עזרה בזיהוי רימון.

המאמר מספק הזדמנות להסתכל על הנושא של ייבוא ביטחוני מנקודת מבטו של מומחה רוסי, שבגדול תומך במדיניות הקיימת אבל לא משתייך לצבא, תעשייה או לאירגון פוליטי. סליחה על התרגום הצולע ועל טעויות דיקדוק והקלדה.
---

מעת קונסטנטין מאקיאנקו (המאמר פורסם במהדורה מאוחדת של כתב עת Vooruzheniy Export)

בקונטקסט ההיסטורי הרחב, ייבוא האמל"ח בשביל המדינה שלנו הוא יותר הכלל מאשר היוצא מן הכלל. בפרקטיקת הייבוא שלה, רוסיה צריכה להפעיל נוהלים סטנדרטיים של המדינות המתועשות: 1) מכרז בין כמה משתתפים, 2) דרישות אופ-סט מחייבות, 3) כישת הטכנולוגיות, 4) הפיכת הרכישות לפרויקטים תעשייתיים משותפים. השותפים המתאימים ביותר לייבוא האמל"ח בשביל רוסיה היום הם צרפת, איטליה ופחות ישראל. הודות לייבוא אמל"ח רוסיה יכולה לצמצם את הפיגור הטכנולוגי שלה אחרי המדינות המערביות, במיוחד בתחום מערכות אלקטרוניות על הפלטפורמות הניידות, תעופה בלתי מאויישת וציוד הלוחמים.

זמן קצר לאחר הגעתה של המנהיגות החדשה במשרד ההגנה של רוסיה הופיעו סממנים של הגישה החדשה לרכישת האמל"ח, אשר מהווה גישה קשוחה ופרגמטית יותר של אנשי צבא לתעשיות ביטחוניות [רוסיות]. אחת התוצאות של המגמה החדשה היא מוכנות של משרד הביטחון לרכוש אמל"ח ממדינות אחרות. נושא רכישת הכטבמ"ים מישראל שהופיע בפתאומיות לצופים מחוץ [למשרד ההגנה] התפתח במהירה למגמה חזקה של מדיניות [רכש] טכנולוגיות ביטחוניות של משרד ההגנה. בעקבות [רכישת] הכתבמ"ים, אנשי צבא רוסיים חשקו לרכוש בחו"ל נחתות אוניברסאליות ["מיסטראל"] וציוד "הלוחם העתידי" FELIN. ברור לגמרי שבפרספקטיבה התעשיות הביטחוניות הלאומיות יפסיקו להיות הספק הבלעדי של הכוחות המזויינים, והרכישות המוגבלות של אמל"ח ממחו"ל, במיוחד הטכנולוגיות הביטחוניות, יהפכו לפרקטיקה מקובלת.

המהפך הזה מסמל בו מהפכה ביטחונית-טכנולוגית, מדינית ומנטלית של ממש, הרי לאחר מלחמת העולם השניה ברה"מ ומאוחר יותר, עם כי פחות, גם רוסיה שמו פני עצמם את המטרה למלא את הצרכים של האיגרון הצבאי שלהם בעיקר, אם לא באופן מוחלט, באמצעות התעשיה הביטחונית הלאומית. הטרנד החדש מיד הפך למוקד הביקורת החריפה, קודם כל מצד המערך התעשייתי הביטחוני, אשר, באופן טבעי, מקבל ללא התפעלות את הפרספקטיבה לאבד חלק מההזמנות ל"עמיתים" מחו"ל.

ברור שייבוא אמל"ח מביא בתוכו סיכונים משמעותיים. אולם בהיותו מנוהל באופן נכון, הוא גם פותח הזדמנויות מעניינות, ולא רק בשביל הכוחות המזויינים של רוסיה אלא גם בשביל התעשיה, אשר בהסתקלות ראשונית מהווה הנפגע הפוטנציאלי הראשי של המדיניות החדשה. יותר מכך, רכישת אמל"ח מחו"ל מהוות, דבר ראשון, כלי השפעה על מדיניות המדינות הייצואניות של אמל"ח. דבר שני, הרכשיות פירושם שינוי תדמית של רוסיה בעולם שעוזר להיפטר מקללת "הבודדות האיסטרטגית", אשר מהווה עול למדינה לכל הפחות מאז פירוק האירגון ההסכם הווארשה, ולכל היותר מאז המעפכה הבולשביקית באוקטובר 1917.

המסורת שהופסקה

במציאות, אם להסתכל על השאלה בקונטקסט היסטורי רחב, קל לראות שמדינתינו תמיד הייתה היבואן נמרץ, ולפעמים גדול של אלמ"ח מחוץ לגבולותיה. במובן הזה דווקה שינוי כיוון להסגר וסיפוק עצמי תעשייתי-ביטחוני לאחר מלחמת העולם השניה הוא אנומלי ולא חזרה פרקטיקה מסורתית של ייבוא אמל"ח, אשר מציין בתוכו את חידוש הנורמה ההיסטורית. רוסיה הופכת להיות יבואנית של נשק קל ומה שקוראים היום "החומרים האסטרטגיים" (לאומר: מתכות יקרות, החיוניות לייצור רובעים ותותחים) ממערב עוד בימי האיבאן השלישי (שלט בשנים 1462-1505), אשר למעשה ייצר את הממלכה הרוסית בעלת שלטון מרוכז. העמית המועדף של מוסקבה בתקופה ההיא היה דנמרק, שהפכה לספקית המרכזית של אמל"ח מודרני דאז. דרך אגב, בתקופת שלטונו של איבאן השלישי רוסיה נתקלה באמברגו הראשון מצד המערב בהיסטוריה שלה. בתקופת משבר היחסים של רוסיה עם הברית ערי הנזה, חברות הברית - ליטא וליבוניה לא סיפקו בעצמם ומנעו מהאחרים לספק למוסקבה נשק ומתכות. ייתכן שזאת הייתה אחת הסיבות לפיגור הולך וגדל של רוסיה בנשק חם, אשר קיבל ביטוי דרמטי ביותר בקרב על אורש ב-1514, כאשר המוסקבה הפסידה לליטאים ופולנים וכתוצאה ההתקדמות שלה למערב נעצרה למאה וחמישים שנה.

רוסיה רכשה נשק באופן פעיל ונעזרה במומחי צבא ומהנדסים זרים גם במהלך כל המאה ה-16, במיוחד בימי איבאן הנורא, ובמהלך המאה ה-17, כאשר הקשרים הפעילים ביותר נקשרו עם שבדיה. דווקה הממלכה השבדית, אשר לחמה נמרצות באויב ההסיטורי של מוסקבה - פולין, כמעט למשך מאה שנים הפכה למקור הרוסי העיקרי של מתכות ותותחים. אין צורך לדבר על התפקיד העצום ששיחקו מומחי צבא ומהנדסים זרים במהלך הרפורמות של פיוטר [הגדול], שהקימו צבא קבע וחיל הים לפי הטיפוס האירופאי.
למעשה, בערך עד הקרב פולטבה, כלומר בתקופה הקשה ביותר של המלחמה הצפונית הגדולה (1706-1709) הקצינים הזרים, בעיקר הקצינים הגרמניים, היוו כמעט רוב בצבא רוסיה, ובחלק הגדול הזכות של ניצחון רוסיה על שבדיה שייך להם.

תוך אימוץ פעיל של ניסיון וטכנולוגיות זרות, פיוטר הקים בו זמנית גם את מערך הקצונה וגם את התעשיה הצבאית, אשר בסופו של דבר התחילה לספק את הצרכים של הצבא והצי בנשק וציוד הנדרשים.
הגל הבא של רכישות מחו"ל התרחש מאה וחצי מאוחר יותר, בתקופת מלחמת קרים (1853-1856), שגילה פיגור רוסיה משמעותי של רוסיה אחר המדינות המערביות המתקדמות. מאז ועד הקריסה של השלטון האימפרי בשנת 1917, רוסיה הופכת לייבואן יותר ויותר גדול של אמל"ח זר. הבולט במיוחד בהקשר הזה הוא הרכב הספינות של הצי הרוסי במלחמת רוסיה-יפן (1904-1905), כאשר כמעט כל הספינות החדישות והיעילות ביותר נרכשו בחו"ל או שנבנו ברוסיה על פי הפרויקטים הזרים עם שינוים קטנים או גדולים יותר. הספינות ממקור "רוסי טהור", חוץ מכה יוצאי מן הכלל, לא הדגימו מצויינות בביצועים שלהם.

ייבוא אמל"ח הגיע למקסימום הטבעי שלו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר בשלושת השנים הראשונות התעשיה הצבאית הרוסית לא הצליחה לענות על הדרישות העצומות של הצבא בנשק קל, מקלעים, ארטילריה וחתמושת. אם לא גדול אז לפחות רוכש די פעיל של סוגים אמל"ח מסויימים היה גם ברה"מ עד מלחמת העולם השניה, שבנה את התעשיה הביטחונית המופלג במובנים רבים שלו באופן ניכר תוך שיתוף זר (בעיקר גרמני).

אפילו ברה"מ שלאחר המלחמה, שבנה מערך תעשיתי ביטחוני מספק עצמי וכמעט סגור, בכל זאת היה צריך לגשת לרכישות מחו"ל במקרים חריגים. דבר ראשון, במסגרת האירגון הברית הוורשה התקיימה התמחות ביטחונית תעשייתית מסויימת. במסגרת ההתמחות הזאת, צ'כוסלובקיה, למשל, הפכה למפתח וייצרן עיקרי של מטוסי אימון. פולין בנתה נחתות בינוניות וגדולות בשביל חיל הים הסובייטי, וכמו כן ספינות עזר.

אבל היו גם מקרים אקזוטיים יותר של רכישות מחו"ל, גם במדינות קפטליסטיות. כך, במחצית השניה של שנות ה-40 בבריטניה נרכשו באופן לגלי לגמרי מנועי סילון Rolls Royce Nene II ו-Derwent וגם רשיונות [הייצור] בשבילם.
להחר ספיגתם בתעשיה סובייטית, המנועים הללו הותקנו כמעט בכל מטוסי קרב סילוניים מהדור הראשון, כולל מטוס קרב סילוני MiG-15 שנבנה במספרים גדולים. בנוסף, עד שנת 1951, על על מטוסי MiG-15 הותקנו אוטומטים כפתוריים להגנת הרשת החשמלית של חברת Siemens. בפינלנד הוזמנו ספינות עזר לאורך כל התקופה שלאחר המלחמה.

הרכיבים הזרים קיבלו שימוש אפילו במערכות אסטרטגיות. בתחילת שנות ה-80 ביפן נרכשו צמיגי Bridgestone בעלי קוטר של שלושה מטרים בשביל משגר נייד MAZ-7904 של המערכת Tselina, כיוון שהתעשיה הסובייטית לא ייצרה צמיגים בגודל הזה.

ההכרחיות של הייבוא
לכן החזרה של רוסיה לפרקטיקת ייבוא אמל"ח וטכנולוגיות היא למעשה החזרה לנורמה היסטורית שאבדה בתנאים ספציפיים שלאחר מלחמת העולם השניה. יותר מכך, אם לנתח לא רק את הקונטקסת ההיסטורי אלא גם קונטקסט בינלאומי אקטואלי, יתברר שבעולם כמעט ולא נשארו מערכות תעשיה ביטחונית סגורות. למעשה כל ייצואני אמל"ח גדולים בו זמנית הם גם היבואנים הפחות או היותר גדולים. זה מתייחס אפילו לארה"ב, בעלת עוצמה כלכלית, טכנולוגית ותקציבית, שבתאוריה מאפשרים למדינה זאת למלא את כל הצרכים שלה באמצעות התעשיות הביטחוניות הלאומיות. מדי שנה ארה"ב רוכשת ממדינות זרוח אחמ"ל וציוד בכמה מיליארדי דולרים. אם כי החלק העיקרי של הרכישות הללו בא מבריטניה, אשר התעשיה הביטחונית שלה איבדה באופן ניכר את הזהות הלאומית שלה ומהווה למעשה תוסף של תעשיה ביטחונית אמריקאית.

מובן שהיום רוסיה מהווה כלכלה קטנה מדי כדי לאפשר לעצמה להחזיק מערך לגמרי בלתי תלוי של תעשיה ביטחונית, וכתוצאה מכך ההשתלבות בהתמחות בינלאומית ניראת כהכרחיות בלתי נמנעת. בכלל חייבים לציין שבאופן כללי ייבוא אמל"ח מסתבר כזול יותר לעומת החזקת המערך המפותח של תעשיה ביטחונית. אם זאת, בתנאים שלנו סירוב להחזיק מערך של התעשיה הביטחונית שווה לסירוב לקיים ריבונות לאומית. במובן הזה כרגע עומדת לפני רוסיה משימה למצוא את המאזן האופטימלי בין שני המצבים הקיצוניים - הימור אך ורק על הייבוא ואוריינטציה לשמירה על התעשיה הביטחונית הסגורה.

פרט להכרחיות הכלכלית קיימת גם הכרחיות ביטחונית טהורה של ייבוא אמל"ח. חייבים להודות שבשורת התחומים השיווקיים הפיגור של התעשיה הלאומית מהמובילים כה גדול שצימצום הפערים או שבלי אפשר באופן עיקרוני או שתצטרך בזבוז לא מקובל של הזמן והמשאבים. יחד עם זאת הכוחות המזויינים אמורים למשלא משימות של שמירה על הביטחון לא בעתיד המרוחק אלא כבר עכשיו. ולכן אינם יכולים לחכות שנים שדרושים לעבודות מו"פ (בלי שום התחייבויות להצלחה) והקמת הייצור הסדרתי, למשל, של מערכות אוויריות בלתי מאויישות או נחתות אוניברסאליות.

סיכונים והזדמנויות

כמובן, הרכישות מחו"ל כשלעצמם מעמידות סיכונים ביטחוניים ופוליטיים, כמו שמעמידה אותם שכל תלות מהסביב החיצונית.למספר הסיכונים הברורים ביותר מתייחסת האפשרות להכנסת כל מיני איסורים ואמברגו, שהתוצאה שלהם יכולה להיות חוסר אפשרות לעשות שימוש מבצעי או אפילו הפעלה שוטפת של האמל"ח המיובא. ברוסיה, אשר עדיין מחזיקה ביכולות תעשיתיות מרובות (ובאמביציות תעשיתיות מרובות אף יותר), השימוש המוגזם בפרקטיקת ייבוא אמל"ח מוליד את הסכנה להתעלמות מהאינטרסים של התעשיה הביטחונית הלאומית. שוב, מנקודת ראיה מצומצמת של גופים ביטחוניים בהרבה מקרים, אם לא ברובם, רכישות אמל"ח מחו"ל יכולות להיות עדיפות מבחינת סך השיקולים כמו איכות, עלויות המצטברות, זמני הספקה ולבסוף היעילות והרמה הטכנולוגית של אמל"ח. וכאן שוב קמה השאלה של מציאה המאזן האופטימלי בין האינטרסים של משרד ההגנה והתעשיה הביטחונית, מה שמצריך איכות גבוהה של השליטה המדינית ברמה הבינמשרדית.

לשם הקטנת הסיכונים הללו יש צורך למצוא מענה לשלושת השאלות הבאות: על בסיס אילו עקרונות ובאיזה תנאים אמורה רוסיה לייבא אמל"ח וטכנולוגיות; אילו ייצואנים מתאימים לה ביותר כמקור לאמל"ח וטכנולוגיות ביטחוניות; באילו אמל"ח וטכנולוגיות, אשר לא קיימות בתעשיה ביטחונית לאומית, נדרשים הכוחות המזוינים של רוסיה.

ניראה שאפשר לנסח את שלושת העקרונות אשר מהווים בסיס לפיתוח המדיניות בתחום ייבוא אמל"ח. כולם ידועים היטב בניסיון עולמי ורוב היבואנים, שיש להם אמביציות תעשיתיות וטכנולוגיות אפילו מינימליות, עושים בהם שימוש.

עיקרונות

העיקרון החשוב מכל שלפיו מתבצעות רוב הרכישות היבואניות בעולם הוא חובת קיום מכרז בין כמה משתתפים. החקיקה של שורת המדינות, כולל גם את היבואן הגדול כמו הודו, מחייבת לבצע רכישות אך ורק רק על בסיס מכרז.

העיקרון השני שלמעשה כבר נהיה סטנדרטי ברכישות גדולות היקף של אמל"ח ממדינות זרות הוא העברת הטכנולוגיות. ככל הניראה, בכל המקרים של יבוא אמל"ח מחו"ל, רוסיה תנסה לקבל טכנולוגיות כאלה. למעשה, רכישת הכטבמ"ים ומערכות ציוד FELIN משמשות בעיקר את המטרה הזאת.

לבסוף, הפרקטיקה העולמית הסטנדרטית של יבוא אמל"ח כוללת דרישות אופ-סט, כלומר ההתחייבות של המוכר להשקיע בחזרה בכלכלתה של המדינה הרוכשת. את החוזים הלא גדולים לכטבמ"ים ישראליים וערכות הגנה אישית צרפתיות של "חייל העתיד" אולי אפשר לקיים גם ללא דרישות האופ-סט. אולם בעת חתימת החוזה לנחתות אוניברסאליות מתוצרת זרה בעלות של מאות מליוני יורו, רוסיה כבר דורשת בנייתן של שתי הספינות לפחות במספנות שלה, וגם השתתפות של היזמים הלאומיים בבניית שתי היחידות הראשונות. במקרה האידיאלי, המספנות הרוסיות היו יכולים לייצר עד 30% של הבלוקים לספינה הראשונה ועד 60% - לספינה השניה.

עמיתים

בחירת הספקים הזרים האפשריים בשביל צבא רוסיה הגיוני לבנות תוך השימוש בעיקרון הדפולריזציה המירבית וגם בעיקרון החשיבות בשבילם של הרכיב הכלכלי בהספקות, מה שיאפשר אם לא לאפס אז לפחות למתן את הסיכונים הפוליטיים. העיקרון האפשרי השני לבחירת היצואנים האופטימליים יכול להיות קיום של מסורת הקשרים הטכנולוגיים הביטחוניים. על פי העקרונות האלה, המקורות המועדפים של אמל"ח וטכנולוגיות בשביל המדינה שלנו הם צרפת ואיטליה. כניראה החברות הצרפתיות והאיטלקיות צברו את הניסיון העשיר ביותר במערב לשיתוף הפעולה עם העמיתים הרוסיים מהתעשיה הביטחונית. עוד מאמצה שנות ה-90 רוסיה וצרפת פיתחו ביחד מטוס אימון MiG-AT, ומאוחר יותר החברות הצרפתיות Thales ו-Sagem סיפקו מערכות אוויוניקה למטוסי קרב Su-30MKI/MKM שנועדו לייצוא. יותר מזה, מערכות הניווט הצרפתיות Sagem Sigma 95 מותקנות עכשיו גם על מטוסי MiG-29SMT, שהתקבלו לשירות בחיל האוויר הרוסי לאחר הסירוב של אלג'יריה לקבל אותם. האיטלקים היו למשך זמן רב עמיתים של משרד פיתוח של יאקובלב בפיתוח מטוס אימון Yak-130, והיחסים הפוליטיים המיוחדים של שתי המדינות מאפשרות לקוות לצימצום הסכנה ליפול תחת אמברגו.

ספק מבטיח נוסף של אמל"ח לרוסיה הוא ישראל שמחזיק ביתרונות ברורים. לספקים הישראליים מוטיבציה כלכלית אפילו גדולה יותר מאשר לצרפתים. בהיותה מעצמה טכנולוגית ממעלה ראשונה, לישראל מספר גדול של טכנולוגיות שמעניינות את ראשי הצבא הרוסי. אם זאת כל היתרונות הבורים מאופסים משהו בגלל התלות הגדולה של ישראל מהמדיניות האמריקאית. טכנולוגיות ישראליות רבות פותחו בכסף אמריקאי. וגם כשהפיתוח התנהל בכסף הישראלי, ארה"ב תמיד מסוגלת למצוא דרך לחסום את העברת הטכנולוגיות לרוסיה או לכל מדינה אחרת בעולם. למעשה, עם כל העוצמה הטכנולוגית שלה, ישראל אינה מעצמת טכנולוגיות ביטחוניות ריבונית, מה שבולם את ההתפשטות שלה בשוק האמל"ח הבינלאומי.

בנוסף, טכנולוגיות ומערכות מסויימות שמעניינות את רוסיה נמצאות אצל המדינות להא משוייכות לבלוקים פוליטיים, כמו שבדיה, שוויץ או דרום-אפריקה.

מה לקנות

כשמדברים אודות רכישת אמל"ח ממדינות זרות, יש טעם להתייחס למוצרים שהרכישה שלהם עונה לפחות לשלושת הקריטריות. ראשית, המוצרים הפוטנציאליים שנרכשים מחו"ל אמורים להיות חיוניים לכוחות המזוינים של מדינתינו. שנית, הרכישות חייבות שלא לפגוע בתעשיה לאומית. זאת אומרת שלחברות רוסיות לא לא יהיו מקבילים מתחרים של המערכות הנרכשות, והפיתוח שלהם ע"י משרדי פיתוח לאומיים יקח יותר מדי זמן ויצריך יותר מדי משאבים. שלישית, אלו לא יכולים להיות מוצרים רגישים וטכנולוגיים ביותר, אשר היבוא שלהן תגרום בסבירות גבוהה לחסימתם ע"י העמיתים שלנו במערב בגלל הסיבות הפוליטיות.

ניראה, שמערכות וטכנולוגיות רבות אשר עונים על הקריטריונים הנ"ל כבר נרכשות או שנמצאות בלב עניין של צבא הרוסי.

המערכות הזרות הראשונות אשר בצדק התקבלו בברכה ע"י אנשי הצבא הרוסי הן רובי צליפה מתקדמים שנרכשו לפני כמה שנים בשביל חיל הצנחנים. הצורך הכמותי במערכות כאלה אינו גדול ומסתכם לכל היותר בכמה מאות יחידות. לכן קיית אפשרות לא רק למלא את כל הדרישות של הצבא והשירותים המיוחדים באמצעות הייבוא, אלא גם ליצור מלאי של רובי צליפה למקרה של הטלת אמברגו, ובכך למזער את הסיכונים הפוליטיים והביטחוניים של הפניה לספקים זרים. בנוסף, חימוש צליפה מחזיק בתדמית כלשהי של אמצעי "נגד טרור", והספקות שלו לא גורמות לאי נחת אצל החברה המערבית שעוקבת אחר רוסיה. בקשר לאנשי נאט"ו, הם מבינים: הופעת כמה מאות רובי צליפה כאלה במדינתינו לא משנה כלום במאזן הכוחות.

ברור שגם הרכש המצומצם של הכטבמ"ים בישראל בגדול מוצדק. למפתחי הכטבמ"ים הרוסיים, באופן טבעי, החוזה הזה לא הוסיף אופטימיות. אבל העסקה הקטנה יחסית הזאת לא חוסמת בפני המפתחים הלאומיים את האפשרות לרכישות נוספות של כטבמ"ים. מעניין לציין שישראל עדיין לא מכר לצבא שלנו את הכטבמ"ים שמעניינים אותו ביותר, IAI Heron בעל טווח טיסה גדול, והצרפת הלא עויינת כלפי רוסיה בכלל סירבה לדון באפשרות הספקת הכטבמ"ים למדינתינו. לכן בתחוםפ הזה בינתיים נצטרך להסתדר בכוחות עצמינו.

תעופה
בתחום התעופתי החולשות של התעשיות הרוסיות נסתמנו בבירור עוד בעת בחירת התצורה הטכנית של מטוסי קרב Su ו-MiG, אשר נועדו לייצוא. בהיותם בוחרים את הרכב המערכות Su-30MKI, Su-30MKM ו-MiG-29K, חילות האוויר של הודו ומלזיה דרשו לשלב באוויוניקה שורת המערכות מהתוצרת הצרפתית, הישראלית, ההודית והדרום-אפריקאית.

חלק מהדרישות הללו נבעו מהאינטרסים המדיניים, אולם רוב הדרישות ממקור טכני הגיוני. תוך שמירה ברוב המערכות הרוסיות (ראשית כל המכמ"ים והמעבדים), חיל האוויר ההודי העדיף מערכות ניווט ותצוגה צרפתיות, פודים אלקטרו-אופטיים יתצוגה עילית ישראליות. מאוחר יותר בעת הזמנת מטוסי MiG-29K ימיים חיל הים ההודי הוסיף לרשימה תצוגות קסדה צרפתיות. במלזיה ובאלג'יריה דחתו את המערכות הישראליות והחליפו אותן במערכות מתוצרת "ההודית" והצרפתית.

חלק מהמערכות הצרפתיות שנבחרו ע"י הלקוחות מהוות עניין גם לחיל האוויר הרוסי. קודם כל זה מתייחס למערכות ניווט Sigma 95 של חברת Sagem ופוד אלקטרו-אופטי Damocles של Thales. יחד עם זאת, Sigma 95 כבר נמצאת בשימוש טייסי הקרב שלנו במטוסי MiG-29SMT, אשר הוזמנו ע"י אלג'יריה. מה שקשור לפוד Damocles, במשך זמן מסויים דובר על האפשרות לרכוש את רישיון הייצור שלו ברוסיה, אבל לא לאחרונה. כניראה הסיבה היא סירוב של Thales להעביר טכנולוגיות, כיוון שלא ניראה שה-UOMZ הצליח הרבה בפיתוח מעקכת רוסית מקבילה Sapsan

ימאות

גם הימאים הרוסיים הביעו את ההתעניינות שלהם. את הפירסום הגדול ביותר קיבלו תוכניות לרכש נחתות אוניברסאליות בצרפת (או בספרד, הולנד, דרום-קוריאה). וברוסיה ומחוצה לה תשומת הלב של ציבור המומחים תפסו בעיקר היכולות להנחתת כוחות של הספינה. אולם היום נחתות מסוג זה מהוות גם אמצעי לשליטה על הכוחות והאמצעים הניידים או על כוחות ימיים, ובגלל זה יש להם יכולת שו"ב מוגברת. בנוסף, בזמני שלום היחידות הנ"ל משמשות לצורכי אימון, ולכן הן מצויידות במתקני לימוד לקבלת השוחרים. לצורך השתתפות במשימות הומניטריות או בפינוי רפואי מקובל שיהיו על הספינה מרפאות ואפשרות להרחבה מהירה של המרפאות. מבנה הספינה מאפשר שימוש בשולות קטנות, סירות מהירות וכו' לשם הבטחת היכולת שהייה בימים מרוחקים. לבסוף, האופנה האחרונה בשורת המדינות היא רצון להקנות לנחתות ולספינות התובלה את היכולת לשמש בתור ספינות הספקה של כוחות ימיים בים פתוח, מה שמביא את התכונות האוניברסאליות של הספינות הנ"ל למקסימום.

האוניברסאליות הבולטת הזאת היא בראש ובראשונה שגרמה לעתיניינות מצד חיל הים הרוסי, כאשר הפוטנציאל של הנחתת בפני עצמו הוא בעל חשיבות משנית. בגלל התשתיות הלא מפותחות, למשל, במזרח הרחוק, נחתות אויניברסאליות, אשר משלבות על פלטפורמה ימית חדרי מגורים, מטה, מרפאה, נושאת מסוקים ונחתת, יהוו מוקדים ניידים של התשתית הצבאית שאין להם תחליף באיזורים מרוחקים ולא מאוכלסים. יותר מזה, פוטנציאל של הנחתות המודרניות לשליטה ובקרה של הכוחות יאפשרו לחיל הים הרוסי לעשות צעד לכיוון הקניית היכולת לנהל Network-centric warfare שמתאפיין באיכות התמיכה האינפורמטיבית בכוחות היבשה והים חדשה לגמרי. אחד היעדים העיקריים של הרפורמות המופעלות היום זהו השינוי המנטאלי, האירגוני והטכני - מדוקטרינת ה-Deep strike שהתקבלה ממלחמת העולם השניה למודל ה-Network-centric warfare שתורגל ע"י מדינות הנאט"ו ובעיקר ארה"ב במהלך המלחמות ביוגוסלביה ועיראק. הדבר גם יתרום לשיתוף הפעולה בין זרוע אוויר, הים והיבשה.

לבסוף, נחתות אוניברסאליות הן הספינות האידאליות לתפקידים החשובים כמו הפגנת נוכחות, השלаת כוח [Force projection] והשתתפות בפעולות נגד הפירטים. היום ביצוע המשימות האלה מוטל על הסיירת הטילים הגרעינית הכבדה "פיוטר הגדול" שבמקור נועד להתמודדות מול הנומט"ים האמריקאיות, או על סיירות נצ"ל שתפקידם ברור מהשם שלהם. שימוש בנחתת אוניברסאלית יאפשר למלא את כל המשימות הנ"ל באופן זול יותר, ומה שיותר חשוב, באופן יעיל יותר. למעשה, אנחנו קוראים להם בשם נחתות אוניברסאליות רק מכוח השימוש המסורתי במונח הנ"ל במיון הרוסי של הספינות. בחיל הים הצרפתי הספינות מהסוג הזה נקראות "השלכת הכוח והפיקוד", ובצי הספרדי - "ספינות השלכת הכוח האסטרטגי".

במל מקרה ברור - חיל הים המודרני והמאוזן, שבנייתו מצריכה כמה עשרות שנים, לא אפשרי ללא הנחתות האוניברסאליות, ולא משנה מה איך הן נקראות.

ייתכן שהטכנולוגיה החשובה ביותר שחסרה לספנים רוסיים, שהסיכוי להשיגה במערב איננו אפסי, היא של מערכות כוח אנאיירוביות בשבילל הצוללות הקונבנציונליות. שימוש במערכות כאלה מאפשר לצוללת לצלול במהירות של שלושה קשרים למשך זמן מאוד ממושך (עד 20 יממות) בלי טעינת הסוללות [בעמצאות מחולל דיזל]. בטכנולוגיות הללו מחזיקות צרפת, גרמניה ושבדיה. למרות שברה"מ היה בזמנו החלוץ בשימוש במנועים אנאיירוביים, כיום הפיתוח של מערכות אנאיירוביות לאומיות עם מחולל אלקטרו-כימי (כדוגמת Kristall-27), מפגר משמעותית מהמנועים המבצעיים המערביים. בינתיים בעולם התגבשה האופנה לעשות שימוש במערכות הנ"ל, למרות היותם יקרות, לא אמינות ומסובכות להפעלה. לכן רכישת טכנולוגיות מערוכת כוח אנאיירובית מצרפת או מגרמניה ניראת אקטואלית.

אמל"ח יבשתי

כנבון ביותר ניראה הרצון של משרד ההגנה לקבל לידיו את הציוד הצרפתי של "חייל עתיד" FELIN. למרות כמה יוצאי מן הכלל היסטורי החייל הרוסי לא היה מצוייד בצורה מספיק טובה, ובקונטקסת נתפתחות תאוריית Network-centric wafare, החייל הרוסי המודרני ניראה כמו קלע מימים המוקדמים של פיוטר על רקע חיילי המשמר השבדיים של קרל ה-12. נכון להיום FELIN היא מערכת ציוד אישית המתקדמת בעולם, שלא רק מספקת ללוחמים הגנה מוגברת אלא חשוב מכך גם מעלה את התמיכה האינפורמטיבית שלו לרמה איכותית חדשה, וזאת בנישה הטקטית הרוסית שמסורתית היא החלשה ביותר.

על פי דרישות צבא הודו, בטנקים המסופקים לשם T-90S מותקנות מצלמות טרמיות צרפתיות Catherine. עולם, שעל פי כמה ידיעות המערכות הנ"ל לא הצטיינו בתנאי המדבר החמים של הודו. קמה שאלת הייצור של המכשירים הללו בשביל כוחות השריון הרוסיים. אם הממשל הצרפתי יאשר את העברת הטכנולוגיה הזאת, האיתגר העיקרי בשביל Thales (הוא Sagem בעל מוצר מתחרה דומה Matiz) יהיה הבחחירה הנבונה של העמית התעשייתי בתוך רוסיה.

שאלת הרכישה בשביל הכוחות המזוינים של רוסיה של רכבים ממוגנים IVECO LMV M65E תוצרת איטליה אשר התקבלו ביוני 2010 לשירות משרד ההגנה הרוסי, קיבלה פירסום משמעותי. גם כאן יש חשיבות לשאלת הלוקליזציה של הרכבת LMV ברוסיה.

לסיכום יש צורך להדגיש שתחילת הייבוא הרחב מציב בפני צבא רוסיה, פוליטיקאים והחברה האזרחית איתגר משמעותי. זהו האיתגר של התגברות על הסיכונים החמורים של קבלת החלטות שרירותיות, במיוחד לטובת האינטרסים האישיים ושל קבוצות מסויימות, אשר יכולות לגרום לביזבוז כספי ציבור רבים, פגיע במאזן בתעשיה הביטחונית שלנו ולגרימת נזק בייצוא אמל"ח הלאומי.

http://www.periscope2.ru/?digest_id=26383

Voenno-Promyshlennyy Curyer, 08.12.2010מיכאיל ברבנוב

לאחר סיום העבודות מו"פ ותחילת הייצור הסדרתי של מערכות טילי שיוט חופיות נגד ספינות החדשות Bastion ו-Bal, רוסיה תפסה את המקום המוביל בשוק המערכות הדומות בעולם. לצורכיו הפנימיים חיל הים הרוסי רוכש רק מערכות האופרטיביות-טקטיות Bastion, שנועדו להעסיק מטרות שטח גדולות ומזלזל ברכישות של של מערכות Bal שנועדו למטרות טקטיות קטנות יותר. בהתחשב שבתנאים מודרניים הפרספקטיבה של לוחמה מוגבלת באיזורים הליטוריים היא בעלת סיכוי גבוה יותר מאשר תחילת מלחמה גדולת מימדים, המדיניות כזאת של חיל הים הרוסי ניראת צרת-אופקים.

מערכות טילים נגד ספינות מודרניות מהוות אמצעי לחימה רבות עוצמה, אשר מסוגלות לתת מענה לא רק למשימות הגנה חופית אלא גם להעסיק מטרות ימיות במרחק של מאות קילומטרים מהחוף. בהיותם מצויידים באמצעי רכישת המטרות אורגניים, יכולות אוטונומיות וניידות גבוהות, המערכות החופיות של טילים נגד ספינות מהוות מטרות קשות אפילו בשביל האוייב החזק ביותר. היכולות הללו הן אחת הסיבות להגברת ההתעניינות במערכות טילים חופיות נגד ספינות של הדור החדש בשוק האמל"ח העולמי. פרספקטיבות נוספות מוקנות באמצעות היכולת המפותחת כיום שבאה לאפשר שימוש של מערכות טילים חופיות בתוך טילי שיוט נגד מטרות קרקעיות.

הפיתוחים הזרים העיקריים

כיום נוכחת בשוק האמל"ח העולמי קשת רחבה של מערכות טילים חופיות החמושות כמעט בכל הדגמים של טילי שיוט מודרניים נגד ספינות.

Harpoon ("באוינג", ארה"ב) - למרות התפזורת הרחבה בעולם, הטיל הזה משמש במערכות הגנה חופיות רק במספרים מצומצמים במספר מדינות: דנמרק, ספרד, מצריים ודרום-קוריאה. יחד עם זאת, בדנמרק המערכות החופיות פותחו באופן עצמאי בתחילת שנות ה-90 באמצעות העברת המשגרים של טילי "הרפון" מהפריגטות שיצוא מהשירות.

Exocet (חברת MBDA, צרפת) - המערכות החופיות שעושות שימוש בדור הראשון של טילי שיוט נגד ספינות Exocet MM38 שירתו בעבר בבריטניה (המערכת Excalibur בגיברלטר נמכר בשנת 1994 לצ'ילה) ובארגנטינה (מאולתר, הופעל במהלך מלחמת הפולקלנד בשנת 1982), וכיום משרתות בצ'ילה וביוון. מערכות חופיות בעלות טילי Exocet MM40 החדישים יותר משרתים ביוון, קפריסין, קטר, תיילנד, ערב הסעודיה (הספקות התבצעו בחצי השני של שנות ה-80 ובשנות ה-90) ובצ'ילה (במקרה הזה פותחו בכוחות עצמם).

Otomat (חברת MDBA, איטליה) - משמשות במערכות חופיות של טילים נגד ספינות אשר סופקו בשנות ה-80 למצריים ולערב הסעודיה.

RSB-15 (חברת Saab, שבדיה) - המערכת הזאת בגירסה החופית RSB-15K משרת בשבדיה ובפינלנד (סופקה בשנות ה-80), כאשר בקרואטיה המערכת RBS-15 משמשות במסגרת המערכת MOL מתוצרת עצמית שפותחה בשנות ה-90. חברת Saab ממשיכה לשווק את המערכת החופית של טילים נגד ספינות על בסיס הטיל החדש RBS-15 MK 3.

RBS-17 (חברת Saab, שבדיה) - גירסה משודרגת של טיל נ"ט אמריקאי "הלפייר". מופעל מתוך משגרים חופיים קלים אשר נמצאים בשירות של שבדיה ונורבגיה.

Penguin (חברת Kongsberg, נורבגיה) - החל משנות ה-70 הטיל נגד ספינות הזה משמש במשגרים נייחים בהגנה חופית של נורבגיה. נכון לעכשיו המערכת מיושנת והיא מוצאת מהשירות.

NSM (חברת Kobgsberg, נורבגיה) - טיל שיוט נגד ספינות נוברגי חדש שמוצע גם בגירסאת המערכת החופית הניידת של טילים נגד ספינות. בסוף 2008 פולין חתמה על עסקת רכישה של גדוד טילי NSM חופיים אחד על סך 145 מיליון דולר עם ההספקה בשנת 2012. זהו החוזה הידוע הראשון להספקת מערכת הגנה חופית מתוצרת מערב אירופה בעשור האחרון. בהמשך תיתכן רכישת הגירסא החופית של NSM ע"י נורבגיה עצמה.

SSM-1A (חברת Mitsubishi, יפן) - טיל נגד ספינות מתוצרת יפן אשר משמש ביפן במערכות חופיות ניידות של טילים נגד ספינות Type 88. הטיל לט ייוצא.

Hsiung Feng (טאיוואן) -- משפחת טילי שיוט נגד ספינות, המשמשת מאז שנות ה-70 בהגנה החופית של טאיוואן במסגרת מערכות נייחות וניידות בעלות אותו שם.הגירסה הראשונה של הטיל (Hsiung Feng I) פותחה על בסיס טיל ישראלי משודרג Gabriel Mk.2. החל משנת 2002 לשירות בטאיבאן נכנסת הגירסה הניידת של המערכת בשם Hsiung Feng II, שמשתמשת בטיל בעל טווח גדול יותר שפותח בטאיוואן. אי אפשר לשלול פיתוח של מערכת חופית על בסיס הטיל הטאיוואני החדיש Hsiung Feng III בעתיד. המערכות הללו לא ייוצאו.

HY-2 (סין) - טיל שיוט נגד ספינות סיני (המוכר גם בשם C-201) אשר מהווה מקביל משודרג של טיל סובייטי P-15 שפותח בשנות ה-60. מערכות חופיות על בסיס HY-2 החל משנות ה-60 מהווים את עיקר המערך של מערכות חופיות של טילים נגד ספינות של סין, וגם ייוצאו לעיראק, איראן, צפון-קוריאה ואלבניה.

HY-4 (סין) - הגירסה המשודרגת של הטיל HY-2 בעלת מנוע טורבו-מניפה, המשמשת בהגנת החופים של סין מאז שנות ה-80. לאחר שנת 1991 המערכות החופיות עם הטיל הזה סופקו לאיחוד האמירויות. המקבילים הלאומיים של הטיל בשביל הגנה חופית פותחו באיראן (Raad) ובצפון-קוריאה (הציון האמריקאי AG-1 ו-KN-01). נכוןלהיום הטיל מיושן מעבר לכל תקווה.

YJ-62 (סין) - הגירסה נגד ספינות (קיים גם ציון C-602) של משפחת טילי שיוט סיניים מודרניים CJ-10, הדומים ל-Tomahawk האמריקאית. מערכת חופית ניידת נגד ספינות C-602 מתקבל לשירות בשנים האחרונות ונהיה בסיס המערך ההגנה החופית של סין. אין נתונים אודות הייצוא.

YJ-7 (סין) - משפחת טילים מודרניים קלים נגד ספינות, אשר כוללת טילים מ-C-701 עד C-705. באיראן מתנהל ייצור סדרתי של C-701 תחת השם Kosar, גם בגירסה החופית, ושל C-704 תחת השם Nasr.

YJ-8 (סין) - סדרת הטילים נגד ספינות הסיניים המודרנית שכוללת את הטילים הידועים C-801, C-802 ו-C-803. מערכות חופיות ניידות עם טילי C-802 נמצאות בשירות סין ובשנות 1990-2000 סופקו לאיראן וגם, על פי ידיעות מסויימות, גם לצפון-קוריאה. נמסר שעכשיו תיילנד מתכוון רכישה של מערכות החופיות הללו. באיראן הוקם ייצור ברישיון של הטילים C-802 תחת השם Noor, המערכות החופיות עם הטיל הזה סופקו לסוריה ולאירגון הלבנוני חזבאללה והופעלו ע"י האחרון בסכסוך הלבנוני בשנת 2006.

הקונטקסת הלאומי

התקופה הסובייטית

בברה"מ באופן מסורתי הוקדשה תשומת לב רבה לפיתוח טילי שיוט נגד ספינות כיוון שהן נחשבו לאמצעי הגנת החופים חשוב תנאי העליונות הימית הצבאית של המערב. יחד עם זאת, בברה"מ המערכות הללו פותחו לא רק על בסיס טילי שיוט נגד ספינות של היעוד הטקטי, אלא גם של היעוד האופרטיבי-טקטי בעלי טווח שמעבר ל-200 ק"מ.

בשנת 1958 התקבלה לשירות המערכת הסובייטית החופית הניידת הראשונה 4K87 Sopka עם טילי S-2 בעלי טווח ירי עד 100 ק"מ (המפתח - סניף OKB-155, כיום MKB Raduga בקבוצת OAO Korporatsia "Takticheskoe Raketnoe Vooruzhenie"). הטילים הללו גם שומשו במערכות חופיות נייחות ממוגנות Strela (גם Utes), אשר נבנו בציי הים השחור והים הצפוני. המערכת Sopka הווה את בסיס הכוחות הטילים והארטילריים של ברה"מ בשנות ה-60, וסופק באופן רחב למדינות ידידותיות, אולם בשנות ה-80 הוצא באופן סופי מהשירות.

לשם החלפת המערכת Sopka ב-KB Mashinostroeniya (עיר קולומנה) פותחה והתקבלה לשירות חיל הים הסובייטי בשנת 1978 מערכת חופית ניידת של טילי שיוט נגד ספינות 4K40 Rubezh שעושה שימוש בטיל שיוט ימי נפוץ נגד ספינות P-15M בעל טווח עד 80 ק"מ שפותח ע"י MKB Raduga. המערכת Rubezh היה אוטונומי לגמרי וכלל משגר ומכ"ם כינון Garpun המשולבים על רכב אחד (MAZ-543M), תוך מימוש הקונספט "סטי"ל על גלגלים". Rubezh ששודרגה בשנות ה-80 עדיין נשארת המערכת החופית של טילים נגד ספינות העיקרית של חיל הים הרוסי. בשנות ה-80 גירסאת ייצוא Rubezh-E של הטיל סופקה לגרמניה המזרחית, פולין, רומניה, בולגריה, יוגוסלביה, אלג'יריה, לוב, סוריה, תימן, הודו, וויטנאם ולקובה. לאחר התפרקות ברה"מ מספר כלשהו של המערכות הגיעה לאוקראינה, ולאחר התפרקות יוגוסלביה מערכות ה-Rubezh שלה הגיעו לצ'רנוגוריה, אשר בשנת 2007 מכרה אותן למצריים. היום Rubezh נחשב למיושן מבחינה פיזית וטכנולוגית.

בתור המערכת החופית בעלת יעוד אופרטיבי-טקטי בשביל חיל הים הסובייטי פותחה ובשנת 1966 התקבלה לשירות מערכת חופית ניידת 4K44B Redut עם טילים על-קוליים P-35B בעלי טווח עד 270 ק"מ. המפחת - OKB-52 (כיום OAO NPO Mashinostroeniya). בתור הפלטפורמה הבסיסית נעשה שימוש ב-BAZ-135MB. בהמשך Redut שודרג תוך החלפת הטילים P-35B בטילי 3M44 מודרניים יותר של המערכת Progress, שהתקבלו לשירות ב-1982. בטילי P-35B, ומאוחר 3M44 גם חומשו מחדש מערכות חופיות נייחות Utes. בשנות ה-80 המערכות Redut-E סופקו לבולגריה, סוריה ווויטנאם. בחיל הים הרוסי, בסוריה ובווייטנאם המערכות הללו, למרות המיושנות שלהן, עדיין נמצאות בשירות, כאשר המערכות הוויטנאמיות שודרגו לאחר שנת 2000 ע"י NPO Mashinostroeniya על פי התוכנית Modern.

ההווה

בשנות ה-80, לשם החלפת המערכות Redut ו-Rubezh החל פיתוח של דור חדש של טילי שיוט נגד ספינות על בסיס הטילים נגד ספינות הפרספקטיביים דאז (מערכות Bastion ו-Bal בהתאמה), אולם לאור התפרקות ברה"מ התאפשר להשלימו רק בשנים האחרונות. לאחר תחילת הייצור הסדרתי של המערכות הללו, רוסיה הפכה למובילה בשוק ייצור מערכות חופיות נגד ספינות, וכניראה תשמר את היתרון הזה במשך העשור הקרוב, במיוחד עם מתחשבים באפשרות לקדם בעתיד לשוק את המערכות היותר חדשות Club-M ו-Bal-U.

מערכת חופית נגד ספינות אופרטיבית-טקטית Bastion פותח ע"י NPO Mashinostroeniya על בסיס הטיל העל-קולי החדש מסדרת 3M55 Oniks/Yahont בעל טווח ישי עד 300 ק"מ. המערכת מוצעת בגירסה הניידת (K300P Bastion-P) והנייחת (Bastion-S), כאשר למטרות ייצוא היא מקבלת טילי K310 Yahont בעלי טווח עד 290 ק"מ. המערכת (הגדוד) Bastion-P כוללת ארבעה משגרים ניידים על שאסי MZKT-7939 (שני טילים על כ"א), רכב פיקוד, וכמו כן אפשר להכליל רכבי בק"ש עם מכ"ם Monolit-B וכרבי הובלה וטעינה.

בשנת 2006 נחתמו חוזים להספקת גדוד Bastion-P אחד לוויטנאם (העלות המוערכת 150 מיליון דולר) ושני גדודים לסוריה (בערך 300 מיליון דולר), כאשר החוזה הוויטנאמי סיפק למעשה את התקציב הנדרש לשם השלמת עבודות מו"פ. הספקות המערכת עם טילי Yahont לשני הלקוחות בוצעו ע"י NPO Mashinostroenia בשנת 2010.

בשנת 2008 משרד ההגנה של רוסיה מסר ל-NPO mashinostroeniya את החוזה להספקת שלושת גדודי 3K55 Bastion-P עם טילי סדרת Oniks/Yahont לחימוש החטיבה ה-11 החופית הארטילרית-טילית העצמאית של צי הים השחור, הפרוסה באיזור אנפה. בסוף 2009 - תחילת 2010 לחטיבה הועברו שני גדודי Bastion-P (על-פי "המראה החדש" של הכוחות המזוינים של רוסיה הם נקראים סוללות ומאוחדים בתוך החטיבה לגדוד אחד), וב-2011 אמור להימסר הגדוד (הסוללה) השלישי.

הייתה כוונה להחליף את המערכת הטקטית Rubezh בכוחות הארטילריים-טקטיים החופיים בחיל הים הלאומי למערכת החופית הניידת 3K60 Bal שפותח ע"י FGUP KB Mashinostroeniya (הקבלן הראשי) והמיזמים של תאגיד Takticheskoe Raketnoe Vooruzhenie. המערכת Bal עושה שימוש בטילי שיוט נגד ספינות קטנות מימדים ותת-קוליים 3M24 Uran בעלי טווח עד 120 ק"מ. במערכת Bal נכללים ארבעה משגרים ניידים 3S60 על שאסי MZKT-7930 (שמונה טילים על כ"א), שני רכבי פיקוד וקשר על אותו שאסי עם מכ"ם בק"ש Garpun-Bal, וגם ארבעה רכבי הובלה וטעינה. לכן סה"כ המערכת [יעני הגדוד] כוללת 64 טילים.

לשם ביצוע הבדיקות יוצרה מערכת [גדוד] Bal אחד בהרכב מינימלי (רכב פיקוד וקשר אחד, שני משגרים ורכב הובלה וטעינה אחד), אשר השלים בהצלחה ניסוים ממלכתיים בסתיו 2004. המערכת הנ"ל הועבר לשירות ניסיוני בחיל הים הרוסי וכיום נכלל בחטיבת החוף הארטילרית-טילית ה-11 בצי הים השחור, למרות שאין לה טילי 3M24. אולם למרות הקבלה הרשמית שך המערכת לשירות בשנת 2008, לא היו הזמנות לייצור סדרתי של Bal מאת המשרד ההגנה הרוסי. המערכת מוצעת לייצוא בגירסאת Bal-E עם טילי ייצוא 3M24E, אולם לא התקבלו הזמנות למרות שקיימת התעניינות בו מצד שורת המדינות.

הצעה נוספת בעניין מערכות טילים חופיות הגיעה מ-OKB Novator (נכנס ל-OAO Kontsern PVO Almaz-Antey) שמקדם את המערכת הניידת Ckub-M שלו על בסיס טילי שיוט ממשפחת Club (כינוי רוסי Kalibr) מיטפוסים 3M14E, 3M54E ו-3M54E1 בעלי טווח עד 290 ק"מ. המערכת מוצעת לייצוא בגירסה ניידת על פלטפורמות שונות עם 3-6 טילים על גבי משגר (כולל גם גירסאת המכולה). עד כה אין הזמנות.

פרויקט נוסף של גירסאת מערכת חופית ניידת של המערכת המיועדת לייצוא הידועה Moskit-E עם טילי 3M80E על-קוליים בעלי טווח ירי עד 130 ק"מ הוצע לראשונה בשנת 2006 ע"י KTRV (חברת MKB Raduga). החסרונות של המערכת הזאת הם המימדים הגדולים של הטילים בכלל לא חדשים וגם טווח ירי בלתי מספיק. למערכת Moskit-E חופית עדיין אין ביקוש.

פרספקטיבות ההצטיידות של חיל הים הרוסי

המערכת האוניברסאלית Bal-U אשר מפותח ע"י NPO Mashinostroeniya נחשבת היום למערכת החופית הפרספקטיבית העיקרית של טילים נגד ספינות בשביל חיל ים הרוסי. המערכת אמורה, כניראה, לעשות שימוש בטילי סדרת Oniks/Yahont ו-Kalibr (תוך אפשרות החלפה הדדית) בשיתוף הפעולה עם אמצעי בק"ש החדישם. ניראה שלנוכח הציפיה להשלמת המערכת הזאת משרד ההגנה הרוסי נמנע מהזמנות נוספות של מערכות Bastion ומרכישת המערכות Bal עם טילי 3M24.

כדאי לציין שבמקרה קבלת המערכת Bal-U לשירות בתור המערכת האחידה של יחידות החופיות הארטילריות-טיליות בחיל הים הרוסי, ייוצר המצב כאשר כל החימוש הטילי ביחידות הללו יוצג אך ורק באמצעות מערכות בעלות יעד אופרטיבי-טקטי. במקרה הזה בכל הנסיבות יעשה שימוש בטילי שיוט נגד ספינות יקרים מאוד בעלי עוצמה גבוהה (עם רש"ק כבד) ועל-קוליים (במקרה של Kalibr - עם שלב על-קולי), שנועדו להעסיק ספינות קרב גדולות. במשרד ההגנה הרוסי לא יהיו בכלל מערכות חופיות מודרניות בעלות יעוד טקטי. לא סביר שאפשר לראות את הבחירה הזאת כאופטימלית מבחינה צבאית וגם מבחינה כלכלית.

במקרה של עימות גדול מימדים ממשי לא ניראה סביר שספינות עויינות גדולות (למשל הסיירות והמשחתות האמריקאיות, המצויידות במערכות נשק AEGIS, בלי לדבר בכלל על הנומט"ים) יופיעו במים הליטוריים הרוסיים, ובכך יחשפו את עצמן לפגיעות באמצעות הטילים. הזמנים של מצורים ימיים צמודים לחוף עברו כבר מן העולם, וחיל הים האמריקאי יוכל לתקוף את שטחה של רוסיה באמצעות טילי שיוט ימיים רחוק מהחופים, ממרחקים שאפריורי יהיו גדולים יותר מהטווח של מערכות חופיות קיימות. ברור שחדירת קבוצת קרב של נומ"ט וספינות שטח עויינות לתוך רצועת מים קרובה של רוסיה תתרחש רק לאחר השגת עליונות מלאה בים ובאוויר ורק לאחר השמדת כוחות הגנה חופיים במהלך מבצע ימי ואווירי באמצעות החימוש המדוייק וטילי שיוט.

כמו כן כדאי לציין שטווח ירי גדול, שמוצהר כאחד היתרונות העיקריים של מערכות אופרטיביות-טקטיות, יהיה קשה להשגה בתנאי לחימה מול אויב חזק יותר בגלל קשאי גילוי ורכישת מטרות ממרחק רב. האוייב מנע, או לפחות יקשה ככל הניתן, את גילוי ורכישה מרוחקת של המטרות באמצעים הלא אורגניים בשביל המערכות החופיות. במקרה הרע ביותר מערכות חופיות של טילים נגד ספינות יצטרכו לסמוך אך ורק על אמצעי גילוי שלהם, שמוגבלים בטווח אופק מכ"ם, מה שיאפס את היתרונות הצפויות של טילים ארוכי טווח יקרים.

לכן, מערכות חופיות של טילים נגד ספינות עם טילים אופרטיביים-טקטיים רבי עוצמה שאמורים לשמש בעיקר עימותים גדולי מימדים נגד מטרות ימיות גדולות ו"היי-טקיות", למעשה בתנאי העימות כזה יתקלו בהגבלות יעילות משמעותיות וייתכן שלא יצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם במלואו. וירי של טילי Oniks על מטרות קטנות בעימותים מוגבלים הוא בבירור אינו רציאונלי.

אם זאת ההתפתחות המודרנית של חילות הים השכינות, כמו גם המגמה הכללית של התפתחות האמצעים הימיים הליטוריים נותנות בסיס להניח גידול בחשיבות כלי שייט קטנים (כולל סירות מהירות קטנות ובפרספקטיבה גם אמצעי לחימה בלתי מאויישים) בלחימה באיזורים הליטוריים. אפילו בחיל הים האמריקאי יותר ויותר תשומת הלב מופנת להתפתחות האמצעים כאלה. לכן, במים הליטוריים הרוסיים התרחיש הקונצפטואלי הסביר ביותר ניראה לא בתור הימצאות "כמות קטנה של מטרות גדולות" אלא "כמות גדולה של מטרות קטנות". ברור שלחיל הים הרוסי יש צורך אמל"ח מודרני בשביל הלחימה במטרות שטח קטנות ובינוניות באיזור הליטורי ובמיוחד בימים הפנימיים.

טילי שיוט נגד ספינות קטנים, זולים ותת-קוליים הם שצריכים להיבחן כאחת ממערכות הנשק העיקריות בשביל המשימות מסוג זה. לרוסיה יש דוגמא מוצלחת ובוגרת של מערכות מודרנית מהסוג הזה שהיא המערכת Uran עם טילי סדרת 3M24 והגירסה החופית שלו Bal.

זילזול ברכישת המערכות הללו בגירסאות הימיות והחופיות ניראה כצר-אופקים.

שינוי האוריינטציה של כוחות הים הרוסיים למאבק לא רק בכוחות גדולים אלא גם בכוחות קטנים ושל סירות מהירות (לפחות בים השחור, בים הבלטי ובים יפן) אמור לקבל ביטוי בבניית כל החילות והכוחות של זרוע הים - כמו בהרכב הכוחות של הספינות, כך גם של התעופה הימית ויחידות ארטילריות-טיליות חופיות. בקשר לאחרונים הפרספקטיבות האופטימליות ביותר ניראות בשילוב הרכישות של מערכות חופיות אופרטיביות-טקטיות Bastion-P ו-Bal-U עם טילים כבדים ועל-קוליים Oniks ושל מערכות טקטיות Bal עם טילים ברמה של Uran. יחד עם זאת כדאי לציין שעלות טיל Oniks/Yahont 3M55 יחיד גדול בערך פי 3-4 מאשר הטיל Uran 3M24. עלות סוללת Bastion-Pעם מלאי רגיל של 16 טילים שווה בערך (וכניראה אף גדולה יותר) לעלות סוללת המערכת Bal עם מלאי רגיל של 64 טילים. אם זאת, מבחינת רווית יתר של הערוצים היעודיים במערכות הגנ"א ימיות מודרניות, מטח של 32 טילים תת-קוליים עדיף על פני מטח של 8 טילים על-קוליים.

במציאות העלות הגבוהה של מערכות Bastion ו-Bal-U קרוב לוודאי תביא להגבלת הרכישות שלהן או למתיחת זמני ההספקה שלהם לתקופה ממושכת. כתוצאה, אם חיל הים לא יפנה לרכישת מערכות טקטיות, יחידות ארטילריות-טיליות חופיות רוסיות ימשיכו גם בעוד עשור להשתמש בעיקר במערכות Redut ו-Rubezh, אשר יהפכו לקראת אז באופן סופי ל"מצגות מוזיאונים" בעלות חשיבות מבצעית אפסית. כדאי גם לציין שטילי 3M24, כפי שהשיפור שלהם בזמן האחרון מראה, הם בעלי פוטנציאל שידרוג גבוה, כאשר המימוש שלו יאפשר תוך הוצאות לא גדולות להגביר את יעילות וגמישות ההפעלה של המערות המשתמשות בטיל זה.

http://www.periscope2.ru/?digest_id=26382

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה