זה מכבר הגענו למאסה קריטית האמורה לאותת לכולנו כי זה היושב לכס שר הביטחון - אהוד ברק - הוא נושא משרה בעייתי. כל אירוע לכשעצמו מהמתואר להלן הינו חמור ומזעזע אך עדיין אינו שובר את הבנק באשר תמיד ניתן להיחלץ ממנו בתואנה של "טעות בשיקול", "מערכת אילוצים", "מה שרואים מכאן, לא רואים משם", "שיקולים אסטרטגיים (נעלמים)", ועוד כהנה וכהנה אמירות נבובות מתחתית החבית הישראלית. אך משעורכים אנו אסופה של כישלונות המצביעים על מתווה קבוע, הרי שעלינו להיות מודאגים, אפילו נחרדים. במבחן התוצאה, לאורך שנים, כשל ברק באופן מחפיר וגרר את כלל עם ישראל לבור תחתיות אפל יחד עימו. האיש צועד מכישלון לכישלון ואנו, עדיין שקועים בכורסותינו באפס מעשה?

הפיאסקו של 'בריטיש פטרוליום'

התרומות של חברת הנפט והגז 'בריטיש פטרוליום' למסע הבחירות של ברק חוסיין אובמה גורמות, כך נראה (וכך אומנם טוענות הלשונות "הרעות"), לגרירת הרגליים הביזיונית של הנשיא האמריקני בכל האמור בטיפולו בדליפת הנפט האדירה לחופי ארה"ב בקידוח של חברת 'בריטיש פטרוליום' במפרץ מקסיקו.

ומהעבר השני, אותן הלשונות "הרעות" מעלות השערות "מופרכות" באשר לרווחים האדירים, לכאורה, הנאמדים בעשרות מיליוני דולרים שהפיק שר ביטחוננו הכרסתן מקשריו עם אותה חברה אשר פועלת, בחסות החמאס כמובן, להפקת גז בקידוחים למול חופי עזה. גם במקרה זה, גרירת הרגליים הכושלת של שר הביטחון בכל נושא טיפול מדינת ישראל בקסאמים החמאסיים משך שנים רבות, כולל שנות כהונתו של אהוד ברק במשרד הביטחון, מעלה הרהורים מרעימים באשר ליחסי הון-שלטון הבאים על גבם של תושבי מדינת ישראל.

האם חוזים אנו בשני "שותפים" לדבר עבירה זהה, אהוד ברק וברק חוסיין אובמה, הרוחצים זה בנקיון כפיו של זה? למצער, יכול היה אהוד ברק לטעון כי הוא נמצא ב"חברה מכובדת".

האם אך מקרה הוא כי אהוד ברק וממשלו של חוסיין אובמה מסתדרים היטב יחדיו? האם לא בכדי הוא כי הדלתות הסגורות בפני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו בממשלו של אובמה, פתוחות לרווחה בפני אהוד ברק? האם יש כאן יותר מקמצוץ של שותפות אינטרסים מוניטאריים-אישיים מושחתת לכאורה של שני ה"אישים"? האם האינטרס של דחיקת ישראל לפינת "גבולות אושוויץ", משותף לשניהם, כל אחד וסיבותיו?

הפקרת שמי הנגב המערבי לקסאמים

אנשים, מהרציניים ביותר במדינת ישראל, אלו שאין לחשוד בהם בצדיה או בשיקולים זרים, אומרים, טוענים, זועקים מעל כל במה אפשרית כי פרויקט יירוט הטילים "כיפת ברזל" הינו אך אחיזת-עיניים, פרויקט יחצני המתיימר לכל היותר לספק אגו מנופח ותעסוקה לתעשיות הביטחוניות הישראליות אך ודאי, וללא ספק, לא נועד להגן על ישובי הנגב המערבי ממטר הקסאמים החמאסי.

קשה גם להשתחרר מהרושם כי אדם ישר ועניני כפנחס בוכריס אשר פסק מטעם הדרג המקצועי במשרד הביטחון לטובת פרויקט "כיפת ברזל" ונגד פרויקט יירוט הקסאמים בטכנולוגיית לייזר, שימש כ"קולו של אדונו" שר הביטחון אהוד ברק, נגד שיקולו ומצפונו הענייני-ביטחוני.

ברי כי היריעה קצרה כאן מלפרט את חסרונותיו של פרויקט "כיפת ברזל" המונעים בעדו מלהוות גורם כולל בהגנת שמי הנגב מפני קסאמים וזאת בניגוד לדברי הרהב של אהוד ברק. נעלם (נעלם?) מעיני אהוד ברק כי הפרויקט אינו מהווה מעטפת שלמה להגנה מפני טילים אלא אך חלק ממנה, להגנה מפני טילים בינוני-טווח. הנושא כבר נדון ונדוש, וקיימת הסכמה רחבה בין אנשי המקצוע (אלו שאינם נתונים למרות אהוד ברק), כי ישראל השקיעה מאות רבות של מיליוני דולרים בפיתוח פיל לבן חסר-תועלת בכל האמור להגנה בטווחים הקצרים (ישובי הנגב המערבי למשל), וכל זאת בעידודו, בהובלתו ובהמרצתו של "סר ביטחוננו" אהוד ברק.

פינוי לבנון הכאוטי

אין כלל חולק על הקביעה כי פינוי כוחות צה"ל מלבנון היה צורך השעה. אך המרחק רב ועצום בין צורך השעה לבין הדרך בה בוצע הפינוי המביש והביזיוני של צה"ל מלבנון. פינוי אשר היווה למעשה בריחה מבוהלת תוך הפקרת נשק וציוד רב ועצום.

הפינוי נעשה תוך הפעלת שיקולים חפוזים וחובבניים, שטחיים וקלוקלים. ניתן היה בהחלט לצפות כי פינוי פחדני ובלתי מקצועי יפגע אנושות בכושר ההרתעה הישראלי ויבעיר בבוא הזמן את האזור. לא ביקור אריאל שרון בהר הבית הוא שגרם לפרוץ האינתיפאדה השנייה על אלפי הרוגיה ונרצחיה, אלא פועלו הפזיז חסר שיקול הדעת של אהוד ברק הוא שהמיט על ראשנו את הצרה הארורה הזו.

ניתן לתלות גם את הסיבות האמיתיות לפרוץ מלחמת לבנון השנייה בעובדה כי הבריחה המבוהלת מלבנון העמידה את כושרה של ישראל להילחם (הלכה ולמעשה), כפי שנתפש בעיני אויביה כשווה-משקל ל"קורי העכביש" הנסראללי.

הפקרת אנשי צד"ל

הרי אין לחשוד באהוד ברק כי לא היה מודע לעניין הפקרת אנשי צד"ל לחסדי רצחני החיזבאללה בעת שננקטה הנסיגה המבוהלת והמבישה של צבאנו מלבנון. שהרי הללו צבאו לעין כל על הגדרות אך סורבו בכניסה לשטחנו משיקולים קרים, אטומים ושגויים להלל. הנזק שנגרם ועדיין נגרם מהפקרת בני בריתנו בלבנון עודד באורח עקיף את נפילתה של לבנון ה"שפויה" לידי החיזבאללה והשאר יסופר בתולדות ישראל.

הפיאסקו של סיום מבצע עופרת יצוקה

בעת שעצרו כוחות צה"ל בפאתי העיר עזה וערים אחרות ב"רצועה", כשבוע לאחר פרוץ קרבות מבצע "עופרת יצוקה", ברי היה כי מישהו כשל אומללות בהערכת הסיכויים והסיכונים שעמדו אז בפני צה"ל. השיקולים שגרמו לעצירת הכוחות בהוראת אהוד ברק היו ברורים. למנוע את נפילת החמאס באורח מוחלט אלא רק להחלישו, על-מנת שיהווה משקל נגד לתנועת הפת"ח ביו"ש, תוך שבמאבק הבכורה בין שני הפלגים, תצא ישראל המרוויחה.

אך שר ביטחוננו המלא והגדוש (תרתי משמע) בערך עצמו, האמון אך על ביטחונו העצמי המופרז שלו עצמו, כשל בהערכת מצבו של החמאס ויכולות השרידות שלו. החמאס נפגע אך באורח שולי עקב המבצע. אהוד ברק עצמו, כמו גם הסובבים אותו, אינם מבינים את המנטליות הערבית ולו כזרת. לטעמם, במידה שהשתבשה אספקת הדלק, המים, המזון ושאר המצרכים, הרי שהחיים אינם חיים והאויב ייכנע. נבצר מבינתם של ה"אשכנזים" השבעים הללו להשיג כי הערבי יחיה על מספר זיתים, לבאנה ופת פיתה חרבה וישרוד כהלכה.

חמור מכך, ידיעות מוצקות גרסו כי מרב הנהגת החמאס, כולל גלעד שליט, שהו בעת המבצע במרתפי בית החולים "שיפא" בעזה (המבוצרים ומבוטנים באדיבות ממשלות ישראל). האם צה"ל על יחידות הקומנדו המובחרות שלו לא יכול היה להשתלט נקודתית על בית החולים, להשמיד את העכברושים המתחבאים בו ואולי גם לשחרר את שליט (על כל הסיכונים הכרוכים בכך)? ממה חשש "מפרק השעונים", מגינוי בינלאומי? והלא אנו הרי גם לא השגנו מטרותינו האסטרטגיות ממבצע זה וגם אכלנו מרורים ונבעטנו מהעיר על-ידי הקהילייה הבינלאומית, ימים קשים אלו העוברים עלינו יעידו. אכן, שיקולי הוטנטוטים.

הקפאת הבנייה באיו"ש

גם נחרצותו מעוררת המחלוקת של אהוד ברק, החשודה בידיים מזוהמות, תוך הטלת הקפאת הבנייה בשטחי איו"ש מעלה שאלות כבדות באשר למניעים האמיתיים שעמדו מאחורי ה"נחרצות" האווילית הזו בשם "שלטון החוק" (החוק של מי בדיוק?). שוב צץ ועולה שד ההישרדות הפוליטית האישית, המכרסם כל חלקה טובה בסיכויי שרידותה של מדינת ישראל. נותר לנו, האנשים הפשוטים מהרחוב, לעמוד נפעמים ותוהים, הכיצד מעז אדם למכור את מכורתו, חבריו, ידידיו, משפחתו ועמו שלו, בעבור סיכויי שרידותו הפוליטית. עבורנו, הצופים בהתנהלות הזו בעודנו חסרי-אונים לכאורה למנוע זאת, זהו ממש חילול השם המפורש.

הסתבכות המשט הטורקי לעזה

גם כאן ניכרת טביעת האצבע היהירה ה"יודעת כל", מאופיינת הגישה של "אני ואפסי עוד" אשר מהווה את חותמו של הנפוליאונצ'יק הכשלוני ממגדלי אקירוב. הסתבכות המשט לא נבעה משיקול דעת מוטעה, ההסתבכות נבעה מחוסר שיקול דעת רציונלי מכל וכל. ממש אותו המתווה שאפיין את פינוי צה"ל מלבנון תחת שרביטו של זה חזר גם הפעם.

חטא היוהרה המטופשת שאין לה כלל וכלל על מה לסמוך במבחן התוצאה כפי המפורט במאמר זה, היא שמנעה מאהוד ברק לנקוט ב"נוהל קרב" נאות, לשתף דרגים אחרים ושונים במערכת השיקולים, לשמוע דעות אחרות ונוספות על-מנת להגיע לתוצאה המיטבית.

הפיאסקו המדיני-אסטרטגי הטורקי

גם כשהיה ברור לכל בר-בי-רב כי טורקיה נוטשת את המערב ובפרט את ישראל, ופונה למסלול האיסלאמיסטי הפנאטי, המשיך "סר ביטחוננו" בשלו כאילו לא אירע דבר. איננו ודאים, וודאי שלא בימים אלו, שהרי נחוצה פרספקטיבה של זמן ומרחב נאותים, אך דומה שאת אשר נעשה מצד ישראל בנודע לטורקיה ישמש כחומר נאות לוועדת חקירה בשנים הבאות שלאחר שלטון ארדואן. מאחר שהקשרים עם טורקיה הושתתו בעיקרם (בנוסף לקשרי המסחר) על זהות אינטרסים צבאית אסטרטגית וכלכלה-ביטחונית, הרי שניתן לתלות את ניתוב המדיניות הקלוקלת הישראלית עם הטורקים על כתפי אהוד ברק, גם לאחר שהיה אמור להיות ברור למעלה מכל ספק כבר במחצית שנת 2009 כי חדלנו להיות כוס התה של ממשל ארדואן.

עירוב שיקולי שרידות פוליטית עם המהות

האם יציאתו של אהוד ברק בתמיכה פומבית לשחרור כ-1,000 מחבלים רוצחים בתמורה לשחרור חיילנו גלעד שליט אינה רוויה בקורטוב של גז חמאסי? האם עלינו להאמין לאיש הזה, לאור התנהלותו עד כה, כי הדאגה לגלעד שליט גוברת אצלו על הדאגה לעשייה לביתו? והרי שר ביטחון ישראלי חייב בשיקולי ביטחון של כלל הציבור ובאורח ממלכתי. אין כלל ספק כי בית ישראל כולו שואף לראות את גלעד שליט חזרה בינינו, אך עלינו לשקול את האינטרס הציבורי גם כן ולאזן בין השאיפות הצודקות. האם אהוד ברק שוב נוקט בגישה פופוליסטית הבאה לשרת אותו עצמו ומתעלמת מהאחריות המוטלת על כתפיו עקב תפקידו הממלכתי? האם שוב "אהוד בורח"?

מהיכן צצו לפתע "ההתכנסויות" (טרנספר) הללו? - פתאום קופץ הלה הכרסתן עם "נסיגות" ו"פינויים" ו"התכנסויות" חדשות. כאילו שלא עברנו את גירוש גוש קטיף הכאוטי, את עליית החמאס, את אלפי הרקטות על ראשינו ואת מבצע עופרת יצוקה, כאילו לא אירע דבר, הוא כבר מקדם את אג'נדת הבחירות שלו על גבינו, בצוותא, עם ידידו מנוער מהבית הלבן לעסקי 'בריטיש פטרוליום', האיסלאמיסט הציוני באראכ חוסיין אובמה. מה קרה? מי מת? דווקא בעיצומו של המשא-ומתן (הכושל) עם הפלשתינים אשר כל הצדדים נגררו אליו כמי שכפאם שד, מכריז אהוד ברק על נסגנות וכניעה, אופס - "התכנסות", משיקולים שברי כי הינם זרים? והלא כל תלמיד תיכון סגול-כרבולת, אזוק-חוטם ועמום-וודקה יאמר לך כי אינך חושף את כוונותיך בעיצומו של משא-ומתן, ובוודאי אינך אמור לוותר למפרע על עמדותיך הבסיסיות ביותר בעוד המשא-ומתן בעיצומו.

ובכן, הרשו לנו להניח כי ברק עושה כמעשה אריאל שרון. על-מנת להציל עורו הפוליטי ההולך ו'מתמקמק' הן בתוככי מפלגתו והן בעין הציבורית. מקריב האדון אהוד ברק את סיכויי קיומה של מדינת ישראל בעבור נזיד עדשי קיומו הפוליטי. אנו הרי כבר הוזהרנו מהגנרלים והאדמירלים הללו, הלא כן? ונתמהה - האם בצבאנו מלמדים בני יהודה קשת, או צבאנו הפך עבור הקצונה הבכירה הצה"לית למכינה האולטימטיבית לפעילות פוליטית, הן בצבא והן מחוצה לו?

גם אלו המצדדים בו, כן, ישנן אי-אלו חיות מוזרות כאלו, חייבים לעצור לשהות מה בצידי הדרך ולתהות באשר לאמור לעיל. המתואר מציין כישלון אחר כישלון אחר כישלון, שרשרת ארוכה של כישלונות, וזאת משך כ-10 השנים החולפות בלבד. האיש הינו יותר נטל על כתפינו מנכס. אהרון רול http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=17-12-19