החליט לתרום זרע ונתבע לשלם מזונות
תושב המרכז תרם לידידתו זרע, לאחר שהתחייבה כי לא יהיה כל קשר בינו ובין הילד. למרות ההבטחה, היא תבעה מזונות וזכתה בתשלום חלקי

נתיב נחמני | 24/2/2011 8:00
תגיות: תרומת זרע,בית המשפט ד', תושב המרכז בשנות ה-40 לחייו, הסכים לתרום זרע לידידתו שחלמה להיות אם. בתחילה הוא היסס אך הסכים לאחר שהאם התחייבה בפניו שמאותו הרגע הוא לא יהיה קשור עוד להריון ולילד שיוולד. אבל לתדהמתו של ד' זמן קצר לאחר הלידה הודיעה לו החברה: "יש לך תאומות" ותבעה ממנו דמי מזונות.

תחילתה של הפרשה לפני כחמש שנים. אז, סיפר ד' בבית המשפט, סיפרה לו ידידתו שחלומה הוא להיות אם. לדבריו היא החלה להפעיל עליו לחצים כבדים. בסופו של דבר הוא השתכנע ותרם לה את זרעו.

___http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/215/623.html
__________________________________________________ ________________

מקרה קלאסי ובלתי נסבל של פער עצום בין המושגים 'חוק' ו'צדק'.

על פי הצדק, יש כאן סיפור על בחורה שלקחה מגבר את זרעו במרמה (בתואנת שווא שלא תהיה לו אחריות כלכלית לתינוק) המשיכה להונות אותו כשניסתה להפוך אותו לאב בניגוד לרצונו ולבסוף תגזול במשך שנים רבות את כספו.

על פי החוק יש כאן "אבא" שצריך לדאוג לילדיו.

על זה בדיוק דיברה ח"כ ברקוביץ כשנאמה בפני ארגון הפמיליסטים. פמיניזם קיצוני הוא תמונת הראי של שוביניזם. החברה הישראלית בפרוש הפכה את הגבר האומלל והטוב הזה לקורבן של החוק ושל נוכלת נצלנית.

אני לא מקבל את הטיעון לפיו "זכותה של האישה על גופה" היא מוחלטת ולגבר אין מה לומר במקרה של הפלה. אבל שימו לב, לפי המקרה הזה לגבר אין זכות על גופו שלו.


אני בטוח שנשים נצלניות נוספות ילמדו היטב את הפסיקה האומללה הזאת (הפעם לא באשמת השופטים) וימצאו להן את הדרך המושלמת לגדל ילד כאם חד הורית על חשבונם של אחרים. לא רק החוק, אלא במקומות מסוימים גם החברה מגבה התנהגות כזאת מצד נשים. חד הוריות הפכה מברירה לא טובה לאידאל.

גברים, הזהרו. אין דבר כזה תרומת זרע לא אנונימית.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זה כי הוא לא מכיר את החוק... לפי החוק היא יכולה לוותר רק על המזונות שלה ולא על אלו של הילד. מכיוון שאלו הכספים המגיעים לילד מהאב, לאף אחד אין סמכות לוותר עליהם. היא פשוט ניצלה את חוסר הכרתו בחוק. חבל.
זה קטע מאוד ידוע, אגב. ממליץ לכולם להתייעץ עם עו"ד לענייני משפחה לפני מעשה כזה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

כתבתי בפרוש שבמקרה זה השופטים אינם אשמים, מכיוון שזה החוק (אם כי היו יכולים לגלות יצירתיות ולפסוק לה מזונות בסכום של שקל אחד) והבעייה היא שהחוק אינו צודק.

נשים חד הוריות שמקבלות תרומת זרע אנונימית אינן תובעות את בנק הזרע וזה אינו תובע את האב הביולוגי וראוי במקרה כזה לנהוג בדיוק, אבל בדיוק אותו דבר .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

קודם כל- קראתי עד הסוף.
אני לא ממש בטוח שאתה צודק או שהחוק לא צודק. ולמה? כי נשאלת השאלה האם הילד צריך לסבול בגלל אמא שלו. האם הילד צריך להידון לחיי עוני כי עכשיו רק אמא שלו תפרנס אותו. השופטים אמורים לראות את טובת הילד, לא טובת האב או האם, במקום הראשון.

לגבי בנק הזרע- זה לא כזה ברור כפי שאתה חושב-
http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000559198

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני מסכים לחלוטין שיש פה מעשה מרמה, ואני חושב שהשופטים היו צריכים להיות יצירתיים יותר כפי שהצעת. אבל מה הקשר לפמיניזם? האיש לא דרש הפלה לפי הכתבה, ואחרי שתרם את זרעו אני גם לא רואה סיבה מדוע האישה צריכה להעתר לבקשתו. האיש בטפשותו נכנס ל"עיסקה" בקלות ראש מבלי לבדוק את ההשלכות החוקיות למרות שמדובר בעסק מאד לא טריוויאלי. החוק דווקא אינו משקף פמיניזם, אלא את ההפך - ברוב העניינים הנוגעים להורות החוק הוא שמרני ומיושן ולא משקף שינויים בנורמות החברתיות.

מדובר במקרה קלאסי של מפגש בין אידיוט לזונה.
לא רוצה לחשוב מה יצא הילד. עצוב מאד, ומאושש את הדרישה של הד"ר
קדמן לדרוש רשיון להורות.

אין לך אדם שאין לו שעה.

להכיר בכך שבעולם אולטרא בירוקראטי ומתועד על לפרטי פרטים הצורך "לא לעשות" (או "לא להגיד/לכתוב") הופך לפעמים לסוג של צורך קיומי... זה בערך כמו "לא לעשן/לא להצלות בשמש/לא לאכול המון בשר אדום..." - אי אפשר להמנע מהכל, אבל רצוי לבצע כמה שפחות דברים שעשויים להוות בסיס לנזק אמיתי.

תרומת זרע, במצב החקיקתי הקיים, משולה למתן טביעת האצבע שלך לגורם לא מוכר שיכול לעשות בו כל שימוש, ללא שליטתך. לטעמי באווירה/מצב הקיימים תורם זרע הוא טיפש שעשוי לסבך את עצמו בצרות שהן בין הסבוכות ביותר שקיימות ושלא מערבות בריאות/פלילים. שטות של רגע משחררת חלק ממך שמעכשיו הוא תחת השפעת כמה וכמה אנשים, שכולם לא אתה.

כל עוד לא קיימת חקיקה ברורה שתגדיר מעמד בלתי הפיך של תרומת זרע כסוג של "מהלך חד כווני לחלוטין", התורם כל חייו יהיה חשוף לצרות שונות ומשונות: כלכליות או אישיות בזמן והמקום שתוצר ההפריה יחליט/תחליט לחפש את אביה הביולוגי. בערוצים המתאימים הוקרן כמה פעמים סרט תיעודי מאוסטראליה שעסק בתחום זה, ובו הוצג מצב שקיים בכמה מהסטייטים של אוסטראליה ובוא נוצר אבסורד כאשר המדינה התירה לילדים שנולדו מתרומת זרע לברר פרטים לגבי אביהם הביולוגי, למרות שזה, כאשר תרם את זרעו, יצא לרוב מתוך הנחה כי "חלקו" בסיפור הסתיים.

חלק נכבד מן התורמים הם צעירים בשנות העשרים לחייהם, ולכן אני מניח שאינם מודעים לכך ש"הכנסה" של כמה מאות שקלים עשויה לעולות להם ביוקר ביום מן הימים. מוטב היה שהיו מודעים יותר לאווירה הקיימית במסגרתה פונדמנטליסטים שונים מסוגלים לדחוף לחקיקה שתהפוך ותבטל חלק ממסך האנונימיות שמובטח לתורמים אלה, בשם אי אילו "זכויות צולבות" של בני אדם אחרים. לצערי הדרך היחידה של אדם חושב והגיוני לשמור עצמו מצרות כאן, היא לשמור את הזרע שלו אך ורק עבור זו שעמה הוא חפץ להביא ילדים לעולם.

.