לביא, מהשחקנים הבולטים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון בישראל, נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן כשהוא בן 57. הבמאי חיים בוזגלו: "הוא סירב להיות אומלל". השחקנית דפנה רכטר: "אתגעגע אליו מאוד" .
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3982263,00.html

בדיוק לפני כמה זמן סיימתי את הקורס על פי שיטת אלן קאר וסיימתי עם המנהג המגונה הזה ואני שמח שהחלטתי לעשות את זה בגיל 23 ולא יותר מאוחר ומבין פשוט שסיגריות לא שוות את זה( הוא היה מעשן כבד מאוד ) ואני מקווה שזה יחלחל לעוד אנשים שצריך לזרוק את הסיגריות כמה שזה קשה ולא לפחד לנסות לבד, קורסים או כל מיני שיטות אחרות, אבל העיקר להגיע למסקנה שאין תועלת ברעל החוקי הזה ולפתח את הרצון ולפעול להפסיק.

אחלה של בן אדם.
שחקן בחסד שפילס דרכו בעמל רב בעולם התיאטרון. הגיע מק. גת לעיר הגדולה, בחר במשחק ובעצם לא הפסיק לשחק עד שהסיגריות הכניעו אותו. בן אדם שכל הזמן נלחם. היו גם כמה שנים שהתמכר לסמים קשים והצליח בכח על אנושי לצאת מהם ולחזור לתיאטרון - אהבת חייו.
עשה אינספור תפקידים מלווה עצמו בבקבוק ערק, או שותה מידי יום אצל שרה בשינקין פינת אחד העם.
כריזמטי, קולו נישא למרחוק, לארג' בצורה יוצאת דופן, יודע לכאוב את כאבו של הדלפון, מעניק תמיד מעות לקבצנים שזיהו אותו כבר מרחוק..
עשה כל מאמץ לא להחסיר פרוטה, בגד או לימודים מילדיו שהיו מאוד קשורים אליו.
נשמה ענקית.
לפני כ8 שנים חטף ארוע מוחי קל ששיבש קצת את פעילות אחת הידיים. בשל היותו שחקן בחסד, קשה היה להבחין בבעיה, מה גם שעמוס דיבר עם הידיים והיה מנופפן לכל עבר, כך שמי שלא ממש הכיר אותו, לא היה יכול לזהות מאומה. עמוס חזר לשחק כמעט מיד. (למעט כמה ימים באיכילוב)

איש מקסים שהיה ואיננו עוד.

looopy

ידוע לך האם יש לכך גרעין של אמת?
על כל פנים, הוא היה שחקן יוצא מהכלל, מהבולטים בישראל. הופיע בשלל סרטים ישראלים ובינלאומיים ובתפקידים מגוונים מאוד. היו לו סימני הכר ייחודיים, כמו הדיבור המעט מגומגם והחיוך.
יהא זיכרו ברוך
ו

היה שחקן נהדר ואבא טוב, אבל בעיקר, בעיקר היה נשמה.
בטח נשמה ענקית הגיעה לשמים..

looopy