 |
28-08-2010, 10:39
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 25.10.01
הודעות: 16,971
|
|
|
|
|
האלוף בני גנץ: האיש שכמעט היה שם. מאת: אמיר בוחבוט, מעריב
בעיצומם של אירועי אינתיפאדת אל-אקצה נסע באחד הימים בני גנץ בכביש עוקף חלחול. בג'יפ נהג מפקד חטיבת חברון דאז, נועם תיבון, ובמושב שלידו ישב גנץ, אז מפקד האוגדה. לפתע נפתחה אש לעבר הרכב, צרורות נורו לעבר הקצינים הבכירים. גנץ הורה לעצור את הג' יפ ומיהר לרדת ממנו ולהתקדם לעבר הנקודה שממנה נורתה האש, בכוונה להסתער לעבר המחבלים. "זה בני", סיפר אחד הקצינים שהיו בג'יפ. "חתירה למגע. כל הזמן".
כבר שני עשורים שסגן הרמטכ"ל, האלוף אדום הכומתה, מסומן כהבטחה גדולה. בשנים האחרונות הוא נתפס בקרב רבים כמועמד טבעי לעמוד בראש המערכת. כבר בסיבוב הקודם, כששר הביטחון לשעבר עמיר פרץ בחר בגבי אשכנזי לתפקיד, עלה שמו של האלוף גנץ כמועמד רציני.
אבל את התכונות שהפכו אותו לקצין קרבי מעולה השאיר כנראה גנץ בצד בקרב על תפקיד הרמטכ"ל. בלי חתירה למגע באמצעות קמפיינים, בלי להתלכלך בפוליטיקה, בלי מערך יחסי ציבור סמוי מאחורי הגב. בצמרת הצבא היו מי שקיוו כי בסיבוב הנוכחי ידברו קורות חייו וניסיונו בעד עצמם, אבל גנץ הפסיד השבוע את התפקיד, וצה"ל הפסיד, כנראה, את גנץ.
סיפורו של האלוף בני גנץ, בן 51, נשוי ואב לארבעה, הוא סיפורו של צה"ל של העימותים האחרונים. הוא מכיר את הבוץ הלבנוני, את סמטאות הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון, את נקודות הכשל של מלחמת לבנון השנייה. אם שורות אלו היו נכתבות בתחילת המרוץ לתפקיד, הכתבה הזאת הייתה נראית ככתבת תדמית. היום, הטקסט הזה הופך להסבר מפורט על הפספוס הגדול של צה"ל.
את ילדותו העביר גנץ, בן להורים ניצולי שואה מהונגריה ורומניה שעלו ארצה באוניית מעפילים ונמנו עם מקימי היישוב כפר אחים, בפנימיית הכפר הירוק, ולצה"ל התגייס בשנת 1977 כלוחם בחטיבת הצנחנים. גבוה, בהיר עיניים וכריזמטי הוא משך תשומת לב והחל להתקדם בסולם הדרגות. הוא מילא בחטיבה את כל תפקידי הפיקוד הזוטרים, עד שמונה בגיל 28 למפקד גדוד 890.
תת אלוף (במיל') אסף סלע, שריונר בעברו, זוכר את גנץ עוד מימיהם המשותפים בקורס פיקוד ומטה, אותו קורס שבו השתתף גם האלוף גדי אייזנקוט. "בני הוא אחד החכמים שאני מכיר", הוא אומר. "יש לו יכולת ניתוח מדהימה, ומה שבולט אצלו היא המנהיגות השקטה והלא מתלהמת. יש לו קסם לא ליצור התנגדות והוא גדול בלאחד שורות. נדמה לי שזה הבסיס שלו".
לאחר שבלט בשדה הקרב - והיה גם אחד מהבודדים בצה"ל שסיים את קורס הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית ועבר בהצלחה את סדנת ההישרדות של יחידת העלית "הכומתות הירוקות", שנחשבת לאחת הקשוחות בצבא האמריקאי - הוחלט להלביש אותו במדי חיל האוויר ולמנות אותו למפקד יחידת העלית "שלדג". כעבור שלוש שנים בתפקיד היוקרתי הוא כיהן בשלושה תפקידי מפקד חטיבה, בזה אחר זה: הראשונה הייתה חטיבת מילואים של הצנחנים, לאחר מכן פיקד על חטיבת יהודה (חברון), ולבסוף סגר מעגל כשמונה לפקד על חטיבת הצנחנים הסדירה.
בתום התפקיד, שאת מרביתו מילא עמוק בבוץ הלבנוני, יצא גנץ ללימודים בארצות הברית. כשחזר, בתום שנה, מונה למפקד אוגדת מילואים בפיקוד צפון, ולאחר מותו של תת אלוף ארז גרשטיין - שנהרג ממטען רב עוצמה שטמן לו החיזבאללה - הוא מונה במקומו למפקד יחידת הקישור ללבנון.
בשעה שמפקדי אוגדות אחרים ישבו על גדר המערכת, מצא את עצמו גנץ פעם נוספת בעומק רצועת הביטחון הסוערת, מול לוחמי החיזבאללה. "הוא היה נע על צירים רוויי מטענים כדי להגיע אל המפקדים והחיילים במוצבים בדרום לבנון", סיפר אחד מהקצינים שעמדו לצדו באותה תקופה. "כשהיה מגיע למוצבים היה החיזבאללה מפצמ"ר אותם, כדי לרשום הישג נוסף אחרי מותו של ארז גרשטיין".
ההחלטה לסגת מדרום לבנון, נפלה עליו כרעם ביום בהיר. גנץ נאלץ להוביל את ההכנות החשאיות לנסיגה ולבצע אותה בתנאים לא הגיוניים, כשבמקביל נתקל בניסיונות לבקר את התנהלותו בשטח. ותיקי פיקוד צפון מסמנים גם היום בבירור את הדלת שממנה יצאה הביקורת, כמו גם את גוון הכומתה שאותה חבש אותו קצין. "רק מי שהיה שם באמת עמוק-עמוק בתוך השטח", אומר הקצין, "יודע איזה נזקים מיזער בני גנץ בזמן אמת".
אחרי הנסיגה, בשנת 2000, מונה גנץ למפקד אוגדת איו"ש. הוא פיקד על הגזרה הרגישה בשנה הראשונה והקשה של אירועי אינתיפאדת אל-אקצה, ולצד מלחמה בלתי פוסקת מול ארגוני הטרור הפלסטיניים הוא התמודד גם עם פרשת החייל מדחת יוסוף, חייל משמר הגבול שנפצע בקבר יוסף ומת לאחר שפינויו מהמקום התעכב.
במהלך המרוץ הוזכר שוב האירוע הקשה, ובסביבתו הקרובה טוענים כי הניסיון להדביק לו את פרשת מדחת יוסוף היא עוול. "היו שם שר ביטחון, אלוף פיקוד וקצינים בכירים נוספים, ועכשיו בגלל מרוץ לתפקיד להעלות את הסיפור הקשה והרע הזה לצה"ל זה לא מהלך ראוי", אומר גורם בסביבתו של גנץ. "אין ספק שמדובר בסיפור רע, אבל מי שמכיר היטב את העובדות יודע בדיוק כיצד הוא תפקד שם ומה הוא רצה לעשות, אבל כשדרגים בכירים נמצאים מעליך יש משמעות לדרגות. כולם גיבורים בדיעבד".
בתום שנתיים, בגיל 42, הועלה גנץ לדרגת אלוף ומונה למפקד גיס בפיקוד צפון, ולאחר מכן מונה לאלוף הפיקוד. במשך שלוש שנות כהונתו בתפקיד הוא הכין את צה"ל למלחמה באזור כששקד על תוכנית שנועדה להכריע את החיזבאללה בתמרון מהקרקע, אך במקביל ניסה לשמר את השקט לאורך הגבול, כדי לא לפתוח חזית נוספת בזמן שכוחות צה"ל עסוקים בלחימה האינטנסיבית ביהודה ושומרון ואת העורף מבעירים המחבלים המתאבדים.
כשהגיעה שעתו של סבב מינויים חדש, נחל גנץ אכזבה. הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, בחר בידידו האלוף עמוס ידלין לתפקיד ראש אמ"ן שאליו נשא גנץ את עיניו, והוא מונה למפקד זרוע היבשה שתעסוק בבניין הכוח.
במהלך כהונתו בתפקיד הזה פרצה מלחמת לבנון השנייה, וגנץ צפה מהצד כיצד התוכניות שעליהן עמל נקברות. ביקורת נמתחה עליו על כך שאף שהיה אחד הקצינים הקרובים ביותר לדן חלוץ הוא לא התעקש איתו על מימוש התוכנית, אך בשיחות סגורות אמר גנץ כי לא הסתיר את עמדותיו. "הייתי נוקב מאוד", אמר , "שעתיים אחרי שהחלה המלחמה אמרתי שצריך לגייס מילואים ולצאת למהלך קרקעי. באתי עם תפיסת עולם שגובשה בתפקידי הקודם כאלוף פיקוד הצפון. ידעתי שאת הלחימה בקטיושות לא יהיה אפשר להכריע ללא תמרון קרקעי משמעותי".
בראיון ל"מעריב", רגע לפני שעלה אל המטוס שייקח אותו אל התפקיד הבא בארצות הברית, אמר גנץ: "אנחנו חלק מתוך מערכת שצריכה לאפשר חופש דעה ומשמעת פעולה. אם האיזון ביניהם ייפרץ, אי אפשר יהיה לנהל את זה. אז זה לא יהיה ארגון צבאי. אמרתי את זה בהזדמנויות שיכולתי להגיד את זה. יש רגעים שגם הייתי נוקב מאוד".
המשך: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...oc=101&tmp=3698#
_____________________________________
-----------------------------
S e g m a n y
|
|
ראשי
צ'אט
]
ואני לחלוטין לא סגור על איזה יום זה היה (אני חושב שחמישי, כי מחברים הבנתי שזה היום של המפגש).
מצב כלאיים
