למרות שהדעה הרווחת היא כי יש עליה בשכיחות של הפרעות על הספקטרום האוטיסטי בקרב האוכלוסיה, מחקר שפורסם בכתב העת Archives of General Psychiatry מראה כי האוטיזם שכיח בקרב מבוגרים באותה מידת שכיחות שקיימת אצל ילדים. כ-1% מהאוכלוסיה נמצא על הספקטרום האוטיסטי, כאשר השכיחות גבוהה יותר אצל גברים. המחקר הקיף מעל ל-7000 מבוגרים שעברו אבחונים סטנדרטיים לאוטיזם. לו היתה עליה בשכיחות האוטיזם, היה היקף התופעה באוכלוסיה הבוגרת נמוך מההיקף בקרב ילדים, אך, כאמור, לא נמצא הבדל בין האוכלוסיות. המחקר מעיד שישנה עליה באבחונים, אך לא במימדי התופעה עצמה. מרבית המבוגרים שאובחנו כאוטיסטים לא אובחנו קודם לכן, ולא היו מודעים ללקותם. כצפוי, נמצא שאוטיסטים סובלים יותר מקשיים בהשתלבות בחברה.

http://archpsyc.ama-assn.org/cgi/content/short/68/5/459

ואם זה נכון, איזו חשיבות יש לאוטיזם שלו?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אנשים עם אוטיזם קל יכולים לתפקד היטב בהרבה מאד אספקטים, ואם הם לא עוברים אבחון, הם פשוט יהיו מתוייגים כמוזרים מבחינות מסויימות, או סובלים מקשיים בתחומים מסויימים. החשיבות של האבחון, ובעיקר אבחון מוקדם, היא שניתן לשפר מאד את התפקוד של אוטיסטים קלים ובינוניים ולאפשר להם להשתלב היטב בחברה. מבחינה מחקרית אבחון חשוב כדי לנסות להבין את הגורמים לאוטיזם, ואולי למצוא בעתיד הרחוק טיפול. למשל, אחת התיזות הרווחות בשנים האחרונות היא שהאוטיזם נגרם מחשיפה הולכת וגוברת של תינוקות וילדים לכימיקלים שונים שמצויים במזון, ובסביבה. אם המחקר הנוכחי נכון, הוא מפריך את התאוריה הזאת.

זה דומה קצת לספקטרום של מה שמכונה בפסיכיאטריה "הפרעות אישיות". יש כל כך הרבה הפרעות אישיות ובכל כך הרבה רמות, שבעצם אם אין לך "הפרעת אישיות" כנראה שאין לך אישיות כלל.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”