בתחילת ימי הציונות נהגו העולם הציונים להביט על החרדים "מלמעלה למטה" בגלל שהם גלותיים, לעומת זאת היתה הרבה נכונות להילחם וסלידה מהסלידה מנשק.
אולם כעבור כמה זמן עושה רושם שהמגמה הזו התפוגגה ותחתיה חזרנו לימי הגלות, הציונים המפאיניקי"ם שאך אתמול צחקו על החרדים על הגלותיות והרפיסות שלהם התחילו לפרסם מאמרים על כך ש"אנחנו משתמשים בכח יותר מידי" התחילו לנסות למנוע כל יוזמה מלחמתית וזכורות ההפגנות נגד מלחמת לבנון.
את שיא השבר מסמן לדעתי בואו, לפני מספר חודשים, של הנשיא שמעון פרס לבית הרב אליישיב, שם שמע את דעתו(של הרב) ש"אסור לעלות להר הבית" אחד מהטעמים היה "אסור להתגרות בגוים". מה אמר הנשיא פרס? "הקול הזה, חשוב שישמע"
מה קורה פה? נשיא מדינת היהודית תומך בעצם בכך שיהודים לא יגיעו לשטח ריבוני של מדינת ישראל כדי "לא להתגרות בגויים"? רק רגע, זה לא מה שעשינו 1800 שנה? בשביל זה הקמנו מדינה?
אז שואל אני: לאן נעלמה אותה רוח "אנטי גלותית" מאיפה מגיע היום התפיסה הזו (של עמוס עוז ודומיו למשל) של ההימנעות מכל צעד מלחמתי, מאיפה הגיע הרפיסות הזו ל"מה יגידו"? איך זה שצאצאי ה"באנו לארץ לבנות ולהיבנות בה" מדברי היום על "פשעי מלחמה בעזה" ורצים להלשין לכל העולם? או במילים אחרות: מאיפה הרפיסות הזו? האם מלחמת יום הכיפורים היא ששברה את המיתוס הזה והורידה אנשים לעגמומיות מייאשת והישרדותית?
מה דעתכם?

הכותרת לא מתאימה לאדם דתי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אורחות צדיקים שער הגאווה הגאווה היא המטבע אשר פסל הקדוש ברוך הוא, והיזהירנו עליה בתורתו. כמו שנאמר (דברים ו יב): "השמר לך פן תשכח את יי אלהיך, אשר הוציאך מארך מצרים". כי הגאה ישכח יוצרו, כדכתיב (דברים יג יג-יח): "ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך..., ורם לבבך ושכחת את יי אלהיך..., ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את יי אלהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". ובמלך נאמר (דברים יז כ): "לבלתי רום לבבו מאחיו". אם הזהירה תורה אפילו במלך – כל שכן בהדיוטות, שלא ישתררו זה על זה.

אין לנו מה להתפאר בכוחינו או בעוצם ידינו, מדינות אחרות הן נלחמות כדי לנצח ,אנחנו נלחמים כדי לשרוד. ברגע שאנחנו מתחילים להתגאות בצה"ל, וכמה שאנחנו חזקים, אנחנו כבר לא נחשבים שורדים, ולא פלא שנשמעים קולות רכרוכיים, אשר קוראים להכנעה בפני האומות, כל זה כי שכחנו להכניע את עצמנו כלפי עצמנו ונפלנו במכשול הגאווה.
אם נבין שאנחנו רק בהתחלתא של גאולת הארץ והעם, ונמשיך להשתדל נגיע במהרה לגאולה שלימה.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

מצווה לומר "כוחי ועוצם ידי", רק צריך לזכור את המשך הפסוק שהשם הוא הנותן לנו כח לעשות חייל.

למה לקחת רק אחד מהראשונים, ולא להסתכל מה אומרים הרוב? הפשט הפשוט ש"כוחי ועוצם ידי" זו אמירה אסורה.

"האמת תמיד נמצאת בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים"
אייזיק ניוטון

למיטב הבנתי, פרט לכמה זרמים די שוליים מספרית, הציונות החליפה סממנים דתיים-תורניים אצל היהודי הגלותי, בסממנים כאילו חילוניים. הציונות "הרגה" את היהודי המזרח אירופי (או מה שנשאר ממנו) וחשבה במקומו להקים יהודי חדש, אבל מה שיצא זה שקיבלנו פראפרזה של אותו יהודי "קלאסי" - ניירוטי, ווכחן ונרגן לאחיו, באותה המידה שהוא מתרפס ומתבטל אל מול השכן מעבר לגבול (ההתרפסות וההתבטלות הן בין התכונות הבולטות ביותר של הישראלי בכל מקום שבו הוא אינו על תקן אינדבידואל!).

ומאחר והחרדיות במתכונת המוכרת עברה דרך מאוד ארוכה מעולם היהדות של השטעטל במבט ביקורתי אתה עשוי לגלות שמבחינות מסויימות היא התרחקה מה"גלותיות" יותר ממה שהתרחקו ה"ציוניים".

אגב: חילוניים (ישראלים) לא מצויים כמעט בעולם היהודי הרוחני, ועולם הערכים היהודי (אני מדבר על הכרה ממשית, לא אנקדוטלית). רובם המוחלט לא יודעים דבר וחצי דבר על חיי היום יום של יהדות מזרח אירופה (ה"שטעטל") אלא רק חושבים שהם מכירים. זה חור בהשכלה מהרבה סיבות, אולם החשובה שבהן (לדעתי) היא משום שכאן שורש חוסר היכולת הישראלית להבין עד כמה חמורה המציאות שבה הישראליות בועטת בסממני לאומיות "פרימיטיביים", ובמקום זאת מהללת את "מהפכנות הפלסף".

מאמר מעניין שקראתי פעם שפך בעיני אור על הנושא, וגם יצר את הזיקה בין עולם הערכים היהודי הישן ובין תופעות הריאקציה הלאומית שנפוצות אצל יהודים מאז סוף המאה ה-19 (כפי שיודעים מי שקוראים את הודעותי, אני לא מתבייש להודות בכך שהחיבור בין יהודים ובין בולשביזם/רדיקליזם הוא אמיתי, לא נקודתי, ומצריך חשבון נפש): הטענה העיקרית הייתה שבעוד שהנצרות כדת מציעה למאמיניה "אמת" לפיה משיחם פתר את בעיות העולם והביא אמת, היהודי מתמודד עם מסר דתי לפיו העולם "דורש תיקון" ורק הולך ומתקלקל. לפי האמונה הנוצרית היהודי אחראי למות משיח האמת והצדק, ולכן היהודי נדחף עוד יותר לחפש את "תיקון העולם" (כמה אירוני, ולא מקרי, שהבלוג של הרדיקל היהודי אמריקני ההוא נקרא כך...), לא פעם באופן קנאי. "תיקון עולם" זו מין שליחות מיסיונרית שזרמים ביהדות החילונית נטלו על עצמם, ומאחר ומדובר על דחף קוואזי דתי, אין סיכוי למצוא ביקורתיות בקרבם.

אם תסקור את רשימת השמות של כל סוגי הרדיקלים הלא לאומנים במאה ה-20 מתצא ייצוג משמעותי מאוד ליהודים, ואפילו ליהודים שבאו מרקע תרבותי יהודי חזק ומסביבה שבה היהדות חיה ב"לעומתיות" עם שכניה (מזרח אירופה). בניגוד לגנגסטרים כמו סטאלין, הרדיקלים היהודיים היו אינטלקטואלים ותאורטיקנים - לא פעם מתוארים כ"זייני מוח" אם נשאל ביטוי משפת הרחוב - אלה שעמדו בחזית הגל הראשון של הביצועיזם הרדיקלי (ותמיד הוחלפו כאשר הגיע שלב השגרה, מאחר ולא נמצא להם שימוש היכן שמילים דרושות פחות, ומעשים יותר). כבשני אושוויץ, קיר הבטון בלובליאנקה ויומני החדשות אודות אתל רוזנברג, "קיררו" מאוד את הרדיקליזם היהודי של "תיקון עולם" (מאחר וכולם המחישו באופן המעשי ביותר שהוא "רע ליהודים" ו"רע לגויים"). אירוני, גם אם לא מפתיע, שדווקא בחסות ההצלחה המסחררת של המפעל הציוני, "תיקון העולם" של הרדיקלים היהודיים מרים ראשו שנית, רק סביב ישראל. אין המשכיות בין הרדיקלים (ובחלקם טרוריסטים) היהודיים של שנות ה-20 ובין אלה של היום: מה שמשותף אלה השורשים והערוגה שהצמיחה את שניהםף היהדות הגלותית המתבדלת, שכאמור שרדה יפה גם בעומק הציונות.

.

אבל באופן כללי המגמה היתה - ליצור יהודי שלא יינטוש את ערכי הרוח שהיו בגולה ועם זאת יהיה חזק ונחוש.
מתישהו עושה רושם שגלגל המגמה התהפך(עיין ערך עמוס עוז, עיתון הארץ, התבטאות הנשיא פרס ועוד המוני דוגמאות) ואני שואל - מה גרם לזה? הרצון לחיים נוחים? סתם יאוש?

אני לא רואה שום גלגל שהתהפך: מה שהשתנה זו האווירה העולמית, טכנולוגיה וסתם "עייפות החומר"

"פעם" בבריטניה היו תולים במרכז העיר עלובי נפש שנתפסו גונבים. היום הם אפילו לא מסוגלים לגרש מהגרים לא חוקיים שנתפסו בסידרת פשעים. הבריטים כל כך השתנו? או שמא העולם השתנה? אותם תהליכי התפרקות הקולקטיב שעוברים על החברה הישראלית, עוברים - בשינויי ניואנסים רבים כמובן - על שורה ארוכה של חברות נוצריות: מניו זילנד, דרך אוסטרליה, דרא"פ, מערב אירופה וצפון אמריקה. היבטים שונים של תופעות מעצבנות שאתה מכיר בארץ, אתה תמצא גם באוסטרליה, ניו זילנד או בריטניה: ההבדלים הם 2:

1. כל החברות האלה, פרט לישראל, ביססו לאומיות יציבה וחסרת רגשות אשם, עוד לפני שנזכרו לפקפק בעצמם.
2. הישראלים הם ברברנים ובכיינים - מקדשים את הפקפוק בעצמך וההלקאה העצמית ובו זמנית עובדים את המולך של "מה חושבים עלינו הגויים". רוב העמים האחרים שהזכרתי הם מאופקים, מתוכנתים לא לתלות כביסה מלוכלכת בפרהסיה, ובטוח לא היסטריים כמו הישראלים. ישנה גם אצלם תופעה מעניינת שהיא היפוך של תופעה דומה אצל הישראלים: בעוד שעבור הישראלי טבח כפר קאסם זה היום בבוקר ואלטלנה שלשום בצהריים, בעוד שהקולוניאליזם המזוויע של האירופים זו "היסטוריה עתיקה ולא מעניינת" - אצל המערבי העוולות שאבותיו ביצעו הן היסטוריה עתיקה ולא מעניינת מאוד, בעוד שטבח כפר קאסם וה"נקבה" אלו אירועים אקטואליים שקרו אתמול ושלשום.

בעצם... שיט! זה אומר שהישראלי מחמיר עם עצמו עד גועל נפש, ומקל עם שכנו באותה המידה. כבר אמרנו את זה במילים אלה או אחרות.

.

זה רק מוכיח שאנחנו עדיין בגלות. עכשיו הגעת למסקנה הזו.

"האמת תמיד נמצאת בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים"
אייזיק ניוטון

זה שיש חולשה אנושית זה לא אומר שום דבר על גלות/גאולה.
אנחנו בתהליך ארוך עם עליות וירידות.

בקשר למה שאמר הרב אליישיב לשמעון פרס, זו לא הסיבה העיקרית הסיבה שאסור לעלות להר הבית היא בגלל שאנו טמאי מתים, ואין לנו אפר פרה אדומה בכדי להיטהר. אבל כנראה הרב אליישיב מרח אותו בתרוצים שיותר מתקבלים גם על אדם שלא שומר...

"האמת תמיד נמצאת בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים"
אייזיק ניוטון

אבל מה שמדאיג הוא שפרס - במלים אחרות - הסכים איתו.