התחרות הלא רישמית, הזוכה יזכה להגיד לכל הפורום אמרתי לכם.
שבוע מהיום, ביום שני השביעי לפברואר מה תהיה תמונת המצב במצריים.
.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

ההמונים ברחובות מאבדים את המומנטום, ארוע עולמי אחר שואב את תשומת הלב התקשורתית, המהומות דועכות לאט לאט, יום אחרי יום ושבוע מהיום מובארק שוב שולט על מצרים (בעזרת ממשלת שקר כלשהו) וחבריו מהצבא שמינה לראש ממשלה וסגן נשיא מסייעים בידו. בניו חוזרים מאיפה שהם לא נמצאים וממונים בינתיים לתפקידים זוטרים יותר עם פרופיל ציבורי חיובי עד שוך הזעם ועד שהאבא עוזר להם לפגוש עוד הזדמנות לרשת אותו בשלטון.

המשטרה חוזרת לרחובות ומבצעת טיהור במנהיגי ניסיון ההפיכה העממי. מצד שני, שר האוצר בהשראתו של מובארק מוצא דרך להעסיק יותר צעירים מובטלים. אל ברדעי מסיים את ימיו בכלא ולא ממש עושה שם חיים יתר מנהיגי האופוזיציה נמצאים במעקב מתמיד של המשטר עד לבחירות שקר כלשהן בהם נותנים להם לזכות בעשרה אחוזים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אלא אם מישהו יתנקש בו.
מכיוון שאתה שואל על עוד שבוע,אני חושב שאותם מראות כמו היום
המון זועם ומובארכ משדר עסקים כרגיל

שילוב של גילו המתקדם ומצבו המנטלי עם המצב שהתפתח ובו הוא נחשב מצד אחד לנטל, ומן הצד השני לאייקון היחיד שמגשר בין "הקיים" ובין הקריירות של רבים שסביבו.

הימור שלי:

תהיה המשכיות רציפה בין ממשל טרום יום חמישי ובין זה שיהיה בעוד חודש.

מובראק ישאר על כנו להלכה עד למועד הראשון שבו ניתן יהיה "להפריש" אותו בלי שזה יחשב לפוטש אלא תוצאה של הליך חוקי של "פג תוקף". או שהוא יופרש על רקע בריאותי - שוב לפי אותו דגם.

המדינה והצבא יעברו לשילטון של כמה דמויות מוכרות, בעיקר למען הרצף השלטוני והמנעות מהתפוררות מוחלטת של המדינה דגם ברה"מ, ולכוון מהפך של 175 מעלות דגם סין של 15 השנה האחרונות.

ההפגנות ידעכו משהום העייפות של ההמונים והחרדות המתגברות מפני חוסר יציבות: פחד מוטמע בעולם הערבי (אחת הסיבות שממשל אסד היה מקובל היא שהוא נחשב למי ש"הביא יציבות"). הן לא ידעכו לגמרי ולכן:

הדמויות והפקידים שימשיכו את הרצף מממשל מובראק יעברו שורה של אבולוציות ויקלטו גם חוגים אופוזיציוניים: אלה מצידם "יתאימו" את עצמם לעבודה עם משטר פתוח יותר, אבל שמחזיק ברסן.

בפועל, ואם לא יקרו דברים לא צפויים כמו הפיכת דמים, מצריים תתקדם לקראת ממשל פתוח יותר המזכיר את תורכיה של ארדואן: מפלגה המשמרת הגמוניה של עצמה, אבל לא מזייפת תוצאות של בחירות.

.

ואני נוטה להאמין שכך יהייה. אבל רק זמן יגיד.

חשבתי לעצמי איך זה שמוברכ לא עושה את המתבקש וזה להשיג את עיקר הכוחות החמושים מנקודות העימות ולתת לעיקר המפגינים "להרביץ על פארש". בפועל זה מה שהוא עשה. האמת? מוריד את הכובע בפניו! ריסון כזה - צבאי, או שלטוני- נתפס לפי המיתוס כהפגנת חולשה, ולכן דיקטטורים מפחדים מאוד ממנו. זה גם מוכיח, אגב להפתעתנו, שמוברכ ושלטונו לא היו דיקטטורה גרועה כ"כ.

בכל מקרה הבוקר שוחחתי בטלפון עם שותף לעבודה שהוא איש המעמד הבינוני עליון במצריים, ועם עובד שלו (שהוא ממש איש מעמד בינוני נמוך: אחד שיש לו עתיד, אבל עברו בקיום מצומצם). לא שוחחתי אתם קודם לכם מאז המהומות. קודם כל הפתיע אותי מאוד שהם שוחחו בחופשיות על פוליטיקה בטלפון - כמו שהיה עושה ישראלי. לא שדיברתי קודם על פוליטיקה, אבל אני סמוך ובטוח שלא היו מדברים בטלפון על נושא זה. דבר שני, וחשוב יותר: אמרו שברור לכולם שהאחוז הארי של משתתפי ההפגנות של יום חמישי-שישי כבר לא שם. נשאר הגרעין הקשה - שזה הרבה במושגי מצריים, אבל הרבה הרבה פחות. התחושה הכללית אצל רוב האנשים היא שעם כל הסלידה ממוברכ, הוא בעצם החוט המקשר היחיד שמחזיק את מצרים מלהתפרק. בן השיח, שהוא אדם מאוד משכיל שלמד בחו"ל, השתמש בדוגמא של בני פריז ביום שאחרי עריפת ראשו של לואי ה-16: היו אמורים לשמוח, אבל הבינו שהם בעצם פתחו פתח לאנרכיה. בכל מקרה, אמר לי, הימים הבאים יהיו "משעממים" וכ-ו-ל-ם מחכים לראות מה יקרה ביום שישי. אנשים באים לעבודה כמעט בהרכב מלא, ממש לא בכל המקומות ישנה ביזה, ורוב האנשים נשמעים להוראות כוחות הבטחון.

הנפגע הברור היחיד אלה כוחות בטחון הפנים, שחלק לא קטן מהם יהיו מובטלים משום שהם שנואים באמת.

זה מה שמעתי...

.