 |
19-04-2005, 06:14
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 10,153
|
|
|
אכן אשכול שהיה אמור להיות מוקדש לי
הנה חומר בנושא מתוך אתר "אנונימוס". juda,תקרא ותוציא את זה מכל החורים!
. רצים עד מוות
היסטוריה ארוכה. סוסים הם קורבנות למירוצים כבר אלפי שנים - ככל הנראה החלו להריץ סוסים בתחרויות בסמוך לתחילת ביותם, לפני יותר מ 6,000 שנה. מסורת זו המשיכה והתפתחה באירופה במאות השנים האחרונות, והיא התפשטה משם לאמריקה, לאוסטרליה ולדרום אפריקה. על ישראל כמעט פסחה צורת ניצול זו של סוסים - עד לאחרונה, כאשר יזמים החלו בבניית היפודרום (אתר למירוצי סוסים וגמלים) ברהט שבנגב, ומפעל הפיס נתן את חסותו לפרויקט. בישראל יש כבר מאות סוסים, שנועדו לניצול במירוצים, ומירוצי גמלים מתחילים להתקיים בימים אלה.
תעשייה מכאיבה. סוסים נוהגים לרוץ, מטבעם, אך מירוצים הם עניין שונה לחלוטין: כאן סוחטים את הסוס עד קצה גבול יכולתו, ופוגעים בו בדרכים רבות אחרות. אין מדובר כאן בתחביב צדדי של קבוצה קטנה: "מירוצי סוסים זה תעשייה. שום אהבת סוסים אין כאן", אומר אליעזר גור-אריה, מהנהלת "ספר העדר" הישראלי. בארצות-הברית זהו ענף ה"ספורט" השני בגודלו מבחינת מספר הצופים הנוכחים במרוץ - עשרות מיליוני אנשים בשנה - עם הימורים בהיקף כ 10 מיליארד דולר.
עיוות גנטי. סוסים עברו ברירה מלאכותית מכוונת ואינטנסיבית לפני כל מין אחר. התהליך החל באירופה לפני כ 300 שנה, משלושה זוגות הורים מקוריים בלבד. התכונה היחידה שעניינה את "מטפחי" הסוסים היא מהירות הדהירה שלהם. הדבר הביא ליצירת מבנה גוף מעוות, בנוסף על החולשות שהצטברו כתוצאה מזיווגי קרובים. ביל פינלי, בעל טור בנושא מירוצים ב New York Daily News, ניסח זאת כך: "סוס המירוץ הגזעי הוא טעות גנטית. הוא רץ מהר מדי, השלד שלו גדול מדי והרגליים שלו יותר מדי קטנות - ובמידה רבה. כל זמן שהאנושות דורשת ממנו לרוץ במהירויות גבוהות ובתנאים קשים, ימשיכו סוסים למות על מסלולי המירוצים".
אימון עד שבירה. מצוקותיהם של סוסים המנוצלים במירוצים נובעות לא רק מהעיוות הגנטי אלא גם מתנאי גידולם ומהטיפול בהם: משטחי המסלול הקשים, האילוף, האימונים הקשים והמירוצים התכופים. הסייח מתחיל את חייו במכירה פומבית, שם הוא נרכש לפי ייחוסו והישגי הוריו. בגיל שנה וחצי מתחילים לאמן את הסייח ולאלפו. שלב זה נקרא בעגת המגדלים "שלב השבירה": מניחים על הסייח אוכף, ומתחילים להריץ אותו על-פני מרחקים ארוכים. מרבית הסייחים אינם שורדים את השלב הזה: באנגליה, למשל, מגיעים למסלולי המירוץ רק כשליש עד מחצית מתוך כ 10,000 סייחים שהחלו את תוכנית האימונים. הפגיעות הנפוצות ביותר במהלך תקופת האימונים הן: בעיות שרירים וגידים, עייפות ממאמץ, סחרחורות מריצה ושברים. בגיל שנתיים בערך מועלים הסוסים אל מסלולי המירוץ - שנתיים-שלוש בטרם סיימו עצמותיהם להתפתח. השרירים מסוגלים לשאת את עומס המירוץ במידה שהשלד אינו מסוגל לה, וכתוצאה מכך נפגעות לעתים תכופות העצמות.
המירוץ גומר את הסוס. במהלך המירוצים נדרשים הסוסים למאמצים עצומים, הרבה מעבר למה שגופם מסוגל לסבול, וכתוצאה מכך נגרמות תופעות קשות של ריאות מדממות, מפרקים נפוחים ושברי מאמץ חמורים. על-פי מחקר אוסטרלי, שבחן את מצבם של 1,180 סוסים, 42% מהסוסים המנוצלים במירוצים נגועים במחלה הנקראת EIPH exercize induced pulmonary) haemorrhage). מחלה זו מאופיינת בהימצאות דם בריאות הסוס ובקנה-הנשימה שלו, והיא תוצאה ישירה של המאמץ המוגבר של מערכת הנשימה באימונים האינטנסיביים והמתישים. שברים בברכיים ופגיעות במפרקים וברצועות, אף הם נפוצים מאוד. איגוד מגדלי הסוסים האמריקאי קבע כי 60-90 אחוזים מהסוסים המנוצלים במירוצים צולעים באופן משמעותי.
מתים על המסלול. במחקר שנערך באוניברסיטת מינסוטה נמצא, כי בארצות-הברית בלבד מתו בשנה שנבדקה (1992) 840 סוסים במהלך המירוץ עצמו ו 3,566 סוסים נוספים נפצעו באופן כה קשה, עד כי לא היו מסוגלים לסיים את המירוץ. אלפי סוסים נוספים סבלו מפציעות ומפגיעות, אשר באו לידי ביטוי לאחר המירוץ. גם באנגליה נרשמו נתונים דומים - כ 300 סוסים מתים שם מדי שנה במירוצים (אחד מ 30-50 סוסים המשתתפים במירוצים), וכ 5,000 אינם מסוגלים לרוץ יותר.
2. יורדים מן המסלול
החיים באורווה. מה עושים הסוסים כשאין על גבם רוכב המדרבן אותם לרוץ? בדרך-כלל מותירים אותם סגורים באורווה. באנגליה הם כלואים במשך 20 שעות ביממה, וסובלים משעמום ומבידוד מסוסים אחרים. בתנאים אלה אין הם מחפשים מזון בכוחות עצמם, אלא מוזנים פעמים מעטות ביום, במזון עתיר אנרגיה. מערכת העיכול של הסוסים מותאמת לאכילת עשב במשך כל שעות היום, ותוצאת התזונה הלקויה היא כיבים בקיבה. באוסטרליה נמצא, כי 90% מן הסוסים המנוצלים למירוצים סובלים מכיבים כאלה. מעטים ביותר מטופלים, ולמרות הממצאים, רוב בעלי הסוסים מסרבים אפילו להעניק לסוסים מזון ההולם יותר את צורכיהם.
מכורים לסמים. מרבית הסוסים המנוצלים במירוצים הופכים עם הזמן מכורים לתרופות. התרופות נועדו לסמם אותם - לשכך את כאביהם ולשמור אותם על המסלול, גם כאשר מתפתחים הליקויים הגופניים, האופייניים לתעשיית המירוצים. בדרך-כלל השימוש הוא בתרופות מסוג Lasix (furosemide), סם המונע דימום פנימי בריאות, וBute (phenylbutazone), לשיכוך כאבים. תכשירים חוקיים אלה, מרגיעים סימפטומים של כאב או דימומים, אך אינם מטפלים בסיבות הגורמות לתופעות אלה. כך יכולים המאלפים לאלץ סוסים בעלי עצמות סדוקות להמשיך לרוץ. הפגיעות מחמירות, ופצעים כרוניים ונכויות הם נפוצים ביותר. הווטרינר גרגורי פרארו, בעל קריירה של 21 שנים בעסקי מירוצי הסוסים של קליפורניה, אומר:
"הסמים נועדו לדחוף את הסוס, לכפות עליו כמו על לוחם שיכור לעשות רק עוד סיבוב אחד. רפואת הסוסים איבדה את דרכה והפכה מאומנות הריפוי למלאכה של ניהול מסמכים כלכליים."
תמריצים לא-חוקיים. למרות חוקיות השימוש בתרופות שהוזכרו, מתקיים איסור על שימוש בסמים ממריצים מסוגים שונים. אולם מכיוון שהשימוש בתכשירים החוקיים מקשה על זיהוי ודאי של חומרים אסורים בדמם של הסוסים, ומכיוון שהמוטיבציה הכלכלית של בעלי הסוסים להשתמש בסמים ממריצים היא גבוהה, השימוש בסמים אלה נפוץ ביותר. הסוסים הופכים, למעשה, להיות מכורים לסמים תוך זמן קצר.
טיפולים מיוחדים. לא כל בעיה מנסים הווטרינרים והסייסים לפתור באמצעות סימום. לסוסי מירוץ שמורים גם כמה טיפולים כירורגיים מיוחדים. צריבה (firing) היא טיפול, שנועד לחשל את הרגל שגידיה נפגעו: החדרת מחט לוהטת לתוך הרגל, לצריבת הגיד. ניתוח אגרסיבי עוד יותר, חיתוך עצבים (neurectomy), כולל חיתוך של העצבים בחלק התחתון של הרגל, במטרה היא להפחית את הרגישות באזור זה, בסוסים הסובלים מכאבים כרוניים. טיפולים אלה באים להחליף הקלה בלחץ על הסוסים או ריפוי ממשי. אולם טיפולים אלה ואחרים אינם מספיקים. הסוסים ממשיכים לגלות חולשות רבות, והפתרון שמוצאת התעשייה הוא השקעה בניסויים, שנועדו לפתח סוסים עמידים יותר - למשל על-ידי חשיפת סוסים בעלי ערך כלכלי נמוך לווירוסים מסוכנים. בבריטניה לבדה משקיעה התעשייה כמיליון ליש"ט בשנה בניסויים.
ה"מנצחים". סוסים עתירי פרסים במיוחד מוּרדים מן המסלול בשלב מוקדם, יחסית - לאחר כשנה וחצי של מירוצים. סוסים אלה מנוצלים להרבעה; מחזיקים אותם באורווה קטנת ממדים, כאשר כל ההשקעה בהם מתמצה בהשארתם בחיים. הזרע נלקח מהזכרים באופן מלאכותי ונמכר במחירי עתק. את הסוסות מרביעים בהזרעה מלאכותית, ועד למותן הן משמשות כ"בית-חרושת" לייצור סוסים למירוצים. כעבור שנים מעטות, לכל היותר, הם קורסים תחת גופם המעוות ונשלחים לשחיטה.
הורגים את החלשים. סוסים שאינם מנצחים - נשחטים. אך בין אם הסוס מנצח ובין אם הוא מפסיד, חייו מסתיימים במהרה: גם סוסים שהגיעו ראשונים בתחרויות אינם מצליחים להחזיק מעמד על מסלולי המירוצים יותר משנתיים-שלוש, כאשר ריאותיהם, מפרקיהם או עצמותיהם כבר פגועים באופן שאינו מאפשר להם אפילו לחיות, וודאי שלא לרוץ. פעמים רבות נובעים פצעיהם החיצוניים גם מההצלפות ומהבעיטות התכופות, שמטיחים בהם הרוכבים. עסקני הימורים פוגעים אף הם לא פעם בסוסים, כדי להטות את תוצאות המירוץ. הסוסים הפגועים מובלים בתנאים קשים למשחטות, שם מעבדים את גופם למאכל אדם, להכנת מזון לכלבים או לייצור דבק.
מחירו של סוס מת. בוב בייקר, מאמן סוסים ותיק, פרש מן המקצוע והפך להיות פעיל נגד ניצול סוסים במירוצים במסגרת "החברה האמריקנית למניעת התאכזרות לבעלי-חיים" (ASPCA). הוא מספר, שהמאמנים והבעלים,
"מסממים את הסוסים במשככי כאבים, בסטרואידים, ובכל החומרים שגורמים להם לרוץ, כאשר גופם כבר אינו מסוגל לכך. אבל כשהסוס נופל וקורס, הם אינם שוקלים אפילו להמיתו המתת חסד, וזאת משום שמשחטות משלמות יותר עבור סוס חי. הם פשוט עוזבים את הסוס על מלגזה עם רגל שבורה, בלי משככי כאבים."
במקרים מסוימים, ממיתים בעלי הסוסים את סוסיהם בעצמם, כאשר השיטה הנפוצה ביותר היא דחיפת כדורי פינג פונג אל תוך נחיריהם, פעולה המביאה לחנק של הסוס. כשהכדורים נאספים, קשה להתחקות אחר סיבת המוות ובעלי הסוסים יכולים לקבל את כספי הביטוח. במקרים אחרים משלמים בעלי הסוסים והמאמנים לאנשים אחרים כדי שיהרגו את סוסיהם. עובד באורוות סוסים, אשר הורשע בהריגת סוסים ובפציעתם למטרה זו, טען כי "אפילו מיליונרים משליכים את הסוסים המשומשים כמו צעצועים שבורים".
3. הסוסים נרמסים גם בישראל
המירוצים כבר כאן. מירוצי סוסים אינם תופעה חדשה בישראל. בשנות השישים והשבעים נערכו מירוצי סוסים מאולתרים בעפולה, ובשנות השמונים נערך ניסיון למסד את המירוצים במעיין חרוד. בשנות התשעים חלה האטה בתהליך מיסוד המירוצים, אך ב 1999 הוקמו מסלולי מירוצים במושב תלמי אליעזר ובפרדס חנה, וקיים גם אתר מירוצים בחצרים (בנגב). בישראל פועלת "ההתאחדות הישראלית לספורט הרכיבה" (בה מעורבים נציגי הפועל, מכבי ובית"ר), המקיימת תחרויות שונות, הכוללות, בין השאר, רודאו (הן בסוסים והן בפרים), ו"קפיצות ראווה". הימורים נערכים סביב המירוצים בצנעה, משום שאינם חוקיים. הפעלתו של היפודרום (מתקן למירוצי סוסים) עם בסיס מוצהר ומורשה של הימורים תהפוך את המירוצים לתעשייה של ממש, על כל תחלואיה.
ממסדים את המירוצים. כבר במאי 1989 המליצה ועדה פרלמנטרית על הנהגת מירוצי סוסים בישראל ומתן זיכיון ההימורים למועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו). ועדות בנושא המשיכו להעניק אישורים מטעם משרד האוצר ומשרד החינוך. בשנת 1996 נעצרה התנופה, בעיקר בעקבות ספקות לגבי הערך הכלכלי של הימורים מסוג זה עבור המדינה, וחששות מתוצאות שליליות, חברתיות ואקולוגיות. בסוף שנות ה 90 לחץ הטוטו על הממשלה לקבל היתר להימורים במירוצי סוסים, וזכה לתמיכה בדרך-כלל. סגן שר החינוך דאז, משה פלד, אף ניהל "סיור לימודים" במסלולי מירוצים בלונדון ובפאריס. אולם הצלחת הטוטו עוררה את התנגדותם של המתחרים, מפעל הפיס, אשר פעלו ביעילות נגד מתן ההיתר לטוטו.
מכפר דניאל לנגב. הניסיון הרציני הראשון לבנות תעשיית מירוצים עם הימורים החל ב 1993 בכפר דניאל, מושב שיתופי על כביש תל-אביב-ירושלים, אשר גייס משקיעים להקמת היפודרום על קרקע חקלאית. המושב זכה בתמיכתם של משרד התיירות ומשרד המדע והספורט. למרבה המזל, התכנית נעצרה בסוף שנת 2000 במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, בטענה שיש לתכנן את פיתוח כל אזור עמק איילון בטרם יישקל להקים בו היפודרום. לאחר דחיית הפרויקט בכפר דניאל, החלה הרשות לפיתוח הנגב לגבש תכנית להקמת היפודרום בנגב. למעשה, כבר ב 1998 עלה הרעיון ביחס לחצרים, ובשנת 2001 התגבשה יוזמה להקמת היפודרום ברהט.
מקרה מפעל הפיס. כל עוד הוביל הטוטו בחזקה על מירוצי הסוסים, פעל מפעל הפיס נגד מיסוד ההימורים בתחום זה, אולם במקביל לכך הוא ניהל מגעים עם היזמים מכפר דניאל. בסוף שנת 2000 הפיק מפעל הפיס כרטיס הגרלות, המשתמש בדימויי סוסים במירוצים, ומשחק מירוצי סוסים וירטואלי. סמנכ"ל מפעל הפיס אמר אז ל"הארץ" כי "השקת חיש גד סוס מנצח היא שלב ראשון בכניסת מפעל הפיס לתחום מירוצי הסוסים", והמנכ"לית הודיעה ל"וואלה!" כי: "הכרטיס הזה מסמן את הזיהוי הראשון של מפעל הפיס עם תחום מרוצי הסוסים בארץ". הסמנכ"ל, ישראל פלג, אף הוסיף, ש"אם נקבל את האישורים המתאימים נערוך מירוצי סוסים בהיפודרום העתיק בקיסריה". לפעילי אנונימוס, אשר הביעו תרעומת על מעורבות מפעל הפיס במירוצים, נשלחו תשובות מתחמקות, הטוענות שעניינו של מפעל הפיס כעת במירוצי סוסים נוגע רק במשחקי מחשב, שהוא אינו מעורב בהקמת היפודרום, ושההיפודרום בקיסריה כבר קיים שם אלפי שנים ממילא(!); בכל נוגע למעורבותו של משרד הפיס בתחום המירוצים בעתיד, ניתנו תשובות מעורפלות ומתחמקות.
מי נגד מי? הכוח העיקרי שמניע את הקמתה של תעשיית מירוצים עם הימורים בישראל הוא הפיתוי הכספי - התעשייה העולמית מגלגלת מיליארדים רבים של דולרים בשנה. היזמים משכנעים את הפוליטיקאים בטענות, שזו דרך קלה למדינה להרוויח כסף על-ידי הטלת מסים גבוהים על כספי ההימורים, ושהיפודרום אחד יספק מאות או אלפי מקומות עבודה. בכפר דניאל הם אף ניסו לשכנע, שהקמת היפודרום היא הדרך לשמר ריאה ירוקה באזור. הספקנים בתוך משרדי הממשלה אינם משתכנעים שניתן לגבות את הכסף באופן אפקטיבי. הם גם חוששים מהתפתחותם של מוקדי פשע סביב ההימורים, ואף מהשלכות הרסניות על מהמרים מן השכבות החלשות. התנגדות נשמעת גם מן החוגים הדתיים בממשלה, החוששים - ובצדק - שהמירוצים ייערכו בעיקר בשבתות ובחגים. על הפגיעה בסוסים אין איש מדבר, כמעט.
בינתיים מכריחים אותם לרוץ. מירוצי הסוסים צוברים פופולאריות בישראל, ולאחרונה הצטרפו אליהם מירוצי גמלים. ההיפודרום המתוכנן ברהט אמור לאכלס גם גמלים, העוברים אף הם ברירה מלאכותית, אימונים מפרכים ומירוצים מסוכנים. לצד המירוצים למרחקים קצרים, המתקיימים במסלולים מיוחדים, נהוגים גם "מירוצי סיבולת" לסוסים, למרחק 60-100 קילומטרים (בירדן אף נהוגים מירוצים למרחק כפול מזה). מירוצים אלה כוללים הפסקות למנוחה כל 20-30 קילומטרים, למשך 15-45 דקות. רוב הסוסים אינם מגיעים לקו הסיום. רוכביהם הזועמים נאלצים לפרוש לאחר שהבחין הווטרינר בדופק מואץ, בצליעה או בשרירים תפוסים. לכאורה, דואגים שלא לפגוע בסוסים "יותר מדי". אולם כפי שהבחין הכתב דוד רטנר, שצפה במירוץ כזה ביריחו (בהשתתפות פלסטינים, ישראלים וירדנים),
"לפני שיצאו הרוכבים לסיבוב השני דיברו הרוכבים על שינוי הטקטיקה - לרכב לאט יותר כדי שהדופק של הסוס לא יעלה טורים מוקדם מדי. אך תוכניות לחוד וביצוע לחוד. בזינוק נשכחת התורה והרוכבים הלהוטים להדביק את הפרשים שיצאו לדרך לפניהם, מדרבנים את הסוסים לדהירה מהירה בלי חשבון."
הסוסים המעטים שהצליחו לסיים את המירוץ הזה, נשאו את רוכביהם בדהרה, בטמפרטורה העולה על 35 מעלות בצל.
מה אפשר לעשות? - אל תבקרו במירוצי סוסים. בדרך-כלל מתקיימים מירוצים בישראל במעיין-חרוד (חוקי) או בדרום הארץ (לא חוקי).
- במקרה של מירוץ לא חוקי תוכלו לפנות באופן עצמאי או למשטרה, ובשני המקרים תוכלו לפנות אל הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות (פקס: 9688901-03, כתובת: ת.ד. 12 בית-דגן). הזכירו להם, כי המירוצים מנוגדים לתקנות (לפי חוק צער בעלי-חיים), האוסרות גרימת סבל לבעלי-חיים בהכנות למופע או במהלכו.
- כתבו למפעל הפיס (ת.ד. 7019, תל-אביב; או להיכנס ל"כתוב לנו" ב: www.pais.co.il), ומחו על תמיכתו בהקמת תעשייה אכזרית זו בישראל. ספרו על הסבל הנגרם לסוסים, וציינו כי לא תרכשו כרטיסי פיס כל עוד תומך מפעל הפיס במירוצי סוסים.
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
