
04-08-2010, 15:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
שתי אמירות שונות שנאמקו ע״י שני אנשים בעלי אופי שונה ובנסיבות שונות מאוד.
בתור מי שמאמין שדדו, למרות תיפקודו המעולה במלחמה והחוב העצום שעם ישראל חב לו, בדין הודח (על חטא אי הכנת הצבא כראוי לעימות) אני סבור שבעניין ה״נשבור להם את העצמות״ נעשה לו עוול גדול.
האמירה היתה חלק ממסיבת עיתונאים משותפת עם דיין וששודרה בטלויזיה ולא היה שום דבר מתלהם בצורה בה נאמרה. דדו הפגין בדיוק את מה שנדרש באותו הרגע ובאותן הנסיבות מרמטכ״ל ומנהיג - מנהיגות. לאור חומרת המצב וביתר שאת אל מול התמוטטותו של דיין והשפעתה הקשה על מי שהיו קרובים מספיק להבחין בה נידרש מי שיפגין קור רוח, אופטימיות ומעל לכל בטחון עצמי. לו היה מתחיל דדו באותה מסיבת עיתונאים אל מול פני האומה בדיווח כנה ומדוייק של העובדות כפי שהיו בשדה הקרב היה העניין הופך לאסון מוראלי שאת תוצאותיו מי ישורנו.
מימי לא ראיתי מישהו שראוי היה יותר לכנוי ״גבר״ מדדו באותה מסיבת עיתונאים.
רבין, למרות מעלותיו הרבות האחרות, לא נחן באותו החוסן הנפשי של דדו והאמירה שלו בתחילת האינטיפדה הראשונה היתה מיותרת, מזיקה ומעת היסטרית.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|