לטענה כי כשלון מבצע "טופר הנשר" לחילוץ בני הערובה האמריקאים באירן בשנת 1980 הרס את סיכויו של קארטר לכהונה שניה יש תמיכה פוליטית ואקדמית רחבה. ביל קלינטון היה בתקופת החסד של תחילת ממשלו כדי לא להיענש על הכשלון הקשה בסומליה, שתואר בהרחבה (גם אם לא אמינה במיוחד) בסרט "בלק הוק דאון". אני מניח שקיימות עוד דוגמאות הסטוריות בהן הסתבכות של מבצע מיוחד גרר ריקושטים קטלניים לדרג הפוליטי.

הנשיא אובמה לקח לפני כמה ימים את הסיכון הגדול ביותר לממשל שלו, כזה שאם היה נכשל - ובמבצעים מסוג זה יש המון נקודות פוטנציאליות לכשל קטסטרופלי - היה קובר סופית את עתידו הפוליטי ומחסל את סיכויו להיבחר שנית. לטעמי צריך ביצים מברזל ומקצועיות מדהימה של כל הנוגעים לעניין, הן צד הפוליטי והן בצד המבצעי, כדי להביא מנהיג לאשר מבצע כזה. הרבה יותר פשוט לשבת על הגדר ולתת למישהו אחר לאכול אותו. למאבטחים של הנשיא יש אימרה צינית: "בבקשה אלוהים, רק לא במשמרת שלי!" - אירוני שכאן דוקא הוא החליט שזה חייב להיות במשמרת שלו.

שלא נטעה: סביר להניח לא מעט נשיאים וראשי ממשלה בעולם המערבי אישרו בעבר מבצעים חודרים אל מדינות אחרות, שחשיפה שלהם יכלה להיגמר בהסתבכות פוליטית במקרה הטוב והדרדרות למלחמה במקרה הרע. אחוז כמעט מוחלט של המקרים האלה יישאר נעול בכספות למשך 2-3 הדורות הבאים, אם לנצח-נצחים.

אשמח לדיעות רלוונטיות בעניין!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

המשפט האחרון מסכם את הכל. רק עוד בהרבה שנים נדע את האמת. אני בטוח שישנם בארכיון המדינה ובמרתפים אי שם במטות הcia והfbi והפנטגון כל מיני מסמכי פקודות למבצעים כאלה וופעולות במדינות ובין מדינות שיכולות לזעזע את העולם. נראה לי אפילו שעוד נגלה דברים אפלים על מלחמת העולם השנייה בשנים הבאות שקבורים להם ונעולים . כשהכל יתגלה נוכל לדעת מה היא קונספירציה ומה לא.

לפי דעתי, במעצמה חזקה ובעלת יכולת השפעה כמו ארה"ב, פסיביות נשפטת בחומרה רבה יותר מטעויות שנעשו מרצון טוב.
אובמה מעוניין להישאר בבית הלבן לקדנציה נוספת, אז סביר להניח שעכשיו נראה אובמה יוזם ונועז יותר.
נקודה למחשבה: אם הפופולריות שלו בסקרים היתה גבוהה יותר, האם היה מאשר פעילות מסוג זה ?

אבל אני חושב שיכולה להיווצר פה תופעת לוואי מעניינת. הממשלה הנוכחית מקבלת הרבה חיזוקים חיוביים על הצלחת המבצע. אולי נראה שינוי חד במדיניות הביטחונית של הממשלה האמריקאית שהיתה רכה ומהוססת בתחום זה עד עכשיו.

מסכים לכך שהמבצע כרגע (אם לא יהיו "ברבורים שחורים") מבסס את סיכויי אובאמה לכהונה שנייה,

למרות שלדעתי הוא היה זוכה לכך בכל מקרה. (מסיבות שונות שזה לא המקום לפרטן).


אבל לא ברור לי ה"סיכון",

הרי פשיטות מוסקות ואוויריות מתרחשות בפאקיסטן זה זמן רב,

וחלקן מסתיימות בהרוגים ונפגעים לשני הצדדים,

במידה והמבצע היה נכשל, ארה"ב הייתה מפרסמת (או תקשורת זרה) שנכשל ניסיון לפגוע בתא

אלקעידה בפקיסטן, התמונות של הנשיא והצוות היו נקברות בארכיונים,

ואף אחד לא היה יודע לעולם מה קרה בפרבר הפקיסטני. (לפחות עד שהם היו מצליחים).

אם היו ידיעות על ניסיון לפגוע בבן לאדן, הם היו מוכחשות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד לטענה כי כשלון מבצע "טופר הנשר" לחילוץ בני הערובה האמריקאים באירן בשנת 1980 הרס את סיכויו של קארטר לכהונה שניה יש תמיכה פוליטית ואקדמית רחבה. ביל קלינטון היה בתקופת החסד של תחילת ממשלו כדי לא להיענש על הכשלון הקשה בסומליה, שתואר בהרחבה (גם אם לא אמינה במיוחד) בסרט "בלק הוק דאון". אני מניח שקיימות עוד דוגמאות הסטוריות בהן הסתבכות של מבצע מיוחד גרר ריקושטים קטלניים לדרג הפוליטי. הנשיא אובמה לקח לפני כמה ימים את הסיכון הגדול ביותר לממשל שלו, כזה שאם היה נכשל - ובמבצעים מסוג זה יש המון נקודות פוטנציאליות לכשל קטסטרופלי - היה קובר סופית את עתידו הפוליטי ומחסל את סיכויו להיבחר שנית. לטעמי צריך ביצים מברזל ומקצועיות מדהימה של כל הנוגעים לעניין, הן צד הפוליטי והן בצד המבצעי, כדי להביא מנהיג לאשר מבצע כזה. הרבה יותר פשוט לשבת על הגדר ולתת למישהו אחר לאכול אותו. למאבטחים של הנשיא יש אימרה צינית: "בבקשה אלוהים, רק לא במשמרת שלי!" - אירוני שכאן דוקא הוא החליט שזה חייב להיות במשמרת שלו. שלא נטעה: סביר להניח לא מעט נשיאים וראשי ממשלה בעולם המערבי אישרו בעבר מבצעים חודרים אל מדינות אחרות, שחשיפה שלהם יכלה להיגמר בהסתבכות פוליטית במקרה הטוב והדרדרות למלחמה במקרה הרע. אחוז כמעט מוחלט של המקרים האלה יישאר נעול בכספות למשך 2-3 הדורות הבאים, אם לנצח-נצחים. אשמח לדיעות רלוונטיות בעניין!

אכן סוגיית קבלת ההחלטות ברמה מדינית-פוליטית מסובכת מאוד, ובייחוד השאלה כיצד משפיעים פקטורים פנים-פוליטיים על החלטות של מנהיגים דמוקרטיים להתחיל במלחמה או להורות על מבצע צבאי עם השלכות פוטנציאליות חמורות.

כפי שכתבת בצדק, הערכת הסיכונים והסיכויים מורכבת, ונדרש ממקבל ההחלטות אומץ מסוים כדי לפסוק לכיוונם של הסיכויים. אני מסכים גם עם hayal pashot בכך שלפחות חלק מהסיכונים ניתן גם להפחית. אבל אולי השאלה היותר מעניינת היא התמורות של החיסול. אם לא תופסים את בן-לאדן בחיים לשם השגת מודיעין, האם חיסולו בלבד משפיע רק מבחינה רעיונית-תעמולתית או גם צבאית-טקטית? לפחות על פניו נראה שההשפעה היא ברמת התודעה בלבד - הן אצל האויב ואצל האזרחים בבית, שכן לא נפגעו היכולת או הרצון של הארגון להמשיך במלחמתו נגד "הכופרים".

ויש עוד נקודה בשיקולים הפוליטיים שיש להתייחס אליה. כשלון המבצע, אם לא יוסתר באופן מלא, הוא נזק פוליטי חמור (לדעתי יש כאן עיוות בפני עצמו, אבל זה נושא אחר). אבל מה היה קורה אילו המבצע היה מבוטל, למרות תמיכתם של רוב הגורמים המקצועיים, והדבר היה דולף? הרי מדובר על נזק פוליטי חמור אף יותר (ושכל אחד ידמיין כותרת מתאימה)...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Serious Sam אם לא תופסים את בן-לאדן בחיים לשם השגת מודיעין, האם חיסולו בלבד משפיע רק מבחינה רעיונית-תעמולתית או גם צבאית-טקטית? לפחות על פניו נראה שההשפעה היא ברמת התודעה בלבד - הן אצל האויב ואצל האזרחים בבית, שכן לא נפגעו היכולת או הרצון של הארגון להמשיך במלחמתו נגד "הכופרים".

במלחמות קונבנציונליות סופרים ניצחונות והפסדים אבל במלחמה נגד ארגוני טרור סופרים נקודות. פעם אתה מחסל להם דמות בכירה ופעם הם מפוצצים לך שגרירות. אין נקודת הכרעה הוליוודית רומנטית. במצב כזה אני נוטה לתת המון משקל לניצחונות תודעתיים. החיסול של בין לאדן הוא ניצחון תודעתי שכזה. זו עוד נקודה על הלוח לזכות האמריקאים.

לחיסול של מורנייה בלבנון הייתה השפעה ברמה הצבאית וברמה התודעתית. אין ספק שזה היה חיסול בעל משמעות מוחשית יותר לעומת החיסול של בין לאדן אבל זה לא מפחית מערכו שכן בין לאדן היה סמל וכשלצד אחד יש יכולת לפגוע בסמל של הצד השני אז זה מאדיר את הצד הפוגע, מרומם את מצב הרוח והמוטיבציה של אוכלוסיית הצד הפוגע ומרשים צדדים שלישיים (מדינות אחרות) שמחר עלולות להתבקש לסייע וכעת, לאור הילת ההצלחה, יהיו קשובות יותר לבקשות של נתינת כתף למאמץ נגד היריב.

לפעמים ניצחון תודעתי נקודתי יכול לתרום יותר למאמץ הכולל מאשר ניצחון צבאי נקודתי בקרב כזה או אחר.

קארטר היה אדם לא פופולארי ברמות אולמרטיות, אדם שהתיעוב כלפיו חצה גזעים, מינים, ומסורות (אפילו בקרב היהודים, שמצביעים לדמוקרטים כמו עדר ממושמע, הוא קיבל רק קצת יותר ממחצית הקולות ב1980...).
המבצע שאותו יצאו האמריקנים לבצע באיראן היה, לפי כל הגיון, בלתי אפשרי מהטעם הפשוט ביותר: גם אם
הכל הולך פרקפט וכוחות החילוץ מגיעים במהירות לשגרירות, די קשה למנוע משומרי בני הערובה, להימנע
מפתיחה באש תופת עליהם, תוך הפיכת המבצע לכשלון למרות שכוחות החילוץ עשו הכל נכון...

המבצע בפקיסטאן הוא קל בהרבה מהבחינה (רק על חיי הכוח התוקף צריך לשמור, ועל כן כמות המשתנים
קטנה בהרבה). כמובן שגם הוא מסובך ומורכב להפליא, והביצוע המרשים שלו, צריך להזכיר שוב למי
ששכח, שהאמריקנים אינם חובבנים בתחום...


ההחלטה של אובמה היא בעלת סיכון קטן הרבה משל קארטר מהבחינה המבצעית - וגם מהבחינה הפוליטית.
קארטר איש שנוא, אבל מעולם לא עלו ספקות לגבי נאמנותו לעניין האמריקני. האיש לוחם וקצין לשעבר,
שלמרות הטענה הנכונה שהוא שלומיסט הזוי, איש לא ערער שבבסיס הוא רוצה בטובתך ארה"ב כמדינה. אצל
אובמה היו, ישנם וכנראה שיהיו ספקות כאלה. יציאה למבצע היא רווח כמעט בכל צורה מבחינתו: אם יצליח,
הידד. אם ייכשל, יגידו שלפחות הוא ניסה...

באשר לקביעה שהוא החליט שזה חייב להיות במשמרת שלו: האמת היא שאין לו ברירה אמיתית. מיקומו
של בן לאדן נודע לאמריקני בתוך הקדנציה של אובמה. לו היה מחליט שלא לבצע את הפעולה - אפשר להמר
ברמה שאחד מתוך מאות האנשים שנחשפו למידע, ושאינו דווקא ממעריציו של "האחד", שהיה עושה בראשו
אחד ועוד אחד, ומגיע למסקנה ששוב אובמה מטרפד את המלחמה בטרור (ובCIA ןבDIA יש לא מעט
שסבורים שפעולותיהם של אובמה ושר המשפטים שלו, הולדר, גרמו נזק ממשי ללחימה בטרור), ואחרי
שהיה מנסה בכל דרך לגרום לפעולה לצאת לפועל בכ"ז, היה מידע קריטי זה (נשיא ארה"ב יודע איפה בן
לאדן, אבל לא מאשר את הפעולה לתפיסתו/סיכולו) - מגיע לציבור הרחב. זה גם היה עלול להגיע דרך ויקיליקס
שכזה...
אם יש מידע שיכול לגמור קריירה לנשיא, זה מידע שאתה יודע היכן נמצא גדול רוצחי האמריקנים בדורנו -
ומסרב לפעול כדי לטפל בו. מידע כזה היה הופך כל ספק לגבי נאמנות אובמה לארה"ב, לוודאות גמורה.
השמועות על היותו מסלמי היו תופסות תאוצה היסטרית, וכל דמוקרט שמרן (ויש לא מעט כאלה, בעיקר
בשטח שבין החופים), היה מזדעק. תגובת הרפו' ברורה לחלוטין...

מרגע שהגיע המידע לאובמה - אין לו שום ברירה אלא להורות על פעולה, ולוודא שלכולם ברור שהיא אכן
תצא לפעול. לא לבצע פעולה, זה מסוכן פוליטית הרבה יותר מאשר לבצע...

בעניין החילוץ שלא היה בטהרן: המבצע תוכנן בצורה כזו שהחילוץ היה מתבצע בו-זמנית בשגרירות ובמספר מוקדים אחרים ברחבי העיר בו הוחזקו בני ערובה. לוחמי דלתה והריינג'רים הם היו מספיק מאומנים ומיומנים כדי להוציא את הביצוע לפועל בצורה שכנראה היתה משאירה מעט מאוד נפגעים לא מעורבים.

ובעניין בין-לאדן: מבצעים חודרים/מיוחדים/שחורים/סיכון גבוה/קרא-לזה-איך-שבא-לך רבים מאוד לא יצאו לפועל מסיבות שונות ומגוונות. מל"מ לא איכותי או לא מספיק, נשק ואמל"ח לא מתאימים, עוצמת התנגדות גדולה מדי, ועוד ועוד. אם לבטא את זה בצורה כי צינית, קל לשלוח לוחמים אל מוות בטוח כל זמן שהסיכוי להשיג את המטרה סביר - ע"ע מבצע Red wing וקרב הגבורה על רכס טאקור גאר. מתקפות התאבדות בסגנון מלחמת החפירות כבר לא קיימות בדיוק בגלל שהן עצמן מהוות התאבדות פוליטית מהמעלה הראשונה. עמירם לוין נתן פעם הסבר מרתק על תחושת העול העצום שעל כתפי המפקד, שצריך לקחת את סך כל הפרטים שמהם מורכב מבצע חודר ולעשות את ההחלטה הקרה והמקצועית האם יש היתכנות סבירה - ואם התשובה שלילית, אף אחד לא נשפט או נענש עליה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שנמצא במרכז עיר אוייב, שרק כדי להגיע אליה, צריך לחצות מאות ק"מ של שטח אוייב - ולהניח שתצליח
לחדור לחדר ולהוציא משם את האנשים בחיים (כאשר נדרשת כמה שניות של אש אוטומטית כדי להרוג את
כולם) - ניתן להניח שהמבצע הוא בלתי אפשרי מבחינה מעשית, וזה לא משנה אם זה דלתא, ריננג'רס, סיירת,
שייטת, ימ"מ, SAS או גדוד הצנחנים המיוחד של בורקינה פאסו...

חיסול בן לאדן, לעומת זאת, הוא אטרקציה עבור נשיא כמו אובמה. מבחינתו, עצם היציאה לביצוע, היא הצלחה
פוליטית. אם המבצע הצליח, אז ההצלחה גדולה במיוחד. אם נכשל, הרי שסיפק הוכחה שאכן אינו עויין לארה"ב
ותומך באסלאם הפנאטי, כפי שטענו כמה מאוייביו...

המבצע תוכנן, בוצע והוצא לפועל בצורה יוצאת מן הכלל (מה שלא באמת צריך להפתיע - מדובר באמת באחת
היחידות הטובות בעולם מסוגה, שנשענה על המערכת הלוגיסטית והמודיעינית הגדולה והיקרה ביותר בתולדות
האנושות), ובן לאדן. מת. מגיע כל הכבוד למבצעים, למתכננים, לאוספי המודיעין, האנליסטים ואנשי הלוגיסטיקה.
אובמה, לעומת זאת, עשה פעולה שהיה חייב לעשותה פוליטית (כבר הסברתי מה היה קורה לו נודע לציבור
שאובמה יודע איפה בן לאדן, ובכ"ז מורה לצבא שלא לפעול...), ועצם ביצועה טומן בחובו אינספור יתרונות
פוליטיים, לא רק בהקשר לבחירות, אלא גם בהקשר לכל מהלך פוליטי שירצה לבצע בזירת מדיניות החוץ,
בזירת ביה"נ והסנאט.

מהבחינה של השאלה למי היה יותר מה להפסיד בנוגע להחלטה על פעולה צבאית, לקארטר או אובמה,
הרי שלמרות שקארטר היה בכל מקרה בדרכו לתבוסה גדולה בבחירות - הוא לא היה נשפט ליתר חומרה
רק בגלל הימנעות מהפעולה הזו (שהאיראנים ציפו לה, וכל צופה בסרטי מנחם גולן, עלול היה לחשוד שהיא
מתקרבת...) - בעוד שלאובמה לא הייתה דרך לחמוק מפעולה מרגע שנודע פריט המידע החשוב ביותר לגבי
בן לאדן (איפה הוא נמצא...). למרבה שמחתו של אובמה, הביצוע הוטל על אנשים מצויינים, ונחסך ממנו
הצורך לשאת נאום (שאני מבטיח לך שכבר נכתב) שבו הוא מסביר ש"למרות שנכשלנו בניסיון הזה, עוד נביא
את בן לאדן לצדק"...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד ביל קלינטון היה בתקופת החסד של תחילת ממשלו כדי לא להיענש על הכשלון הקשה בסומליה, שתואר בהרחבה (גם אם לא אמינה במיוחד) בסרט "בלק הוק דאון".

כשלון קשה?
המבוקשים שלשם תפיסתם האמריקנים יצאו למבצע נתפסו, ככה שמדובר בהצלחה. גם אם נלך לפי יחס הרוגים של כמה מאות (יש שיגידו יותר מאלף) מול 17 חיילים מדובר בהצלחה מסחררת. אז למה אנשים קוראים לזה כשלון?

עכשיו, כשאתה מדבר על כשלון המבצע לחיסול בן לאדן, למה הכוונה בכשלון שיקבור את הקריירה של אובמה? בריחה של בן לאדן? מות חלקם מחיילי קומנדו? איך זה בדיוק שונה מעוד פעולות רבות שנעשו במהלך המלחמה שנכשלו מהבחינה הזאת, או מסתם קרבות? אחרי הכל, בקרבות בטורה בורה גם בן לאדן ברח, וגם נפגעו חיילים מערביים, ולמרות זאת הקריירה של בוש לא נקברה.

מה שלא הראו בסרט "בלאק הוק דאון" זה את גופות החיילים האמריקאים שנגררו ברחובות ואת הטייס שנלכד בשבי הסומלים.
בלי להיכנס למספרים ולרשימת יעדים, מבחינה תדמיתית מדובר בכשלון.

עריכה: סליחה, אני טועה. את הטייס דווקא הראו בסרט.

נכון שמדובר בפגיעה מורלית שאין שנייה לה, אבל זה לא אומר שהמבצע נכשל.

מה שלא הראו בסרט והיווה מרכיב משמעותי בסיפור הוא הלילה הארוך והקשה שעבר על החיילים האמריקאים, שהיו מפוזרים בכמה כיסים מבודדים שספגו אש מכל הכיוונים לאורך כל הזמן שבין תחילת המבצע ועד החילוץ. נעשו מספר נסיונות לחלץ פצועים ע"י מסוקי הסיוע הקטנים (ההרוגים כבר מתו, ולכן לא היו בעדיפות) - במקרים בודדים זה גם הצליח, ואז גם נזרקו אל החיילים קיטבגים מלאים תחמושת ומים.

המבצע עצמו החל בצהרי 3/10/93 והסתיים בפועל בבוקר היום שאחריו. ב-6 לחודש הופסקה כל הפעילות היזומה בהוראת הנשיא קלינטון, ובאותו היום ספג הבסיס בנמל התעופה מתקפת פצמ"רים כבדה בה נהרג אחד מלוחמי כוח דלתה שהשתתפו במבצע. בהוראת קלינטון הכוח המוצב בבסיס תוגבר כדי לאפשר נסיגה מסודרת ובטוחה, שבוצעה בפועל כמה חודשים מאוחר יותר.

בשורה התחתונה, תוצאות המבצע גרמו לארה"ב ולקהיליה הבינ"ל לנטוש את סומליה לגורלה - הרציונל מאחורי גישה זו היה שאם הרוב במדינה לא מסוגל ולא רוצה לעזור לעצמו, אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילם. כמעט 20 שנה מאוחר יותר המדינה עדיין סובלת מחוסר שלטון אמיתי וסמכותי, והלחימה בין השבטים והדתות השונות מגיעה למימדים מבהילים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ברגע שקלינטון ראה שאין רווח פוליטי ממבצעים בסומליה (העולם אדיש למדי לאפריקנים ששוחטים או מרעיבים
למוות זה את זה, ולראייה העמידה מנגד ב1994 בג'נוסייד ברואנדה), שאלת הפינוי הפכה רלוונטית. 19
ההרוגים בסומליה היו מחיר שארה"ב בהחלט מוכנה לשלם במבצע שמצטלם טוב פוליטית.

האמת העצובה היא ש19 הרוגים במבצע שתכליתו להחליש כוחו של רוצח המונים אפריקני, שכל קרבנותיו הם
אפריקנים אחרים - זה מחיר שנחשב גבוה מדי עבור אנשים שלא חדלים מלדבר על האחריות למנוע מעשי
זוועה, רצח-עם וכיו"ב.

מהבחינה הזו, קלינטון הוא קודמו הישיר של אובמה ושניהם יחדיו הם יורשיו המושלמים של קארטר. אנשים
שמוכנים ללכת מרחק גדול בשביל תמונה חיובית, אבל לא יזוזו מ"מ, עבור מעשה שיש בו המון חיוב, אבל רק
מעט רווח פוליטי מיידי.

החיסול של בן לאדן אינו נכלל בקטגוריה הזו, מכיוון שבניגוד לקלינטון וקארטר, לאובמה בכלל לא היה שיקול דעת
אם להורות על המבצע או להימנע ממנו, ברגע שנודע היכן נמצא בן לאדן. קלינטון (ויותר ממנו קארטר, בעל
העבר הקרבי ממלה"ע השנייה) אינם חשודים בתפיסות אנטי-אמריקניות, אלא בסתם נאיביות (קארטר) או
נאיביות מושחתת (קלינטון), ואיש לא היה חושד בהם שהימנעות מלכידת בן לאדן נובעת באיזושהי צורה
עם הבנה לאיש ומניעיו...

באשר לסומליה היום: כמו אז, המאבק בסומליה הוא לא בין-דתי - סומליה הייתהנ ונותרה מדינה
סונית-שאפעית (אותה אסכולה של האסלאם שנהוגה בקרב הפלסטינים), אלא פנים-דתי, כשעיקר המאבק
נסוב תפישות יישום הריבונות האסלאמיות - ויותר מכך, על השאלה מי יהיה הבוס הגדול...
מדובר במה שנקרא failed state, והיא תישאר ככזו, כל זמן שהנאורים באירופה שממהרים להפציץ את
לוב, ימשיכו להניח שאין עניין בהצלת מליוני מסכנים ממלחמת אזרחים אינסופית בין אילי מלחמה אסלאמיסטיים...

השאלה אם היתה לו ברירה.
את בין לאדן חיפשו במשך שנים, כל רסיס מידע זכה להתייחסות החל מבדיקה ע"י סוכנים וכלה בהפצצה מאסיבית של האזור המשוער כמעט מכל כלי אפשרי (כולל B-52 שזרעו הרס בטורה בורה אבל לא היה מי שיצלם ויעלה את זה ל YouTube - יש גם עדויות על פגיעה ביישובים ואזרחים).

גם במקרה הזה הגיע מידע שהניע את התהליך, ע"פ המפורסם נערכו תצפיות ונאסף מל"מ והמידע הפך להיות "נוקשה" (בסלנג המקצועי ניקרא: Hard DATA).
מרגע זה עניין הפעולה הפך להיות שאלה של תיזמון, כל אנשי המקצוע הסובבים את הנשיא יצרו תמונה אפשרית לביצוע במספר חלונות הזדמנויות ובסוף בחרו בזו הכי מתאימה.
הנשיא היה צריך ביצים מברזל לסרב לתוכנית הזו, מקרה כזה היה קובר אותו פוליטית ע"י המתחרים שלו במסע הבחירות הבא כמי שאוייב המדינה הגדול ביותר היה ביד והנשיא ברגע האחרון השתפן.
אמנם הצליח לו, אבל לא יודע כמה זה ישנה בעוד שנה וחצי, כי העניין יירגע עד אז אבל הנושא הכלכלי שנימצא בעוכריו ימשיך לבעור.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף