
30-12-2010, 09:57
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
בין אם לא ממש ינעם לך לשמוע את זה
ובים אם ממש לא ינעם לך: חלק נכבד מסיפורי אפליית "ספרדים" במגזר החרדי מקורו בנסיון לחסום קליטת תלמידים שהם ילדים למשפחות של חוזרים בתשובה/מתחזקים שמקורם בשכבות סוציואקונומיות נמוכות ומסורתיות, אשר עברו תהליכי התחרדות.
אלו אולי חיילים נאמנים של המגזר לצורך החזרה בתשובה, פעילות מחאה וכו', אבל כשמגיע השלב של שילוב במסגרות חינוכיות האינסטינקט של החרדי זהה לזה של ה"חילוני" ואפשר לסכמו במשפט קצר: "אני מוכן למות בשבילם אבל לא לחיות אתם". בעוד שכל מיני ילדי שוליים שמקורם בתוככי המגזר החרדי (ומן הסתם אשכנזים) איכשהו יקלטו, בין השאר משום סוג של "זכות אבות", קל הרבה יותר לדחות את מי שגם בא מעולם חברתי אחר ובמקרה גם משתייך לעדה שקל להבדילה.
ולפינת ההתלהמות וה"עכשיו נראה לך שאתה לא שונה": בקיבוצים רבים, בשנות החמישים, היה מצב דומה מאוד - לכאורה קלטו את מי שהתאים, אבל היו הרבה שיקולים עדתיים. אני בכלל לא מדבר על מקרים של אפליה כנגד מזרחים (ילדי חוץ או אפילו בני גרעין) - שהייתה דבר שגרתי אז בכל המגזרים - אלא על קיבוצים שבהם הייתה חלוקה ברורה בין "בני עדת בני הגרעין המקורי" ובין אשכנזים מעדות אחרות (לרוב כאלה שנחשבו נחותות לעומת אחרות, כמו יוצאי הונגריה לעומת יוצאי גרמניה) שבאו בגלי קליטה אחרים. במקרים רבים רוח הרפאים של אפליה זו שרדה גם דור או שניים לאחר מכן, והיו כמה כתבות (וסרט תעודה אחד) אודות כך. ואיך קשורים הקיבוצים לעניין שלנו (נגיד למען אלה שישר נעמדים לצעוק קריאות ביניים): זו אותה תופעה! ישנם אנשים שנחשבים (בצדק מסויים או בלי צדק בכלל) כבאים מרקע חברתי וחינוכי שכלל לא עולה בקנה אחד עם ה"ערכים" של המערכת החברתית ההומוגנית אליה הם נקלטים. ישנם רבים כאלה שהם אינדבידואלים - ואז לא תמיד אפשר לנחש לגביהם - אבל ישנם רבים שיש הצלבה (מבחינת נקודת המבט של המפלה) בין הרקע שלהם ובין חוסר התאמתם. בקיבוצים שנשלטו בידי "חלוצים" בוגרי פלמ"ח והבריגדה - שבבועה שלהם יכלו להאמין כי הם חיל מובחר ששרד את הגרועים שבאוייבים (אמונה שעדיין מאוד נפוצה בקרב צברים מסויימים) - ראו בניצולי שואה, או פליטי השואה, אנשים רפים, רדופים וכאלה שלא יוכלו לעולם להוות חומר אנושי מן הסוג שהקיבוץ צריך. אמנם קלטו אותם, אבל מעבר לבירוקרטיה של ועדת הקבלה, נכונו להם עשרות שנים של חיים כ"חברים סוג ב'". רבים גם לא נקלטו, או חסרו סיכוי להקלט.
ישנם מצבים די דומים גם בחברה החילונית בה אני חי, גם אם עשורים של פוליטיקלי קורקט שיכללו את היכולת לנהל זאת בצללים עד לרמה די גבוה. לו הייתי מקבל כמשימה לסכם בכתבה של שלושה עמודים כפולים תופעות זהות בחברה החילונית, הייתי עושה זאת בנקל. ואפילו לא משמועות, או סיפורי חברים, אלא רק ממה שאני עד לו במסגרת חברות בוועד ההורים, חוגים וכו'. והמקרה שלי עוד קל כי אני גר בשכונה וותיקה שעדיין מתנהלת כמו ישראל של שנות השבעים. אני מכיר אנשים שבאים ממודיעין, או יישובים מלאכותיים דומים, ששם ישנן עמותות שמפעילות בתי ספר, חוגים ומוסדות חינוך, ואלה נשלטות בידי ההורים. במקומות אלה התופעות שהזכרתי קיימות ביתר חריפות: פשוט בחברה החילונית הטיפול (האפליה) פרטני יותר, וכמובן שהזרמים המקופחים הצתמצמו מאוד (נתקלתי בהרבה מקרים של מזרחים שבבירור הפלו מזרחים אחרים על רקע עדתי, בלי למצמץ ובלי שהתנהלו כמשרתיו של אדון. בלי שום בעיה הם ציירו קו דמיוני שמעבר לו שכנו ילדים עפ"י שכונת מוצאם ובלי להרגיש צורך להשקיע בבחינה פרטנית שלהם.)
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 30-12-2010 בשעה 10:00.
|