ההתגייסות לטובת המאחז הבלתי חוקי אל־ערקיב מאלפת. מוזר שאותם אנשים שיוצאים בשצף קצף נגד מאחזים יהודיים ביהודה ושומרון בטענה שאינם חוקיים קופצים לנגב להפגין בעד הבדואים, ובעוד רוממות החוק וכיבוד החלטות בית המשפט בפיהם, הם עוזרים לבדואים לחמוס את מה שנותר עוד מקרקעות המדינה, וכל זה נגד החלטות ברורות של בית המשפט, גם העליון.

יש המדברים על דורות של התיישבות בדואית במקום, אבל עד לפני 12 שנה לא היה דבר במקום, לא פחון ולא אוהל. הבדואים עצמם חכרו את המקום ממינהל מקרקעי ישראל לחקלאות. עד ששבט אחד קבע שהמקום שלו. ובכל זאת, לא הובאה שום ראיית בעלות לבית המשפט. אבל את מי זה מעניין? תביעה על אדמות שמורה רק לערבים, שכן הם "ילידי המקום מדורי דורות", ואנחנו, אנחנו רק קולוניאליסטים שגזלנו ארץ לא לנו.

אותם פנים שתראו בהפגנות נגד התיישבות יהודית במזרח ירושלים או בשומרון, תראו גם פה. הם בעד פינוי מאחזים יהודיים ונגד פינוי מאחזים ערביים. הנחת היסוד של התומכים בגזלנים היא שישראל היא הכובשת גם בשטחים שתפסה במלחמת השחרור.

בוויכוח המתנהל בנוגע לקשורים בפלישה הבדואית לקרקעות המדינה נשמעים בין השאר הטיעונים הבאים: "בעלי הקרקע המסורתיים", "עיבדו" (את המקום), "רעו", "דורות", "פונו בכפייה", "אדמה היסטורית", "מסכת ייסורים", "נשים זעקו", "הילדים בכו", "זוועה של הרס", "עוול" ו"אפליה אתנית". לרגע נדמה שמדובר בזיכרונות מעקירת היישובים היהודיים מגוש קטיף לפני חמש שנים, אבל אלו מונחים השמורים בקרב דוברי שמאל רק לגבי ערבים, פלשתינים או בדואים. היהודים הם אף פעם לא בעלי קרקע, ואין להם היסטוריה אקטואלית באזור. המשך http://www.israelhayom.co.il/site/n...ion.php?id=4268