"אני נבוך מהשתיקה של פרופסורים פרו-ישראלים, שחוששים לבטא דעתם בציבור בגלל חשש לאיבוד פופלריות" ■ "אם יש פרופ' שמאיים להעניש תלמיד שלא מסכים עם דעותיו הוא אשם בהטרדה", ציין דרשוביץ בהרצאתו באונ' ת"א

http://www.themarker.com/tmc/articl..._45871&log=true

מבזבז זמנו... פוליטיזציה של האקדמיה, ובמיוחד מדעי הרוח, זו אולי לא המצאה של יהודים, אבל בטח יש לנו מניות רבות בה. ואם אחד, שלמה זנד, מתמחה בקופי עצים, כותב רב מכר על תולעי אדמה, ובראיון מציין שיש לו חמישה מסטרנטים, ואין סיכוי שאחד מהם ישאר ציוני - ואחרי זה עוד מקבל במת כבוד, אני לא חושב שיש הרבה מה להוסיף.

.

אתה מוזמן לבקר בהרצאותיו של דן שיפטן מאוניברסיטת חיפה, ולגלות שלא רק פרופסורים מהשמאל הקיצוני יודעים לעשות פוליטיזציה לאקדמיה, אלא גם מהימין הקיצוני לא פחות.

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

אם אני כבר מכיר את התופעה, אז בשביל מה להטריח את עצמי לשמוע עוד פוליטרוק?

ומלבד זאת אני חושב שביבי הוא לא משהו.

.

הדרך היחידה להילחם בנרצים האנטי-ישראלים הקיצונים היא דרך פעולות מחאה עצמאיות של הסטודנטים. כל ניסיון להתלונן בפני רשויות האוניברסיטה לא מועיל בכלום במקרה הטוב, ומשחק לטובת המרצה הקיצוני במקרה הרע. הייתי רוצה לראות פעולות מחאה שיציקו למרצים כאלה ויחשפו אותם בקלונם. הייתי רוצה לראות סטודנטים אמיצים ודעתנים שיעמדו בכיתה מול המרצה ויחשפו הגזמות ושקרים. למרבה הצער, רוב הסטודנטים מפחדים.

נדירים האנשים שבעודם שוחים בסביבה הטבעית, או מצויים אי שם באמצע הדרך החיים, יכולים פתאום לחשוף חולצת סופרמן ולהציל את המצב. החברה האלה נגועים באיזה רעל משיחי (אני כמובן מדבר על הלא מוסלמים, אבל כן אנטי ישראליים) בעוד שאתה אדם מן המניין. כלל יסוד: דובר האמת הוא זה שיגמגם. ככה זה - אם אתה באמת אדם פשוט שפרצו לו עיתונאים לחצר, אתה לא תעבור מצלמה. אם אתה אקטיביסט משופשף, אתה יודע להראות צודק אפילו אם כרגע נחתת מהשמיים. אני תמיד נזכר בלקח כשלמדתי באותה פארסה כשמישהו "הרג" את פרופ' רובינשטיין והשוטה בורג הספיד אותו. איכשהו המשטרה הלבישה את התיק על איזה זוג זקנים לא אסתטיים מירושלים, וכשעצרו אותם הם צעקו על העיתונאים ונראו מ-ה ז-ה אשמים. בסוף הסתבר שהשניים היו חפים מפשע, אבל הטקטיקה הנושנה של הגחכת מי שאינך חפץ בייקרו, עבדה נהדר. לעומת את כולנו מכירים אישי ציבור שנעצרו וידעו לספר ברהיטות שהם לא אשמים במשהו שבסוף הודו בו.

יש מנוע לא הגיוני שדוחף את האינטלקטואלים האנטי ישראליים החריפים: תראה פעם את הסרט שעשה לפני 7-8 שנים היהודי הבריטי ג'ראלד קאופמן (אני בכוונה לא נכנס לאמריקאים, כמו פינקלשטיין, משום שהאמריקאים הרבה יותר היסטריים ומתלהמים מטבעם) וששודר הרבה פעמים ב BBC: האיש פשוט "נגוע" - רואים עליו שעצם קיום ישראל מפריע לו - זה מפריע לו כי זה מקלקל לו איזו פוזיציה שמאוד מאוד נוחה לו (לפיה היהודי המודרני אמור להיות ציר מרכזי מוסרי במדינות בהן הוא חי - חופשי מן הצורך באמת לעמוד פנים אל פנים מול בעיות לא נעימות המחייבות אדם להיות לא נחמד), וכל העניין מטריף אותו.

סטודנט רגיל, ואפילו מאוד רהוט ש"לא דופק חשבון" (לא מאלה שיודעים לריב ולצעוק, אבל אחרי זה שעה היד רועדת להם) פשוט לא יכול להתמודד מול חומה בצורה כזאת של קנאות. זו לא פחדנות, זה דחף מאוד טבעי.

.

שיש לי כל מיני סיפורים די עצובים עליו.
לגבי הסטודנטים-תראה, כשלמדתי בתל אביב סטודנטים היו לא פעם ולא פעמיים נעמדים ופותחים פה מול מרצים. לא בהכרח בגסות או בהרמת קול, אבל בהחלט מציגים עמדת נגד או עובדות סותרות. בארה"ב יש לסטודנטים מנטליות אחרת, אולי בגלל שהם יותר צעירים ופחות מנוסים. היו לי שיחות עם סטודנטים שסיפרו לי סיפורים איומים וכשביקשתי מהם לבוא איתי והתעמת עם אותו מרצה הודו שהם חוששים מהתנכלות של המרצה ומעדיפים להוריד את הראש ולסיים את הלימודים בשקט. ואני מדבר על סטודנטים שמחוץ לכיתה הם דווקא פעילי פרו ישראליים נמרצים ומסורים.

זו גם ארץ קטנה, ולא חסרים "מר ישראל ישראלי" שבמקרה בגיל 23 כבר הספיק להיות גם רשג"ד בצופים, גם קצין שפיקד על 100 חיילים ועוד שלל פעולות אחרות, שלא נחשבות אפילו "משנו מיוחד". יש גם הרבה פחות דיסטנס, והרבה מאוד הערכה (יותר מדי) לחוצפה שנחשבת לפעמים כתעוזה. בלימודי מנע"ס כבר בשיעור הראשון של כל מבוא תמיד ישנם כמה חכמים (ולא מקרב אלה שכבר בעלי תפקיד ניהולי בפועל, אלא סטודנטים "רגילים") שקמים ודואגים ללטף לעצמם את האגו.

וע-ד-י-ן - אפילו מול המרה הישראלי, שהוא גם לא תמיד רטוריקן מעולה, ובטח לא יודע הרבה יותר ממך באקטואליה, הרוב לא יכולים לעמוד כי יש מאחורי זה מכלול שלם של היבטים.

אני לוקח את עצמי אישית: בכלל לא בפוליטיקה של ימין-שמאל, הרבה מאוד פעמים מצאתי את עצמי במין עימותים כאלה - כולל בתחומים הקשורים בכלכלה-שיווק כשלא פחדתי לעשות מה שנתפס אז כלשים עצמי לצחוק, ולטעון כנגד דוגמאות מתחום הכלכלה/צרכנות שפוסט 2008 פתאום כולנו התעוררנו לגלות שהם באמת בלוף.

מה שהניע אותי לא היה פחד VS חוסר פחד, אלא דווקא בטן מלאה על תרבות הבולשיט הסיבובי שסחבתי משנים של עבודה דווקא במדעי הרוח. אני לא רואה איך הייתי מעז לעמוד מול מרצים אם הייתי סטודנט טרי.

הבעיה עם המרצים שאתה מתאר- בארה,ב או ישראל - היא שהם מכירים את כל נבכי הבירוקרטיה של הבולשיט. הם יכולים בכל רגע נתון לעבור מערוץ "אני תוקף לפי כללי הדיבייט" לערוץ "אני תוקף בעזרת הבירוקרטיה". דיבור זה בין השאר המקצוע שלהם - ובארה"ב הענקית סביר יותר מאשר בישראל שמי שהגיע לעמדה בכירה עבר אבולוציה נוקשה יותר של התמקצעות בדיבור. הסטודנטף בניגוד למרצה, אינו יכול להשתמש בבירוקרטיה - יותר מכך: לכאורה אסור לו להשתמש בה (נראה אותך מגיש עבודה אקדמית עם יותר מדי פוט נוטס) ולכן הוא מראש בעמדה נחותה.

הדרך המעשית היחידה לטפל בעמודי תווך של אנטי ישראליות זו "מלחמה מלוכלכלת", בדיוק כמו עם חלק מהעיתונאים. נכון שזו מחשבה מאוד לא אתית (לחשוף שמישהו עושה הרצאות בשחור, כשכולנו יודעים שזה לא רק מנהג של אנטי ישראלים), אבל בזמנים קשים אוכלים כל דבר.

.

אבל זה לא סותר את הצורך להתבטא בכיתה. נראה לי שיש לך הערכת יתר למרצים בארה"ב. עזוב את זה שבתחומים שונים חלק ניכר מהמרצים בכלל מדברים אנגלית כשפה שניה (ואני ביניהם)...רבים מהמרצים נמצאים בתפקידם בגלל השגים במחקר (או "מחקר") והיכולת שלהם בעמידה מול כיתה היא מוגבלת למדי. הרבה יותר קל להגיע לתפקיד מרצה באקדמיה בארה"ב מאשר בישראל. כל אפס עם דוקטוראט יכול למצוא משרת הוראה באיזה מכללת דיפ-שיט בקולרדו. בישראל מי שמדיע למשרה אקדמית במסלול לקביעות צריך להיות בדרך כלל מאוד מוכשר ואם הוא יהיה גם מקושר אז אדרבה. אני חותם לך שחלק גדול מהמרצים שמדברים בגנות ישראל בכיתה מדברים שטויות מוחלטות, אפילו ברמת העובדות הבסיסיות, משום שאין להם בבאמת מושג והם סתם נשמעים לצו אופנה מסויים. צריך להבחין ביניהם ובין דרעק'ס כמו פינקלשטיין שהם שונאי-ישראל מקצועיים. האחרונים הם בסופו של דבר המיעוט. הבעיה הגדולה היא אם איזה מרצה לארכיאולוגיה (דוגמא אמיתית) שנותן איזו הערה נבזית ביחס לישראל שלא קשורה לכלום וגם אין לה שום בסיס עובדתי, או מרצה לסוציולוגיה עם התמחות באמריקה הלטינית ששולח לכל הסטודנטים שלו בתקופת עופרת יצוקה מצגת נבזית ביותר על ישראל שבין היותר כוללת תמונה של ילדים ישראלים שכותבים על פגז איחול לנסראללה והכיתוב באנגלית במצגת מתאר זאת כ"ילדים ישראלים שולחים מסר לילדי עזה". זאת הרמה הנפוצה.

בכל מקרה אני מניח שאם הרמה של המרצים בכל הקשור לתודעה שמאחורי יהרטוריקה היא רדודה יותר, אז זה אומר שגם הסטודנטים הם כאלה, לא? אז בסופו של דבר חזרנו לאותה הנקודה.

ואם כבר יש שם סטודנט ישראלי שהוא גם עם ראש, וגם שולט בדיקדוקי השפה, רטוריקה ובירוקרטיה של ניהול דיון, אז או שהוא עבר דרך מאוד ארוכה כדי ללמוד שם ולא יסכן את כל זה (ככה לפחות נראה לי...), או שלא פעם הוא מצתרף לחגיגה, כי הדחף להיות אהוד בסביבה המיידית הוא חזק למדי (לעניין היהודים האנטי ישראליים, אני יודע בוודאות שאצל רבים תחושת הסוטול של "לשנוא את ישראל ולהיות אהוב ע"י כחולי העיניים" היא דחף מאוד חזק. לא נעים להודות בכך, אבל ליהודים חילוניים רבים יש רגשי נחיתות כלפי נוצרים-לבנים-מערביים-חילוניים).

האקדמיה (במיוחד בתחומי הרוח) מאוד מאוד מנתקת אותך מהעולם שמסביב. מדובר הרבה על "בועה תלאביבית", אבל האמת היא שהאדקמיה היא הבועה האמיתית: עולם נפרד (לדעתי בדיוני ברובו, אבל בדיוק כמו עם ה"כלכלה החדשה", או לחילופין המרקסיזם, אולי יש משהו שצר אופקים וקטן אמונה כמוני מפספס בשיטתיות) שניזון בעיקר מהמון "דם חדש" של צעירים שבאים ל 3-4 שנים, ולכן ישנה אשליה כאילו הבולשיט הוא בעצם בעל חיות משל עצמו. זו הסיבה העיקרית לכך שדווקא הדעות הכי וולגריות, הכי מזיקות והפחות הגיוניות, מבוטאות (ועוד ברהיטות) בתחומי האקדמיה. לאדם שמונחת לשם מבחוץ יהיה מאוד קשה לחהמודד מול זה.

.

יש לא מעט סטודנטים יהודים אמריקאיים מוכשרים מאוד, אוהדי ישראל ובעלי ידע נרחב על ישראל וההסכסוך ,במקרים רבים ידע רב יותר משל המרצה שזה לא תחום התמחותו ויש לו עניין אמיתי מועט מאוד בנושא ובסיס ידע שמבוסס על קובץ ספרים מוטים והרבה הרצאות של כל מיני גורמים מפוקפקים. הבעיה היא שרובם, כפי שתיארתי, חוששים להתבטא בכיתה. כתבתי בזמנו על הבחור שהגיע לישראל להתגייס ואחרי זה נהרג בתאונת דרכים לא מכבר בפרובידנס. הוא היה דוגמא נדירה הפוכה שכבר בתיכון עמד על שלו מול מורה אנטי-ישראלי (זה התחיל כעימות מילולי ונגמר כעימות פיזי). זה נגמר בבית המשפט והמורה הפסיד ודומני שנאלץ להתנצל.

צריך לתת להם את הנשק להילחם איתו (ואני כמובן שלא מדבר על נשק שנועד לפצוע או להרוג) - צריך להוציא חומרים שכתובים בשפה מובנת ומסבירים את המתרחש ואת אשר התרחש, ללא פחד ואפילו להראות צדדים פחות יפים, שגם ניתן להודות בהם, וצריך ליזום דיונים (דיבייטים) פומביים בחסות ישראל.
מצב כזה, בו יש ואקום הסברתי הוא גרוע יותר מהכל, כי את הואקום הזה ממהרים למלא אלה שכן יודעים לנצל תעמולה ורטוריקה לטובתם - שזה ככל הנראה ההיפך הגמור ממשרד ההסברה שלנו...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

כל מה שישראלי ממוסד, ישר חשוד ונחשב נגוע. האנטי ישראליות נחה על מצע מאוד חמים ופורה של הדמוניזציה המסורתית/נוצרית נגד היהודים והגורסת כי הם ממזרים תחמנים ומניפולטיביים. זה גם פרדוקס שהם חיים אתו בשלום - מן הצד האחד ישראל נחשבת מעצמה של מניפולציות וחברה מגוייסת, מן הצד השני כל דרעק יודע שהוא יכול לנחות פה ותוך שעה להפגין מול ה IDF בלי שיאונה לו רע. העובדה שישראל, שנחשבת למדינה אורווליאנית בעיניהם, לא מסוגלת אפילו לגרש איזו מפירת תנאי ויזה עלובה, היא סתירה שהם חיים אתה בשלום, מה שמעיד כאלף עדים על עומק המשיחיות שמאחורי התנועה האנטי ישראלית. אחרת אי אפשר להסביר איך אינטלקטואלים חילוניים מערביים יכולים לחיות עם סתירה כזו, שבשום תחום מחקרי אחד לא הייתה נותרת ללא מענה ביקורתי.

.

אין להם שמץ, שמץ! של יושר אינטלקטואלי. אין לי כח להכנס לסיפור של הפרופסור היהודי (כמובן) רובניסון שהשווה אצלנו את ישראל לנאצים. סיפור שבו הייתי מעורב מאוד (לצערי דחו את דרך הפעולה שהצעתי לטובת תלונה בכיינית שהייתה שירות דוב) אני כנראה קצת תמים מטיבעי כי הייתי המום לחלוטין מחוסר היושר הטינטלקטואלי שלו ושל תומכיו לכל אורך הדרך. אנשים שהיו נוהגים כמוהו מבחינה מקצועית בתחום מדעי אמיתי היו נזרקים מכל המדרגות.
אבל, יש הרבה סטודנטים שיודעים מעט מאוד על ישראל והערבים ולהם יש תקנה. הם קהל היעד ועליהם צריך להלחם. בוודאות אני יכול לומר לך שכאן דווקא יש מקום רב לאופטימיות ודובר רהוט ובעל ידע אחד שעומד מול המרצה יכול להשפיע המון.

אז מה ניתן לעשות באמת? יש איזו דרך פעולה שמסתמנת כפתרון טוב לבעיה, או שפשוט ממשיכים כך (לתת למרצים להשתמש בכוח שלהם ע"מ להפיץ שקרים ותעמולה ורק לעיתים רחוקות - כמו שהבנתי מדבריך - מתעמתים איתם) מכח האינרציה?

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

בסופו של דבר רוטב המרצים כאן רוצים שקט תעשייתי. כשאתה מתנגח בהם בכיתה בשיטתיות, מחלק פליירים נגדם, מקיים הפגנות מחוץ למשרדים שלהם וכו' אתה בסופו של דבר מוריד מהמוטיבציה שלהם לפזר את המשנה העוינת שלהם. כאמנור ,כשמדובר בשונאי ישראל מקצועיים ,גם זה לא יעזור כי העימותים האלה ותדמית הקדוש המעונה מול "הלובי הישראלי" זה מה שעושה להם את הקריירה. נראה לך שמישהו היה משתין לכיוון של פינקלשטיין אלמלא האנטי-ישראליות/יהודיות הבוטה שלו? הרי מדובר ב"הסיטוריון" חסר כישורים שבעיקר מהווה טפיל שניזון מירידה לחיים של היסטוריונים רציניין ואיתור פגמים (אמיתיים או מדומים) בעבודותיהם.

ולכן אינה צריכה להינות מכל זכות יתר.

רוצים לחקור היסטוריה, גאוגרפיה וכו'? שינברו בארכיונים וישרצו בספריות ויכתבו ספרים ומאמרים. את הדעות שישאירו בבית הערבי היפה בירושלים, בבלוג באתרי החמאס או סתם לשיחת רעים עם איזה גרמני נאמן למורשת אבותיו בבית קפה בברלין.

לעיתים נראה כי האקדמיה היא אחד המקומות בהם מדוכא יותר מכל חופש הדיבור. מי שרואה לעצמו חרות לדכא בשם מיעוט קיצוני של 2% סטודנטים השבים ממילואים רק בגלל שהם מגנים על המדינה המספקת לו פרנסה ומרחב פרזיטיות - פסול גם לחשיבה אקדמית אובייקטיבית. הוא ידכא גם את מי שיחשוף את ערוותו המחקרית.

האוניברסיטאות היום אינן צריכות להיות שונות מכל מוסד אחר המקבל תקציב מדינה. כפיפות לתקשי"ר, איסור פוליטיזציה ואיסור ברור דעותיו של החוקר הצעיר בטרם קבלתו למוסד, איסור נפוטיזם ובעיקר הגברת תפוקה ממשית - הם העתיד הנכון שלעולם לא יגיע...

חלק ממחלקות מדעי הרוח כבר מזמן אינן לה-לה לנד אלא בלה-בלה-לנד.

מי שמקדיש את מרצו בכדי להיות שונא ישראל גדול יותר מנסראללה נוטל על עצמו משימה כבדה שבוודאי לא תותיר לו פנאי למחקר אמיתי. האם פורפסור מפורסם עוכר עמו נושא עימו ערך מוסף או מטען מוסרי ולו במעט יותר מהאנשים עימם הוא נוהג להתגופף בפומבי ולהצטרף לשנאתם אלינו? ממש לא...

אני מסכים ומניח כי רוב המרצים גם במדעי הרוח רוצים פשוט לחקור. בנותנם משתיקה, מפחד או משיקולי קריירה למיעוט אלים וכוחני לשלוט בקול היוצא מהאקדמיה - הם יורים לעצמם ברגל.

אני לא מסכים - חייבת להיות דרך פעולה כנגד אנשים כאלה... תראה מה עשית לי - עכשיו אני לא אוכל לישון בלילה כי אני אנסה לחשוב על מה עושים בנידון עד שיכאב לי הראש, מה גם אני לא מתמצא בנושא כמו שצריך

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

שמע, זה עסק לא פשוט והרבה אנשים מנסים למצוא דרכים. הגישה שלי מליטנטית יחסית ואני סבור שפעולות תקיפות ומאורגנות של הסטודנטים לתואר ראשון (והם המאסה העיקרית) צריכות להיות במרכז. תלונות, תביעות וכו' בסופו של דבר משחקים נגדנו כי נוח לצייר את ה"לובי הישראלי" האיום והשולט בכל כמי שמנסה להשתיק את "החופש האקדמי". ואני חייב בנושא הזה סיפור קצר ומאלף-נכחתי בכנס תמיכה שארגנו עבור פרופסור מסויים אצלנו שהשווה את ישראל לנאצים, בלי שום קשר לנושא הקורס וסטודנטים התלוננו על כך. הדוברים בכנס שפורמלית היה כנס בנושא החופש האקדמי היו כמובן חד צדדיים לחלוטין והגדיל לעשות מיודענו ריצ'ארד פאלק (מגדולי האוטואנטישמיים שבעצמו נראה כמו קריקטורה אנטישמית) שפתח את דבריו ב"אני לא מומחה לחופש אקדמי"...אם כך מה פתאום הוא הוזמן להיות אחד מ-4 הנואמים בכנס? פשוט משום משנתו האנטי-ישראלית שאותה כמובן פרס מייד. ולחשוב שסטודנטים שומעים את כל זה ובמקום לזעום על הזילזול המוחלט באינטליגנציה שלהם מוחאים כפיים. ולחשוב שאחד הדוברות האחרות מצהירה שחופש אקדמי הוא רק למרצים וגם לזה הסטודנטים המפגרים באולם מוחאים כפיים (טוב רובם בני דור ראשון או שני לתרבויות שבהם "חופש" הוא מושג לא מיושם). לא למותרלציין שבאותו כנס נכח (בקהל) גם פרופסור יהודי לפיזיקה, הראשון באותה אוניברסיטה אי פעם לזכות בפרס נובל. לא תומך ישראל פעיל אבל גם מבחינתו הוגדשה הסיאה. הוא ביקש את רשות הדיבור אבל הופסק בגסות אחרי דקה משום שזה הזמן שהוקצב לתגובות...העובדה שמדובר באדם בשנות השמונים המאוחרות שאיטי יחסית בדיבור והעובדה שהוא היחיד באולם שהיה בעל הישגים ראויים לשמם מבחינה אקדמית לא שינו דבר. העיקר ש"חופש אקדמי" מאוד מעניין אותם...
כזהו העולם האורווליאני שעימו אנחנו צריכים להתמודד.

כל מיני גופים, כולל כאלו שהייתי חבר בהם (בהתנדבות כמובן) מעבירים בלי סוף חומרים למי שמעוניין בכך ויש לא מעט חבר'ה מקרב הסטודנטים תומכי ישראל שיש להם ידע רחב למדי בזכות זה. הבעיה היא יותר של דישה ומנטליות. לא של ידע. העברתי פעם הרצאה לקהל (קטן) כזה עם המסר שלו באמת יכולים לפגוע בהם וש-silence is not an option אבל מדובר במכשול מנטלי שקשה לעבור. ואגב, בהרצאות של מרצים מבחוץ (היכן שאין את סכנת ההתנכלות לציוני התלמיד) החבר'ה האלה בהחלט יודעים לעמוד ולשאול שאלות קשות ומביכות. כבר העמידו אצלנו כמה "בעלי שם" ככלי ריק.

שמע, לסטודנט אין שום כלים כנגד מרצה שנותן שאלות שאין להן פתרון בבחינה, אז אתה מצפה שיעמוד באמצע הכיתה ויתווכח עם מרצה?

הפעם היחידה בה חזיתי במחזה דומה, נסתיימה באיום של המרצה שאו הוא עוזב את הכיתה או הסטודנט.

הסטודנט רשאי להביע דעתו בכיתה או לשאול שאלה. אם המרצה לא יאפשר זאת, אזי לפחות בארה"ב הוא באמת יכול למצוא עצמו במקום לא נעים. למרצים שם חשוב מאוד לטעון שהם מעלים אמירות פרובוקטיביות אבל מאפשרים דיון פתוח עליהם (זה היה הטיעון המרכזי של רובניסון למשל) ולכן זה מעשיר את התלמידים. הם פשוט בונים על זה שסטודנטים לא יעזו להעלות עמדה מנוגדת למרצה או שיוכלו להשתיק אותם בקלות.
מעבר לכך, הייתי רוצה לראות סטודנטים מעבירים בקמפוס פליירים בגנות המרצה, מפגינים מחוץ לבניין הפקולטה וכו'. פעולות שאגב לא ניתן לאסור ברוב הקמפוסים. הייתי גם רוצה לראות הזמנה פומבית של אותו מרצה לעימות בנושא שעליו התבטא. רוב המרצים האלו נעדרים ידע מינימלי ויודעים בעיקר לדקלם סיסמאות. הם לא יסכימו לדיון כזה משום שיודעים שיושפלו בו. בקיצור, לסטודנטים יש מה לעשות. והם היחידים שיכולים לעשות משהו אפקטיבי.

http://www.latma.co.il/Latma/Templa...ID=269&IID=3159