קללת אדריאנוס היא כינוי אשר הומצא ע"י צפריר רונן ז"ל, לחורבן המלווה את העם היהודי מאז כינה הקיסר אדריאנוס את ממלכת יהודה בשם "פרובינציה סוריה פלשתינה". לעם היהודי ישנו מסמך חשוב ביותר, בו מכיר העולם (חבר הלאומים) בזכויות הקיימות הן ההסטוריות הן המשפטיות של העם היהודי על ארצו מולדתו. למה במסמך זה, לא דרשו היהודים, שצמד המילים "ארץ ישראל" תיכתבנה במקום פלשתינה? שהרי אם צמד המילים "ארץ ישראל" היה נכתב במקום (או בסמוך ל) פלשתינה - לא היה לנו היום עם ערבי (המבצע פשע פלילי של הונאה, זיוף, התחזות וגניבת זהות) מזוייף המכנה עצמו "פלסטיני".
הערבים אינם "פלסטינים" - הם ערבים - נתח ערבי מתוך שלם ערבי אחד ענק (מעל מליארד איש), החולש על אמפריה מזרח תיכונית של מעל עשרים מדינות.
לעם היהודי יש אוייבים אנטישמים אשר מנצלים את האיבה ערבית יהודית על מנת להשתמש בערבים ככלי נשק (בשר תותחים) נגד היהודים.
אותו אוייב אנטישמי רדף את היהודים במשך מאות (ואולי אף אלפי) שנים, וניסה בכל כוחו להדביר בזמנים שונים, בתקופות שונות ובדרכים מגוונות את היהודים מעל פני האדמה.
בחלק מהמקרים בהם היהודים בחרו להתבולל, הם נשחטו בכל זאת, שכן השינאה ליהודים חצתה גבולות דת / צבע.
אותו אוייב אנטישמי לימד את הערבים להתקרא "פלסטינים", כיוון ש:
בניגוד ל"ערבים" - ה"פלסטינים" יכולים לתבוע בעלות חוקית משפטית על "פלשתינה" - שמה של הארץ בכל המסמכים הרשמיים המכירים בזכויות היהודים על מולדתם!
בניגוד לאמפריה הערבית הטורפת , ה "פלסטינים" הם "עם מסכן" אשר נרדף ע"י "כובש ציוני". יחי ההבדל הקטן. לפתע מלחמה בין מדינת ישראל הבודדה מול מדינות אוייב ערביות הפכה לכיבוש של "עם מסכן ורדוף".לפתע מדינת ישראל היא גוליית הענק והערבים החדשים המתכנים "פלסטינים" הם דוד הקטן. לפתע ה"עם המסכן הנרדף והכבוש" מקבל את כל הסיוע, האהדה והתמיכה מהעולם - גם כאשר זה בא כעל חשבון אוכלוסיות אשר באמת נזקקות לסיוע.
לפתע ישראל מושווית לנאצים (גם ע"י יהודים), ועלילות דם ו
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. צצות כפטריות אחרי גשם (למרות שמאז ומתמיד סבל העם היהודי מתופעות אלו).
עו"ד הווארד גריף, בחלק הרביעי של ספרו המקיף, מתאר לנו בפרוטרוט, בצורה הכי מדוייקת את המהלך (מתחילתו ועד סיומו) של הפיכת הערבים ל"פלסטינים" ע"י האו"ם האנטישמי.
כמו כן מסביר עו"ד גריף איך אונר"א (סוכנות הקלה וסיוע לפליטים המיועדת רק לערבים אשר ברחו מישראל) משאירה על אש חמה את אותם ערבים כ"פליטים פלסטינים" ככלי להשמצת והחרבת מדינת היהודים.
עו"ד גריף מפליא לספר ולתאר את עוצמת וכמות הנזק אשר השם "פלסטינים" גורם לנו. יהודים רבים (מתוך אותם המעטים המכירים את השקר) חושבים ש "זה רק שם - אין לו בכלל חשיבות" וחשיבה מצומצמת זו חייבת להשתנות שכן אם לא נדע לגדוע את המקל המכה בנו - לא נשרוד!
עו"ד גריף עונה על שאלה, אשר זמן רב תשובתה לא הייתה ידועה: מי היו היהודים הראשונים אשר הכירו בערבים כ"פלסטינים".
מאמר זה מצטט תשובה מאת עו"ד גריף, על שאלה (שאלה זו נחלקת למספר תתי שאלות) אשר לבטח העסיקה את היהודים אשר כבר מכירים את סוד גניבת הזהות אשר בוצע ע"י הערבים:
למה "המנדט עבור פלשתינה" הוא לא "מנדט עבור ארץ ישראל",
למה בכתב המנדט (אשר מהווה הכרה בינלאומית של חבר הלאומים על הזכויות הקיימות של העם היהודי על מולדתו) לא כתוב "ארץ ישראל", אלא "פלשתינה"?
למה לא טרחו היהודים לעמוד על כך שבמסמך המודרני החשוב ביותר לעם היהודי - לא תיכתבנה צמד המילים "ארץ-ישראל"?
ובכן, כאמור, כל יהודי אשר שאל את עצמו את השאלה - להלן התשובה מצוטטת מספרו של עו"ד הווארד גריף.
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 1 בתחתית העמוד
" The early drafts of the 'Mandate for Palestine', prepared in close cooperation between British and Zionist representatives, did contain the Hebrew name 'Eretz Israel' alongside the name Palestine in the Preamble.
The use of this term originated with even earlier Zionist drafts and was then placed in a joint Zionist-British Draft Mandate dated December 11, 1919. This draft Mandate included the following recital in its Preamble:
'
Recognizing the historical connection of the Jewish people with Palestine (Eretz Israel) and the claim which this gives them to reconstitute Palestine as their national home.
'
"
" הטיוטות המוקדמות של ה'מנדט עבור פלשתינה', אשר נערכו בשיתוף פעולה הדוק בין הנציגים הבריטים והציונים, אכן הכילו את השם העברי 'ארץ ישראל' לצד השם פלשתינה בהקדמה.
השימוש במונח זה מקורו עוד קודם לכן בטיוטות ציוניות ואז הושם בטיוטת מנדט ציוני-בריטי משותף שתאריכו 11 בדצמבר, 1919. טיוטת מנדט זו כללה את התיאור הבא בהקדמה שלה:
'
הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה (ארץ ישראל) והטענה הזאת אשר נותנת להם להקים מחדש את פלשתינה כבית הלאומי שלהם
'
"
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 2
" in the next revised draft dated June 10, 1920, the recital recognizing the historical connection of the Jewish People with Palestine was omitted, as was the reference to Eretz-Israel, in compliance with Foreign Minister Lord Curzon's instructions to water down the Zionist character of the Mandate.
[...]
I enclose the Zionists' observations on the last revise, of which I understand you gave Weizmann a copy. He came to see me today and asked me most earnestly to restore the little sentence in the original preamble 'recognizing the historical connection...' (but without the words, Eretz Israel, which he agreed to be undesirable).
"
" בטיוטה המתוקנת הבא מיום 10 יוני 1920, הקטע המכיר בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה הושמט, וכך גם ההתייחסות לארץ ישראל, בהתאם להוראות שר החוץ הלורד קרזון לדלל את האופי הציוני של המנדט.
[...]
אני מצרף את אבחנות הציונים על התיקון האחרון, אשר ממנו אני מבין שנתת לוייצמן העתק. הוא בא לראות אותי היום ובקש ממני באופן הרציני ביותר להחזיר את המשפט הקצר בהקדמה המקורית 'מכיר בקשר ההסטורי...' (אך ללא המילים, ארץ ישראל, אשר עליהן הוא הסכים שהן אינן רצויות).
"
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 3
" Weizmann acted wisely in urging the British to restore the reference to the 'historical connection'
[...]
Weizmann, However, inexplicably felt no pressing need to act similarly on behalf of the equally important reference to Eretz-Israel. Despite numerous warnings by contemporary Zionist leaders not to rely so completely on British good intentions, he apparently failed to recognize that having this clearly Jewish name for the country included in the official English version of the Mandate might have avoided possible future misunderstandings concerning the true significance of the Mandate and later British attempts to change that meaning during their thirty-year administration of Palestine.
"
" ויצמן פעל בחוכמה בכך שדחק בבריטים לשחזר את ההתייחסות ל 'הקשר ההיסטורי'
[...]
וייצמן, עם זאת, לא חש בצורך דחוף לפעול באופן דומה לגבי ההפנייה לארץ ישראל החשובה באופן שווה. למרות מספר אזהרות מקרב מנהיגי הציונות לא לסמוך לחלוטין על הכוונות הטובות של הבריטים, הוא כנראה נכשל לזהות שהכנסת שם יהודי ברור זה לגירסה האנגלית הרשמית של המנדט עלולה הייתה למנוע אי הבנות עתידיות אפשריות לגבי המשמעות האמיתית של המנדט כמו גם נסיונות מאוחרים יותר של הבריטים לשנות משמעות זאת במהלך השנה השלושים של הממשל הבריטי בפלשתינה.
"
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 4
" The abbreviation 'E.I.' for Eretz-Israel did appear on postage stamps of Palestine as a result of a formal decision taken by the High Commissioner, Herbert Samuel, at a meeting of the Advisory Council held on November 9, 1920.
"
" ראשי התיבות 'א.י.' עבור ארץ-ישראל הופיעו על בולי דואר של פלשתינה בעקבות החלטה רשמית אשר נעשתה על ידי הנציב העליון, הרברט סמואל, בישיבת המועצה אשר נערכה בנובמבר 9, 1920.
"
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 5
" The official use in Hebrew of 'Palestine (Aleph Yod)' on postage stamps was challenged in a famous court case in 1925: Jamal Eff. Hussein V. The Government of Palestine. In that case, the Petitioner asked for an order to be issued against the Postmaster-General to withdraw from circulation certain postage stamps marked with the Hebrew lettering of 'Palestine (Aleph Yod)'.
The petitioner claimed that such stamps describing the country of Palestine as the Land of Israel, was 'a moral injury' and 'an offense to the national pride of the Arab Nation'. The Supreme Court rejected the application of the Petitioner on both technical, legal grounds and because it was a matter dealing with sentiment and politics that did not warrant the court's interference with a public department. In this judgment, Chief Justice Thomas W. Haycraft noted 'that Palestine is not an Arabic word' and that 'the Arabs call this country Southern Syria'. 'Nevertheless', he observed, 'the Arabs are content to let the word "Palestine" stand.'
The name 'Palestine' remained the official designation of the country throughout the Mandate period. Had the country of Palestine been called, instead, Israel or Judea at the start of that period, which would have been more appropriate psychologically and historically, the status of the country as a Jewish State in the making could not have been challenged, the Jewish residents would have been known as Israelis or Judeans, and non-Jewish citizens would have had the same designation. Then the Arabs of today would never have adopted the name 'Judeans' or 'Israelis' for themselves. Nor, of course, would they have called their terrorist organization the 'Judea/Israel Liberation Organization'.
"
" השימוש הרשמי בעברית של 'פלשתינה (אי)' על בולי דואר עלה לערעור בתביעה משפטית מפורסמת בשנת 1925: ג'מאל אפ חוסיין נגד ממשלת פלשתינה.
בתיק משפט זה, העותר הגיש בקשה להנפקת צו נגד מנהל הדואר להוציא מסבב הייצור סוגי בולים מסויימים המסומנים באותיות עבריות של 'פלשתינה (אי)'.
העותר טען שסוג בולים זה המתאר את פלשתינה כארץ ישראל, הוא 'פגיעה מוסרית' ו 'עלבון לגאווה הלאומית של האומה הערבית'. בית המשפט העליון דחה את הבקשה של העותר הן מטעמים טכניים והן עלבסיס משפטי מהסיבה שהנושא עוסק ברגש ופוליטיקה אשר לא חייב התערבות בית משפט במחלקה ציבורית. בפסק דין זה, ציין השופט תומס וו הייקראפט 'שפלשתינה איננה מילה ערבית' וכי 'הערבים קוראים לארץ זו דרום סוריה'. 'למרות זאת', הוא ציין, 'הערבים מעוניינים לאפשר למילה "פלשתינה" להישאר'
השם 'פלשתינה' נותר כציון הרשמי של המדינה במשך כל תקופת המנדט. אם, במקום, הארץ של פלשתינה הייתה נקראת ישראל או יהודה בתחילת אותה התקופה, אשר היה בהחלט יכול להיות הולם יותר מבחינה פסיכולוגית והסטורית, המעמד של המדינה כמדינה יהודית מתהווה לא היה יכול להתערער ולהיות מאותגר, התושבים היהודים היו ידועים כישראלים או כיהודים, ולתושביה הלא יהודים היה את אותו הציון.
אז הערבים של היום לעולם לא היו מאמצים את השם 'יהודים' או 'ישראלים' בשביל עצמם. או, כמובן, הם לא היו קוראים לארגון הטרור שלהם 'ארגון לשחרור יהודה/ישראל'.
"
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 6
" the Arabs living outside Palestine had no legal right to opt for Palestine nationality or citizenship, but in any event were given this right in practice by the British, who did not prevent the illegal mass influx of hundreds of thousands of Arabs into the country during the years of their administration. This doubled the size of the Arabs population from 565,000 in 1920 to approximately 1,225,000 in 1947.
"
" לערבים אשר חיו מחוץ לפשלתינה לא הייתה כל זכות חוקית לרצות אזרחות או לאומיות פלשתינאית, אך בכל מקרה קיבלו זכות זו בפועל ע"י הבריטים, אשר לא מנעו את הזרם הבלתי חוקי של מאות אלפי ערבים לתוך הארץ במהלך הממשל שלהם. זה הכפיל את כמות האוכלוסייה הערבית מ 565,000 בשנת 1920 לבערך 1,225,000 בשנת 1947.
"
עוד לפני קום המדינה, עם הוצאת הספר הלבן הבלתי חוקי, החלו הבריטים באופן בלתי חוקי ובניגוד למנדט עבור פלשתינה (החוק הבינלאומי) לשנות את הגדרת הלאומיות על מנת לגרום לכך שגם הערבים יוכרו כפלשתינאים. כבר אז הם הניחו את היסודות הראשונים לתוכנית אותה השלים האו"ם - להפוך את הערבים לידועים בעולם כ"פלסטינים" הזכאים לזכויות הלאומיות של העם היהודי על מולדתו.
ציטוט זה מתייחס לצילום מסך מספר 7
" The principle of nationalities was thus applied to the Jewish People and not to the local Arab inhabitants in the specific case of Palestine. It followed that Palestinian nationality was congruent with Jewish nationality in the ethnological sense, as well as in the legal sense of citizenship. The dual meaning of Palestinian nationality in favour of the Jewish People as set out in the relevant provisions of the Treaty of Sevres and Mandate for Palestine was abruptly changed in 1922 by the Churchill White Paper.
"
" העקרון של לאומים יושם על העם היהודי ולא על התושבים הערבים המקומיים במקרה הייחודי של פלשתינה. הפועל היוצא מכך הוא שהלאומיות הפלשתינאית הייתה בקנה אחד עם הלאומיות היהודית במובן האתנולוגי, כמו גם במובן המשפטי של אזרחות.
המשמעות הכפולה של הלאומיות הפלשתינאית לטובת העם היהודי כפי שנקבעה בהוראות הרלבנטיות של אמנת סוור ובמנדט עבור פלשתינה השתנתה בפתאומיות בשנת 1922 על ידי הספר הלבן של צ'רצ'יל.
ראשי
צ'אט
03-08-2011, 15:13
מצב כלאיים
