מוקדם לדבר על פריצת דרך מדינית, או על יוזמת שלום נועזת, אבל הסימנים ברורים: ראש הממשלה בנימין נתניהו חותר לעסקה עם הממשל האמריקאי, שתרגיע את המחלוקת הפומבית בין וושינגטון לירושלים. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מיצה את מנת הלחצים והכעסים על נתניהו, ופועל לשיקום היחסים עם ישראל.

בימים האחרונים התנהלו מגעים אינטנסיוויים בין לשכת ראש הממשלה והבית הלבן, בניסיון ישראלי לגנוז את האולטימטום שהציג הממשל לנתניהו, ובמרכזו התביעה לעצירת הבנייה והאכלוס של יהודים במזרח ירושלים. נתניהו מסרב להקפאה בירושלים ומציע לאובמה מתווה מדיני אחר, והנשיא משגר בתמורה מסרים פייסניים לישראל ומאותת על רצונו בסיום המשבר.

אלה המרכיבים של העסקה המסתמנת, על פי התבטאויות פומביות וסגורות של אישים ישראלים ואמריקאים בכירים:

• ישראל תיזום הסדר ביניים חדש בגדה המערבית, שיוביל להקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, בתמורה לדחיית הדיון על ירושלים. נתניהו מעריך שיו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, אינו מסוגל להתקדם להסדר קבע - ולכן הוא מתחמק בעקביות מחידוש המו"מ. נתניהו הבהיר לאמריקאים: רציתי להתקדם להסדר קבע, אבל אין לי פרטנר, ובסוף הכל מתנקז להסדר ביניים.

הפלסטינים מתנגדים בתוקף להסדרי ביניים, אבל אם ידחו שוב יוזמה ישראלית שתקבל את ברכת אובמה, הם ייראו כצד הסרבן. נתניהו יצטייר כמדינאי שלקח סיכון פוליטי, אבל לא יידרש בינתיים להכרעות קשות. הוא יוכל להרגיע את שותפיו מהימין, שאין להם סיבה לדאוג, אבל עליו להביא בחשבון, שברגע שיבטיח תזוזה מדינית, הוא ייאלץ גם לקיים.

• ארה"ב וישראל יאתרו את תחומי חוסר ההסכמה ביניהן ויימנעו משבירת כלים וממבוכות הדדיות. היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, הגנרל ג'ים ג'ונס, נאם שלשום במכון וושינגטון למדיניות מזרח תיכונית - במה פרו-ישראלית מובהקת - ואמר ש"יהיו בינינו מחלוקות, אבל נפתור אותן כבעלי ברית". הוא פירט מה מציק לממשל: "נקרא לכל הצדדים להימנע מפרובוקציות, כמו פעולות ישראליות במזרח ירושלים והסתה פלסטינית".

• אובמה יקשיח את הקו מול איראן וסוריה, במטרה לבלום את פצצת הגרעין האיראנית ולמנוע התלקחות מלחמה בצפון, ויהדק את הקשרים הביטחוניים עם ישראל. ג'ונס ציטט את הנשיא: "ארה"ב נחושה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני". בהמשך הפליג בדברי ידידות ומחויבות לביטחון ישראל ושיבח את שיתוף הפעולה עם "חברי בצה"ל" ותרומתו החשובה לביטחון אמריקה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164698.html

-----------------------------
S e g m a n y

נראה כאילו אנחנו מציעים יותר מדי בתמורה לשום דבר, בעצם.
- מה זה "דחיית הדיון על ירושלים"? למתי ידחה? מה יפסק? מדוע בכלל דיון?
- מה זה "יקשיח את הקו מול איראן וסוריה"? יותר מההתנהגות הסמרטוטית שלו עד עכשיו? או שמא הקשחת הקו, פירושה להשתחוות ב90 מעלות בדיוק?

אם איכפת לנתניהו, שיגיד לא לארה"ב, הם לא בעלי ברית אמינים כל עוד חוסיין אובמה בשילטון. אובמה הוכיח דבר אחד לבעלי הברית של ארה"ב ובמיוחד ישראל, לשמור נאמנות למדינה אחת לא תמיד משתלם בסופו של דבר.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

שיגיד לא להצעה שהוא עצמו הציע?

אם אדם הציע משהו מותר לו להחליף דעה ולחזור בו, אני ב 94 הייתי בעד השלום והיום עברתי לימין לליברמן ולכן אנחנו בני אדם. אנחנו טועים ויכולים לתקן. ביבי טעה באותה הצעה והוא יכול לשנות את דעתו ולחזור בו, זאת זכותו אחרי הכל כראש ממשלה ואדם.

בכל הנוגע לאובמה, היום פירסמו סקרים בכל הנוגע לאובמה ויחסו לישראל ולמצב במזרח התיכון ומצבו לפי אותם סקרים רע מאוד גם בגיזרה הזאת בארה"ב. ספק גדול מאוד אם אובמה יבחר מחדש, כי הוא נשיא כושל והכי לא אהוב ב 50 שנים האחרונות, שחלק מהדמוקרטים לא רוצים בו וביבי צריך לנצל את זה לטובת ישראל, אך לא עשה זאת עד עכשיו.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

סביר להניח שהגבולות הזמניים שנתניהו מוכן לקבל, הם הרבה פחות ממה שהממשל מעוניין. הגבולות הזמניים של האמריקאים הם מן הסתם בסביבות 90-95% משטח הגדה.

ההסכם נראה לי בסדר ומקובל עלי, השאלה היא האם האגו הפלסטיני המנופח לא יעשה הכל כדיי לתקוע לזה מקלות בגלגלים, כמו שהם עושים בדרך כלל. הרי "אי אפשר לוותר אפילו גל ס"מ מאדמת פלסטין!!11 "גם אם זה יעלה באלפי חיי אדם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i22.photobucket.com/albums/b326/Swinger7714/Swinger-1.png?t=1268825224]


בין אם אתה חושב שאתה יכול או לא יכול, בכל מקרה אתה צודק.

הבלוג של הכלב של פבלוב

נכון לעכשיו שיטתם עובדת לא.

ממש לא! אלפי פלסטינים נהרגו כתוצאה מהסכסוך, העם שלהם מפולג פוליטית וטרטוריאלית לשני חלקים, ובכללי הם חיים בחרא. . לא... לא נראה לי שזה משתלם להם. עדיף לחשוב עם השכל, ולא עם הביציים. בהקמת המדינה, היהודים התפשרו על שטחים מאוד מעטים, והערבים לא היו מוכנים להתפשר, ולכן נשארו בלי כלום. נראה כאילו הפלסטינים רוצים או הכל או כלום, הכל אין סיכוי שהם יקבלו, אז ישארו עם כלום. אלא אם כן יחכימו וילמדו להתפשר קצת, אז אולי נראה מדינה פלסטינית.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i22.photobucket.com/albums/b326/Swinger7714/Swinger-1.png?t=1268825224]


בין אם אתה חושב שאתה יכול או לא יכול, בכל מקרה אתה צודק.

הבלוג של הכלב של פבלוב

ציטוט:

נראה כאילו הפלסטינים רוצים או הכל או כלום,..

כן,כך נראה. בערך 3,5 דורות אחרונים.

עד שהם יקבלו שכל,שטח, עליו יוכלו לבנות מדינה יהיה קצת יותר גדול מזה של הותיקן. זה חוץ מהעובדה שאני שולל זכותם לקבל מדינה. אולי אוטונומיה בלבד.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

אתה מסתכל על מצב הפלשתינים דרך העיניים שלך - בן תרבות מערבית שיש לו מדינה. נסה להסתכל על זה אחרת וחשוב האם המחיר שהפלשתינים משלמים כעם באמת גבוה לעומת ההשגים:
1. בשנות ה-70 מרבית הישראלים כלל לא הכירו בלאום "פלשתיני", ואומות העולם ברובן ראו במנהיגים הפלשתינים נאנדרתלים עם כפייה.

2. בשנות ה-80 כבר חדרה ההכרה לישראלים שיש לאום פלשתיני, אבל לא היתה תחושה שמדובר בבעיה של ישראל. עצמאות לפלשתינים? זה היה אז סוג של בדיחה. מפגשים עם אש"ף היו בלתי חוקיים, ומתן ריבונות למועצות מקומיות ביש"ע היה המקסימום שישראל היתה מוכנה לשקול.

3. האינתיפדה הראשונה הבהירה לישראל שיש בעיה. כבר היו מפגשים עם נציגים פלשתינים בשטחים ודובר באוטונומיה כזו או אחרת. חברי אש"ף הפכו לסלבריטאים בעולם.

4. הסכמי אוסלו סימנו שישראל השלימה עם רעיון המדינה הפלשתינית. אבל באילו גבולות, ומה עם ההתנחלויות וירושלים? סוגיות שנותרו באוויר, ובין הישראלים לא היה שמץ של קונצנזוס לגבי הפתרון. ערפאת וחבריו קבלו מעמד של ראשי מדינה, כח צבאי לא מבוטל וטריטוריה אוטונומית.

5. האינתיפדה השניה קיבעה סופית את ההכרה בקרב הישראלים שמדינה פלשתינית תקום בכל שטחי 67 (אולי בתיקונים קלים). התנחלויות מבודדות יעקרו, ופשרה תהיה בשכונות מזרח ירושלים. הקונצנזוס הישראלי סביב העיר העתיקה נסדק והתפורר. ישראל הפכה למוקצה בעולם והפלשתינים הם חביבי הקהל. וגולת הכותרת, ישראל נסוגה עד הסנטימטר האחרון מעזה.

כל ההשגים הכבירים הללו התקבלו ללא שום התחייבות להכרה בישראל כמדינה יהודית, בלי שום פשרה בנושא זכות השיבה (קונצנזוס ישראלי שגם בו כבר ניכרים סדקים), וכאשר הנראטיב הפלשתיני מנצח - הם בעלי הזכויות ההסטוריות והם נלחמים בגבורה בישות הציונית שכל מדינות ערב לא יכלו לה. המחיר? יש מחיר כמובן, והפלשתינים כואבים אותו כפרטים. אבל כאומה, המחיר הוא סביר בהחלט. האתוס הפלשתיני שנבנה בשנות המאבק, וההשגים בפועל הופכים את העסק לכדאי. פרט לכך, מצב הפלשתינים תחת הכיבוש עדיין טוב מזה של רבים מאחיהם בארצות ערב.

כל מה שהם צריכים זה להתמיד במה שהם עשו עד כה ולהתאזר בסבלנות. יש להם סבלנות. לישראל לא.

כנראה שהכל תלוי בזווית המבט. אני בתור בן אדם שחי במדינה מודרנית וברוך השם לא חסר לי כלום, מסתכל על הצד פלסטיני, ורואה FAIL אחד גדול. אבל אם אתה אומר שבעצם הפלסטינים לא רוצים לחיות את החיים הטובים, אלא מטרת הקיום היחידה שלהם היא הזירה הפוליטית מדינית, ולצאת "חביבי הקהל" בהצגה הזאת שקוראים לה הסכסוך הישראלי ערבי. אז בוודאי, כל יום שעובר הפלסטינים הופכים ליותר ויותר מורווחים מהמדיניות המצויינת שלהם. אני בטוח שבכל יום שעובר, איזה אחמד אחד שגר באיזה חור בשטחים מרגיש שבכל רגע שעובר הוא מנצח, ובזמן שהוא מתבוסס לו בחרא באיזה מחנה פליטים, הוא חושב על כל ההישגים הכבירים שהוא השיג במהלך חייו, כמו הסכמי אוסלו, וההכרה בלאום הפלסטיני.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i22.photobucket.com/albums/b326/Swinger7714/Swinger-1.png?t=1268825224]


בין אם אתה חושב שאתה יכול או לא יכול, בכל מקרה אתה צודק.

הבלוג של הכלב של פבלוב

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Swinger7714 כנראה שהכל תלוי בזווית המבט. אני בתור בן אדם שחי במדינה מודרנית וברוך השם לא חסר לי כלום, מסתכל על הצד פלסטיני, ורואה FAIL אחד גדול. אבל אם אתה אומר שבעצם הפלסטינים לא רוצים לחיות את החיים הטובים, אלא מטרת הקיום היחידה שלהם היא הזירה הפוליטית מדינית, ולצאת "חביבי הקהל" בהצגה הזאת שקוראים לה הסכסוך הישראלי ערבי. אז בוודאי, כל יום שעובר הפלסטינים הופכים ליותר ויותר מורווחים מהמדיניות המצויינת שלהם. אני בטוח שבכל יום שעובר, איזה אחמד אחד שגר באיזה חור בשטחים מרגיש שבכל רגע שעובר הוא מנצח, ובזמן שהוא מתבוסס לו בחרא באיזה מחנה פליטים, הוא חושב על כל ההישגים הכבירים שהוא השיג במהלך חייו, כמו הסכמי אוסלו, וההכרה בלאום הפלסטיני.

המטרה שלהם היא ?
כיבוש כל הארץ בזמן זה או אחר.

הם מוכנים לשלם בעבור מטרתם,
הישראלים לא מוכנים יותר לשלם ולהגן על ביתם,
לכן בפועל הפלסתינים משיגים מטרתם אט אט,
כל עוד יקבלו עזרה מהשמאלנים בישראל ימשיכו להשיג הישגים
ואנחנו נמשיך להפסיד.

אכן, הכל תלוי בזווית הראיה.