ישנו סיפור די מפורסם, שאני בטח לא מדייק בפרטים שלו, אבל הרעיון הכללי שלו הוא כזה:
צוות שהתמקם בשטח שכח בעמדה מימיה. כעבור כמה זמן הבין הכח ששכח משהו בשטח, חזר לאותו מקום, אך בנתיים הספיקו למלכד את המימיה והעמדה והכח נפגע.
מישהו מכיר את הסיפור ויכול להפנות אותי למקור באינטרנט?
ואם לא מקור באינטרנט, לפחות לפרט קצת על המקרה...

תודה.

"Those are my principles, and if you don't like them... well, I have others" (Groucho Marx)

But I can tell you that during the 90's - EXTREME efforts were made to acquire equipment that was lost during operations, and EXTREME efforts were made so that equipment would not get lost. A lot of the 'shiftzurim' you see nowadays were originally meant so things would not fall off (take for example the one where the magazine is secured to the weapon via a chord). Unfortunatly, a lot of things were lost - thereby "burning" the ambush spot for future usage. To this day - whenever I hear the name of 'Y.S' from my platoon - I cannot stop swearing for half an hour: The guy, on is way back from an ambush - somehow dropped his helmet - which conviniently rolled down to the bottom of the Saluki....We had to go down, search and climb up just because of his carelessness....what a dumbass....and we did not find the helmet

לי זה מוכר מזכרון העבר שלי כ"אגדה אורבנית" שהומצאה עוד בפלמ"ח כדי ללמד שאין משאירים ציוד בשטח. הרי ה"אויב" בסיפור, שמצא את המימיה, לא חשב שכח מסוגל לחזור בשל מימיה.

עד שמולקדו והדרך אליהם נזרעה מטענים.

בדצמבר 1994, חייל גולני בריחן,מצא מימייה צה"לית זרוקה על הציר בזמן סיור או פתיחת ציר, בניגוד לפקודות הרים אותה והתפוצץ. יהי זכרו ברוך.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חודש אח"כ התגלתה זירת מטענים במקום שבו בד"כ הונח מארב ליד מצב דלעת. בתחקיר נאמר שהמארב אותר כנראה בשל "תוואי לוואי" שהשאירו החיילים בשטח (אני לא זוכר פירוט, אך השמועות דיברו על עטיפות של חטיפים או כיסוי שעון).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מוזר, אני זוכר דווקא גירסא הפוכה, גשש שגילה זירת מטענים בעליה לבופור כי זיהה בשטח עטיפה של חטיף ושאירית תפוח.

סיפור אמיתי אך לא בעלייה לבופור אלא בצומת פרסק טייבה בספט' 95. במהלך נטרול הזירה (הגדולה ביותר שנתגלתה באותה תקופה) נהרג מפקד צוות הס"פ.

בפרסק טייבה הייתה זירת מטענים עצומה. באמת בספטמבר 95.
עד כמה שאני זוכר הקצין שנהרג שם היה בן קיבוץ עינת או גבעת השלושה ושירת כקמב"ץ הס"פ ולא כמפק"ץ.
אם אני זוכר נכון הזירה הופעלה ע"י פלייר שהונח על האדמה והרמה שלו הפעילה את המילכוד.
את הזירה חשף כלב (בזה אני כבר כמעט בטוח).
זה לא אתה שהיית הכלבן אז?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לא פיספסתי הרבה.
הקצין שנהרג הוא ניתאי שפטס מקיבוץ נחשון.
דף יזכור, ומתוכו:
נתאי נפל בקרב בלבנון, ביום כ"ד באלול תשנ"ה (19.9.1995). הוא נפל כאשר ביצע את משימתו, תוך גילוי מקצועיות ואומץ לב. בן עשרים ושלוש היה נתאי בנופלו. הוא נטמן בבית העלמין בקיבוץ נחשון. הותיר אחריו הורים ושני אחים - יאיר ועמרי.

כתב מפקדו של נתאי: "נתאי היה דמות מרכזית ביחידה. פעילותו כקצין מבצעים תרמה רבות לקידום מגוון נושאים רחב ביחידה. חריצותו, התמדתו ונחישותו לפתרון הנושאים, נתנו תחושה שיש על מי לסמוך. נתאי היה יסודי וחרוץ, בחיוך ביישני ונעים עמד על דעתו, הנהיג את חבריו ביחידה, קבע וניהל את הפעילות השוטפת וכולם שמחו לבצע את הנחיותיו מתוך בחירה ואהבה אליו".






"ניתאי היה מנהיג מטבעו"

אברי שפטס מקיבוץ נחשון איבד את בנו, סגן נתאי שפטס ז"ל, בלבנון בשנת 1995, רק בשבוע שעבר מלאו 13 שנה למותו של נתאי. "כל דבר שנתאי עשה הוא ביצע עם הרבה מוטיבציה", נזכר אברי. "הוא תמיד ידע מה הוא רוצה ותמיד היה משיג את מה שהוא רוצה. הוא היה מנהיג מטבעו". נתאי שימש כקצין ביחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה הקרבית, אחיו הגדול עמרי שירת גם הוא בחיל והוא הלך לשם בעקבותיו. "בכל הקורסים שנתאי עשה הוא הצטיין. רצו שהוא ימשיך לשרת בבה"ד 1 אבל הוא בחר ללכת ליחידה לסילוק פצצות".

"בספטמבר 1995 היו נתאי וחבריו באזור לבנון", ממשיך אברי. "החיילים מצאו חפץ חשוד והזעיקו את אנשי היחידה של נתאי על מנת שיגיעו לבדוק במה מדובר. במקום התגלה מערך של כשלושים מטעני צד שנועדו לפגוע בשיירת האספקה בדרך לציר במוצב טייבה ומערך נוסף תגבור נוסף שהיה אמור לבוא ולעזור". את מערך הפצצות הראשון הצליחו הכוחות בשטח לנטרל. את המערך השני רצו הכוחות לפוצץ במקום. נתאי, שהיה בשטח וחיכה לאישור כדי לפוצץ, לא ידע שכוחות החיזבאללה שהניחו את המטענים צופים בו. "בזמן שנתאי חיכה לאישור הם פוצצו את המערך השני וגרמו למותו", מספר אברי. "את ההודעה בדבר מותו של נתאי קיבלנו בזמן שהותנו בדרום אפריקה", הוא נזכר.

"הנצחנו את דמותו של נתאי על קיר ההנצחה בבית הספר שבו למד והוצאנו ספר שבו ליקטנו את כתביו של נתאי במהלך השנים ודברים שכתבו עליו חבריו", אומר אברי. "הספר הודפס בכ-200 עותקים שהוענקו לאנשים הקרובים שהכירו אותו. לזכותם של חבריו ליחידה ייאמר שהם שומרים איתנו על קשר עד היום".


מתוך כתבה באתר דו"ץ

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

פרטים נוספים על סגן ניתאי שפטס ז"ל, מתוך ספר ההנצחה שהכינה המשפחה.
15 שנים וקצת, יהיה זכרו ברוך.

לא. הייתי בס"פ. המטען, אגב, הופעל אלחוטית ולא כתוצאה מהפעלת מילכוד.

זה בערך הסיפור שאני שמעתי בזמנו: חייל ראה מימייה, בעט בה והתפוצץ. והלקח, כמובן, לא לגעת בדברים שנמצאים איפה שהם לא אמורים להיות.

אגב, באיזו תערוכה הציגו רובה קלץ' שהחיזבאלונים מילכדו והשאירו בשטח.

אני מכיר שני סיפורי לבנון שמזכירים את מה שכתבת: אחד כבר הובאה כאן, והשני זה סיפור של כוח שהתך גדר תיל בדרך למערב והתעצל לסגור אותה מיד. אז בדרך חזרה הכוח נתקל במערב מנגד של חיזבאללה ליד אותה פירצה בגדר.

השארת הגדר פתוחה - ארוע אמיתי. "ארוע בז" מדרום למוצב דלעת שבו נהרגו שישה חיילים בפיקודו של ישי שכטר הי"ד. אפשר לאתר הרבה מאד פרטים על הארוע בחיפוש בפורום (כולל עדות של אחד הלוחמים).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שלום יוסיפון.. איך מאתרים את הסיפור הזה שאתה אומר שכבר נדון פה קודם?? אודה על העזרה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

הצלחתי בעזרת חבר.
הוא קצת מפורסם ואולי גם אתה מכיר אות.
קוראים לו גוגל.

קישור

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תודה רבה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

"Those are my principles, and if you don't like them... well, I have others" (Groucho Marx)

פרש

הגעתי לעמדה עם הקשר (אז לא היו גששים) ובסריקה של העמדה אני מגלה עטיפות טעמי וטוויסט, חוטי ברזל וכו'.

אז עוד לא היינו מודעים למטענים בעמדות וכו', אבל חזרתי לכוח והתיישבנו 300 מ' מזרחה לעמדה וכשחזרתי לחטמ"ר בבינת ג'בל הודעתי להם שימחקו את העמדה מרשימת עמדות ההסוואה... למגינת ליבי נדמה לי שמי שישב שם לפנינו היו פלס"ר שיקר לליבי, אז אשמור את השם במערכת...

במידה ויש לך תמונות של הגזרה מהתקופה - ויש לך כח לסרוק ולהעלות - אשמח אם תשתף... לצערי, במהלך התקופה שלי בגזרה(מעט קודם) לא צילמתי כמעט, בכל זאת פילם...