה יצפאן שירד על כולם בלי יוצא מין הכלל, אבל הוא היה חריג בנוף הישראלי.

האינטרנט אולי פגע בעיתונים המודפסים זה כן ואתה צודק, אבל לא בטלויזיה ,כי היא עדיין בשליטה של השמאל כולל הערוץ הראשון. השמאל נכנס לכל פינה במדינה והעובדה שהימין גבר על השמאל בבחירות לא משנה להם, כי עדיין תראה את ציפי לבני או אנשי שמאל אחרים בתוכניות השונות ולא אנשי ימין בדרך כלל.
מדינת ישראל צריכה לתת את ערוץ עשר לבעלים אחרים, אולי אז יהיה לימין גם יצוג, כפי שיש בארה"ב את cnn ו fox, שהן בעלי דעות פוליטיות מנוגדות.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

גם אדיר מילר בלייט שואו שלו בזמנו ירד על כולם במידה שווה. מצד אחד ליברמן היה אצלו הרוסי המשוגע שמסתובב עם עוזי ויורה בכל מה שמריח ערבי, ולעומתו ביילין שהסכים לתת למלצר את ירושלים תמורת דיאט קולה וזה בסדר כי בסופו של דבר זה מאוזן וסבבה כי כולם סובלים מנחת זרועה של הסאטירה. אני מאמין שזה המערכון האחרון שראיתי שבו באמת ירדו על איש שמאל. לא זכור לי שבארץ נהדרת או בשבוע סוף ירדו על איש שמאל תוך כיוון ישיר להשקפתו..

לכמה טיפוסי אב של שמאלן קיצוני, וגם אז רק בשילוב מערכון שלועג על (לכאורה) כלל הטיפוסים הפוליטיים בישראל. אפילו הגדילו פעם לכוון האין-סאטירה על השמאל, עם מערכון הלעג על ה"שמאלן המשתולל" שכלל הגחכה של אברי גלעד, עירית לינור וירון לונדון, שכולם באותה תקופה נתפסו באמירות שונות (בעיקר אנטי ערביות רחמנא ליצלן) שחרגו מהקו הכללי.

ובכל זאת שום תוכנית "סאטירה" ךא הייתה יותר מוטה מאשר ה"חרצופים" שלמעשה ניתן להגדיר אותם פחות או יותר כ"תוכנית אנטי ביבי". כאשר ירד נתניהו מהבמה ב 1999, ובמקומו עלתה ממשלת ברק שהייתה מופת של ברדק, התוכנית פשוט גוועה. אני עוד זוכר את הקליפים שלהם מזמן נתניהו שכאילו הציגו את ביבי כמבעיר המזה"ת ("התגעגתם??? (שואל ערפת) "המנהרה 2 - הר חומה" יהיה הרבה הרבה יותר גדול") בעוד שלבסוף דווקא מהלכי ברק (ישירות) היו אלה שהציתו את הבערה.

.