לרוב, כשמדברים כיום על יהודי גלותי מתכוונים ליהודי רופס, ליהודי שאין לו אומץ לעמוד מול הפריץ התורן וכל מה שהוא יודע לעשות זה להוריד את הראש.
מוזר, הרי כשחושבים על זה לעומק ליהודי הגלותי היו אינספור הזדמנויות להעלם בקרב החברה הגויית. אבל הוא עמד על שלו גם במחיר שריפה, הטבעה, דקירה ושאר מיתות משונות.
האם היהודי הגלותי היה מוותר על הר הבית ועל חברון בשביל שלום? כלל לא בטוח, הרי הגלותי הנ"ל כבר היה רגיל לחוסר שלום בגלל עקרונותיו.
מה גם שבמחינים בתופעה מעניינת - כלל שראשי הממשלות התרחקו מזמן הקמת המדינה פחתה יכולת העמידה שלהם מול העולם, יכולת עמידה שהיתה הציונות אמורה להקנות לכל יפה בלורית ותואר עם צאתו מרחם אמו.
אין מנוס מהשאלה - האם מדינת ישראל הפכה את היהודי ליותר גלותי מכפי שהיה בגטו?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי תבור - tar 21 האם היהודי הגלותי היה מוותר על הר הבית ועל חברון בשביל שלום?

הנכון הוא בדיוק הפוך: וויתור על הר הבית ועל חברון יביא לשם מחבלים נוראייים, פי כמה יותר נוראיים מאשר חווינו בעזה ולבנון.

ואילו שמירה על הרב הבית וחברון, דווקא זו היא הדרך לשלום וביטחון.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ובין הגלגולים שעברו אותו הזמן על הטיפוס המכונה בעגה האפרו אמריקנית:

House Nigger

שניהם החלו כתיאורים של בריות עלובות המנסות להצמד בכוח לאדם הלבן/גוי על מנת לקבל תמורה עלובה של לכאורה כבוד או מעמד. בשני המקרים כיום מקובל להניח כי האדם המדובר יהיה לכאורה "אדון לעצמו", אבל בפועל משרתם של אינטרסים שיאנם עולים בקנה אחד עם אלה של קבוצתו האתנית, ולרוב תוך העמדת פנים שבעצם זהותו האתנית נותנת לו עמדה ייחודית.

מקרה מאוד מאוד בולט של House Nigger יהודי כזה הוא מיודעינו תומס פרידמן, הפרשן האמריקני. אבל בעצם כבר ישנה הגדרה יהודית ל Jewish House Nigger:

"יהודון הפריץ". אתה רואה ב"יהודי הגלותי" של היום טיפוס המעדיף אינטרס חומרי על פני זקיפות קומה לאומית: וכאלה לא חסר. העניין הוא שהזן המסוכן באמת אלה לא האופורטוניסטים, אלא "יהודוני הפריץ".

.

העוול הגדול, בעיני, שהציונות עשתה עם יהדות הגולה היתה הכללה של כווולם כ"יהודי הפריץ", בגלל שלא היה להם הרבה כח פיזי, הציונות התעלמה, לדעתי, מהעמידה התרבותית האיתנה והנה אנו רואים כיום שהכח לא מהווה תחליף לה.

הציונות ראתה בנוכחות הפיסית של טיפוס "יהודי גלותי" איום ומטרד וניסתה להכחיד את הסממנים הפיסיים שלו: תרבות היידיש, לדוגמא. מעניין, אגב, שלציונות של שנות החמישים היה עניין מועט מאוד בניואנסים דומים בקרב יהודי המזרח: הם פשוט נחשבו חומר ללוש בו ללא קשר לשיוך פוליטי מהבית... מצחיק אבל מבחינות רבות זה היה נס - האשכנזים נשדדו משרידי תרבותם על מזבח הפנטזיה של היהודי הסוציאליסטי הלוחם ובוכה, ואת המזרחים לא ספרו וכך הם למעשה שמרו על לא מעט מתרבותם.

בכל מקרה כמעט בכל התחומים ה"מהפכה התרבותית" נכשלה במהלכים היותר קיצוניים שלה: הרגו את היהודי הגלותי האירופי, ולא הצליחו במקומו להקים שום דבר בר קיימה: הנכדים והנינים של מייסדי קיבוצים וקבוצות, נראים, נשמעים ומתנהגים בדיוק כמו איזה "ליבראל" יהודי מסאן פרנסיסקו או פאריס, רק שהאחרונים הם צאצאים למהגרים חסרי גוון פוליטי שבחרו בחומר והבטחון הכלכלי על פני מימוש הציונות, כך שקשה להתפלא על כך שצאצאיהם "עושים קופה ולובשים נעלי גוצ'י".

גם במלחמה בחרדים הציונות הסוציאליסטית תכשל: ולא בגלל דמוגרפיה, אלא מפני שהתרגיל של שנות החמישים-שישים לא עובד עוד: איש לא יעז שוב, מרצונו, להשיל מעליו מסורת בת שנים רבות של ערבות חברתית ומבנה בר קיימא, בשביל הזייה של חומרנות מהולה בפוליטיקה של פנטזיות. החילוני פשוט לא מסוגל להבין עד כמה הוא נראה מגוחך בעיני החרדי כאשר הוא "לא מבין" מדוע לובש השחורים לא "מצתרף לנהנים מן החיים".

וחזרה ליהודון הפריץ: מאחר וטיפוס זה, בגלגול פוליטי מנותק מזיקה לקיום פיסי (למצוא אנשים שיסכימו להיות "קאפו" אפשר למצוא בכל עם, כל עוד יועמדו חבורת אנשים תחת איום קיומי), נפוץ בקרב היהודים באופן די מחשיד, אין מניעה אלא להודות שאכן זו בעיה, ולא תופעה זניחה. כפי שכתבתי בעבר: להערכתי טיפוס ה Jewish house nigger מונע בעיקר מחשיפה רבה מאוד לאוניברסליזם: יהודי אשר (יהיו הסיבות אשר יהיו) יחשף "לעולם הגדול" לאורך זמן, וכמובן במידה ואין לו בטחון עצמי אתני מספיק, עשוי בהחלט להתקף ייאוש לנוכח חומת השנאה שעומדת בפני היהודים, כמעט תמיד שלא בצדק ותוך הפגנת רשעות לשמה. במצב כזה תמיד ימצאו האנשים שפשוט יסרהו להשלים עם כך שהם שנואים בשל מוצאם, ויחפשו להוציא עצמם מכלל הבזויים ע"י השחרת הקולקטיב תודעתית. ואיך בדיוק אתה מצהיר שאינך שייך לקבוצת חוטפי המכות, אם לא ע"י כך שאתה עומד בראש המכים אותם? הזיקה בין אוניברסליזם מופרז (=מצב שבו אדם חרד למעמדו במרחק הרבה יותר מאשר למעמדו בדלת אמותיו) ובין אימוץ מתווה התנהגות של "יהודון פריץ" ברורה מאוד כאשר בוחנים כפרטים את הטיפוסים הצעירים השייכים לשמאל הקיצוני: רובם המוחלט אנשים שעוד הרבה לפני הפוליטיקה, רוב רובם של הישראלים הסובבים אותם פשוט "לא נספרים" בעיניהם.

.