
27-02-2011, 08:26
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
הבעיה "שלי" עם שניהן
במקרה האמריקאי, היא שהאמריקאי לא מיישם, או שולט בתופעות אלה בצורה מושכלת ותוך מחשבה, אלא תוך דבקות קנאית-דתית בערכים שעבר זמנם. אין מחשבה אמיתית מאחורי ההתנהלות בתחומים אלה, אלא הצמדות לסטטוס קוו. גם הרשות של אזרח להחזיק נשק, וגם עונש מוות, יכולים להיות ראויים וקיימים (מבחינתי) אבל בארה"ב שניהם הפכו לפארסה. מי שעוקב אחרי עניין עונש המוות בארה"ב לא יכול שלא להגעל. בעוד שבארה"ב רציחות מתקיימות לא פעם ע"י השחור האנאלפבת החבר ב"קריפס", או הנרקומן מהרחוב, בהחלט ישנן לא מעט רציחות שבהן מעורבים אנשי צווארון לבן, או "ואספיות" בלונדיניות וסוציופטיות שרצחו שותפה לחדר בקולג' בלי סיבה ראוייה לשמה. ועדיין: בתום פרקי הזמן השערורייתיים שעוברים בין הרשעה ובין הוצאה להורג, מי שמגיע להקשר למיטה או לכסא אלא לרוב בני מיעוטים אתניים, או בכלל אנשים בעלי רמה שכלית "גבולית" מבחינות רבות. כל ממסד עונש המוות בארה"ב נראה כמו יישות נפרדת המקיימת את עצמה, וכזו שאיבדה מזמן כל קשר ממשי עם תחום ההרתעה, עשיית הצדק או תיעול יצרי נקמה. גם ביפאן מוציאים להורג, אבל העניין לא נראה כזו קומדיה עצובה כמו בארה"ב. ומה עוד שעל כל היספאני סתום שמגיע בסוף לתא הגאזים, יש עוד רבים בדיוק כמוהו שחומקים מהגרדום משום שעו"ד טוב שהיה להם כבר בשלבי חקירה ראשונים, דאג שיודו בפשע/יסגירו שותפים, בתמורה לכך שהתביעה לא תדרוש עונש מוות.
_____________________________________
.
|