
04-06-2010, 17:48
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "אלטלנה זו שאלה לא פשוטה ודרך הגעתה או הסכמי חלוקת הנשק אינם נקודת הדיון היחידה"
ראשית, אתה צודק כמובן ואני לא דייקתי והתרשלתי, הרי אבי תמיד אוהב לספר כיצד בילדותו היה שוחה עם חבריו לאלטלנה (אגב, עברו שנים מאז קראתי את הספר של נקדימון ולצערי הוא איננו איתי פה).
אבל מעבר לזה חוסר ההסכמה בינינו עמוק למדי בעניין הזה.
לירות באלטלנה היה מעשה נבלה, אין בכלל ספק בעניין, אלא שיש מצבים בחיים בהם אתה נזקק לרעה אחת ע״מ למנוע רעה אחרת, גדולה ממנה. דוגמה נוספת מאותם הימים היתה גירוש (כן, גרוש, לא היה שום נס ו״הם״ לא נסו... ברובם) ערביי א״י, מעשה נבלה מובהק שאילמלא נימצא מי שהיה מוכן לטנף בו את ידיו לא היתה לנו היום מדינה (ולדעתי, וכל עצם בי שונאת את האמירה הזו שנוגדת עמוקות את תפישת עולמי, היה צריך להעמיק את הגירוש עוד יותר, עד כדי טיהור אתני מוחלט, כמובן, בצורה של גירוש, גם לי יש את הגבולות שלי ואין מצב בעולם שמצדיק רצח עם!)
בחזרה לאלטלנה, פרשת האלטלנה לא היתה בדבר כמות נשק כזו או אחרת לקבוצה זו או אחרת אלא בדבר הסמכות ומי מחזיק בה. ללא מונופול על הפעלת הכח אין לממשלה סיכוי לשלוט והמדינה מתדרדרת לערב רב של כנופיות, מאפגניסטאן ועד סומליה אנחנו רואים שפע דוגמאות למצבים כאלה, ראה מלחמת האזרחים בלבנון בה לכל קבוצה היתה המיליציה שלה וכך הם מדלגים בעונג מטבח תל זעתר לטבח דאמור ומשם לטבח סברה ושתילה (היו עוד כמה בדרך, לא זוכר כרגע את הפרטים). ראה את אנשי החמאס זורקים את אנשי הפת״ח מגגות בגדלי עזה שניבנו בחסות הסכמי אוסלו... שום דבר לא מפחיד אותי יותר ממלחמת אחים.
ב״ג, איש מרושע, קשה ובעל נטיות דקטטוריות ובאותה הנשימה הדגול שבמנהיגים שקמו לנו, הסוף, בלעדיו, מי ישורנו, הבין את זה וניצל את הטעות של בגין בכדי להכפיף את מרותו. זה היה צעד ציני אבל מעבר לציניות הפוליטית היתה בו הכנות של מנהיג גדול ומרחיק ראות שהבין את צורך השעה בהנהגה בלעדית שהכל כפופים לה, לא מאוד דמוקרטי אבל נחוץ מאוד כשהיישוב נלחם על חייו במלחמה בה איבדנו אחוז שלם מאוכלוסייתנו (המקבילה לבערך 55,000 הרוגים יהודים במלחמה כיום!!!).
אבל כל התובנה של דב״ג לא היתה שווה הרבה אילמלא חלק אותה עם בגין שהפגין אומץ לב ואחריות ציבורית שאין גבוהות מהן באותו רגע שחור משחור.
קל ללכת שבי אחרי דבריו הכנים של לוחם אבל ריבקוב לא רואה באותו הרגע את התמונה הגדולה ואין לו את שאר הרוח של שני המנהיגים שמבינים שעל כף המאזניים מוטלים יותר מגורלם של ספינה אחת וכמה מאות יהודים.
מקפיא דם אבל נכון.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|