מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4002139,00.html

ציטוט:

3 מדינות באמריקה הלטינית, כולל ארגנטינה וברזיל המתחזקת, הכירו בשבועות האחרונים במדינה פלסטינית. "גם אחרי הכרזת העצמאות ב-88' הפלסטינים הדליקו זיקוקים, וכלום לא קרה", הרגיעו בישראל, אבל בירושלים יודעים: אם מכסיקו תלך אחריהן, יהיה קשה לעצור את ה"דומינו". במשרד החוץ יוצאים למלחמה.

----------------------------------

הדיפלומטיה הישראלית מראה את "נכותה", פעם אחרי פעם אחרי פעם.
כמה כבר אפשר לטחון מים, לומר ולצעוק שהדיפלומטיה שיראילית נופלת שדוד פעם אחרי פעם לפרובוקציות של הפלשתינאים?!

‎

ונתניהו מתחנן לדבר איתם...

ולא כל דבר הדיפלומטיה הישראלית יכולה לעצור. דרום אמריקה יבשת שלמה שחולה במחלה אנושה של אובר-פוליטיזציה ולא פחות בכך ביחסי אהבה-שנאה קיצוניים עם ארה"ב. ישראל נתפסת שם כגרורה של ארה"ב, וארה"ב זה בהכרח רע. כיום היבשת כולה נסחפת בגל (ילדותי לדעתי) של מין לאומנות סוציאליסטית ותחושה שעידן הזהב, שלכאורה נגנב מהם בידי הקולוניאליסטים הלבנים, עומד בפתח. ההכרה בערבים, או האנטי ישראליות, היא רק כלי ודרך הבעה שלהם להעביר את מה שהם חושבים של שלל דברים אחרים. אני לחלוטין לא רואה כיצד ישראל - שאם כבר מיוצגת כמדינה בדרום אמריקה הרי שזה כספקית נשק של משטרים שנחשבים שנואים ונציגי האימפריאליזם - תוכל למנוע תופעה כזאת. מוטב להכיר בכך שזו תופעה בלתי נמנעת ובמקום לנקוט בטקטיקה של מלחמת מאסף שמיועדת לנהל תבוסות, לנהל סוג של מתקפה שהמסר שלה "או קי: אתם מכירים במדינה שלא קיימת, הבנו ורשמנו. מעכשיו על הנושא המסויים הזה אנחנו לא דנים אתכם". להפוך את ההכרה למשהו עקר - דווקא ע"י עשיית ההיפך מהתעלמות.

.