שלוש שאלות בבקשה:

1. נאמר שחומר p-type הוא עם 3 אלקטרוני ערכיות, וחומר n-type הוא עם 5.
   מה קורה אם חומר ה-p-type יהיה עם 2 אלקטרוני ערכיות במקום 3? איך זה משפיע?
   
2. שמתי לב שבסיליקון דרוש מתח של כ-0.7v כדי לגרום להולכה, אך בגרמניום דרוש כ-0.3v. מה ההבדל בין החומרים האלה שנדרש ממתח קדמי שונה כדי ליצור הולכה?
   
3. ראיתי סקיצה שבה מתואר שאטומי חומר הזיהום בצומת p-n מוקף באטומי סיליקון (בדיודה מבוססת סיליקון...).
   כשצומת p-n נמצאת בממתח קדמי (מוליכה), האם האלקטרונים עוברים דרך אטומי הסיליקון, או מדלגים מעליהם ומגיעים ישר ליונים החיוביים (ל-acceptors)?

תודה רבה

יש לך שאלות לא פשוטות
אני אנסה להסביר באופן כללי, כי עבר זמן מה מאז שעשיתי קורסים במל''מ
1. אתה צריך שיהיו לך אלקטרונים בודדים (כלומר מספר אי זוגי) ברמה החיצונית כדי לגרום לתנועת המטען.
2. ההבדל הוא באנרגיית קשר של אלקטרונים.
3. אלקטרונים לא יכולים לעבור דרך אטומים. הם יכולים לעבור בין אורביטלים בתוך האטום תוך שינוי אנרגיה, או להיפלט לאטום אחר ולתפוס אורביטל בתוכו.

1. כן אני זוכר שקראתי משהו כזה על אי-זוגי.
אבל למה זה חובה? אם חומר ה-p-type יהיה עם 2 אלקטרוני ערכיות אז עדיין יהיו 2 מקומות ל-2 אלקטרונים נוספים להיכנס בכל אטום של חומר ptype.
ובוא נניח שבמקום 2 אז לחומר הptype יש 1 אלקטרון ערכיות, כדי שזה יתאים לאי-הזוגיות. במקרה כזה, איך המעגל מושפע?

2. זאת אומרת שבסיליקון האלקטרונים במסלול החיצוני קשורים יותר לגרעין מאשר האלקטרונים במסלול החיצוני שבגרמניום? ולכן דרוש מתח שונה כדי לגרום להולכה?
אנרגיית הקשר של האלקטרונים בשני החומרים תלויה למעשה במספר האטומי שלהם? בסיליקון זה 14 ובגרמניום 32, לכן אני מניח שבגרמניום אלקטרוני הערכיות נמצאים רחוקים יותר מהגרעין ולכן קל יותר "למשוך אותם", לעומת סיליקון שהאלקטרונים יחסית קרובים לגרעין. יענו, יש יחס שונה בין אקלטרונים לפרוטונים בין שני החומרים, והיחס הזה קובע את קלות "משיכת" אלקטרון. (?)

3. כן, לזה הכוונה, עם המסלולים. אלקטרונים תמיד עוברים למסלול של האטום הסמוך?